בית הלוי חלק א מט

רק שנותן להם לרחוץ ולסוך ומוכיח מזה הר"ן דספינן ליה בידים ומש"ה הקשה על הרמב"ם דבדאורייתא הא לא ספינן גם בכה"ג אבל לסוכו בידים ממש אפשר דגם הר"ן מודה דאפי' לדידיה דהוי דרבנן מ"מ אסור וכמש"כ אמנם לשון הר"ן לא משמע כן ומשמע דגם לסוכו ממש מותר כיון דהוי דרבנן וצ"ע מהא דנדה ודיבמות

[ח] גם קשה לי טובא על הרשב"א דהא ביבמות דף קי"ד רצה הגמרא להוכיח דאין ב"ד מצוין להפרישו מהא דבן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו ע"ה אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים מצא בידו פירות אין זקוק לו ומשני ר"י בדמאי הקילו והרי אכתי תיקשה דהא קתני מצא בידו פירות אין זקוק לו ומוכח להדיא דאסור לחבר להאכיל בנו בידים דמאי וכן מבואר במס' דמאי פ"ב משנה ד' דהחנוונים אינם רשאים למכור דמאי וכ' הרמב"ם והר"ש שם בשם הירושלמי הטעם מפני שלוקחין ממנו תינוקות הרי דאסור לספות להם דמאי אע"ג דהוי רק דרבנן והנראה לומר דס"ל להרשב"א דהרי בתחילה דרצה הגמרא להוכיח דאין ב"ד מצוין להפרישו מהא דמצא בידו פירות אין זקוק לו הקשו התוס' דמאי ס"ד דהא הוי רק דרבנן ותירצו דכיון דהחשש של דמאי הוי שמא הוי טבל דאורייתא צ"ל כדאורייתא ור' יוחנן משני בדמאי הקילו וס"ל להרשב"א דר"י הא לא חידש זה רק כי היכי דלא נדייק מזה דאין מצוין להפרישו אבל להמסקנא דקיי"ל דאין ב"ד מצוין להפרישו שוב לא ס"ל סברא של ר' יוחנן דקאמר בדמאי הקילו וס"ל כדקא ס"ד דדמאי יש לו חומר דאיסור דאורייתא ואין ראי' מהא דאסור להאכילו דמאי לשארי איסורי דרבנן ובודאי הוא דוחק לומר כן דהא בכמה דוכתי אמרי' דבדמאי הקילו וקיל משאר ספק דרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין הם וזהו נראה טעמו של הרמב"ם שכתב בסוף ה' מאכלות אסורות דגם איסור דרבנן לא ספינן ליה בידים

מסקנת הדברים דנסתייע הרבה דעת הרמב"ם המחמיר בזה וגם לדעת הרשב"א מ"מ אינו מתיר רק באיסור שעיקרו מדבריהם אבל מה שאסרו אותו משום ספק שמא הוי איסור דאורייתא אע"ג דמה"ת אין לחוש לזה משום דאזלינן בתר רובא ורק רבנן חששו ליה גם הרשב"א מודה דאסור וכמו דחזינן דאסור בדמאי וכל זה ליתן ולומר לו אכול אבל להאכילו ממש אסור וכמו דחזינן דלכהן טמא אסור לסוכו אפי' בתרומה דרבנן בלא טבילה משום טעם זה ובמלאכה שאצל"ג דעת הרשב"א והר"ן הוא דהוי ככל מילי דרבנן ולפי גירסא דידן ביבמות דפריך דר"י אדר"י מוכח דאסור

[ט] והנה בנדרים דף ל"ו דתנן דהמודר הנאה מחבירו מלמדו מדרש דמצות לאו ליהנות ניתנו אבל לא ילמדנו מקרא ופריך מ"ט ומשני במקום שנוטלין שכר על המקרא ושוב אמרינן שם דמש"ה מותר ליטול שכר על לימוד המקרא רב אמר שכר שימור ור' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים וכתב שם הר"ן דר' יוחנן ס"ל פיסוק טעמים לא הוי דאורייתא ורב ס"ל דהוי דאורייתא ולכאורה היה קשה לי לפי שיטתו של המאור במס' ר"ה ס"פ ראוהו ב"ד שכתב דהא דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו הוי רק במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן לא א"כ הא אפי' במקום שאין נוטלין שכר על המקרא צ"ל אסור לר' יוחנן דכיון דהוי רק מדרבנן לא אמרינן בו דלאו ליהנות ניתנו ובודאי דוחק גדול לומר דכל השקלא וטריא של הגמרא דפריך מקרא מ"ט לא ילמדנו ומשני במקום שנוטלין עלי' שכר הוי רק אליבא דרב ולא אליבא דר' יוחנן וע"כ נראה דהמאור ס"ל כהרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספות לו בידים ומש"ה פריך שפיר מ"ט לא ילמדנו דהא המשנה סתמא קתני דלא ילמדנו מקרא ומשמע אפי' לקטן ועוד דהא סתם לומדי מקרא הוי קטנים וכמש"כ הר"ן שם ואם נאמר דהאיסור הוי משום הנאת לימוד פיסוק טעמים דהוי רק מדרבנן א"כ הא לא הוי רק איסורא דרבנן כיון דעיקר הלימוד הוי רק מדרבנן וצ"ל מותר לקטן ומשני במקום שנוטלין שכר על המקרא ונמצא כשמלמדו בחנם מהנהו ריוח ממון והוי איסורא דאורייתא ולא ספינן ליה בידים ובזכרוני שאח"כ מצאתי כתוב זה על ספר ואינני זוכר כעת אמנם אין מזה ראיה דהמאור ס"ל כהרשב"א דלכל השיטות ניחא דהא בלא"ה כתבו התוס' במס' ר"ה דף ל"ג בד"ה תני דבמקום חינוך מצוה ודאי ספינן ליה בידים מדמותר להתעסק עמו בשבת שיתקע יעו"ש וכ"כ המג"א בסי' שמ"ג בשם רי"ו וא"כ לימוד פיסוק טעמים הא לא גריעי משופר דלכ"ע ספינן לו בידים איסורא דרבנן ומש"ה מוקים לה במקום שנוטלין שכר על המקרא

