בית הלוי חלק א נו

מלאכות נפקא לן מקרא דמאחת מהנה וא"כ אייתור לי' הך לא תבערו ע"כ ללאו ואפ"ה תני שם אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולא תני להבערה ומוכרח דלכ"ע איכא איסור הבערה ביו"ט משום דנכלל בשם מלאכה או דלכל הפחות מדרבנן אסורה בשלא לצורך כלל

[ג] ודברי הריב"א שהובא בפסחים היה מקום לישבם לפי מש"כ לעיל באות א' דיש מקום לומר דטעמו הוא משום דכתיב ביום השבת ומיניה הוא דממעטינן יו"ט למ"ד ללאו יצאת הי' אפשר לומר על פי מה שכתב המגיד משנה בפרק ראשון מה' יו"ט דלא אמרינן סברא דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק היכא דהמלאכה נעשית באוכל נפש עצמו והא דאמרינן גבי הבערה מתוך אע"ג דהמלאכה לא הוי באוכל נפש עצמו משום דכתיב בו ביום השבת וע"ש וא"כ הא י"ל דגם הריב"א מודה דאפילו למ"ד הבערה ללאו יצאת מ"מ יש לאסור הבערה ביו"ט היכא דלא שייך סברא דמתוך כגון שלא לצורך כלל שפיר אסור גם ביו"ט. והא דכתב הריב"א דאי הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסורא כלל ביו"ט לא כתב כן רק לפרש הסוגיא דפסחים שם דקאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך וש"מ הבערה לחלק יצאת ופי' הריב"א דמדקדק דס"ל לר"ע ע"כ לחלק דאל"כ כיון דס"ל דלא אמרינן מתוך א"כ אי הוי ס"ל לר"ע הבערה ללאו יצאת בע"כ לא הי' אסור הבערה ביו"ט כלל דהרי כתיב ביום השבת ובעל כרחך בא לאחד מהני תרתי או דבא לאשמעינן דבהבערה אמרינן מתוך או דבא למעט הבערה ביו"ט כלל ולר"ע דס"ל דלא אמרינן מתוך לא הי' אסורה ביו"ט כלל ומוכח דס"ל לחלק וא"כ איצטריך ביום השבת למעט יו"ט מחילוק מלאכות ומש"ה אסורה ביו"ט אבל למאן דס"ל מתוך שפיר מצי סבר הבערה ללאו יצאת ומ"מ תהי' אסורה ביו"ט וא"כ נאמר דהמשנה דמגילה ס"ל דאמרינן מתוך ומש"ה אסורה ביו"ט שלא לצורך כלל אע"ג דס"ל ללאו יצאת גם נוכל לישב דהריב"א מודה דמדרבנן אסורה ביו"ט אבל על התוס' דביצה קשה דהא כבר כתבנו דמבואר שם דלכתחילה מותר וליכא גם איסורא דרבנן וגם מבואר שם בדבריהם דטעמם דלמ"ד ללאו לא הוי בשם מלאכה ומש"ה מותרת ביו"ט ולא משום קרא דביום השבת וקשה כנ"ל

