בית הלוי חלק א ס

נחש אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב ועיי' שכהה בשבת דף ק"ז דאוקמינן הא דמתיר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה כר"ש דפוטר במשאצל"ג וא"כ ר' ישמעאל דנסתפק בו ולא אמר לא איסור ולא היתר בודאי נראה דהוי מספקא לי' הך דינא דמשאצל"ג אי פטור עלי' או חייב וא"כ לפי גירסת רש"י שהבאנו דבישרא אגומרי איכא גם מכבה הא ניחא שפיר דמדקדק הגמר' דמנ"ל לר' ישמעאל להתיר בודאי הקטרה ביוה"כ כיון דמספקא לי' במשאצל"ג ודלמא חייב עלי' וא"כ שפיר צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט ומדמוקי לי' על יוה"כ מכלל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אמנם לגירסתו של האלפס שהבאנו דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי כלל אין תי' זה מספיק ובמקום אחר כתבנו דיש מקום לומר דגם האלפס מודה דבישר' אגומרי איכא כיבוי למ"ד משאצל"ג חייב ולפי זה מיושב קושי' זו גם לדידי' גם נראה ליישב עיקר הקושי' של השאגת ארי' בפשיטות דהא במכילתא פרשה בא איתא בפרשה וא"ו. ת"ל לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו עד בוקר למה נאמר אלא כו' ד"א מה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז [והוא דרשת חזקי' במס' שבת דף כ"ד דאין שורפין קדשים ביו"ט] ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שרפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בוקר כו' הרי להדי' דר' ישמעאל ס"ל דשריפת נותר אסורה ביו"ט מדאורייתא מטעם מלאכה וא"כ שפיר הוי מצי לומר דבא להתיר הקטרה ביו"ט והוא תי' ברור

[יב] ולכאורה קשה לי על הריב"א מהא דביצה דף כ"ב דאיבעי להו מהו לעשן וקאמר ר"ה דאסור מפני שהוא מכבה א"ל רב נחמן ולימא מר מפני שהוא מבעיר א"ל תחילתו מכבה וסופו מבעיר ומאי הקשה לי' ר"נ דלמא ס"ל לר"ה דהבערה ללאו יצאת וכמו דס"ל לשמואל כן בשבת דף ע' וא"כ ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפי' שלא לצורך כלל ומ"ה קאמר מפני שהוא מכבה דהרי ודאי דכיבוי אסור לכ"ע בי"ט שלא לצורך דגם הך מ"ד דס"ל בהבערה דהוי רק לאו מ"מ מודה בכיבוי דהוי מלאכה גמורה וחייבין עליו חטאת בשבת וכמו שהוכיחו בתוס' הנדפס על הגליון בשבת דף כ"ט מהא דאיתא בכריתות דף כ' החותה גחלים בשבת חייב חטאת רשב"א אומר משום ראב"צ חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות ואמרינן שם דת"ק ס"ל הבערה ללאו יצאת ומש"ה אינו מחייב רק חטאת אחד משום כיבוי (וצ"ע לי בזה דברי התוס' דביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס שהביאו דברי הירושלמי דמתיר להדליק ביו"ט נר של בטלה וכתבו התוס' דטעמו דס"ל הבערה ללאו יצאת וסיימו וזה לשונם ומ"מ מוגמר ע"ג גחלת אסור דאיכא כיבוי ואפי' למאן דשרי הבערה שלא לצורך כלל היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל נפש אבל כיבוי דלעולם אינו לצורך אוכל נפש אסור לכ"ע עכ"ד התוס' וחזינן מוכח מדבריהם דס"ל דכיבוי והבערה תלוים זה בזה ומאן דס"ל דהבערה ללאו יצאת גם בכיבוי ליכא חייב חטאת ומש"ה דחקו ליתן טעם לחלק למה מתיר בהבערה ואוסר בכיבוי ולא ידעתי מה יאמרו בהך סוגיא דכריתות דמוכח דבכיבוי לכ"ע איכא חיוב חטאת וא"כ לכ"ע אסור ביו"ט שלא לצורך אוכל נפש ומשו"ה אמר ר"ה מפני שהוא מכבה ומה הקשה ר"נ דנימא מפני שמבעיר אמנם זה י"ל בפשיטות דהרי בביצה דף כ"א קאמר ר"ה מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת א' ומבשלין לו קדרה א' ומדליקין לו נר א' הרי דס"ל לר"ה דאיכא איסור הבערה ביו"ט מדאוסר לו בעצמו להדליק והקשה לי' ר"נ לשיטתו אמנם באלפס וברא"ש הגירסא שם בדף כ"א רבא אמר אופין לו פת א' ולפי זה הדרא הקושי' לדוכתא וי"ל ואין להאריך וק"ל

