בית הלוי חלק א מו

להמסקנא דאין מצוין להפרישו רק דלא ספינן לי' בידים גם במשאצל"ג אסור לספות לו בידים דהא עיקר סברתו של הרשב"א דמתיר בדרבנן הוא משום דחזינן דלמ"ד מצוין להפרישו בדרבנן אין מצוין ומש"ה גם לאידך מ"ד נחתינן חד דרגא בדרבנן ובמשאצל"ג הא ס"ל להגמר' דלהמחמיר מצוין להפרישו ושוב אין לנו להתיר לספותו בידים והניחא לדעת רש"י בשבת דף ק"ו דתני שם ר' אבהו כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר וא"ל ר' יוחנן פוק תני לברא חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו ופריך שם על ר' אבהו מהא דתנן כל המקלקלים פטורים ומשני הא ר' יהודה הא ר"ש ופרש"י שם דר' יוחנן הוי כר' יהודה דפוטר במקלקל בחובל ומבעיר ור' אבהו כר"ש וגם פרש"י שם דפלוגתא זו של ר"י ור"ש הלוי בפלוגתתם בהך דמלאכה שאינ' צריכה לגופה דלר' יהודה דמחייב באינה צריכה לגופה ס"ל מקלקל בחובל ומבעיר פטור ולר"ש דס"ל משאצל"ג פטור לדידי' לא משכחת לה מבעיר דלא להוי מקלקל דאפילו מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל העצים בע"כ סבר דמקלקל חייב ולדידי' הא מוכרח דר' יוחנן דפוטר במקלקל ס"ל ע"כ דמלאכה שאצל"ג חייב ומש"ה פריך הגמר' שפיר ביבמות דר"י לשיטתו לא הוי צריך לאוקמא בעושה ע"ד אביו אבל התוס' בשבת שם חלקו על פרש"י וכתבו דהך פלוגתא דמקלקל אינו תלוי כלל בהך דא"צ לגופה ולדידהו הא מוכח מקושי' הגמר' כמש"כ דמשאצל"ג הוי כדאורייתא בזה גם נראה דאפי' לשיטת רש"י קשה דהתוס' שם הקשו על רש"י דלפירושו למה אמר ר' יוחנן לר' אבהו פוק תני לברא דאטו משום דס"ל לר"י כר"ש מאן דמתני כר' יהודה משתיק לי' והנראה די"ל דגם רש"י מודה דר' יוחנן ס"ל דגם לר"ש פטור במקלקל גמור בחובל ומבעיר וחולק בזה על ר' אבהו ולא כתב רש"י סברתו דזה תלוי בהך דמשאצל"ג רק לר' אבהו דקאמר דמקלקל בחובל ומבעיר חייב ופריך בגמר' עלי' מהא דתניא כל המקלקלים פטורים ומשני הא ר"י הא ר"ש והוי קשה לי' לרש"י דהא לא מצינו בשום דוכתא דפליגי ר"י ור"ש במקלקל ומאי משני ר"א ומש"ה פרש"י דר' אבהו ס"ל דלר"ש דפוטר באצל"ג בע"כ דמקלקל בחובל ומבעיר חייב ומש"ה משני שפיר דלא קשה לר"א מהברייתא דאתי כר"י ואיהו כר"ש אבל ר' יוחנן ס"ל דאין זה תלוי בזה כלל וגם מאן דפוטר בא"צ לגופה מ"מ מצי סבר דמקלקל פטור ומש"ה א"ל פוק תני לברא

[ג] וראי' לדברינו אלה דהא בשבת דף ל"א דתנן ר' יוסי פוטר בכולן ומוקים לי' עולא דר' יוסי ס"ל כר"י דמשאצל"ג חייב עליה ור' יוחנן מוקים שם דר' יוסי כר"ש דמשאצל"ג פטור עליו ואם נאמר בדעת רש"י דאליבא דר"ש כ"ע מודים דחייב במקלקל בהבערה ור' יוחנן דפוטר ס"ל רק כר' יהודה א"כ ר' יוסי דס"ל כר"ש סבר ג"כ דמקלקל בהבערה חייב וא"כ קשה דהיאך קאמר ר' יוסי בשבת דף ע' דהבערה ללאו יצאת