בית הלוי חלק א מב

ויהיה מותר להיות ניקף מן העו"ג ותירצו דעיקר חיובא דקרא קאי על ניקף ותדע דאל"כ במצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שתיהן שיקיפנו אשה או קטן או עו"ג ולכאורה עדיין קשה דנהי דר"א מודה דהניקף עובר גם אם המקיף אינו בר חיובא מ"מ אכתי יהיה אסור לגדול להקיף את המצורע דהא אפשר ע"י קטן דנהי דלגבי חיוב של הניקף לא יתוקן בזה מ"מ הא המקיף לא יהיה עובר ויתוקן האיסור גבי המקיף ובודאי אין לומר דבאמת היו מהדרים שיהיה המקיף קטן והתוס' לא הקשו רק דלר"א אם נקיש ניקף למקיף ואם המקיף קטן גם הניקף אינו עובר א"כ הא לא משכחת לה גבי מצורע עשה דתגלחת דוחה לאו דהקפה והרי ביבמות דף ה' ובנזיר דף נ"ח יליף מקרא דראשו דעשה דתגלחת דוחה ללאו דהקפה ועל זה תירצו דהניקף לעולם עובר ושפיר צריך קרא דראשו אבל באמת היו מהדרים אחר מקיף קטן כדי שהמקיף לא יעבור ועי' בשבועות דף ג' בתוס' ד"ה ועל שהקשו להדיא רק על הפסוק אמנם זה אינו דודאי דוחק לומר דלעולם היה המקיף רק קטן דלא אשתמיט הגמרא בשום דוכתא לאשמעינן הך חידושא ואין לומר כיון דס"ל לר"א דמותר להקיף הקטן דכיון דניקף לא הוי בר חיובא גם המקיף אינו עובר ומש"ה כיון דלגבי הניקף נדחה הל"ת דהקפה דלגבי דידיה הא מוכרח להיות ע"י דיחוי דהניקף הא עובר גם אם יהיה המקיף קטן ומש"ה ממילא מותר גם לגדול להקיפו זה אינו דהא ודאי דההיקש של ר"א לא שייך רק היכא דהניקף לא הוי בר חיובא כלל וכגון קטן אבל במצורע הא הוי בר חיובא ואסור בהקפה ורק הקפה זו בלבד הותרה לו וגם זו לא הוי אלא בגדר דיחוי משום דא"א בענין אחר ודאי דלא שייך לומר דגם על המקיף ליכא הל"ת וע"כ גם לגבי המקיף הוי רק משום עשה דוחה ל"ת וא"כ קשה יקיפנו קטן ועוד דלר"ה דלא ס"ל הך היקשא וקאמר דגם המקיף את הקטן חייב הא לדידיה ודאי תיקשה דיהיה אסור לגדול להקיפו וכבר כתבנו דדוחק גדול לומר דבאמת היה ההקפה ע"י קטן ועוד דהרי קושיא זו תיקשה גם על נזיר דיהיה אסור לגדול להקיף את הנזיר ומלבד דדוחק לומר דבאמת היה המקיף קטן עוד תיקשה מהא דאיתא בנזיר דף כ"ט דהאיש מדיר את בנו בנזיר וקאמר ר' יוחנן דהוי הלכה למשה מסיני ור"ל קאמר דהוי מדרבנן לחנכו במצות ופריך לר"ל והא קעביד הקפה ומשני קסבר ר"ל הקפת כל הראש לא שמה הקפה ומאי פריך והרי לא מדירו רק בעודו קטן וע"ש בנזיר דף למ"ד בתוס' ד"ה הניחא דבהגדיל באמצע הנזירות פקע מניה הנזירות וא"כ הא לא משכחת לה תגלחתו רק בעודו קטן והא דפריך בגמרא והא קעביד הקפה ע"כ לא הוי רק אליבא דר"ה דס"ל דגם המקיף את הקטן חייב ואכתי מאי פריך נימא דגם המקיף היה אשה או