בית הלוי חלק א מז

נמי ר' יוסי בהא ומשני רב יוסף מפני שמזיז עפר ממקומו ופרש"י דשמא לא יהיה לו חול עקור כל הצורך ויבא ליקח מעפר הדבוק והוי חופר גומא והתוס' בד"ה מפני הקשו על זה דהא ליכא איסור דאורייתא בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה לר"ש דפוטר באצל"ג ועוד הקשו מהא דפריך בגמרא על רב יוסף מהא דתניא מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח ולרב יוסף דקאמר מפני שמזיז עפר לגזור ומשני סתם גג לית בו עפר והרי אדרבה כל גג אית ביה מעזיבה ולכך פירשו שם באופן אחר יעו"ש וראיתי להפני יהושע שם שהקשה למה הקשו התוס' רק לר"ש דפוטר באצל"ג והרי בשבת דף ע"ג קאמר ר' אבא דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אפי' לר' יהודה דמחייב בא"צ לגופה מ"מ פטור משום דהוי מקלקל ובאמת דזה ניחא דהא כתבו התוס' בפסחים דף מ"ז דהא דפטור גם לר"י הוי רק בבית דהוי מקלקל אבל בשדה חייב לר"י דמחייב באצל"ג ומש"ה הכא דאיירי בחול ובאבק דרכים הקשו רק לר"ש דלדידיה בכל גווני פטורין ולפרש"י הא לכאורה ההכרח לומר דרב יוסף ס"ל כעולא דר' יוסי מחייב באצל"ג ומש"ה גזר שפיר ובזה מיושב גם קושיא השני' של התוס' שהקשו על פרש"י דהא אדרבה סתם גג אית ביה מעזיבה דהא מ"מ ניחא דאם יחפור בגג הא הוי מקלקל ופטור גם לר' יהודה ומש"ה לא גזרינן (ובלא"ה לא שייך למגזר שיחפור במעזיבה ויקלקל גגו משום צליית הביצה] ואי דאכתי נגזר משום עפר המונח על הגג ואין בו צורך למעזיבה ואם יחפור בו לא הוי מקלקל ע"ז קאמר סתם גג לית ביה עפר רק המעזיבה ובו לא גזרינן ועכ"פ לשיטת רש"י הא ס"ל לרב יוסף כעולא ומש"ה בסנהדרין דדחי רב יוסף מימרא דר' אבא לא דחי כמש"כ דהא לא הוי א"ש אליבא דידיה בעצמו ומש"ה קאמר דשאני שבת דנפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה דדחי' זו הוי גם אליבא דידיה אמנם בלא"ה הא כתבנו דמלשון של ר' יוסי דקאמר ללאו יצאת לא משמע לומר כן

[ד] ועוד דהרי בכריתות דף כ' איתא החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר"א בר' צדוק אומר חייב ב' מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות ומפרשינן שם דת"ק ס"ל דמקלקל בהבערה פטור ומש"ה אינו מחייב רק משום כיבוי ור"א בר' צדוק ס"ל דמקלקל חייב ואם נאמר דמאן דס"ל מקלקל חייב הוי משום דס"ל דכל מבעיר הוי מקלקל וממילא הוי רק לאו ואמאי ס"ל לר"א בר"צ דחייב חטאת על מקלקל בהבערה אלא ודאי מוכרח לומר דאע"ג דהוי מקלקל מ"מ כיון דמצד עצמה הוי מלאכה גמורה ורק דהיינו פוטרין אותו משום דהוי מקלקל ומש"ה כי גלי לן קרא דבו חייב גם מקלקל שוב הוי מלאכה וחייב עליה חטאת אע"ג דבפסוק זה דמחייב על מקלקל לא כתיבא רק לאו גרידא ולא דמי למחמר אחר בהמתו דמצד עצמה לא הוי מלאכה כלל אי לאו דאסרה התורה במפורש ומש"ה הוי רק לאו וא"כ הא מוכרח דר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאת ע"כ טעמו משום דהך לא תבערו הוי מיותר דהוי בכלל כל המלאכות ומדיצאת הבערה מן הכלל ונכתב בפני עצמו ע"כ הוי רק לאו ולא כמש"כ משום דהוי מקלקל וא"כ הא מוכרח דס"ל לר' יוסי מקלקל בהבערה פטור ואינו חייב בו רק מתקן ולמתקן לא הוי צריך קרא ומדייק מניה דהוי רק לאו דאי הוי ס"ל מקלקל חייב מנ"ל דבא לאוקמיה אלאו דלמא בא לחייב מקלקל והרי אפ"ה מוקים ליה ר' יוחנן בדף ל"א דס"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור ומוכרח ע"כ כמו שכתבנו דגם רש"י מודה דלר' יוחנן אינו תלוי זה בזה כלל וגם מאן דפוטר באצל"ג יכול לפטור במקלקל ורק ר' אבהו הוא דס"ל דזה תלוי בזה

[ה] גם עוד ראיה לזה דביבמות דף ל"ג דפליגי בזר ששימש בשבת דר' יוסי אמר חייב ב' משום זרות ומשום שבת ורש"א אין כאן אלא משום זרות ופריך זר ששימש בשבת במאי אלימא בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת ומסיק בשחיטת פרו של כה"ג ביוה"כ דפסול בזר ולכאורה קשה טובא לדעת רש"י בשבת דאליבא דר"ש חייב מקלקל בחבורה אע"פ שאין בו שום תיקון א"כ היאך קאמר ר"ש דזר ששימש בשבת אינו חייב אלא משום זרות והרי תיכף מיד שהתחיל לשחוט איכא חיוב שבת ומשום זרות ליכא רק עד גמר שחיטה ועי' בחולין פרק א' בפי' המשנה להרמב"ם על המשנה דהשוחט בשבת שכתב דאפי' שחט במזיד בשבת שחיטתו כשירה ולא הוי מומר לחלל שבתות דבהתחלת השחיטה ליכא חילול שבת דהוי מקלקל עד שיגמור דתיקנה להתירה באכילה אבל לר"ש דמחייב מקלקל הא איכא חילול שבת גם בהתחלה וכמדומה לי שכבר נזכרה קושיא זו באחרונים ואינני זוכר כעת מקומו אבל לדברינו ניחא דעד כאן לא כתב רש"י דלר"ש דפוטר בא"צ לגופה לא משכחת לה חובל ומבעיר דלהוי מתקן ומש"ה גם מקלקל גמור חייב רק לר' אבהו אבל ר' יוחנן לא ס"ל הך סברא כלל וס"ל דגם לר"ש שפוטר בא"צ לגופה מ"מ מקלקל גמור פטור ואתי' הסוגיא דיבמות כר' יוחנן ואין זה דוחק דהרי הא דפריך ששימש במאי אלימא בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת כתבנו בסי' ט"ז באות יו"ד דבאמת דבהקטרה איכא גם כיבוי לשיטת רש"י דבישרא אגומרא הוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר רק כל קושית הגמרא הוי רק אליבא דר' יוחנן דס"ל דר' יוסי סבר דא"צ לגופה פטור וא"כ ליכא חיובא במכבה רק בצריך לפחמין ומש"ה ליכא בהקטרה רק הבערה ומש"ה פריך והאר"י הבערה ללאו יצאת ולזה שפיר משני דאיירי בשחיטת פרו של כה"ג דהא להך שיטה דר' יוסי ס"ל כר"ש בא"צ לגופה ע"כ אינו תלוי זה בזה וכמו שהוכחנו למעלה וגם