והרי מוכרח לכתוב הבערה דאי לא הוי כתיב בהדיא היינו פוטרין כל מבעיר משום דהוי מקלקל כיון דלדידי' לא משכחת לה מבעיר דלא להוי מקלקל ומוכרח לכתוב בפירוש לחייבו אע"ג דהוי מקלקל ועיי' בשבת דף ק"ו וביבמות דף ו' שכתבו התוס' כן להדי' דלר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב לא מצי סבר בהבערה לא ללאו ולא לחלק דהא איצטריך לגופי' וא"כ ר' יוסי דס"ל דללאו יצאת ע"כ ס"ל דלא כר"ש וסבר דמקלקל בהבערה פטור ואפ"ה קאמר ר' יוחנן דס"ל כר"ש באצל"ג (שוב מצאתי קושי' זו כתובה על ספר] ומוכרח ע"כ דגם רש"י מודה דר' יוחנן ס"ל דאינו תלוי כלל זה בזה וגם למאן דפוטר באצל"ג מ"מ ס"ל דפטור במקלקל בהבערה ורק ר' אבהו ס"ל דזה תלוי בזה ולדידי' באמת נאמר דר' יוסי ס"ל משאצל"ג חייב עליו וכמו שאמר עולא בדף ל"א ור' יוחנן לשיטתו דס"ל שם דר' יוסי ס"ל כר"ש מוכרח לסבור דגם לר"ש משכחת לה מתקן בהבערה בצריך לאפרה דאין לדחות ראי' זו ולומר דזהו גופה טעמו של ר' יוסי דס"ל משאצל"ג פטור עליו וא"כ לא משכחת לה הבערה רק במקלקל ומש"ה אי לא הוי כתיב לא תבערו לאסור הבערה בהדי' לא היינו אוסרין אותה משום הפסוק דלא תעשה מלאכה דכתיבא בשבת ורק משום דכתיב לא תבערו אסרינן לי' ומש"ה ס"ל דהבערה הוי רק לאו כיון דבהך קרא לא כתיבא רק ל"ת גרידא ולא חיוב מיתה והוי כמו מחמר אחר בהמתו דהוי רק לאו גרידא ואינם בכלל הפסוק כל העושה בו מלאכה יומת וא"כ שפיר י"ל לדעת רש"י דאליבא דכ"ע כתב סברתו דלמאן דפוטר במשאצל"ג בע"כ חייב במקלקל ור' יוחנן הוי רק כר"י ומ"מ ס"ל לר' יוחנן שפיר דר' יוסי ס"ל דאצל"ג פטור ומש"ה קסבר דהוי רק לאו והתוס' שכתבו בכמה דוכתי דר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב לא מצי ס"ל דהבערה ללאו יצאת אזלי לשיטתם דס"ל דגם לר"ש משכחת לה בהבערה מתקן וא"כ גם בלא פסוק דלא תבערו הוי בכלל מלאכת שבת שחייבה עליהן התורה מיתה וליכא למימר דהוי רק לאו אלא משום דפרטה התורה להבערה להדי' ומש"ה כתבו שפיר דלר"ש דאיצטריך לכתוב לא תבערו לחייבו גם במקלקל א"כ שוב ליכא למדרש מהאי קרא דהוי רק לאו אבל לפרש"י דלר"ש הוי כל הבערה מקלקל ובלא פסוק זה לא היינו מחייבין הבערה בשום אופן ורק מפסוק זה ידעינן איסורו וממילא הוי רק לאו וא"כ ס"ל לר' יוסי דמקלקל חייב והוי רק לאו וקצת ראי' לזה מהא דבפסחים דף ד' קאמר ר"ע ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וקאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ הבערה לחלק ופרש"י מדקרי לי' אב מלאכה ולכאורה קשה דנהי דזה מוכרח דלא ס"ל דללאו יצאת דא"כ לא הוי קרי לי' אב מלאכה מ"מ מנ"ל לרבא דס"ל לחלק יצאת דלמא ס"ל לר"ע כר"ש דמקלקל בהבערה חייב ויצאת לחייבו גם במקלקל שוב מצאתי קושי' זו כתובה על ספר [ולפי מה