בית הלוי חלק א נט

שבת ופריך ששימש במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ומש"ה לא צריך ר' ישמעאל להתיר הקטרה ביו"ט ומוקים לה על יוה"כ ותירץ השאגת ארי' דהריב"א ס"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאת גם ביוה"כ ליכא לאיסור הבערה וא"כ מדקדק הגמרא שפיר דמדמוקים לה ר' ישמעאל דבא להתיר ביוה"כ מכלל דס"ל הבערה לחלק יצאת וא"כ הא הוי מצי לאוקמא על יו"ט ומוכרח דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט ושוב הרבה הש"א להקשות לפי"ז על הריב"א מכמה סוגיות דמוכחי להדיא דביוה"כ אסור הבערה לכ"ע יעו"ש וכבר כתבנו דביוה"כ מודה הריב"א דלכ"ע אסור דנלמד משבת וא"כ הדר קמה קושיא הראשונה של הש"א וגם דלתי' של הש"א תיקשה עדיין להריב"א דא"כ הך תנא דס"ל הבערה ללאו יצאת א"כ מאי עביד בהך קרא דעולת שבת בשבתו אם נאמר דלהך מ"ד גם ביוה"כ ליכא לאיסור הבערה ועל כן תי' זה אינו מספיק ועי' ביבמות דף ו' דמביא הגמרא הא דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם לאסור שריפת בת כהן בשבת מאי לאו ר' נתן היא דאמר הבערה לחלק יצאת ודחי לא ר' יוסי היא דאמר הבערה ללאו יצאת והקשו התוס' דהיאך מצי לומר דר' ישמעאל ס"ל כר' יוסי והרי בשבת דף י"ב דקרא והיטה וכתב על פינקסו לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה ותירצו התוס' דבלא"ה דחי לה שפיר הרי דלפי האמת מוכרח דר' ישמעאל ס"ל לחלק יצאת ומיושבין דברי הריב"א וכן תי' השאגת אריה בעצמו שם והנה אין לפקפק על תי' זה ולומר דהרי ודאי שתירוצם של התוס' ביבמות דחוק קצת ובזכרוני שראיתי בספר אחד ושכחתי שמו שכתב לתרץ עיקר קושית התוס' דמהא דקרא והיטה אין ראיה כלל דס"ל לחלק יצאת דבהטי' איכא גם כיבוי והחוש מעיד על זה דכשמטה השמן ומגביהו אל הפתילה תיכף מחשיך ונתמעט האש מעל הפתילה והוי כיבוי ואח"כ דולק יותר טוב וא"כ הוי בתחילה מכבה ולבסוף מבעיר וא"כ הא אפשר דמשום כיבוי הוא דכתב שיביא חטאת ושפיר נסתפקה הגמרא דלמא בהבערה ס"ל ללאו יצאת דאין להקשות על זה דא"כ דבהטי' איכא גם כיבוי א"כ הא תיקשה להיפוך למה נסתפקה הגמרא בזה הא מוכרח דס"ל הבערה ללאו יצאת מדאמר דיביא חטאת ואי הי' ס"ל לחלק הרי היה חייב שני חטאות משום כיבוי ומשום הבערה ובע"כ ס"ל ללאו ומש"ה ליכא חטאת רק משום כיבוי לחודא ולא משום הבערה זה אינו קושיא דהרי כל כיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה אם לא בצריך לפחמין כמבואר בשבת דף ל' ושפיר נסתפקה הגמרא בר' ישמעאל היאך ס"ל דיש לומר דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה רק ס"ל הבערה לחלק יצאת והחטאת הוי משום הבערה או דס"ל הבערה ללאו יצאת רק ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' וכר' יהודה והחטאת הוי משום כיבוי וגם דמסתמא כשהיטה שכח דהיום שבת ולא שכח דמלאכה זו אסורה בשבת וא"כ הא חייב רק חטאת א' אע"ג דהוי שני מלאכות וכדאיתא בר"פ כלל גדול וא"כ מיושב היטב סוגית הגמר' דיבמות דף ו' וא"כ הא נסתר תי' של הש"א על הריב"א גם זה ניחא דהרי עכ"פ א' מהני מוכרח או דס"ל לר' ישמעאל דעל הבערה חייב חטאת או דס"ל דחייב על כיבוי אע"ג דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכר' יהודה וא"כ מוכיח הגמרא שפיר דע"כ ס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט. דהנה הכלל שנתן השאגת אריה דבהקטרה ליכא רק הבערה אינו מוסכם דהרי בשבת דף קל"ד אמרינן דאין ממתקין את החרדל בגחלת ביו"ט והתניא ממתקין ומשני הא בגחלת של מתכות דליכא כיבוי הא בגחלת של עץ דאיכא כיבוי א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי פי' דאיכא ג"כ כיבוי ואפ"ה מותר ביו"ט ומשני התם לא אפשר הכא אפשר לעשות מעיו"ט וכן בביצה דף כ"ה דאמרינן שם דאסור לעשן פירות בבשמים משום דהוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר ומסיק שם רבא דשרי מידי דהוי אבישרא אגומרי ופרש"י דאיכא ג"כ כל הני ואפ"ה מותר הרי להדיא דבבישרא אגומרי איכא גם מכבה אמנם האלפס בביצה שם הביא להסוגיא דשבת וגורס א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי א"ל התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי הרי דסבירא