בית הלוי חלק א לב

ג"כ דגם בזרעו א"צ לקדש כלל כשפשט הבגדים כיון דבשעת הקידוש היה לבוש כל הבגדים וקרא דבגשתם נוקמא רק על התחלת הקידוש דבעינן שיהיה בעת הקידוש לבוש בבגדים וזה מעכב ג"כ וגלי לן קרא להוציא מהך סברא שכתבנו דכשפשט בגדיו דומה למחוסר לבישה מקודם רק זה אינו דהא ההיקש דזרעו לא נאמר רק לענין דלא מעכב בכה"ג דהא לכתחילה ודאי דכה"ג ביוה"כ צריך לקדש בין עבודה לעבודה כדנפקא לן ביומא דף ל"ב וע"כ ההיקש הוי רק לענין עיכוב וממילא ידעינן דגם בזרעו אינו מעכב בכהאי גוונא וא"כ ניחא הא דהקשינו לעיל באות ג' בהא דאיצטריך ר"א בר"ש ללמוד בק"ו דכה"ג צריך לקדש בין עבודה לעבודה ואמאי לא סגי ליה בהך סברא דהא נעשה מחוסר לבישה כיון שפשט הבגדים והשתא ניחא דהא אי לאו הק"ו הוי ס"ד ללמוד ההיקש דלו ולזרעו דבר הנוהג בזרעו והיינו למדין מהך היקש דכהאי גוונא דבעת הקידוש הי' לבוש ואח"כ פשטן לא איכפת לן כלל בזה והוי סלקא דעתך דההיקש בא להוציא מסברא זו אבל השתא דידעינן מהק"ו דכהן גדול צריך לקדש לכתחילה ע"כ לא בא ההיקש בע"כ רק לאשמעי' דאינו מעכב וכיון דנתברר מדברינו דהא דבזרעו לא איכפת לן במחוסר לבישה לא ידעינן רק מהך היקשא אבל בלא"ה היינו פוסלין בזרעו גם כשפשט אח"כ בגדיו והרי הך ההיקשא ע"כ לא הוי רק לענין עיכוב גם בזרעו לא ידעינן רק דמחוסר לבישה אינו מעכב או דבכה"ג אינו מעכב אבל לכתחילה גם בזרעו אם פשט בגדיו ולבשם צריך לקדש דהא לפי הסברא הוי כמו בתחלה ומש"ה ס"ל להתוספתא שהבאנו למעלה באות ה' דצריך לחזור ולקדש וגם דברי הירושלמי ניחא דשפיר מדקדק דמהא דקתני כהן שיצא אם לשעה טעון קדוש ע"כ איירי בבגדים דאל"כ בלא"ה הי' צריך לקדש שנית לכתחילה

[ט] ונהדר לדידן דהרי זה חזינן להדי' מהתוספתא והירושלמי דכשפושט בגדיו צריך לחזור ולקדש ומהא דאיבעי לן בזבחים דף כ' טומאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים ומוקמינן שם האבעי' כשנטמא כל גופו והרי מוכרח לטבול ומוכרח לפשוט בגדיו וא"כ מאי מבעי לי' משום טומאה הא בלא"ה צריך לקדש משום מחוסר לבישה אין להוכיח דהש"ס דידן חולק על הירושלמי וס"ל דכה"ג לא צריך לקדש שנית זה אינו דהרי י"ל דהאבעי הוי לענין דיעבד אם עבד אח"כ בלא קידוש אם מחלל עבודתו דמשום מחוסר לבישה הא אינו מחלל עבודה ולגבי טומאה הא איבעי לן אי הוי הסח הדעת דגם בדיעבד מחלל עבודה וגם הרי משכחת לה טבילה בלא פישוט בגדים וכדאמרינן בעלמא נדה שטבלה בבגדי' ונהדר לדידן דלדעת הרמב"ם וש"ג דס"ל דללישנא בתרא דהטעם משום שמא יפיח בהם אסור גם בעראי א"כ לדבריהם תיקשה על הך לישנא בתרא מהא דתנן וכל המטיל מים טעון קידוש והרי בלא"ה צריך לקדש משום שפשט בגדיו

