בית הלוי חלק א מד

במקום אחר ועל זה הא שפיר י"ל כהי"מ דעל הך הדלקה דקאמר רבא דהוי רק משום עונג ובכה"ג גופה דאיירי רבא דשלא במקום הסעודה יש לו נר וקיים מצות כבוד שבת רק צריך להדליק עוד במקום סעודה דעל הדלקה זו א"צ לברך מדקרי להדלקה זו חובה וגם מהסברא נראה כן דלא עדיף עונג זה מכל מה שמכין משום עונג שבת וגם דאם הי' לו נר דלוק מבעו"י במקום סעודה א"צ כלל לכבותה ולהדליקה וסגי במה שידליק השתא גם שלא במקום סעודה והא דאמרינן ובלבד שלא יקדים קאי על עיקר ההדלקה דאם מדליק מבעו"י ליכא כבוד שבת וכמש"כ רש"י בדף כ"ג דלא ניכר דמשום שבת הוא אבל בהך דעונג הא גם אם הי' דלוקה מכבר מגיע לו העונג וגם הירושלמי קאי על עיקר מצות ההדלקה וצ"ע על הי"מ דהיאך דקדקו מכאן דקרי לי' חובה על עיקר מצות הדלקה דהא יש לחלק וכמש"כ דאין לומר דלרבא דס"ל שמחויב להדליק במקום סעודה ס"ל דכל עיקר חיובו של ההדלקה לא הוי רק בשביל זה חדא דמנ"ל לעשות מחלוקת בזה בין אביי לרבא וגם הא מדאמר רבא שאני אומר משמע להדי' דלא קאי כלל על עיקר חיוב ההדלקה

ומסוגיא זו צ"ע על פי' המשנה להרמב"ם ר"פ שכתב הטעם דפסולי פתילות ושמנים דחיישינן שמא יהי' אור הנר חשוך ויצא דא"כ למה הקשה אביי רק על עיטרן על כל הפסולים ה"ל להקשות כיון דלאביי לא איכפת לן במה שיצא ומוכח דשם איכא טעם אחר דשמא יטה וכן כתב הרמב"ם בעצמו בפרק ד' מה' שבת והנה יעויין לעיל דף כ"א שהקשו התוס' ישנים אמאי גזרינן שלא להדליק בחלב מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה הא הוי גזרה לגזרה וכתבו בשם הריב"ן דהא דאמרינן אין נמשכין אחר הפתילה אין הטעם שמא יטה אלא שמא יכבה וליכא שלום בית ועליו לא קשה קושי' זו דהא גם אביי מודה דצריך שיהי' נר דלוק בשבת ואם יכבה הא לא יהי' נר כלל והרי זה דומה למדליק נרות קטנים שיכבו קודם הלילה דאינו יוצא גם לאביי ומש"ה לא הקשה רק על עיטרן. אמנם הא קשה לי על הריב"ן דהיאך נפרש הא דאמרי' שם פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא כיון דליכא חששא דשמא יכבה אמאי אסור להדליק בו בשבת דחנוכה דהא בו ליכא סברא דשלום בית דהא אפי' למ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה מ"מ הא ודאי דצריך נר אחר משום שבת וכמש"כ הר"ן דבזה כ"ע מודים וגם דנ"ח הי' בחוץ ולא בבית ומוכרח ע"כ דהטעם הוי משום שמא יטה וצ"ל דגם הריב"ן מודה לטעם דיטה רק ה"פ דאין הטעם משום שמא יטה לחודא רק גם משום שמא יכבה וליכא שלו' בית ומש"ה במהותך אסור שמא יכבה ובחנוכה הוי הטעם דשמא יטה ואין להקשות דאכתי תיקשה דהיאך קאמר דשמנים שאסרו בשבת אסרו בחנוכה בשבת והא איכא חלב מהותך דאסור בשבת שמא יכבה ובחנוכה דליכא חששא זו הא מותר דאין לאסור משום טעם דיטה דהוי גזרה לגזרה גם זה ניחא דהריב"ן ס"ל דה"פ דאותו מין שאסור בשבת אותו מין אסור בחנוכה וקאי על אינו מהותך ובזה מיושב גם מה שהקשה הפני יהושע דהא שמן שרפה דאסור בשבת שמא יטה ומותר בחנוכה בחול ולפי"ז ניחא דשם לא קאי רק על המין ומינו של שמן שרפה הא מותר להדליק בשבת רק שנתחדש בו דבר האוסרו בשבת ובזה לא איירי כלל