אמנם עדיין קשה לי על הריב"א מהא דבשבת דף קי"ד דקדרש ר' ישמעאל עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ רע"א לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט וכתבו התוס' בד"ה חלבי אומר ר"י דכל היכא דתני תרי שבי בהדדי אתי' כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד וא"כ הא ר' יוסי חולק על אחרים בשבת דף פ"ו וא"כ לא מקלעי שבת ויוה"כ בהדדי וע"כ דרש לה כר"ע דלימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ור' יוסי הא ס"ל הבערה ללאו יצאת וליכא לאיסור הבערה כלל וא"כ למה צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט והניחא לעולא דס"ל בשבת דף ל"א דר' יוסי ס"ל דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' א"כ הא איכא בהקטרה גם כיבוי וכמש"כ לעיל באות י' אבל לר' יוחנן שם דמוקים לר' יוסי כר"ש דפוטר במלאכה שאצל"ג ליכא חיוב בכיבוי רק בצריך לפחמין ולדידי' ליכא לר' יוסי בהקטרה רק הבערה וכמו דמבואר ביבמות דף ל"ג להדי' הבאתיו לעיל באות י' קשה למה צריך להתיר הקטרה ביו"ט וגם למה אסור חלבי חול ביו"ט והניחא לדעת הרמב"ם שהובא בתיו"ט פרק י"א דמס' מנחות משנה ז' דכל הדחיות הם רק כשמקדשין על פי החשבון אבל כשקידשו ע"פ הראי' לא הי' דוחין כלל ואפי' למאן דל"ל כאחרים הי' יכול להיות שבת ויה"כ סמוכין זה לזה א"כ ניחא דנאמר דר' יוסי דרש להך עולת שבת בשבתו כר' ישמעאל לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ אבל לשיטת התוס' בשבת הנ"ל דלמאן דל"ל כאחרים לא מקלעי לעולם שבת ויוה"כ ביחד וע"כ מוקים להפסוק שקרבין ביו"ט קשה להריב"א וי"ל דס"ל להריב"א כמש"כ רש"י במס' ביצה דהא דאין שורפין ביו"ט הוי גזה"כ דרחמנא אחשביה להבערתן והוי מלאכה ולהריב"א הא ע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ תקשה למ"ד הבערה ללאו יצאת אמאי אין שורפין קדשים ביו"ט ובע"כ הוי גזה"כ ומשום הכי איצטריך שפיר הך עולת שבת בשבתו לאסור חלבי חול ביו"ט ולהתיר חלבי שבת. ודו"ק

סימן יז

יבאר סוגיא אחת במכות וגם סברא מחודשת בענין בל יחל דנזירות ושייך לסימן שלמעלה

במסכת מכות דף כ"א תנן יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם שביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה ובגמרא שם מדקדק ר' יוחנן דמחפה חייב משום זורע מהא דתנן דהחורש חייב משום כלאים חרישה דאסורה בכלאים לאו דמכסי כו' א"ל ר"ל אי לאו דקילסך גברא רבה הוי אמינא מתניתין מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה ולכאורה נראה דר"י ור"ל אזלי בזה לשיטתם דהא בגמ' שם פריך על הך משנה ונחשב נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט ודחק לשנויי ומסיק אלא האי תנא כולל לית ליה וע"ש דמתחילה הקשו כמה אמוראי הרבה קושיו' דנחשוב ועל כולם לא תי' הגמ' כלום והטעם כמש"כ התוס' שם וצ"ל דהך קושי' דשבועה דמיא טפי להני דחשיב במשנה דהא תני בה נזיר ומש"ה הקשה דלתני שבועה ומוכרח לתרץ דלא ס"ל כולל וראיתי לשער המלך שהקשה דהא במשנה תני שביעית וי"ט והיאך חל איסור יו"ט על שביעית אם לא ע"י כולל דאין לומר דקאי על י"ט של ר"ה דהא תוספת שביעית אסור מדאורייתא ותי' דמשכחת לה בעשר נטיעות דמותר לחרוש בהן עד ר"ה וחל איסור יום טוב ושביעית בבת אחת וע"ש בטעה"מ שהביא סוגי' הגמ' דמו"ק דף ד' דלר"ע גם עשר נטיעות אסורין מדאורייתא קודם ר"ה דאיהו דריש בחריש ובקציר תשבות על תוס' שביעית וא"כ היאך נוקים המשנה כר"ע דא"כ יהיה מוכרח דס"ל להך משנה כולל מדחל יו"ט על שביעית ותיקשה אמאי לא חשבה הך משנה גם שבועה אמנם מ"מ ניחא דהא בשבועות דף כ"ד פליגי ר' יוחנן ור"ל דר"י ס"ל שם דלמאן דאית ליה איסור כולל חל שבועה על נבלה אם כלל עמה דברים המותרים ור"ל סבר כי אמרי' איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא וא"כ לר"ל לשיטתו הא מצינן לומר דהמשנה ס"ל כולל ומ"מ לא מצי למתני שבועה דלא חל בכולל לכ"ע ומש"ה קאמר דמצי לאוקמא המשנה כר"ע אבל לר"י דס"ל דגם בשבועה אמרינן כולל א"כ הא מוכרח דהמשנה לא ס"ל כלל כולל ושוב לא מצי אתי' כר"ע דהיאך חל יו"ט על תוס' שביעית ומדקדק שפיר דמחפה הוי זורע. כן נראה לכאורה וא"כ הא קשה לכאורה טובא דבמו"ק דף ב' פליגי רבה ורב יוסף במנכש בשבת משום מאי מתרינן בו דרבה