בית הלוי חלק א סא

אמר משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע איתביה ר"י לרבה המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים כו' אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא א"ל משום מקיים והא מדקתני סיפא רע"א אף המקיים מכלל דת"ק לאו משום מקיים הוא כולה ר"ע היא ומה טעם קאמר מה טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שרע"א אף המקיים ומכאן הא מוכרח דרבה לא ס"ל כר' יוחנן דבמחפה הוי זורע דאי נאמר דמחפה הוי זורע א"כ הא חייב גם לרבנן דר"ע וע"כ אי אפשר לפרש הברייתא דמה טעם קאמר וע"כ הא דמסיים רע"א אף המקיים הוי מילתא באפי נפשה ומוכח דמנכש דתני בברייתא קודם מחפה הוי החיוב משום זורע ולא משום מקיים אלא ודאי דרבה ס"ל כר"ל דמחפה לא הוי זורע וא"כ בע"כ מפרש רבה הך משנה דיש חורש תלם אחד כר"ל דאתי' כר"ע ומשום מקיים ומוכרח דאית ליה להמשנה כולל מדחל יו"ט על שביעית וא"כ תיקשה לרבה אמאי לא חשבה המשנה גם שבועה דהא איהו ס"ל דגם בשבועה חל בכולל למאן דאית לי' כולל דבנדרים דף י"ז קאמר רבה בנשבע שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים דמיגו דחל על ענבים חל נמי על תאנים והרי הוי ממש כולל דברים המותרים עם דברים האסורים וס"ל דחל וא"כ לרבה תיקשה על הך משנה ממ"נ ואין לומר דהא בשבועות שם איתא אמר רבא למאן דאית לי' איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו שחל אענבים חל נמי אתאנים והקשה ליה רבא ברי' דרבה מהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות כו' משכחת לה חמש כגון שאמר שלא אוכל תמרים וחלב וכתבו התוס' הא דלא הקשה מעיקרא לר' יוחנן דס"ל גם כן דשבועה חל על איסור בכולל ותירצו דשמא מודה ר"י דאיכא תנא דאית לי' כולל רק בבא מאליו ולא מחמת עצמו וכדס"ל לר"ל ואתי' הך ברייתא כוותי' אבל על רבא פריך שפיר דמדבריו משמע דאין חולק וא"כ נאמר דרבה ס"ל כמש"כ התוס' לר"י ומוקים להך משנה דיש חורש כהאי תנא זה אינו דודאי קשה ודחוק טובא לומר כן דאם כן דלרבה יסבור האי משנה איסור כולל באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא מעצמו א"כ היאך חולק רבה וס"ל דגם בבא מעצמו איכא כולל דלא כהך משנה כיון דאין לנו שום הכרח ממשנה אחרת שיחלוק על הך משנה ויאמר להדי' דגם באיסור הבא מעצמו אמרינן איסור כולל וגם שום תנא לא מצינו שיחלוק על זה והתוס' בשבועות לא כתבו כן רק דמש"ה עדיפא לי' להקשות על רבא יותר מעל ר' יוחנן משום דבדברי ר"י לא נזכר דכ"ע ס"ל כן ומש"ה הקשה יותר טפי על רבא דמשמעות דבריו דאין שום תנא סובר לחלק בין בא מאליו לבא מחמת עצמו אבל לומר דרבה סובר דבאמת המשנה ס"ל דאע"ג דאחע"א בכולל מ"מ באיסור שבועה לא חל בכולל ואיהו יסבור דלא כוותי' בלי שום ראיה ממשנה אחרת ודאי דאי אפשר לומר כן וא"כ לרבה ממ"נ קשה הך משנה וע"כ נראה דהא בחולין דף ק"א אמרינן דריה"ג ס"ל איסור כולל רק בחמור על קל ולא בשוין ומש"ה ס"ל דאיסור עולה חל על גיד הנשה דהוי חמור על קל ופוטר בטמא שאכל בשר קודש שנטמא מקודם דטומאת הגוף דידי' לא חל על טומאת בשר דאע"ג דטומאת הגוף הוי בכרת וטומאת בשר בלאו מ"מ הא מצינו גם חומר בטומאת בשר שאין לו טהרה במקוה משא"כ בטומאת הגוף ומש"ה לא חל דלא הוי חמור על קל ויסבור רבה דהך משנה דמכות ס"ל כן ושפיר מצי אתי' כר"ע ויו"ט חל שפיר על שביעית דאיירי ביו"ט של דאע"ג דתוס' שביעית הוי דאורייתא מ"מ הא לא הוי רק בעשה דבחריש ובקציר תשבות דמוקים לי' ר"ע על תוס' שביעית ושפיר חל יו"ט עליה דהני בעשה ול"ת דאפי' להני אמוראי דיו"ט הוי רק ל"ת גרידא מ"מ עכ"פ חמירא מתוס' שביעית דהוי רק עשה ומש"ה ניחא הא דלא חשבה שבועה דשבועה על יו"ט לא הוי חמור על קל דאע"ג דיש חומר בשבועה שאין ביו"ט שמביאין עלי' קרבן מ"מ הא איכא גם קולא בשבועה שישנה בשאלה שאין ביו"ט והוו רק שווין וס"ל להמשנה דבשוין לא חל בכולל וכריה"ג והא דס"ל לרבה דשבועה חלה על שבועה בכולל אע"ג דהווי שוין ניחא דהא מצינו כמה משניות דלא כריה"ג וס"ל דגם בשוין חל בכולל