סימן יב

יחקור במוקצה אי שרי בהנאה או אסורה

המג"א כתב בסי' תק"א ס"ק י"ב דשברי כלים אסור להסיק בהן אפילו במקומן בלא טלטול דמוקצה אסור בהנאה אבל כשמדליק בכלי שלם אף דאח"כ נעשה שבר כלי מ"מ מותר דההנאה באה אח"כ מאליה ועיי' מג"א בסי' תק"ז ס"ק ד' ובסי' שכ"ה ס"ק ט' שהביא דברי התוספות בע"א דף ס"ו וכ"ה בפסחים דף כ"ו שכתבו דלא אמרינן יש שבח עצי מוקצה בפת משום דמוקצה מותר בהנאה ומדברי ההג"מ שהביא הב"י סי' תקי"ז שכתב דבמקום שיש לחוש שנאפה הפת בעצים שנלקטו היום מן המחובר אסור ליקח פת מעו"ג הרי דחולק על התוס' אין ראיה להמג"א דמוקצה אסור בהנאה דהא י"ל דחולק על עיקר הסברא של התוס' וס"ל דאע"ג דאינו איסור הנאה אמרינן יש שבח עצים לאסור הפת באכילה אכן עיקר הדבר שכתב המג"א דמוקצה אסור בהנאה לא נראה ועיין בביצה דף כ"א דמחלק הגמ' בין הא דמטלטלינן כנונא אגב קיטמא ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים ולא מטלטלינן שיורי כוסות של עו"ג אגב הכוס דהתם איסורי הנאה הכא לאו איסורי הנאה ומ"מ אין מזה סתירה להמג"א דגם הוא לא קאמר דאסור אלא שיהנה גופו מן המוקצה אבל הא מודה דאינם איסורי הנאה כשיורי כוסות של עו"ג ומותר ליתן המוקצה לעו"ג ולקבל ממנו הנאה אחרת עבור זה וכדומה אמנם גם היכא דנהנה גופו נראה דמותר דבשבת דף מ"ט אמרינן טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן ואפילו בשבת מתיר הת"ק שם להחזיר הקדרה להקופה של צמר וכן בשבת דף ל"ט גבי ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ופריך וליפלוג נמי ר' יוסי בהא ומשני רב יוסף מפני שמזיז עפר ממקומו ופי' התוס' שמא יזיז עפר המוקצה ממקומו הרי דזה לא איכפת לן מה דנהנה מהמוקצה שהביצה נצלית בו (ודברי הגה"מ הנ"ל צע"ק אמנם בכל זה יש לחלק קצת רק הא מבואר בשבת דף קמ"א הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו אבל מנענעו בגופו דהוי טלטול מן הצד ואכתי כששוכב על הקש הרי נהנה גופו מן המוקצה ממש ואפ"ה מותר וכן בשבת דף נ' גבי חריות של דקל צריך לקשור ופרש"י דאם לא קשרן אסור לטלטלן הרי דרק הטלטול אסור אבל ישיבה בלא טלטול שרי גם בלא קשירה ומ"מ מה שכתב המג"א דשברי כלים אסור להסיקן ואפילו במקומן בלא טלטול בודאי דבריו מוכרחין וראיה מהא דשבת דף כ"ח דאמרינן דאין מדליקין בפתילה של ג' על ג' מצומצם משום דהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא וכיון דאדליק בה פורתא ה"ל שבר כלי ואין מסיקין בשברי כלים והרי שם אינו מטלטלה כלל משנעשית שברי כלי ואפ"ה אסור ומבואר להדי' כהמג"א ואין להקשות בזה מהא דבשבת דף קכ"ד פרש"י מסיקין בכלים ביו"ט שהרי ראוים הן לטלטלן ויתנן לתוך התנור ואין מסיקין בשברי כלים דה"ל מוקצה ולא חזי לטלטלם וכן פרש"י בביצה דף ל"ב דהטעם דאין מסיקין בשברי כלים הוא משום איסור טלטול ומשמע הא להסיק במקומן בלא טלטול מותר זה אינו דודאי דרש"י מוכרח לפרש שם האיסור משום טלטול דהרי בשבת דף כ"ט פריך הגמרא על הא דמסיקין בכלים כיון דאדליק בהו פורתא ה"ל שבר כלי וכי קמהפיך באיסורא מהפיך ומשני דעבד להו כדרב מתנא דאמר רב מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן הרי דהא דאמר מסיקין בכלים איירי ע"י ריבוי עצים מוכנים ובכה"ג הא גם בשברי כלים מותר דהרי גם בעצים שנשרו מדקל ביו"ט דהוי מוקצה מתיר רב מתנא ע"י ריבוי עצים מוכנים ומש"ה פרש"י דהאיסור הוי משום טלטול דעד כאן לא שרי רב מתנא רק בנשרו לתנור דלא בעי לטלטלם רק אח"כ כשמהפך בהם דאז שפיר נתבטלו עצים המוקצים דמקלי קלי איסורא וכמבואר כ"ז בביצה דף ד' אבל בלא"ה לא בטל ואסור לטלטלם לתוך התנור אבל להסיקם במקומן באמת מותר ע"י ריבוי עצים אבל להסיק בשברי כלים בפני עצמן ודאי דמודה רש"י דגם בלי שום טלטול אסור וכמו דמוכרח מהך דפתילה של ג' על ג' שהבאנו וכן מוכרח לומר במש"כ התוס' בכתובות דף ז' ד"ה מתוך שכתבו ומוצא חמץ בביתו דאמרי' בפסחים דכופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו משום מתוך היינו משום דאסור לשורפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו עכ"ד ואכתי לשרפו במקומו בלא טלטול ומוכרח לומר דכמו דמוקצה אסור בטלטול כמו כן אסור לשורפו במקומו אמנם הר"ן שם כתב דמש"ה כופה עליה כלי דלא חזי לטלטלו ולאפוקי ומיהו בבל יראה לא עבר דהא בטליה בלבו ולמוצאי יו"ט שורפו וביו"ט לא מצי למשרפי' אע"ג דקיי"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"מ היכא דאיכא צורך היום