בית הלוי חלק א נ

אסור לספות לקטן איסורא דאורייתא בידים מ"מ הרי איסור זה לא הוי רק על הגדול שמוזהר עליו שלא להאכילו אבל על הקטן הא ליכא שום איסורא בזה ושוב ליכא שום תיקון בגוף התינוק הנימול רק באביו ורק כשיגדיל יהי' התיקון וא"כ הא לא הוי בשעת מעשה

[ב] וא"כ קשה לי דהא התוס' בחולין דף ג' בד"ה קסבר כתבו דהא דקיי"ל דשחיטת עו"ג הוי נבלה נפקא לן מקרא דוזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שמצווה על הזביחה שחיטתו כשרה לאפוקי עו"ג והקשה הש"ך ביו"ד סי' א' ס"ק כ"ז דא"כ שחיטת חרש שוטה וקטן אמאי כשרה באיכא אחרים עומדים ע"ג וראו שלא קלקלו ותי' הש"ך דהם הווי בר זביחה דלא דמי לעו"ג דאינו מצווה כלל על הזביחה אבל קטן הוי מצווה שהרי אסור לו לאכול בלא שחיטה ובאמת דלכאורה קשה עליו מהא דבגיטין דף מ"ה ובמנחות דף ו' פסלינן ס"ת שכתבו קטן משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה הרי דקטן מקרי אינו בקשירה וה"ה דאין לנו לחשבו בר זביחה וכבר עמד בזה הנודע ביהודה מה"ת ח"א סי' א' והחילוק הפשוט שבהם וכן כתב הנוב"י שם דאילו מצות קשירה דליכא מצוה זו כלל על הקטן עד שיגדיל אבל איסור נבלה גם לגבי הקטן הוי האיסור דלכל נאסרה ורק שאין הקטן נענש עלי' אם אוכל נבלה דאינו בר עונשין אבל איסורא איכא גם עליו ולא מבעי למ"ד דס"ל דקטן אוכל נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו הא ודאי מוכרח כן דשם של האיסור איכא גם על הקטן אלא אפי' למ"ד אין ב"ד מצווין עליו להפרישו הוי הטעם דהב"ד לא הוזהרו להזהיר את הקטנים שלא יעשו איסור אבל מ"מ שם של האיסור איכא גם על הקטן והא ראי' דהא כ"ע מודים דאיסורא דאורייתא אסור לספות לקטן בידים ואי הוי לגבי הקטן היתר גמור אמאי יהי' אסור להאכילו אלא ודאי דעיקר שם איסורא איכא גם על הקטן ומש"ה מקרי שפיר בר זביחה וכ"כ בתבואות שור סי' א' דמש"ה מיקרי קטן בר זביחה דהא אסור להאכיל לו נבילות וכיון דאיכא שם איסורא גם על הקטן קשה לר"ש אמאי חשיב לדידי' מילה דאין התיקון בא בשעת מעשה כיון דלר' יוחנן ס"ל ע"כ דמה דמתקן גוף הקטן אף דלא הוי בערלה עצמה חשוב שפיר תיקון א"כ הא תיכף מכשירו שיהי' יכולין להאכילו תרומה וקדשים ומש"כ דאין התיקון בגוף הקטן רק לאביו הא אינו דהא גם על הקטן איכא האיסור ולכאורה הי' אפשר לומר דר"ש אזל בזה לשיטתו דהא ביבמות דף קי"ד מביא הגמרא שלשה פסוקים דאסור לספות לקטן איסורא בידים גבי שרצים וגבי דם וגבי טומאת כהנים וקאמר בגמר' וצריכא דאי כתב רחמנא שרצים משום דאיסורן במשהו ואי כתב רחמנא דם משום דבכרת ואי כתב טומאה ה"א שאני כהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות והרי בשרצים ליכא חיובא רק מלקות ור"ש הא ס"ל במס' מכות דף י"ז דכל שהוא למכות ולא נאמרו כל השיעורין רק לקרבן וכרת ולדידי' הא גם על דם לוקה בכל שהוא וליכא שום חומר בשרצים מבדם כלל וא"כ הא אי הוי כתיבא רק שרצים שפיר הוי מצינן ללמוד דם מני' לר"ש ומדכתיבא גם דם הא הוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ומש"ה ס"ל לר"ש דבשארי איסורין מותר להאכיל לקטן בידים מדאורייתא ורק מדרבנן אפשר דמודה דלא ספינן לי' בידים אבל מה"ת מותר ומש"ה ס"ל דבכל האיסורין לבד מהני שלשה ליכא שם של איסור כלל על הקטן ומש"ה יליף שפיר ממילה דלא בעינן שיהי' התיקון מיד אמנם תי' זה אינו כלל לדעתו של ר"ת בעצמו שכתבו התוס' בשמו במס' ע"ג דף ס"ח דעד כאן לא ס"ל לר"ש כל שהוא למכות רק כשהוא בעיני' אבל ע"י תערובות גם ר"ש מודה דבכל האיסורים ליכא מלקות רק באיכא כזית מן האיסור וא"כ הא איכא חומר בשרצים מבדם דבשרצים לוקה בכל שהוא אפי' ע"י תערובת וגם דהא כתב הכ"ופ, דדם חשוב הותר מכללו דדם שבשלו אינו עובר עליו וא"כ הא גם זה הוי חומר בשרצים משא"כ כ בדם ושוב ליכא שני כתובים גם לר"ש אכן אי משום הא לא ארי' דעיין בב"י באו"ח סי' שמ"ג שכתב דיש מקום לומר דלהלכה