[ד] אמנם זה יש לישב דודאי דעיקר יסוד של הפ"י והטורי אבן יש לדחותו דהא י"ל דגם להך מ"ד דנפק לי' חילוק מלאכות מלא תבערו מ"מ יש חילוק מלאכות גם ביוה"כ דאע"ג דהך קרא כתיבא בשבת מ"מ י"ל דיוה"כ נלמד משבת לכל דבר דיוה"כ אקרי ג"כ שבת והרי סברא זו מוכרחת בלא"ה לומר לדעתו של הריב"א דהשאגת ארי' בסי' ע"א הקשה להריב"א דס"ל דלמ"ד ללאו יצאת לא נקרא בשם מלאכה ולא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה דכתיבא ביו"ט א"כ ה"ה דביוה"כ צריך להיות כן דלהך מ"ד ליכא בו איסור הבערה דהא גם ביוה"כ לא כתיבא רק לא תעשה כל מלאכה ואין הבערה בכלל והרבה להקשות עליו מכמה סוגיות בש"ס דמוכחין דביוה"כ אסור הבערה מדאורייתא לכ"ע וע"ש ועיי' בקונטרס אחרון שם שתי' זה בשם ההפלאה דביו"הכ גם הריב"א מודה דלכ"ע אסור' דנלמד שפיר משבת משום דאקרי שבת ועיין עוד בחולין דף ק"א דאיתא שם שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג ר' עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת וע"ש בתוס' במה שהקשו מדברי ר"ע אדר"ע וע"ש בחידושי הרשב"א והריטב"א שתירצו דשאני יוה"כ דאקרי ג"כ שבת והוי שם אחד ומש"ה ס"ל דאינו חייב אלא אחת ועיין עוד בב"ק דף ע"א דס"ל לר' יוחנן הסנדלר דמעשה שבת אסורין מדכתיב ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מה קודש מעשיה אסורין אף שבת מעשיה אסורין וכתב שם הרא"ש בסי' ו' וז"ל גנב וטבח ומכר ביוה"כ חייב בגמרא פריך והא קיי"ל דאינו לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינו ראויה היא כר"י הסנדלר ע"כ וא"כ הא מבואר בדבריו דאפי' ר' יוחנן הסנדלר דסובר מעשה שבת אסורין מ"מ מודה במעשה יוה"כ דמותר והוי שחיטה ראויה והמהרש"ל שם ביש"ש סי' כ' השיג על זה וכ' וז"ל ועוד קשה הלא לחכמים דפטרי בטובח בשבת כדאיתא בתחילת הסוגיא דסברי כריה"ס דמעשה שבת אסור מדאורייתא תא מקרא דקודש א"כ גם יוה"כ מסתמא מעשיה אסורין דהא אקרי ג"כ שבתון ודומה לשבת לכל מילי יעו"ש שהביא עוד ראיה לדבריו ולפי שדבריו באו בקיצור וגם כי ת"ל גם אנכי באתי על ראייתו זו הנני להעתיקה ברחבה קצת דהרי בחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וקאמר שם רב דאסורה באכילה ליומא ומוקים לה שם בדף ט"ו כר' יהודה דס"ל דהמבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת ופריך ונוקמא כר"מ ובמזיד דג"כ ס"ל לר"מ דאסור עד מוצאי שבת ומשני לא ס"ד דקתני דומיא דיוה"כ מה יוה"כ אפי' בשוגג לא יאכל בו ביום אף שבת כן ומש"ה הוי ע"כ כר"י דאוסר גם בשוגג ופריך ונוקמא כר"י הסנדלר פי' ונוקמא המשנה רק בשוגג דס"ל לריה"ס דאסור עד מו"ש ולכאורה מאי פריך להרא"ש דביוה"כ מודה ר' יוחנן הסנדלר דגם במזיד מותר למוצאי יוה"כ וא"כ הדר לא ה"ל שבת דומיא דיוה"כ דבשבת אסור במזיד לעולם וביוה"כ שרי גם במזיד למוצאי יוה"כ ומש"ה מוקמי לה כר' יהודה דלדידיה הוי שבת ויוה"כ שוין לגמרי ומוכרח דלריה"ס גם ביוה"כ אסור במזיד לעולם דומיא דשבת וא"כ נאמר דגם הריב"א ס"ל כהיש"ש דיוה"כ שפיר נלמד משבת ומיושב קושיא של השאגת אריה דאע"ג דס"ל להריב"א דביו"ט הבערה מותרת מ"מ מודה דביוה"כ אסור לכ"ע וכן בהך דחילוק מלאכות שפיר מצי ס"ל דגם למ"ד הבערה לחלק יצאת מ"מ גם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות וא"כ שפיר נוכל לומר דהמשנה דמגילה ס"ל דלחלק יצאת ומש"ה לא תני הבערה בדברים שבין יו"ט לשבת

[ה] ועוד נראה לומר דאפי' לדעת הרא"ש דס"ל דמעשה יוה"כ מותרים אפי' לריה"ס וא"כ לא ס"ל סברתו של היש"ש דיוה"כ נלמד משבת ולדידיה לכאורה מוכרח כסברתו של הפני יהושע הנ"ל דלמ"ד דנפק ליה חילוק מלאכות מלא תבערו אין חילוק מלאכות ליוה"כ והנראה דגם זה אינו מוכרח ויתורץ ג"כ מה שהקשינו עליו מסוגיא דחולין הנ"ל ונאמר דגם הוא מודה לעיקר סברתו של היש"ש דיוה"כ נלמד משבת לכל מילי רק טעמו הוא דהרי גם ריה"ס מודה דמעשה שבת בשוגג מותרים וכמו דאיתא בב"ק שם יכול אפי' בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג וא"כ כמו דממעטינן מהך קרא שוגג כמו כן יש לנו למעט מיניה גם יוה"כ דגם כן לא הוי במיתה רק בכרת ומיושב היטב קושי' היש"ש דהרי היאך נלמד יוה"כ משבת כיון דגם בשבת גופה היכא דליכא מיתה מעשיה מותרין ומש"ה גם ביוה"כ מעשיה מותרים והוא נכון וברור וכל זה הוא רק אליבא דמ"ד מעשה שבת לריה"ס אסור דאורייתא מקרא דקודש ושפיר כתבנו דיוה"כ א"א ללמדה משבת בזה אבל לרבינא דס"ל בב"ק שם דגם לריה"ס מעשה שבת הוי רק איסורא דרבנן ולדידיה שוב אין חילוק כלל בין שבת ליוה"כ וגם הרא"ש מודה דלדידיה אסור גם מעשה יוה"כ לריה"ס רק הרא"ש בב"ק דכתב לפרש דמש"ה טבח בשבת פטור דהוי שחיטה שאינו ראויה אזיל שם לפרש אליבא דמ"ד מעשה שבת דאורייתא דהא להדיא אמרינן שם בב"ק דלמ"ד מעשה שבת דרבנן הוי שפיר שחיטה ראויה ומש"ה שפיר כתב דביוה"כ הוי שחיטה ראויה דהא ודאי דמדאורייתא מעשה יוה"כ מותרין אבל הסוגיא דחולין אזיל אליבא דמ"ד מעשה שבת דרבנן דהא קיי"ל כן ולדידיה שפיר אסור גם ביוה"כ ומש"ה פריך שפיר דנוקמא רק בשוגג וכריה"ס. וא"כ לעולם י"ל דגם הרא"ש מודה לעיקר הסברא דבכל דוכתא ילפינן יוה"כ משבת לכל מילי

[ו] אמנם לכאורה קשה לי עדיין להריב"א מהא דבמס' מכות דף כ"א תנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה והובא משנה זו ג"כ בפסחים דף מ"ז וכתב שם רש"י בפסחים והא דלא תני גם שבת משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד