בית הלוי חלק א נג

רק מתרתי מהני שלשה דעל זה הוי ב' כתובים הבאים כא' דאין ללמוד כאן חדא מתרתי אבל דבר הדומה לחדא מינייהו ונוכל ללומדו רק מחדא מהני תלת הא ע"ז ליכא כלל הני ב' כתובים כיון דבהני דנכתב אי אפשר ללמדם חדא מחדא ועי' בזבחים דף ק"ו משמע להדי' הסברא כן גבי שוחט ומעלה בחוץ וא"כ באיסורי כרת הא נוכל ללמדו מדם לחודא הא ודאי דילפינן דמה"ת אסור לספות לו בידים איסור כרת גם בשארי איסורין ורק באיסור לאו דאי אפשר ללומדו רק מדם ושרצים שפיר הוי ב' כתובים ומותר מה"ת לספות לו בידים ומש"ה בסנהדרין גבי בא על הבהמה דהוי גם מחייבי מיתות ב"ד שפיר איכא שם האיסור גם על הקטן מדאסור לספות לו וחשיב לי' שפיר תקלה אבל גבי נבלה דספינן לי' בידים שפיר ס"ל להרמב"ם דקטן לא הוי בר זביחה כלל מדספינן פינן לי' ומדכשר באיכא עומד ע"ג מכלל דלא צריך בר זביחה כלל ובדברינו אלה צ"ע לי דברי הב"י דהרמב"ם פוסק דאין הגדולים מוזהרין על הקטנים להפרישן מטומאת מת וטעמו דהרי ביבמות מוקמינן לקרא רק דבא לאסור דלא לטמינהו בידים והטור יו"ד סי' שע"ג כתב דבטומאה מצווין להפרישו וכ' הב"י באו"ח סי' שמ"ג לתרץ דעת הטור דרק בתחילה דרצה הגמרא להוכיח דבכל האיסורין מצווין להפרישו מהא דמצינו בחלב ודם וטומאה דחה הגמרא על כל א' בפני עצמו דאיירי דלא לספי בידים אבל להמסקנא שנכתב זה בג' מקומות הוי לי' ג' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין דאע"ג דהגמרא עביד צריכותא מ"מ בתרתי מינייהו הוה סגי ומש"ה הוי ב' כתובים ושוב אין הכרח לאוקמי' לקראי דלא לספי בידים וקאי שפיר על הא דמצווין להפרישו ומ"מ בשארי איסורין אין מצווין להפרישו ולפ"ז בכל האיסורין חוץ מהני תלת אין לנו לימוד כלל דיהיה אסור גם לספות בידים ומ"מ מבואר בדברי הב"י שם דבשארי איסורים ג"כ אסור למספי בידים מה"ת ועיי' בנו"ב שכתב דס"ל להב"י דלפי המסקנא לא צריך קרא לאסור למיספי בידים דזה ידעינן מצד הסברא. ולפי דברינו אינם דהרי כיון דנתבאר לנו דבאיסור כרת הא נוכל למילף מדם לחודא ושוב ליכא ב' כתובים על איסור כרת והרי אפ"ה הא קיי"ל דגם בו אין מצווין להפרישו דהרי גם במלאכת שבת קיי"ל דאין מצווין להפרישו וכדאמר ר' פדת לדבר טליי וטלייתא וא"כ הרי לכל הפחות הך קרא דדם ע"כ גם לפי המסקנא מוקמינן לי' רק על ליספי בידים ומדצריך קרא לזה ע"כ דמצד הסברא לא היינו אוסרין גם למספי בידים וגם מוכרח דהני פסוקים דשרצים ודם קאי ע"כ ג"כ רק על לספות דאי הם קאי על להפרישו א"כ הא שוב ליכא ב' כתובים כלל וא"כ הא ממ"נ קשה על הטור לפי הבנת הב"י דאי הך דשרצים וכהנים קאי על להפרישו ודם לספות א"כ נהי דשוב ידעינן מיניה דבכל האיסורין א"צ להפרישו מדצריך קרא לגלויי