לי' להאלפס דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי ואם כן לפרש"י דבבישרא אגומרי איכא כיבוי הא בהקטרה איכא גם מכבה בהדי ההבערה והא דפריך ביבמות דף ל"ב גבי זר ששימש בשבת והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ולא משני דהך חיובא משום שבת דקאמר ר"י הוי משום כיבוי צ"ל דהגמר' פריך לר' יוסי לשיטתו דס"ל בשבת דף ל"א גבי כחס על הנר כחס על השמן דפטור ומפרשינן שם הטעם דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וע"כ ליכא חיוב במכבה רק בצריך לפחמין שוב מצאתי למחבר אחד שהשיג כן על השאגת אריה במה שכתב דבהקטרה ליכא רק הבערה וכתב לפרש הסוגי' דיבמות כמש"כ וא"כ הא ניחא דעת הריב"א דהרי מהא דקרא והיטה מוכרח או דס"ל לחלק או דס"ל דחייב על כיבוי ובהקטרה הא איכא כיבוי והבערה וממ"נ הוי מצי לאוקמא הפסוק דבא להתיר הקטרה ביו"ט ומדמוקים לי' על יוה"כ מכלל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ואפי' לפי גירסתו של האלפס דגורס התם ליכא כיבוי וא"כ ס"ל דבישרא אגומרי ליכא כיבוי מ"מ לא קשה על הריב"א דהרי כתב הר"ן שם בביצה וכ"כ הרמב"ן במלחמות בטעמו של האלפס אע"ג דהחוש מעיד דבישרא אגומרי וכן במוגמר הוי תחילתו מכבה משום דס"ל דכל דסופו מבעיר לא מקרי כיבוי וא"כ לדידי' הא גם בהטי' ליכא משום מכבה ונסתר התירוץ שראיתי כיון דסופו מבעיר ומוכח מהא דקרא והיטה דס"ל דחייב חטאת על הבערה ומיושב דברי הריב"א לכל השיטות

[יא] אמנם לכאורה עיקר קושי' התוס' ביבמות דף ו' שהקשו מהך דקרא והיטה צ"ע לי דהרי כתבו התוס' ביבמות דף ק"ד דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי וא"כ דלמא הך עובדא דקרא והיטה הוי בר' ישמעאל בן אלישע כה"ג דהי' גם אחר חורבן ולא סתם ר' ישמעאל המוזכר בש"ס בר פלוגתי' דר"ע. שוב מצאתי בספר כפתור ופרח בפרק יוד שכתב וז"ל גם ר' ישמעאל שזורי והוא ר"י כה"ג אחר הבית הי' ומה שאירע לו מהטיית הנר בשבת אחר חורבן הי' עכ"ד הרי דכתב להדי' כמש"כ וא"כ הרי א"ש דעל סתם ר"י בר פלוגתי' דר"ע שפיר נסתפקה הגמר' היאך ס"ל אי ללאו או לחלק ובודאי נראה לומר כן כיון דבלא"ה הוכיחו התוס' דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי וחזינן דהגמר' ביבמות נסתפקה על סתם ר' ישמעאל היאך ס"ל בהבערה בודאי נראה דהך עובדא דשבת הי' השני וא"כ הדר קשה על הריב"א דמנ"ל להגמר' דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דלמא ס"ל הבערה ללאו יצאת ואפי' לגירסת רש"י דבהקטרה איכא גם כיבוי מ"מ דלמא ס"ל ג"כ מלאכה שאצל"ג פטור עלי' ומש"ה ליכא בהקטרה שום איסורא דאורייתא ביו"ט ומש"ה מוקים לה על יוה"כ והניחא לפי שיטת רש"י במס' שבת דף ק"ו שכתב דפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון במקלקל בהבערה תלוי בפלוגתתם במלאכה שא"צ לגופה דר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב דלדידי' לא משכחת לה הבערה דלא הוי מקלקל דאפי' מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל העצים יע"ש וא"כ מאן דס"ל משאצל"ג פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב וע"ש בתוס' ד"ה מה לי שכתבו דלר"ש דס"ל מקלקל חייב לא ס"ל לא ללאו יצאת ולא לחלק דהא איצטריך לגופי' דחייב אע"ג דהוי מקלקל יעו"ש וא"כ הא ניחא דהרי זה אי אפשר לומר דר' ישמעאל ס"ל הני תרתי דס"ל משאצל"ג פטור וגם ס"ל הבערה ללאו יצאת דכיון דיסבור משאצל"ג פטור לא משכחת לה הבערה בלא מקלקל ואיצטריך לגופי' לחייב וא"כ ממ"נ איכא לדידי' איסור אחד בהקטרה ביו"ט ואפי' לפי מה שכתבנו במקום אחר דגם רש"י מודה דלאו כ"ע ס"ל כן ויש אמוראים דס"ל דמקלקל בהבערה אינו תלוי כלל בהך דמשאצל"ג מ"מ הא י"ל דהסוגי' בשבת ס"ל כר' אבהו דס"ל לפרש"י דזה תלוי בזה ומש"ה מדקדק הגמר' שפיר דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אמנם הרי התוס' שם חלקו על פרש"י בזה וס"ל דאינו תלוי זה בזה כלל ולדידהו קשה על הריב"א ועל כן נראה לתרץ דבפרק ב' דמס' עדיות משנה ה' איתא שלשה דברים אמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בה לא איסור ולא היתר ופירשה ר' יהושע בן מתיא המפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור ועל הצד