קטן דליכא שום איסורא לא על המקיף ולא על הניקף ובשלמא אם נאמר דבכל נזיר היה המקיף גם ישראל גדול פריך שפיר דהרי מהא דקתני המשנה סתמא האיש מדיר בנו בנזיר משמע דדינו ככל דין נזיר גדול וגם בו לא היו מהדרים אחר אשה או קטן ועיי' בסי' ב' שכתבנו דבלא"ה מוכרח לפרש כן כל הך סוגיא דנזיר דפריך שם כמה קושיות והכל הוי משום דנקט סתמא מכלל דדינו כנזיר גדול אבל אם נאמר דבנזיר גדול ג"כ הי' מוכרח לר"ה להקיפו אשה או קטן א"כ מאי פריך הכא אבל לדברינו ניחא דלכ"ע היה שרי לגדול להקיף מצורע ונזיר דמה דיוכל להתקיים ע"י אשה לא מקרי כלל יכול לקיים שניהם לגבי דידיה דהוא רוצה לקיים את המצוה ומש"ה גם באיכא אשה או קטן מותר לגדול להיות מקיף והתוס' לא הקשו בנזיר ובשבועות לר"א בר"א רק דאי נאמר דמקשינן ניקף למקיף ואם המקיף לאו בר חיובא גם הניקף אינו עובר א"כ הא יהיה מוכרח להיות המקיף דוקא אשה או קטן כדי שלא יעבור הניקף על ל"ת דלגבי הניקף הא מקרי שפיר יכול לקיים שניהם דהניקף הא יקיים המצוה גם אם יקיפו אשה והיאך נדחה הל"ת דניקף והוכיחו מזה דלא מקשינן ניקף למקיף והוא עובר בכל גווני ומשום המקיף לא מהדרינן אחר אשה וקטן כמו שכתבנו דהוא רוצה לקיים מצות הקפה ובסברא זו יתורצו כמה קושיות ממחברים בכמה דוכתי שהקשו הא יכול לקיים שניהם והכל ע"י אחר ולדברינו ניחא ולא רציתי להאריך בהם ולהביאם אחרי שהדברים ברורים אצלי והא דאיתא ביומא דף ו' דאי טומאה דחויה בציבור מהדרינן אטהורין אע"ג דהטמאין לא יקיימו המצוה אין סתירה לדברינו דהרי טומאה אינה דחויה רק בקרבן ציבור וא"כ אין הדיחוי משום מ"ע שעל הכהנים לעבוד רק נדחה משום מצות קרבן ציבור כי היכי דהציבור יקריבו קרבנם משום זה הוא דנדחית טומאה ולענין הקרבת הציבור הא ליכא נ"מ מי יקריבו ומש"ה אי איכא טהורין אסור לטמאין ובלא"ה לא קשה כלל משם כיון דהוי דחוי' א"כ הא יש יותר מצוה בהקרבן שיוקרב בטהרה והיאך נעשיהו בטומאה כיון דאפשר להקריבו בטהרה ויהיה יותר מן המובחר ופשוט הוא. וא"כ הא קשה הא דפריך בשבת על הא דאומר אבי הבן לקוץ בהרתו קמכוין ואי איכא אחר ליעבד אחר דאר"ל כו' ומשני בליכא אחר והרי כיון דבליכא אחר נדחה הך דקציצת בהרת מפני מצות מילה א"כ אפי' איכא אחר צריך להיות נדחה משום דהאב בעצמו רוצה למולו ומה שיכול להימול ע"י אחר אין זה יכול לקיים שניהם כלל ומוכרח ע"כ דהא דפריך ליעבד אחר היינו האחר ימול בשליחותו של האב ונמצא דהוא בעצמו יקיים המצוה וגם לגבי דידיה הוי יכול לקיים שניהם דמשום הא דמצוה בו יותר מבשלוחו הא ודאי דאין ל"ת נדחה דלא הוי רק הידור מצוה ואי דא"כ הדר קשה גבי