בדם דאסור לספות מ"מ הא מוכח מדצריך קרא לאסור לספות בדם מכלל דמצד הסברא הוי ס"ד דשרי וא"כ באיסור לאו מנ"ל לאסור לספות ואי כולהו מוקמינן ליה להפרישו א"כ באיסור שבת צריך להפרישו ולא מצאתי מקום לישב דבריו רק בדוחק רב ולא כתבתיו: והנראה עוד להוכיח דמה"ת מותר בכל האיסורין לספות בידים דבנזיר דף נז קאמר ר"ה דהמקיף את הקטן חייב א"ל ר"א ב"א ודידך מאן מגלח ליה א"ל חובה תיקבריני' חובה לבני' כו' ומפרש שם פלוגתתם דראב"א ס"ל דמקשינן מקיף לניקף וכל היכא דניקף לא הוי בר חיובא גם המקיף פטור ומש"ה גם גדול המקיף את הקטן פטור ור"ה ס"ל דלא מקשינן מקיף לניקף רק ר"ה ס"ל דנשים אינם מוזהרים על לאו דמקיף ג"כ ור"א ב"א ס"ל דגם נשים אע"ג דאינם באיסור ניקף מ"מ הוו באיסור מקיף וגם הם אסורים להקיף את הגדול ולכאורה קשה לר"ה נהי דס"ל דנשים אינם מוזהרות כלל וליכא איסורא משום דידהו מ"מ הא עכ"פ היאך הקיפה לבני' הרי מצד הבנים צ"ל אסור דהא לא ספינן להו בידים והניחא אם נאמר דבכל האיסורים שרי לספות מה"ת והוי רק מדרבנן ניחא דהרי שם הקיפה להברותם אחר חליים וכמו שכתב רש"י שם והרי איסור דרבנן מותר לחולה שאין בו סכנה אבל אי נאמר דהוי מדאורייתא ובניו של ר"ה ע"כ לא היו חולי' שיש בם סכנה דא"כ הכל מותרים להקיפם וכיון דלא היה סכנה היאך מותר איסורא דאורייתא ומוכח כמש"כ הפמ"ג ואין בידי כעת ספר פמ"ג לידע מקורו אם גם הוא הביא ראיה זו או לא ולכאורה הי' אפשר לומר דכמו שכתב בשו"ת אמונת שמואל שהבאנו בסי' י"ד על איסור דלפני עור דאינו רק באיסור דאיכא גם עליו אבל איסורא דליכא עליו לא שייך לפני עור וכמו כן נאמר בהא דאסור לספות לקטן בידים דלא הוי רק באיסור דהגדול המאכיל מוזהר על איסור זה והרי בהני תלתא קראי דמצינו בתורה דאסור לספות בידים הוי כן דדם ושרצים הא הכל מוזהרין וטומאה הא אמרינן אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים ופירושו דהכהנים הגדולים מוזהרים על הקטנים ועי' ביו"ד סי' שע"ג בט"ז וגם מדברי הרא"ש שהבאנו לקמן באות ד' מבואר כן והא ליכא למילף מנייהו לאסור מדאורייתא גם למי שהוא בעצמו אינו מוזהר עליו דהרי חזינן דלגבי איסור לפני עור בכה"ג קיל יותר ואפי' אם נאמר דגם בכה"ג אסור מדרבנן מ"מ הכא דהוי חולה התיר ר"ה אמנם מדברי הרוקח שהביא הש"ך ביו"ד סי' שמ"א דכהנת מעוברת מותרת לכנוס לאוהל המת מטעם ספק ספיקא שמא נפל ושמא נקבה מוכרח דס"ל דגם בכה"ג דהיא אינה מוזהרת מ"מ הוי דאורייתא מדהוצרך לטעם דס"ס דדרבנן הא גם ספק אחד אסור

