בית הלוי חלק א לא

לבוש בגדי חול וע"כ הנראה לי בירור דעת הירושלמי דמס' כלאים דפריך דהרי ע"כ איירי בהי' לבוש הבגדים מהא דתני כהן שיצא לדבר עם חבירו אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים ואי איירי בלא בגדים גם בהיה בעזרה ולא יצא לחוץ כלל בעי לקדש שנית אחר שלבש הבגדים דקידוש ראשון אידחי ליה משום דלגבי העבודה שיעבוד עתה הא הוי מחוסר לבישה ואע"ג דאינו מעכב צריך לקדש לקיים המצוה דלכתחילה הא בעינן שלא יהיה הקידוש מחוסר לבישה

[ה] ובזה נעמוד ג"כ על ביאור דברי התוספתא במס' מנחות פרק א' ובתוספתא דפ"א דיומא נדפסה בשיבוש יותר] וז"ל כהנים שלא טבלו ולא קידשו ידיהם ורגליהם וכן כה"ג שטבל (צ"ל שלא טבל וכן איתא ביומא דף כ"ט] ולא קידש ידיו ורגליו בין עבודה לעבודה ובין בגדים לבגדים ועבד עבודתו כשרה אבל כהנים שלא טבלו [צ"ל שטבלו פי' אפי' טבלו] ולא קידשו ידיהם ורגליהם וכן כה"ג שטבל ולא קידש ידיו ורגליו מן הבוקר ועבד עבודתו פסולה עכ"ד התוספתא. ובודאי דראשית דברי התוספתא דנקטה דהכהנים הדיוטים שלא קידשו בין בגד לבגד עבודתן כשרה צ"ע דהרי בהדיוטים לא היה להם שום קידוש רק בבוקר בפעם ראשון והקידוש ראשון של שחרית הא בודאי מחלל עבודה כדתני בסיפא ויותר מקידוש הראשון לא מצינו רק בכה"ג ביוה"כ אלא ודאי כמש"כ דאע"ג שכבר קידש בשחרית מ"מ אם פשט בגדיו ולבשם צריך לקדש פעם שנית שלא יהיה מחוסר לבישה ודומה לכה"ג ביוה"כ בין עבודה לעבודה וקמ"ל דבדיעבד כשר אע"ג שלא קידשו וכמו שיתבאר הטעם לזה בסמוך

[ו] גם ניחא לי בזה היטב סוגית הגמרא דזבחים דף י"ט דמביא שם הגמרא הך ברייתא דכה"ג ביוה"כ שלא טבל ולא קידש בין עבודה לעבודה עבודתו כשירה וא"ל ר"א לר' יוחנן מכדי חמש טבילות ועשרה קידושין דאורייתא וחוקה כתיב בהו לעכבי א"ל אמר קרא ולבשם לבישה מעכבת בהן ואין דבר אחר מעכב בהן צהבו פניו של ר"א א"ל וא"ו אאופתיה כתבי לך אי הכי דצפרא נמי אמר חזקיה אמר קרא והיתה להם לחוקת עולם לו ולזרעו לדורותם דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו ובודאי דלכאורה קשה טובא מאי הקשה ר' יוחנן על תי' הראשון א"ה דצפרא נמי והרי כיון דליכא רק חדא קרא דולבשם דקידוש ידיו ורגליו אינו מעכב והאי קרא הא כתיב גבי יוה"כ א"כ הרי אין לנו למעט מיניה רק הני קידושין שבין עבודה לעבודה דהם רק משום יוה"כ דס"ד דלעכבי משום דכתיב חוקה וקמ"ל דאינם מעכבים אבל הקידוש דצפרא דלא הוי כלל משום יוה"כ רק איכא בכל יום ויום ובכל יום הא ודאי דמעכבי ומחללים עבודה וכדיליף לה שם בזבחים בג"ש דמחוסרי בגדים ומהיכא תיתי נמעט ביוה"כ דלא יהיה מעכב אפי' דצפרא כיון דליכא רק חדא מיעוטא הא אין לנו למעט רק חדא ולא גם דצפרא וצ"ע ועוד הקשו התוס' שם דמאי פריך דצפרא נמי והרי בצפרא אם עבד ולא קידש הוי במיתה א"כ אין לנו ללמוד מהך קרא דלא יחלל עבודה דהא נוכל ללמוד בק"ו דיושב שאינו במיתה ומ"מ מחלל עבודה כ"ש בלא קידש בצפרא ביוה"כ דהוי במיתה כ"ש דמחלל עבודה דהא ממיתה ליכא למעט ביוה"כ דצפרא מקרא דולבשם והוי כמו בכל יום דחייב מיתה וכ"ש דמחלל עבודה גם ביוה"כ ואין לתרץ קושית התוס' דהרי י"ל פרועי ראש יוכיחו דהוי במיתה ואינו מחלל עבודה וכמו דאיתא בסנהדרין דף כ"ב והניחא אם נאמר דכמו דאין דנין ק"ו מהלכה כמו כן אין אומרים יוכיח לסתור הק"ו מהלכה א"כ הקשו התוס' שפיר דהרי הא דפרועי ראש אינו מחלל עבודה הוי הלכה למשה מסיני וכמו דאיתא בסנהדרין שם גמרא גמירא לה אמנם דבר זה לא נמצא בשום מקום דרק אם באנו ללמוד ק"ו מהלכה אמרינן בכל דוכתא דאין דנין ק"ו מהלכה אבל למעבד יוכיח לסתור הק"ו עבדינן גם מהלכה ואפי' היכא דאמרינן יוכיח לקיים הק"ו דעת התוס' בב"ק דף כ"ד בד"ה דעבדינן מהלכה דתירצו שם דנאמר צרורות יוכיח וכבר דיבר בזה בארוכה הפרי מגדים בספרו גינת וורדים כלל ל"ג יעו"ש. וא"כ מאי הקשו התוס' דהא י"ל פרועי ראש יוכיח דאינו מחלל עבודה אכן זה אינו דשפיר הקשו התוס' דהא ל"ל פרועי ראש יוכיח דנאמר מה לפרועי ראש דלעולם אינו מחלל עבודה אבל אם לא קידש בצפרא דבכל השנה ודאי דמחלל עבודה מג"ש דמחוסרי בגדים ועל כל השנה הא ליכא מיעוטא שפיר נוכל ללמוד בק"ו מיושב דגם ביוה"כ יחלל עבודה כיון דגם ביוה"כ הוי במיתה דממיתה הא לא מעטיה קרא וא"כ הרי קשה טובא מאי הקשה לו ר' יוחנן א"ה דצפרא נמי