[י] ולכאורה הי' נראה לומר דהרי ביומא דף ל"ב פליג רב חסדא על רב אחא בר"י וס"ל לר"ח דלרבי הי' כה"ג ביוה"כ מקדש בין עבודה לעבודה שני הקדושין קודם לבישה ולא ס"ל הך דרשה דבגשתם למחוסר לבישה וא"כ נאמר דהני ב' לישני דבברכות דאמרי לה שמא יפנה ואמרי לה שמא יפיח פליגי בהא גופא ולישנא בתרא ס"ל כרב חסדא דלא איכפת לן כלל בהא דמחוסר לבישה ומוקים להך משנה דכל המטיל מים טעון קידוש כרבי ורב אחא דס"ל דכ"ע ס"ל הך סברא דמחוסר לבישה יסבור כלישנא קמא דברכות דהאיסור הוי משום שמא יפנה ומותר בעראי ומוקים להך דכל המטיל מים בעראי והנראה עוד לעשות סמוכין קצת לזה דהרי פלוגתא דרב חסדא ורב אחא הנראה דתלוי בהא דאיתא בזבחים דף י"ט דרבי דרש לקרא דבגשתם דלינה פסלה בקידוש ור"א בר"ש ס"ל לינה לא פסלה ומוקים שם להך בגשתם למחוסר גישה ולא מחוסר לבישה וגישה ושם בדף כ' קאמר ר' יוחנן קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה ופריך למאן אי לרבי הא אמר פסלה לינה אי לר"א בר"ש האמר אין צריך לקדש אפי' מכאן ועד עשרה ימים אמר אביי לעולם לרבי ולינה מדרבנן הוא ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה רבא אמר לעולם ר"א בר"ש וראה ר' יוחנן דבריו בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה ובודאי נראה דרב חסדא ורב אחא בר"י פליגי בזה דרב אחא ס"ל כאביי דגם רבי דקאמר דלינה פסלה הוי רק מדרבנן וא"כ גם לרבי לא אתי' הך קרא דבגשתם רק למעט מחוסר לבישה וגישה ומש"ה קאמר ביומא דגם רבי מודה בקידוש שני דכשהוא לבוש מקדש מ"ט דאמר קרא בגשתם מי שאינו מחוסר אלא גישה דס"ל דגם רבי ס"ל הך דרשה ורב חסדא דס"ל דלרבי פסולה לינה מדאורייתא ונפק לי' מקרא דבגשתם והוי דרשה גמורה ולא אסמכתא ומש"ה אית לי' ביומא דלרבי גם קידוש שני הי' קודם שלבש דרבי לא ס"ל כלל הך סברא דמחוסר לבישה וא"כ הרי רבא נראה דס"ל דלרבי פסלה לינה מדאורייתא מדהוכרח לומר בזבחים תי' אחר ולא ניחא לי' בתירוצו של אביי וא"כ ס"ל כר"ח דלרבי לא איכפת לן כלל בהך סברא דמחוסר לבישה והרי בברכות קיימינן לפרושי טעמא דרבא דאמר אסור להשתין מים בתפילין ושפיר קאמר הלישנא בתרא לטעם דשמא יפיח ואסור גם בעראי דלרבא לשיטתו הא שפיר ניחא הך משנה דכל המטיל מים טעון קידוש דמוקים לה כרבי דלא איכפת לי' במחוסר לבישה כלל ואיירי כשפשט בגדיו ולפי מה שכתבנו לעיל אות זיין דהא דפריך ר' יוחנן אי הכי דצפרא נמי הוי רק משום הך סברא דמחוסר לבישה נאמר דר"י אזל לשיטתו בזה דהא ס"ל כר"א בר"ש לפי אוקימתא דרבא ולהאוקימתא דאביי הא כ"ע ס"ל הך סברא דמחוסר לבישה