**(הגה"ה *) הנה סברא זו שכתבנו בפנים דהוי מצינן ללומדם במה הצד חדא מתרתי כ' הב"י בשם המזרחי ומש"ה כ' הב"י דהוי ב' כתובים אבל הב"י בעצמו כ' סברא אחרת דהוי מצי למכתב גבי נבילה וטומאה והיינו יודעים חלב ושרצים בק"ו מנבלה והוי סגי בשני פסוקים ומדכתבה התורה חלב ושרצים דא"א ללומדם זה מזה הוי ב' כתובים ולכאורה נראה דשרצים צריך לכתוב דכמו דמשרצים א"א ללמוד בשארי איסורים דשאני שרצים דהוי במשהו כמו כן א"א ללמוד שרצים משארי איסורים דכיון דמנבלה היינו לומדין הרי לא היינו יודעין רק דאסור לקטן כזית אבל במשהו לא היינו יודעין וסברא זו מבואר להדי' בגמר' בחולין דף ק"כ גבי משקין היוצא מהן כמותן ואמרי' דצריך למכתב בשרצים ולא סגי במה דכ' גבי נבלה וחלב וחמץ דה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם עד דאיכא כזית אף הכא נמי עד דאיכא כזית יעו"ש וכמו כן הכא הא צריך לכתוב שרצים ומשרצים הא א"א ללמוד בשארי איסורים דהוי רק בכזית וצריך למכתב הני תרתי וליכא שני כתובים והנראה לישב דברי הב"י דבשלמא שם גבי משקין דהוי כמותן גם לענין חיוב מלקות שפיר הוי ס"ד דכמו דבשארי איסורין אינו חייב רק בכזית כמו כן בשרצים ומש"ה כ' שרצים דנדע דבהו חייב גם על מיחויין במשהו אבל בהך דלהזהיר גדולים על הקטנים הא לא הוי רק לענין איסורא גרידא ולא לענין חיוב דודאי דגם המאכיל לקטנים בידים פטור דאע"ג דהכא לא שייך הסברא דאיתא בקידושין דף מג דלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מחייב וכמש"כ במק"א מ"מ הא הוי לאו שאין בו מעשה דהרי בנתינה להקטן ליכא איסורא עד שיאכל ואז אין הגדול עושה מעשה ואיסורא הא הוי בכל האיסורין במשהו דחצי שיעור אסור מה"ת ומיושבים דברי הב"י אמנם הא כבר כתב הפמ"ג בפתיחתו לה' תערובת דדעת הרמב"ם דחצי שיעור ע"י תערובת מותר מה"ת אפי' בנתערב חד בחד ונמצא בנבלה אם נתערב פחות מכזית חד בחד ליכא איסורא כלל מה"ת ובשרצים הא אסור מה"ת כל זמן דליכא שיעור ביטול דהא הוי שיעור שלם וצריך לכתוב בשרצים ומש"ה בפנים דדברינו הוי דלהרמב"ם הוי ב' כתובים לא כתבתי רק כסברת

המזרחי

)** [ג] וא"כ יש לישב גם הקושי' מהתוספתא דבנזיר דף מ"ג קאמר ר"ח משמי' דרב נקטע ראשו של אביו אין הכהן מטמא לו שנאמר לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ופריך מהא דתני' לה יטמא לה הוא מטמא ואינו מטמא לאיבריה אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה פי' אם בתחילה נטמא לרוב הגוף שוב רשאי לחזור לטמא להאבר הרי דבתחילה הי' רשאי לטמא אע"ג שחסר ומשני ההיא ר' יהודה ושוב פריך מהא דתני ר' אליעזר בן יעקב לה מטמא ואינו מטמא לאיברי' יכול לא יטמא לשדרה וגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה כתיב ואמרת אליהם הוסיף לך הכתוב טומאה אחרת פי' דגם לרוב יוכל הכהן לטמא ומשני ההיא נמי ר' יהודה ורב דאמר כהני תנאי דתניא