יהי' מותר לספות לקטן איסורא מדאורייתא דהרי הצריכותא שעשה הגמרא ביבמות הוי דכל הני תלתא אין ללומדם חדא מחדא אבל אכתי חדא מתרתי במה הצד הא יכולין ללומדם ומש"ה הוי שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדים ובכל האיסורים יהי' מותר מדאורייתא לספות לו גם בידים ואע"ג דרוב הפוסקים חולקים על זה וס"ל דילפינן שפיר כל האיסורים מהני תלת ולא הוי ב' כתובים מ"מ הא נוכל לומר לר"ת דר"ש יסבור כמש"כ הב"י וס"ל דמותר לספות לו בידים ומש"ה הוי לדידי' במילה אין התיקון בא מיד וא"כ ניחא שפיר רק הא קשה דא"כ תיקשה לר"ש אמאי שחיטת חש"ו כשרה באיכא עומדים ע"ג ולומר דבאמת חולק ר"ש על זה וס"ל דבכל גווני הוי נבלה וכמו בשחטו עו"ג זה ודאי לא ניתן להאמר דר"ש יחלוק על הלכה פסוקה הנזכרת בגמר' בכמה דוכתי בלי שום חולק ולא אישתמיט הגמר' בשום דוכתא לאשמעינן כהאי חידושא דלר"ש הוי שחיטת חש"ו נבלה ואין להוכיח להיפוך דגם לר"ש הוי קטן בר זביחה ושחיטתו כשרה באיכא עומדין ע"ג מהא דבחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וקאמר רב דאסורה באכילה ליומא ונסבין חברייא למימר ר' יהודה היא ומפרשינן שם דר' יהודה דהכנה היא דס"ל מוקצה גבי אם לא היתה נבלה מע"ש דאסורה להאכילה לכלבים בשבת וכתבו שם התוס' בד"ה מחתכין בשם ר"ת עצמו דאע"ג דגם לר"ש אינו מותר משום מוקצה רק ביושב ומצפה הכא נמי יושב ומצפה שמא ישחטנו חשו"ק הרי דגם לר"ש שחיטת חש"ו כשרה כשגדול עומד ע"ג וראה שלא קלקל דאי נאמר דלר' יוחנן ס"ל לר"ש בשחיטת חש"ו הוי נבלה כמו ששחטו עו"ג מנ"ל לחברייא לומר דרב נסיב לה אליבא דר' יהודה דלמא הוי גם כר"ש דלדידי' דשחיטת חשו"ק הוי נבלה הא ג"כ אסורה באכילה ליומא משום מוקצה דהא ליכא יושב ומצפה דהא אם ישחטו חשו"ק תהיה אסורה והניחא לפי מה דרצה הגמר' לומר בב"ק דף ע"א דר"ש ס"ל מעשה שבת אסור וכר' יוחנן הסנדלר א"כ ניחא דהא לא מצי לאוקמא המשנה כר"ש דא"כ אמאי תני דשוחט בשבת כשר ומותרת אחר שבת דאע"ג דרב מוקים להמשנה בשוגג וכדאיתא בחולין שם דף ט"ז מ"מ הא איירי המשנה גם במזיד לדעת רוב הפוסקים א"כ הא לא מצי אתי' הך משנה כר"ש אבל לפי מה דמסיק הגמר' בב"ק שם הא אין הכרח כלל לומר דר"ש ס"ל כר"י הסנדלר וגם לדעת הרמב"ם בפי' המשנה בחולין שם איירי ע"כ המשנה רק בשוחט בשוגג דבשוחט במזיד שחיטתו אסורה דהוי מומר לחלל שבת וא"כ הא הוי מצי לאוקמא מימרא דרב כר"ש דהא אינו יושב ומצפה אלא מוכרח דגם לר"ש חשו"ק ששחטו כשרה באיכא עומדים ע"ג אמנם זה אין ראי' כלל דהא י"ל דלא ניחא להו למימר דהא דאוסרה רב באכילה ליומא הוי משום דמוקים להמשנה כר"ש והאיסור הוי משום דשחיטת חשו"ק הוי נבלה דהא בריש חולין תנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה והיאך נאמר דהני ב' סתמי פליגי אהדדי ומש"ה מוקמי' לי' כר' יהודה דאוסר משום מוקצה אפי' היכא דאיכא יושב ומצפה ותדע דהא גם בלא דברי ר"ת הללו ההכרח לומר כן דהא בחולין דף י"ב אמרינן בגמר' על הא דתנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה ר' נתן היא הרי דלרבנן פסולה גם אי איכא עומדים ע"ג וא"כ הא הוי מצי לאוקמא מימרא דרב כרבנן דר' נתן דבעי כוונה לשחיטה וחשו"ק ששחטו פסולה ומש"ה קאמר רב דאם שחט גדול בשבת אסורה באכילה ליומא משום מוקצה דהא ליכא יושב ומצפה ואיכא משום מוקצה לכ"ע דאע"ג דכתבו התוס' בחולין דף י"ב דגם לרבנן דר' נתן לא אסור שחיטת חשו"ק רק בגדול עומד ע"ג דאז הוא דלא חשיבא כוונה אבל אם גדול מלמדו לעשות יש להם כוונה שפיר וגם לרבנן שחיטתן כשרה מ"מ הא ודאי דאי אפשר לומר דמש"ה לא יהי' מוקצה לר"ש משום דיושב ומצפה שמא ישחטנו חשו"ק ע"י שגדול יהי' מלמדם לעשות דהרי ודאי אינו מצפה לזה כיון דאסור לספות להם איסורא בידים הא בודאי לא ילמדם ובודאי דלרבנן דר"נ ליכא יושב ומצפה ואיכא איסור מוקצה לכ"ע ואמאי לא קאמרי דרב אמרה לשמעתי' כרבנן אלא ע"כ מוכרח לומר כמו