עוד הקשה השעה"מ היאך חל איסור נזיר על כהן ועל כרחך הוי בכולל והנה על זה אי אפשר לומר כתירוצינו דהא נזיר על כהן לא הוי חמור על קל דיש חומר בכהן שקדושתו קדושת עולם משא"כ בנזיר והרי במס' נזיר דף מ"ז ס"ל לחכמים דנזיר וכהן הדיוט שפגעו במת מצוה דיטמא נזיר ולא כהן הדיוט ומהאי טעמא דקדושתו קדושת עולם וא"כ היאך חל והרי הך משנה לא ס"ל כולל ועיין בש"א סי' ס' שתירץ קושייתו דמקרא ידעינן דנזיר חל על כהן

ובהך סוגיא דמכות יש לי סברא מחודשת והנני כותבה כאן יען ששייך להדברים הנאמרים בסי' שלמעלה מזה דהנה בחשבון השמונה לאוין נחלקו רש"י והתוס' וכולם לא חשבו בנזיר רק לאו אחד וכן הוא בפי' המשנה להרמב"ם והוי קשה לי טובא מהא דאיתא בנדרים דף ג' מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בל יחל ובל תאחר וא"כ הא ניתוספו עוד ב' לאוין בנזיר וצריך להיות לוקה עשרה ובשלמא להרא"ש שכ' בפירושו לנדרים דבל תאחר דנזירות אינו עובר עד שלשה רגלים ומש"ה ליכא הכא בל תאחר אבל להחולקים עליו וס"ל דמיד עובר בבל תאחר קשה וגם מהא דבל יחל קשה לכ"ע ומצאתי קושי' זו בטורי אבן בר"ה דף ד' ותירץ דמשכחת לה כשכבר היה טמא באותו יום עצמו ונמצא אינו מאחר נזירות דטהרה כלל במה שנטמא שנית ועל הך דבל יחל כ' שבחידושיו באמת כ' דחשבון הלאוין הוי עם בל יחל ודברים אלו הם נגד כל הראשונים והנראה לומר דיעויין בנדרים דף ג' דפריך בגמ' בל יחל דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר אכל קם לי' בבל יאכל שתה קם לי' בבל ישתה ומשני לעבור עליו בשני לאוין והנה החינוך כתב בפרשה נשא וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל שהנזיר שטימא עצמו במזיד יתחייב בד' מלקות משום לא יטמא ומשום לא יחל ומשום לא תאחר ומשום לא יבא אם היה טומאה וביאה בהדדי וכבר התעורר על לשון הזה השעה"מ בפרק י"ד מהל' מאכלות אסורות דלמה כתב כן בשם הרמב"ם דמשמע דאיהו לא ברירא ליה מילתא והרי הכל הוי סוגיות מפורשות והנראה דמה דפשיטא להו דאיכא בל יחל לדעתי יש להסתפק בו טובא דהא בגמ' לא מצינו דבנזיר איכא בל יחל רק באכילת ענבים או שתיית יין ויש לומר דרק בזה איכא בל יחל דברו דהרי הוא קיבל על עצמו נזירות של שלשים יום שלא ישתה בהם יין והוא שותה בהם יין נמצא מחלל דברו וקבלתו דהרי במה ששותה יין אינו סותר מנין נזירותו וגם אותו יום עצמו עולה לו למנין הנזירות והוא הא קיבל שלא לשתות ונמצא חילל דברו אבל כשמטמא עצמו דסותר מניינו ומוכרח למנות נזירות מחדש הרי שפיר נוכל לומר דליכא כלל משום בל יחל דברו דהרי קבלתו שקיבל עליו נזירות של שלשים יום יהי' מוכרח לקיים אחר טהרתו וימים אלו אינם עולים לו למניינו וא"כ הא יקיים אז דיבורו ואע"ג דגם בימי טומאתו יש לו כל דין נזיר ואסור בטומאה זהו מגזרת הכתוב דאסור בטומאה ותגלחת ויין כל זמן שלא נשלם קבלתו ולא מנה נזירותו ומש"ה גם בימי ספורו שאינו מחשבון הנזירות אסור בהם אבל הך דלא יחל דברו לא שייך רק בעובר על קבלתו והוא לא קיבל רק למנות נזירות בטהרה וזה הא מונה אותם אח"כ ועי' בספר המצות להרמב"ם מצוה עשה צ"ה בהשגות הרמב"ן שהשיג על מש"כ הרמב"ם דבנדרי גבוה עובר בבל יחל ובל תאחר בג' רגלים וז"ל אבל משום בל יחל אינו עובר עד שיעבור על הנדר ואי אפשר לקיימו ואין לבל יחל ענין ברגלים וכתב המגילת אסתר דהרמב"ם ס"ל כיון דעבר זמן הקבוע הרי חילל דברו ועובר על בל יחל וא"כ להרמב"ם לשיטתו גם בטומאה איכא בל יחל כיון דלא יהיו בשלשים יום הראשונים אבל להרמב"ן ודאי די"ל כמש"כ דבטומאה ליכא משום בל יחל שוב מצאתי בסמ"ג לאוין ר"נ דחשיב שם בנזיר ששתה יין כמה לאוין עובר וחשיב שם גם הך דבל יחל וסמוך לשם בדיני טומאת נזיר חשיב ג"כ הלאוין שעובר ושם לא הזכיר הך דבל יחל ומוכרח להדיא דס"ל כמו שכתבנו וא"כ הא בדקדוק היטב