[יא] אמנם זה אינו מספיק דהרי בזבחים דף כ' ע"ב איתא איבעי להו יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים את"ל לינה לא פסלה דלא פירש אבל יציאה דפירש אסוחי מסחא דעתא או דלמא כיון דבידו לחזור לא אסח א"ל רב זביד לר"פ ת"ש יצא חוץ למחיצות עזרה אם לשהות טעון טבילה אם לפי שעה טעון קידוש ידים ורגלים א"ל הכא במאי עסקינן כגון שיצא להסך רגליו ולהטיל מים הא בהדי' תנן לה כל המיסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים תני והדר מפרש והרי הך אבעי' אם פסלה יציאה לא הוי רק אם נאמר דלינה לא פסלה וכדאמר להדי' ואת"ל לינה לא פסלה וזהו לר"א בר"ש ומוכרח דס"ל לסתמא דגמר' דהך ברייתא דיצא ודכל המטיל מים אתי' גם כוותי' דר"א בר"ש מדרצה למפשט מינה דיציאה פסלה דס"ל לסתמא דהגמר' דהך ברייתא אתי' גם כוותי' ומשני כשיצא להסך רגליו אבל בלא"ה לא פסלה יציאה והרי זה לא הוי רק לר"א בר"ש דלרבי דלינה פסלה הא פשיטא דיציאה פסלה ולמ"ד לינה לא פסלה הא בע"כ מוקים להך קרא דבגשתם למעט מחוסר לבישה וגישה ואפ"ה תני בה כל המטיל מים ומוכרח דבלא הטיל מים לא הי' צריך לקדש ומוכרח לומר דאיירי בהטיל בבגדים ומוכח עכ"פ מהך סוגי' דזבחים דס"ל כלישנא קמא דברכות

[יב] אכן גם זה יש לישב דהנה זהו לשון הגמר' דזבחים שם איבעי להו יציאה מהו שתועיל בקידוש את"ל לינה לא פסלה דלא פריש אבל יציאה דפריש אסוחי מסחי דעתא או דלמא כיון דבידו לחזור לא מסיח דעתי' הרי משמע דעיקר הספק ביציאה הוא אי הוי הסה"ד או לא הוי הסה"ד וע"ש ברש"י דכתב וז"ל יציאה חוץ לעזרה מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקידשו בכלי שרת דנפסלין ביוצא ובודאי דברי רש"י הללו צע"ג דלמה פי' דהספק הוי אם נפסלין ביוצא כמו שארי קדשים שנפסלין ביוצא והרי בגמר' מבואר להדיא הספק של בעל האבעי' אי חשיבא הסה"ד או לא וע"ש בתוס' ד"ה יציאם שפירשו באמת דלא כרש"י וכתבו כמש"כ דהספק הוי אם הוי הסה"ד והנראה לומר בכוונת רש"י ז"ל דאיהו מפרש דהוי שני אבעיות דבתחילה איבעי לי' אי חשוב קידוש כשארי דברים המקודשים דנפסלין ביוצא או לא ואבעי' זו הוי רק לרבי דס"ל לינה פסלה בקידוש וא"כ הוי ככל הקדשים ומבעי לי' אם יליף גם לפסול יוצא מכל הקדשים או לא והדר קאמר את"ל לינה לא פסלה פי' דגם את"ל כר"א בר"ש דלינה לא פסלה וא"כ הא לא שייך למבעי כלל אי ילפינן בו פסול יוצא מכל הקדשים מ"מ אכתי מבעי לן דלמא נפסל ביוצא משום הסה"ד כיון דפריש ולא דמי ללינה דלא פריש והוי ב' איבעיות בתחילה מבעי לי' אליבא דרבי והדר איבעי לי'