בית הלוי חלק א נה

ס"ל דהא דאמרינן בכמה דוכתא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מן החי והתוס' כתבו דהוי איסור שאינו זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל אבל בלא זביחה אסורה בלאו הבא מכלל עשה ורש"י ס"ל דהך וזבחת לא בא להזהיר על השחיטה ולהוסיף איסור עשה באינו זבוחה רק בא הכתוב לגלות לנו במה להפקיע ממנה איסור אמה"ח ונבלה יעו"ש בתוס' דשבועות מש"כ בשם הריצב"א ואם כן הרי הך דרשה שכתבו התוס' בחולין דממעטינן עו"ג מדכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח פי' מי שמצווה על הך וזבחת הוא דשחיטתו כשרה הא ניחא רק לפרש"י דלדידי' הא הכוונה של הפסוק אם ישחוט מי שמצווה על אמה"ח או נבלה הוא דכשרה ושפיר י"ל דגם חשו"ק הוי בר זביחה דאיסור נבלה הוי גם לגבי דידהו וכמש"כ דאסור לספות להו בידים ומש"ה שחיטתן כשירה אבל להתוס' דהך וזבחת הוי גם איסור עשה על אינו זבוח ולדידהו אם נדרוש הפסוק כן הא נצטרך לומר מי שמצווה על איסור עשה זו דאינו זבוחה הוא דשחיטתו כשרה אבל אם אינו מצוה על העשה אע"ג דמצוה על הלאו דנבלה צ"ל שחיטתו אסורה וא"כ הא בהני תלתא קראי דמביא הגמרא ביבמות דאסור לספות לו בידים הוו לאוין גמורים ולוקין עליהם ובודאי דאי אפשר ללמוד מהם על איסור עשה ועיין במג"א סי' רס"ט שכתב להדיא דאיסור עשה ספינן ליה בידים וא"כ הא תיקשה אמאי שחיטת חשו"ק כשרה דאיסור של עשה הא ליכא עלייהו כלל ומוכרח דלא בעינן כלל שיהיה מצווה על הזביחה והרי הרמב"ם כתב בריש הל' שחיטה להדיא דהך וזבחת הוי איסור עשה ומש"ה לשיטתו מוכרח לומר דלא צריך כלל, שיהיה בר זביחה וע"כ הא דעו"ג הוא מאידך קרא

[ו] ולהתוס' והרא"ש שכתבו דהפסול הוי משום וזבחת הנראה דצריך לומר דס"ל דלא כמש"כ המג"א וס"ל דגם איסור עשה ג"כ לא ספינן ליה בידים מן התורה ועיין בר"ן ריש פרק יוה"כ שהביא דעת הרמב"ם דכל הני חמשה עינוים הוי מדאורייתא והקשה עליו דא"כ אמאי התינוקות מותרים בכולם חוץ מנעילת הסנדל והרי כיון דאסור מה"ת אסור לספות להם בידים משום לא תאכלום לא תאכילום יעו"ש והרי ביוה"כ לא כתיבא רק עשה ורק באכילה ושתיה דענוש כרת איכא גם אזהרה אבל בסיכה ואינך ליכא אזהרה כלל ומוכח דס"ל להר"ן דגם באיסור עשה אסור לספות מדאורייתא וכן ס"ל להתוס' והרא"ש אבל הרמב"ם דס"ל דסיכה ביוה"כ אסור מדאורייתא ולדידיה ודאי דקשה קושי' הר"ן ומוכרח לומר דס"ל כמש"כ המג"א דבעשה ספינן ליה בידים מה"ת ורק מדרבנן אסור וטעמו דהא בכלל הני שלשה פסוקים דדרשינן מינייהו ביבמות דאסור לספות בידים הוי לאוין כדם וטומאה ושרצים וא"א למילף מהן באיסור עשה ומש"ה כיון דהיינו רביתי' דתינוק לא גזרו בו ביוה"כ ומש"ה הרמב"ם לשיטתו לא מצי פסק כהתוספתא

