בית הלוי חלק א סב

כתב החינוך דין זה רק בשם הרמב"ם דבטומאה ילקה משום בל יחל דהרי הסמ"ג חולק עליו בזה וא"כ לפי"ז הא ניחא הא דלא חשבה המשנה הך דבל יחל ואפי' לדעת הרמב"ם בפרק ה' מה' נזירות הלכה ט"ו דבנזיר שנטמא אפי' באותן טומאות שאין הנזיר מגלח עליהם מ"מ לוקה עליהם ומדבריו בפרק ג' מה' אבל משמע דגם כהן לוקה על הכל וא"כ הא משכחת לה בל יחל בנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח ולחשב ט' מלקות במשנה י"ל דהמשנה איירי בנטמא בטומאה שמגלח עליה והא דלא תני בטומאה שאינו מגלח ויהיה ט' מלקות הא כתבנו בסי' שלמעלה שהתנא לא חשש להוסיף במלקות כלל רק להוסיף במלקות של איסורים נפרדים יעו"ש וגם דבעיקר הדבר לאו כ"ע מודים להרמב"ם דהתוס' בברכות דף כ' הביאו ממס' שמחות דטומאה שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר עלי' כלל מדאורייתא יעו"ש ובודאי נראה דלדידהו ג"כ נזיר אינו לוקה עליו וא"כ ע"כ מוכרח למתני בטומאה שמגלח עליו ומש"ה ליכא בל יחל אבל להרמב"ם דכ' דאיכא בל יחל גם בטומאה קשה אמאי לא חשבה ליה המשנה וצ"ל דאיהו מפרש כהש"א דבאמת הוי מחשבון השמונה לאוין וחזר בו מדבריו בפי' המשנה והתוס' ורש"י דלא חשבו ליה ס"ל כהסמ"ג

ובדברינו אלה יש מקום לישב דברי המפרש במס' נזיר המופלאים מאד דבנזיר דף ט"ז ע"ב במשנה פליגי ר"א ורבנן בנזיר שנטמא ביום ראשון למנין נזירותו דת"ק ס"ל דסותר ור' אליעזר ס"ל דאינו סותר ואינו מביא קרבן דכתיב והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ימים ראשונים ושם בגמרא איתא מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו פי' עד שיטהר ויקבל עליו שנית נזירות כשהוא טהור ופריך מהא דתניא מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא ואם גילח או שתה יין או טימא למתים סופג את הארבעים וכו' אלא אי אמרת לא חיילא אמאי סופג מ' ומשני הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס פי' שנטהר וקיבל עליו נזירות מחדש ואח"כ עשה א' מאלו אז לוקה ארבעים וכתב שם המפרש דקמ"ל דלא כר"א דאמר לא בו ביום ובודאי אינו מובן כלל דמאי שייך הכא הך דר"א דהרי גם ר"א מודה דגם ביום ראשון לקבלתו לוקה על התגלחת ועל הטומאה ואינו חולק רק לענין סתירה דס"ל דמסתירה וקרבן ממעט ליה קרא מדכתיב והימים הראשונים יפלו אבל לענין מלקות מודה ולא ראיתי שום ביאור לדברים אלו ולחומר הנושא הנראה דהא בנזיר איכא גם בל יחל ובל תאחר וא"כ קשה על הברייתא דקתני ואם גילח או שתה או נטמא סופג ארבעים והרי איכא ג' מלקות ובשלמא לר' יוחנן לא קשה מהא דבל תאחר דלדידי' הא איירי גם בשלא נטהר מטומאתו דס"ל דגם בעודו טמא חל עליו נזירות וי"ל דאיירי באותו יום עצמו שקיבל הנזירות והי' באותו יום בביה"ק בעת הקבלה ונמצא בטומאתו השני' לא מאחר כלל נזירות דטהרה אבל לר"ל דלדידיה איירי הברייתא כשנטהר ונטמא וא"כ הא איכא גם בל תאחר וגם בל יחל הא איכא לכ"ע רק זה ל"ק די"ל דבאמת לוקה שלשה ול"ד נקט סופג ארבעים דלא נקטה הברייתא רק המלקות המיוחדים בנזיר וכמו דמשני הגמרא בנזיר דף ל"ח על הא דתניא אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים כו' לוקה חמש ופריך דללקי נמי משום מכל אשר יעשה מגפן היין ומשני תני ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר בל יחל ודחי דבל יחל לאו שיורא הוא כי קתני מאי דליתא בדוכתא אחרינא בל יחל איתא בנדרים וכמו כן נאמר על הך ברייתא וכן כתבו התוס' בריש תמורה על הא דתנן דהממיר סופג ארבעים ולא נקט דלוקה שמונים דהתנא לא נחית למנין המלקות יעו"ש אמנם הרי מצינו בכמה דוכתי דהתנא נחית למנין המלקות וקתני המספר וקמ"ל דאינו לוקה יותר וי"ל דהמפרש ס"ל דהך ברייתא נקט בדוקא ארבעים לפי מש"כ למעלה דבנטמא ליכא משום בל יחל כיון דסותר ומש"ה נקטה ארבעים בדיוקא דליכא משום בל יחל ואע"ג דהך ברייתא נקט גם גילח ושתה יין וביין הא ודאי איכא בל יחל י"ל דנקט ארבעים משום טומאה והא דכוותיה מצינו בר"ה דף ו' דתניא אחד בכור וא' כל הקרבנות כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר על בל תאחר ופריך שנה בלא רגלים היכי משכחת לה הניחא למ"ד דצריך כסידרן והקשה רש"י דלדידיה מי ניחא דהא למ"ד דבעי כסידרן דוקא אינו עובר בבל תאחר בשנה בלא רגלים ותי' המאור דהך עובר בבל תאחר קאי על רגלים בלא שנה דסמוך לו וכמו כן נאמר בהך ברייתא דתני גילח ושתה יין או נטמא למתים סופג ארבעים דקאי על דסמיך ליה דהיינו נטמא דבו ליכא בל יחל ולעולם בדוקא נקט ארבעים והכא אתי' בפשיטות יותר מהך דר"ה דמש"ה לא נקטה הברייתא גם מלקות דבל יחל משום דליכא בטומאה ומש"ה לא איירי בלאו זה וא"כ מיושב מה דכ' המפרש דקמ"ל לאפוקי מדר"א דלר"א דס"ל דביום ראשון למנין נזירות אינו סותר ולדידיה הוי טומאה ביום ראשון כשתיית יין דאיכא בו בל יחל וקמ"ל הברייתא דלא כר"א דגם ביום ראשון סותר ומש"ה ליכא רק ארבעים ואין להקשות דהיאך מצינן לומר דהברייתא נקטה דוקא ארבעים דנהי דנאמר דבטומאה ליכא בל יחל מ"מ לר"ל הא איכא בטומאה בל תאחר וע"כ לאו דוקא נקטה זה אינו דהא י"ל דהמפרש ס"ל כדעת הרא"ש בנדרים דף ג' דאינו עובר על בל תאחר דנזירות טהרה עד שיעברו שלשה רגלים ועוד דאפי' אם נאמר כהר"ן שכ' שם דבנזירות עובר מיד בבל תאחר מ"מ הא י"ל בפשיטות דהברייתא לא נקטה רק הני לאוין דאיכא בכל הני תלתא איסורי ומש"ה לא נקטה בל יחל משום דליכא בטומאה ולא נקטה בל תאחר משום דליכא ביין ועכ"פ מהא דלא נקטה בל יחל מוכח דס"ל דבטומאה ליכא בל יחל ושפיר כתב דאשמעינן לאפוקי מדר"א גם י"ל ע"ד החדוד קצת דר' יוחנן ור"ל אזלי לשיטתם דבר"ה דף ו' איתא ת"ר מוצא שפתיך תשמור זו מצות לא תעשה ופריך למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא ומשני חד לאמר ולא אפריש וחדא לאפריש ולא אקריב ומצריך להו שם דחד מחבריה לא היינו יכולין ללמוד ועיי' בטורי אבן בר"ה שם שכתב דלר"ל מוכחי קראי דהך דמוצא שפתיך תשמור קאי על אפריש ולא אקריב יעו"ש שהוכיח זה והנה נזירות דאיתקוש לנדרים לענין דעובר על בל תאחר איכא ג"כ הני ב' אופנים דמי שמחויב לקבל עליו נזירות ועדיין לא קיבל עליו ובאותו אופן דנקטה הגמרא שם בנדרים באומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר יעו"ש דעובר על בל תאחר כשאינו מקבל נזירות דהוי כאמר ולא אפריש שמחויב להתפיס את עצמו בנזירות ואינו מתפיס אבל מי שכבר קיבל עליו נזירות וטימא עצמו במזיד דאמרינן שם בנדרים דג"כ עובר בבל תאחר לכאורה נראה לומר דהוי בכלל אפריש ולא אקריב דהא כבר התפיס עצמו בנזירות וגם עתה כשנטמא הא גם בטומאתו הוי נזיר ואסור בכל הדברים שהנזיר אסור בהם רק שאינו מקיים מצות הנזירות כל זמן שהוא טמא והוי דומה לאפריש ולא אקריב דבנזירות הוי הקיום של הנזירות כמו ההקרבה של הקרבן והקבלה של הנזירות כמו ההפרשה של הקרבן וכיון שבאנו ללמוד נזירות מנדרים לענין בל תאחר ע"כ בכה"ג דנזיר שנטמא אי אפשר ללמדו רק מאפריש ולא אקריב וא"כ לר"ל נזיר שנטמא במזיד דאמרינן דעובר היינו בלאו דמוצא שפתיך תשמור אבל בלאו דלא תאחר לשלמו אינו עובר דאיהו קאי על לא אפריש כלל והנה התוס' בר"ה הקשו על הא דתניא מוצא שפתיך תשמור זו לא תעשה והרי השמר דעשה הוי עשה והיאך קרי ליה הברייתא לא תעשה ותירצו דהפסוק דתשמור קאי על פסוק דלא תאחר דתשמור מלאחרו ולכ"ע הוי ל"ת וראיתי במזרחי פ' כי תצא שכתב לתרץ קושית התוס' דאפי' להמ"ד דס"ל דהשמר דעשה עשה גם לדידיה הוי לא תעשה רק דלדידיה אין לוקין עליו והוי כמו לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו ומש"ה הוא דקאמר דהוי עשה אבל מ"מ הוי ל"ת ושפיר קרי ליה הברייתא לא תעשה יעו"ש שהביא דברי רש"י בפרשה ראה שכתב להדיא כן ולפי"ז אין אנו צריכין לתירוצם של התוס' ושפיר נוכל לומר דלמ"ד השמר דעשה עשה אינו לוקה על הך פסוק דמוצא שפתיך תשמור והא דבגמרא דר"ה בתר דמשני הא דאפריש ולא אקריב הא דאקריב ולא אפריש קאמר וצריכא יעו"ש היינו כי היכי דלהוי ניחא גם למ"ד דהשמר דעשה הוי ג"כ לאו ולדידיה הא לוקה על הך דמוצא שפתיך ומש"ה בעינן למעבד צריכותא בהני ב' פסוקים דאמאי לא ילפינן חדא מאידך אבל למ"ד דהשמר דעשה