ששמעתי מאחד מן החברים שאמר לי בשם ספר בשמים ראש דר"ע דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי ס"ל ע"כ מלאכה שאינה צריכ' לגופה חייב ואם נאמר כן הא ניחא דע"כ הא מוכרח דס"ל לר"ע מקלקל בהבערה פטור לשיטת רש"י אמנם עיקר הסברא לומר דקלוטה הוי משאצל"ג לא נהירא כלל אבל לדברינו ניחא דאי הוי ס"ל כר"ש דהפסוק בא לחייב מקלקל ממילא הוי רק לאו ואמאי קרי לי' אב מלאכה זה אינו דהרי לישנא דקאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת משמע דמדקדק לה מדיצאת מכלל כל המלאכות ונכתבה בפני עצמ' ומש"ה מדקדק דהוי רק לאו ואי כמש"כ הרי לאיסורו יצא דאי לא הוי כתיבא לא הוי אסורה כלל רק דממילא הוי רק לאו ועוד דא"כ הא תיקשה דבסנהד' דף ס"ב תני ר' זכאי קמי דר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך והשתחווה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת א"ל ר"י פוק תני לברא אמר ר' אבא הא דאמר ר' זכאי מחלוקת ר' יוסי ור' נתן דתני' הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק למאן דאמר הבערה ללאו יצאת השתחוואה נמי ללאו יצאת למ"ד הבערה לחלק יצאת השתחוואה נמי לחלק מתקיף לה רב יוסף דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת דנפקא לי' חילוק מלאכות מאחת מהנה כו' אבל הכא דלא נפקא לי' חילוק מלאכות מדוכתא אחריתא דכ"ע השתחוואה לחלק יצאת וכ' רש"י דכ"ע לחלק יצאת כו' ומש"ה א"ל פוק תני לברא דאפי' לר' יוסי חייב על כל אחת ואחת ולדברינו מאי מדמה לה ר' אבא ולמה דחק ר' יוסף לדחותו והרי שאני הבערה דכיון דס"ל לר' יוסי דכל הבערה הוי מקלקל וא"כ לא הי' בכלל ל"ת כל מלאכה ומש"ה ממילא הוי רק לאו ומש"ה ג"כ לא מצי אמר דבאה לחילוק מלאכות כיון דלא הוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל דנאמר דבא ללמד על הכלל כולו משא"כ גבי השתחוואה דהוי בכלל לא תעבדם גם הוא מודה דהוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא דמחולקין לחטאות ובודאי דוחק גדול דכל הך סוגיא דסנהדרין אזל דלא כר' יוחנן רק כעולא דס"ל דר' יוסי סבר משאצל"ג חייב עלי' ולדידיה משכחת לה מתקן גבי הבערה ואפ"ה לא מוקי ליה לחלק ומש"ה מדמה לה שפיר ועוד דהא רב יוסף בא שם לתרץ דברי ר' יוחנן דשפיר א"ל פוק תני לברא וכמש"כ רש"י שם בד"ה דכ"ע יעו"ש ולר' יוחנן הא הוי מצי לתרץ כמש"כ רק זה יש לדחות די"ל דרב יוסף בא לדחות ראייתו דר' אבא אליבא דכ"ע ואפי' אם נאמר כעולא דס"ל לר' יוסי כר' יהודה ובפרט דלפי הנראה גם רב יוסף בעצמו ס"ל כעולא ודלא כר' יוחנן בהא דהא בשבת דף ל"ח דתנן דאין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ור' יוסי מתיר ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה ופריך בגמרא ולפלוג