סימן טז

יחקור במלאכת הבערה שלא לצורך אוכל נפש אי אסורה ביו"ט מדאורייתא או לאו

במסכתא פסחים דף ה' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ הבערה לחלק יצאת וכתב רש"י מדקרי לי' אב מלאכה, והתוס' כתבו בשם הריב"א דלמ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפי' שלא לצורך כלל מותר וכן כתבו התוספות בביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס יעו"ש ולכאורה נראה דזה תלוי ג"כ במחלקותן של הראשונים ז"ל בדינא דשביתת עבד אי נוהג ביו"ט דהרמב"ן בספר תורת האדם הביא בשם בעל הלכות גדולות דגם ביו"ט מצווה על שביתת עבדו וכתב על זה הרמב"ן דלא ידע מנין לו זה דכיון דהוי גזה"כ בשבת מנ"ל לאסור ביו"ט שאין למדין קל מחמור להחמיר עליו והרשב"א בעבודת הקודש כתב בפשיטות כבה"ג דשביתת עבד נוהג ביו"ט. ועיי' בב"י סי' תצ"ה שהביא ג"כ מחלוקת הפוסקים במחמר ושביתת בהמה אי נוהג ביו"ט וטעמם של המחמירין הנראה פשוט דס"ל דאע"ג דלא נזכר בפסוק דאסורין גם ביו"ט מ"מ כיון שאסרתן התורה בשבת ידעינן מזה דהוי מלאכה ושוב נכללין ממילא בעשה דשבתון או בלא תעשה כל מלאכה דכתיבא ביו"ט והמתירין ס"ל דאינם נכללין בשם מלאכה ורק בשבת דכתיבא להדי' אסורה אבל לא ביו"ט וא"כ נראה לכאורה דלהאוסרין במחמר ושביתת עבד ביו"ט ה"ה דס"ל דהבערה אסורה ביו"ט גם אליבא דמ"ד דס"ל דהבערה ללאו יצאת ולפי"ז מדברי בה"ג שהביא הרמב"ן ראי' דלא כריב"א כן הי' נראה לכאורה אמנם אחרי העיון זה אינו ונוכל לחלק ביניהם דאינם תלוים זה בזה כלל דגם המתירין שביתת עבדו ומחמר מ"מ יוכלו לסבור כדעת רש"י דהבערה אסורה ביו"ט ושאני הני דלא הוי כלל מלאכה ואי לא כתבינהו להדי' לא היינו אוסרין אותם אפי' בשבת ומש"ה ס"ל דאע"ג דמצינו דאסורין בשבת מ"מ אין לאוסרן ביו"ט אבל הבערה הא גם אי לא הוי כתיב לא תבערו היינו אוסרין בשבת וכדאיתא בשבת דף ע"ח הבערה בכלל היתה כו' והא דכתבה התורה לא תבערו לא באה לאסור הבערה רק אדרבה באה להקל עליו ולהוציאו מידי חיוב מיתה ולאוקמא רק בלאו ושפיר י"ל דביו"ט הוי בכלל הל"ת דלא תעשה כל מלאכה וגם להיפוך נוכל לומר דגם מדברי בה"ג דאוסר שביתת עבדו ומחמר אין סתירה להריב"א דהא יש לומר דאע"ג דכל מה שאסרה התורה נכלל בשם מלאכה מ"מ הבערה שאני דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ומדכתיב ביום השבת אימעוט יו"ט דבשלמא למ"ד הבערה לחלק יצאת צריך לכתוב ביום השבת למעט יו"ט דאין בו חילוק מלאכות וכמו דאיתא במכות דף כ"א חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ופרש"י שם הטעם דהא כתיב ביום השבת וא"כ למ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת וכתיב ביום השבת ס"ל להריב"א דממעטינן מיניה יו"ט דאין בו איסורא כלל: ועי' בתוס' ביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס ומלשונם משמע דטעמם הוא דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אינו בכלל מלאכה וממילא אין לנו לאוסרה ביו"ט וא"כ חולקים על בעל ה"ג אבל מ"מ הא י"ל ג"כ כמש"כ דגם בה"ג ס"ל כריב"א וכמו שכתבנו

[ב] ולכאורה קשה לי על הריב"א מהא דתנן במגילה דף ז' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולהריב"א תיקשה אמאי לא תני גם הבערה דמותר ביו"ט ואפי' שלא לצורך אוכל נפש כלל ובשלמא להרמב"ן דס"ל דשביתת עבדו אינו נוהג ביו"ט וכן להפוסקים המקילין במחמר ושביתת בהמה ביו"ט לא קשה לי אמאי לא תני לה המשנה בדברים שבין יו"ט לשבת די"ל דגם הם מודים דמדרבנן עכ"פ אסור כל הני גם ביו"ט והמשנה לא חשבה רק מה דמותר לגמרי ביו"ט ואין בו אפי' איסורא דרבנן אבל בהך דהבערה הא מבואר בתוס' ביצה הנ"ל דלמ"ד ללאו יצאת מותרת לגמרי שלא לצורך כלל ומבואר שם להדי' דגם איסורא דרבנן ליכא יעו"ש שפירשו דמאן דמתיר להדליק נר של בטלה הוא משום דס"ל ללאו יצאת א"כ קשה אמאי לא חשבה לה בהדברים שבין יו"ט לשבת ואין לומר דהך משנה דמגילה ס"ל דהבערה לחלק יצאת ומש"ה אסורה גם ביו"ט דהרי תני שם במשנה אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת והנה במכות דף כ"א איתא חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ונסתפקו האחרונים ביום הכיפורים אי יש בו חילוק מלאכות כמו בשבת או לא והעלו דזה תלוי בהך פלוגתא דלמ"ד הבערה לחלק יצאת והך קרא הא כתיבא גבי שבת וכמו דמפקינן מיני' יו"ט דאין בו חילוק מלאכות ה"ה דמפקינן מיני' יוה"כ דהא אין למדין קל מחמור להחמיר עליו אבל למאן דנפק לי' חילוק מלאכות בשבת מקרא דמאחת מהנה וכמבואר במס' שבת דף ע' והך קרא הא לא כתיבא גבי שבת כלל רק בפרשת קרבן חטאת והרי גם העושה מלאכה ביוה"כ חייב חטאת ודאי דמרבינן מיני' גם יוה"כ לחילוק מלאכות כן כתב הפני יהושע במס' שבת דף ע' והטורי אבן במס' מגילה שם וא"כ המשנה דמגילה דתני אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ולא תני דגם חילוק מלאכות יש ביניהם דיש בשבת ואינו ביוה"כ ומוכרח דס"ל להך משנה דיש חילוק מלאכות ביוה"כ וא"כ ע"כ ס"ל דחילוק