סימן יד

יברר שיטת התוס' בסוגיא דמקלקל בחבורה דחייב לר' שמעון ושייך לסימן שלמעלה בדינא דקטן אוכל נבלות

במס' שבת דף ק"ו תני ר' אבהו כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר א"ל ר' יוחנן פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו ומסיק הגמר' שם דהוי פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בהך דמקלקל בחובל ומבעיר ופרש"י דר' אבהו כר"ש דלדידי' חייב גם במקלקל ור' יוחנן דמצריך לכלבו ולאפרו כר' יהודה והתוס' הקשו עליו דא"כ אמאי משתיק לי' ר' יוחנן לר"א כיון דתני כר"ש וע"כ כתבו דר"א ור' יוחנן פליגי אליבא דר"ש דר"א ס"ל דר"ש מחייב גם מקלקל גמור ור' יוחנן סבר דגם ר"ש דמחייב אינו אלא בצריך לכלבו ור' יהודה פוטר גם בכה"ג וכתבו התוס' הסברא לזה בשם ר"ת דמש"ה פוטר ר' יהודה גם בצריך לכלבו משום דאין התיקון בא מיד בעת עשיית המלאכה דלאחר החבורה בא הדם אבל בשחיטת בהמה שפיר מחייב לכ"ע דבעת עשיית המלאכה בא התיקון דמוציאה מידי אמה"ח ולכאורה קשה לי על פר"ת דהא בגמר' שם אמרינן דר"ש יליף להא דחובל חייב מדאצטריך קרא להתיר מילה בשבת מכלל דמקלקל בחבורה חייב ור' יהודה התם מתקן הוא דמה לי לתקן כלי מה לי לתקן מילה ובודאי קשה דהניחא לר"א שפיר יליף לה ר"ש די"ל דס"ל לר"ש דקיום של המצוה לא מקרי תיקון כלל ויליף מינה גם למקלקל גמור דחייב אבל לר' יוחנן ולפי פירושו של ר"ת דגם ר"ש מודה דצריך שיהיה תיקון ורק חולק על ר' יהודה וס"ל דבהני תרתי לא בעינן שיהי' התיקון מיד בעת עשיית המלאכה א"כ היאך יליף לה ממילה דממ"נ אי ס"ל דקיום המצוה חשיב תיקון א"כ הא הוי במילה התיקון בשעת החבורה ואי ס"ל דקיום המצוה לא חשיב תיקון א"כ הא נוכל למידק מני' דמקלקל גמור חייב אבל הא דס"ל לר"ש דצריך שיהי' תיקון רק דלא צריך שיהי' התיקון מיד קשה היאך יליף לה ממילה והנראה לומר לר"ת דס"ל לר"ש ג"כ דקיום מצוה חשיב תיקון ורק הרי האב הוא דמקיים המצות עשה שמחויב למול את בנו ולא התינוק עצמו דהוא בעצמו אינו חייב במילה כלל ומש"ה לגבי התינוק שנעשית בו המלאכה ליכא תיקון כלל ומה דהוי תיקון לגבי האב לא חשיב תיקון דבכל מלאכת שבת צריך שיהי' התיקון בדבר הנעשה בו המלאכה עצמו ורק כשיגדיל ואז יהי' התינוק בעצמו מחויב למול את עצמו יהי' אז לגבי התינוק תיקון ושפיר יליף מהא דאיצטריך פסוק להתיר מילה בשבת דבחובל א"צ שיהי' התיקון מיד אמנם אכתי קשה לי דהרי גם בעת המילה ממש מכשירו להקטן שלא יהי' ערל ויהי' מותר להאכילו תיכף תרומה וקדשים ולסוכו שמן של תרומה וא"כ הא הוי מתקן גברא בעת מעשה של החבורה ותיקון זה הא הוי בגופו של התינוק הנימול ובשלמא לפרש"י י"ל דס"ל לר"ש דזה ג"כ לא תשיב תיקון וכמו שכתבו המאור שם ובחידושי הרשב"א דהתיקון הא לא הוי בגוף הערלה רק באיש הנימול וסברתם הוא דבכל דוכתא צריך לר"ש שיהי' התיקון במה דהוי המלאכה וכמו בקוצר דהמלאכה הוי במה שנקצר ולא במה שנשאר צריך שיהי' התיקון בהחתיכה הנקצרת וכמו כן בחובל דהמלאכה הוי בחתיכת בשר שחתך ממנו וצריך שיהי' בה התיקון ולא בגוף התינוק אבל לר"ת הרי לר' יוחנן חשיב מילה שפיר תיקון אפי' לר"ש דהא גם איהו מצריך שיהי' תיקון ומוכרח דמה שנתקן גוף התינוק גם לר"ש הוי תיקון א"כ הא קשה דהרי תיקון זה הוי מיד בשעת מעשה דהא מכשירו שיהי' יכול להאכילו תרומה וקדשים וצ"ל דס"ל לר"ש דהא בעודו קטן הרי ליכא שום איסור עליו בעצמו באכילת דברים האסורים דאע"ג דקיי"ל דלכ"ע