הקפת מצורע ונזיר אמאי מותר לגדול להקיפו הא גם הוא יכול לקיים המצוה במה שיעשה אשה לשליח שתקיף עבורו זה אינו דא"כ מוכרח דגם הוא מותר להקיף דאם נאסר לו להקיף ממילא אי אפשר לו לעשות שליח דהא כיון דאיהו לא מצי עביד לא מצי למיעבד שליח אבל בהא דאומר אבי הבן לקוץ בהרתו מכוון הא גם האב בעצמו יכול לקיים המצוה זו למולו אם לא היה איכפת ליה בהבהרת ורק משום שרצונו גם לקוץ הבהרת שפיר פרכינן דליעבד אחר בשליחותו והאחר הא לא יכוין לקציצת הבהרת ובכה"ג הא לא הוי בכלל דאיהו לא מצי עביד דבלא כוונה לקוץ הבהרת גם איהו יכול למול וה"ז דומה לשולח שלוחו לקדש אשה במקום פלוני דמהני אע"ג דאיהו אינו באותו מקום שעומדת בו האשה ועד כאן לא אמרי' דמה דאיהו לא מצי עביד לא מצי עביד שליח רק היכא דמצד עצם הדבר א"א לו לעשות וכמו זר בעבודה ועכ"פ הא חזינן דכשהאב עושה שליח למול מקיים איהו המצוה ומוכרח דגם מילה אפשר ע"י שליח וכהד"מ והנה לכאורה גם זה יש לדחות בהסברא שכתבנו לדחות עיקר ראייתו של התב"ש דהש"ך ס"ל דבמילה איכא ב' עניינים עיקר מצות מילה דהוי על כל ישראל ומצוה המיוחדת דהוי על האב דלכתחילה מצוה על האב למול בנו ואם לא מל האב מחייבי בי דינא למולו ולעולם י"ל כהש"ך דמהא דהקפידה התורה דלכתחילה ימול האב דוקא ולא אחר אי אפשר להאב לעשות מצוה זו ע"י שליח אבל עיקר המצוה דהוי על כל ישראל וכגון בלא מלו אבוה יכול אחר לעשות חבירו שליח שימול בשליחותו וא"כ הא ודאי דעל האב מלבד המצוה המיוחדת אשר עליו לא גרע מכל ישראל דאם לא מלו אביו חייבין למולו ומשום שהוא אביו לא גרע מאחר וא"כ אם האב עושה לאחר שליח הגם דס"ל להרא"ש דאינו מקיים המצוה המיוחדת שעליו יותר מעל כל והוי כלא מלו אבוה מ"מ עיקר מצות מילה הוא מקיים דבזה יכול לעשות שליח והוי כאילו הי' מל בן של אחר שלא רצה אביו למולו ומש"ה שפיר הש"ך דאם מצווה לאחר מבטל מ"ע היינו אותה מצוה המיוחדת שעל האב דלזה לא מהני שליחות כיון דחזינן דהתורה הקפידה דהוא דוקא ימול את בנו לא מהני בו שליחות ג"כ ומ"מ פריך הגמ' דליעבד אחר בשליחותו של האב ויקיים האב עיקר מצות מילה והגם דהמצוה המיוחדת שעליו לא יקיים ע"י השליח מ"מ הא בשביל זה אי אפשר לדחות העשה ול"ת של קציצת הבהרת וכמש"כ בראשית דברינו דעל הך מצוה הא ליכא י"ג בריתות וגם דברי הרא"ש דפטרו מעשרה זהובים ניחא דבדיבור שאמר האב להמוהל למול לא זכה בהמצוה ומיד שהאב אומר לו שימול הוי כמו לא רצה האב למולו ונהי דאם ימול בשליחותו של האב יקיים האב המצוה כדמוכח מהא דשבת מ"מ הא ע"י שליח לא מהני רק לעיקר המצוה ושוב הוי האב ככל ישראל ולא יפה