[ז] ולדברינו ניחא דנאמר כמש"כ דאע"ג דבשעה שקידש היה לבוש הבגדים מ"מ אח"כ כשפושטן הוי הקידוש הראשון לגבי העבודה שיעבוד אח"כ מחוסר לבישה ומש"ה הקשה ליה ר' יוחנן דכיון דגלי לן קרא דולבשם דביוה"כ אינו מעכב הקידוש שבין בגד לבגד דאי הכי דצפרא נמי לא לחלל עבודה ביוה"כ דהרי מיד כשפשט בגדיו הראשונים איפסיל ליה קידוש הראשון דהוי מחוסר לבישה והוי כלא קידש כלל דהא וודאי דלפי הסברא נראה דהך דינא דמחוסר לבישה צריך להיות מעכב גבי קידוש הראשון דהרי נפקא לן מקרא דבגשתם מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה וצריך להיות מעכב אם קידש בלא בגדים כל זמן שלא נמצא איזה דרשה להוכיח מניה דמחוסר לבישה אינו מעכב בדיעבד וכמו לרבי דדרש הך בגשתם לדרשה אחרינא בזבחים דף י"ט דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים ולדידיה הא לינה פוסלת גם בדיעבד וכמו כן למאן דדריש בגישתם מי שאינו מחוסר אלא גישה צ"ל מעכב גם בדיעבד וכמו כל הדרשת דקראי דדרשינן גבי קידוש כגון ממנו ולא בתוכו ועוד דרשות דאיתא בזבחים דכולהו לעכב נאמרו וכמו כן הך דמחוסר לבישה צ"ל מעכב וכיון דכשפושט בגדיו ולבש הא הוי ג"כ מחוסר לבישה וא"כ בכל השנה כהן שפשט בגדיו ולא קידש שנית מחלל עבודה ואפ"ה גלי לן קרא ביוה"כ דאינו מעכב עבודה ונהי דמוקמינן לקרא על הקידוש השני מ"מ הא ממילא מוכרח דאע"ג דנפסל הקידוש הראשון מ"מ אינו מעכב וא"כ מוכרח דגם דצפרא אינו מעכב ביוה"כ ועל זה משני חזקיה אמר קרא והיתה להם חוקת עולם לו ולזרעו לדורותם מקיש לו לזרעו דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו וידעינן מזה דכמו דבזרעו אינו מעכב בלא קידש בין עבודה לעבודה דהא לא בעי כלל לקדש כמו כן אינו מעכב ביוה"כ בכה"ג ושוב לא קשה דצפרא נמי דהרי מהך קרא ידעינן דגם בזרעו בכל השנה אינו מעכב אי הוי מחוסר לבישה דהרי בכה"ג ביוה"כ הוי מחוסר לבישה דהא מחליף הבגדים ולפי זה הוי זרעו בא ללמד ונמצא למד דילפינן שוב זרעו מכה"ג דגם בהו אינו מעכב לעולם אע"ג דנעשה מחוסר לבישה והך בגשתם לא נאמר אלא למצוה ושוב לא קשה דצפרא נמי כיון דידעינן דהך דמחוסר לבישה גם בכל השנה אינו מעכב א"כ אע"ג דידעינן מהך קרא דהך דבין עבודה לעבודה אינו מעכב מ"מ הך דצפרא שפיר מעכב כיון דקידוש הראשון לא איפסילא ליה כלל בדיעבד במה שפשט הבגדים

[ח] ולפי מה שכתבנו דמהסברא הוי הך דבגשתם לעכב וכמו כל הני דרשות הנאמרים באותה פרשה וגם כתבנו דלפי הסברא אע"ג דכשקידש היה לבוש הבגדים מ"מ אח"כ כשפשט הבגדים הוי מחוסר לבישה ממש ודומה כמו שלא לבש כלל וכמו שהוכחנו מהך דהקשה ר' יוחנן דצפרא נמי ורק מהך היקשא דלו ולזרעו ידעינן דבכה"ג אינו מעכב וגם ידעינן מיניה דבזרעו אינו מעכב ומוציאין הך בגשתם ממשמעותא דהוי רק למצוה [או דלכה"פ בכהאי גוונא שהיה לבוש הבגדים מקודם אינו מעכב ומ"מ מצוה איכא כיון דעיקר הלימוד דאינו מעכב בזרעו ידעינן מכה"ג ביוה"כ ובו הא איכא מצוה לכתחילה] א"כ הרי תיקשה דמנ"ל למדרש הך היקשה דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו דלמא כל היכא דהוי מחוסר לבישה מעכב ג"כ ונוקים קרא דבגשתם דלעכב נאמר ונדרוש לו ולזרעו דבר הנוהג בזרעו נוהג בו ודבר שאינו נוהג בזרעו אינו נוהג בו ונלמד מיניה דכה"ג א"צ כלל לקדש גם לכתחילה בין עבודה לעבודה ואע"ג דגמירי עשרה קידושין ביוה"כ מ"מ הא כתבו התוס' ביומא דף ל"ב דמחמת הך הלכה הי' יכול לקיימם כולם בשחרית ונלמד מיניה