מאן דפוטר באצל"ג מ"מ פוטר במקלקל ושפיר נוכל לאוקמא דאיירי בשחיטה ולר' אבהו דס"ל דלר"ש חייב מקלקל גמור א"כ הא לא מצי איירי בשחיטת פרו מ"מ הא לר"א דס"ל דזה תלוי בזה א"כ ר' יוסי ע"כ ס"ל במשאצל"ג כר"י דלא מצי סבר כר"ש דא"כ הוי מוכרח דמקלקל חייב בהבערה ומנ"ל לומר ללאו יצאת וע"כ ס"ל כר' יהודה וא"כ הא שפיר מצי לאוקמא פלוגתייהו ביבמות בהקטרה וחייב שתים דקאמר ר' יוסי הוי משום כיבוי

[ו] ולפי זה הא גם לשיטת רש"י אין ראיה מהא דאמר ר' יוחנן דמקלקל בחובל ומבעיר פטור דס"ל כר' יהודה ומצי סבר כר"ש דפוטר באצל"ג ובפרט לשיטת התוס' הא ודאי די"ל כן ומאי פריך הגמרא ביבמות דר"י אדר"י דהא כיון דהוי דרבנן ודאי דא"צ להפרישו ומש"ה מוקים לה בעושה ע"ד אביו ובעל כרחך מוכרח לומר דס"ל להגמרא דגם לר"ש דפוטר באצל"ג מ"מ יש לו כל דין מלאכה דאורייתא [ומיושב לנו בזה קושי' התוס' בשבת דף ל"ח שהבאנו באות ג' דשפיר מצינן לומר דרב יוסף ס"ל כר"י דמוקים לר' יוסי כר"ש ומ"מ גזר שמא יזיז עפר ממקומו דמלאכה שאצל"ג אע"ג דפטור מ"מ יש לו חומר דאורייתא כיון דהוי מלאכה גמורה ורק מצד אחר פטור עליה] ומש"ה שפיר פריך הגמרא דאי ס"ל לר' יוחנן דב"ד מצוין להפרישו באיסורא דאורייתא גם במשאצל"ג צריך להפרישו ולא הוי צריך לאוקמא בעושה ע"ד אביו וא"כ גם להמסקנא דאין מצוין להפרישו אע"ג דס"ל להרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספו' לו בידים מ"מ במשאצ"ג ודאי דאסור וכמו כן קשה לי על דברי התוס' בשבת דף קכ"א בד"ה ש"מ קטן אוכל נבלות ב"ד מצוין להפרישו וז"ל וצ"ל דמוקמינן להמשנה כר' יהודה או כר"ש ובצריך לפחמין דבלא"ה הא באסורא דרבנן ודאי אין מצוין להפרישו הרי דס"ל ג"כ כהר"ן דמשאצל"ג הוי ככל דרבנן וא"כ מאי הקשה שם ביבמות דר' יוחנן אדר"י. וההכרח לומר לדידהו דידעה הגמר' דר' יוחנן דקאמר בעושה ע"ד אביו לא אמר לה לפרש על המשנה רק אמרה לתרץ הקושיא מר' פדת וא"כ משמע דס"ל כר"פ דגם בדאורייתא א"צ להפרישו ומש"ה פריך למה קאמר בדמאי הקילו אמנם הרי בשבת קאמר לה על המשנה והנראה דהתוס' דשבת והרשב"א והר"ן לא היה להם הגירסא ביבמות הך קושיא דר' יוחנן אדר"י ותי' הגמרא דר"י ספוקי מספקא לי' כל זה לא היו גורסין ועי' בב"י או"ח סי' שמ"ג שכתב דלהטור דגורס דר' יוחנן אמר לדבר טליא וטלייתא הרי דס"ל דאין מצוין להפרישו בע"כ לא היה גורס הא דר"י מספקא ליה יעו"ש ואפשר דכן הי' גי' התוס' דשבת [וצ"ע לי דרש"י הא גורס להדי' ביבמות הך דר' יוחנן מספקא ליה וכמבואר שם בפרש"י ובמס' שבת דף קכ"א מבואר בפרש"י דהיה גורס כמו הטור דר"י אמר לדבר טלי וטלי' ואפשר הוי טעות הדפוס בפרש"י דשבת] ושפיר ס"ל דמשאצל"ג הוי ככל דרבנן אבל לפי גירסא דידן מוכח דאסור: