בית הלוי חלק א כט

דעומר ושתי הלחם חשיבא תדיר לא חשיבא פירכא גמורה כיון דלא הוי רק פעם אחת בשנה ורק על מה הצד פרכינן פירכא כל דהו ומש"ה ביבמות דקאי על מה הצד דהרי מעומר לחודא ליכא למילף שכן צורך גבוה ורק במה הצד ממילה ועומר נוכל ללמוד ושפיר כתבו התוס' דנימא שכן תדיר אבל בשבת פריך מ"ט דנילף ציצית מסוכה לחודא ועל לימוד דחדא מחדא לא חשיבא כלל פירכא הא דסוכה הוי חיובא פעם א' בשנה דהרי נגד זה איכא מעלה בציצית שכן נוהג תדיר ומש"ה מוכרח לומר כהתוס' דהקושיא הוי רק למ"ד דלילה זמן ציצית דא"א לפרש דפריך לכולי עלמא ונילף במה"צ דאז הוי מצי לומר מה להני שכן תדיר זה אינו דודאי דציצית חשיבא ועדיפא יותר מסוכה וראי' ברורה לזה דהא בזבחים דף צ"א מבעי לן בתדיר ומקודש איזה מהן קודם וקאמר ת"ש שלמים של אמש וחטאת ואשם דהיום כו' הא אידי ואידי דהיום חטאת ואשם קדמו אע"ג דשלמים תדירי אמר רבא מצוי קאמרת מצוי לא קאמינא פי' דשלמים לא חשיבא תדיר כיון דלעולם ליכא חיובא שיביא שלמים א"ל ר"ה בריה דר"י לרבא אטו מצוי לאו תדיר הוא והתניא אוציא אני את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא המילה שהיא תדירה כו' ומשני מאי תדירה תדירה במצות ואב"א מילה לגבי פסח כתדירה דמי' ופרש"י דמילה מצוי הרבה מפסח וחשיבא כתדיר לגבי פסח אבל מצוי דשלמים לא חשיבא כתדיר לגבי חטאת ואשם הרי חזינן דר"ה ברי' דר"י פריך ממילה על שלמים ומדמה להו להדדי וכיון דחזינן דלגבי פסח משום דהוי רק פעם א' בשנה הוי מילה תדיר אם כן מוכח ע"כ דגם שלמים עדיף מפסח והרי שלמים של נדבה לעולם ליכא חיובא שידור שלמים ופסח הוי חיובא בכל שנה ומ"מ הוי שלמים תדיר לגבי פסח וא"כ הא ודאי אי אפשר לומר דציצית גריעי מעומר ושתי הלחם דציצית הא דומה ממש לשלמים וא"כ קשה הך דיבמות דאמאי מציצית ילפינן דעשה דוחה ל"ת ומעומר לא מצינן ללמוד ובע"כ ההכרח לומר דמש"ה גריעי ציצית מעומר דציצית לא דמי כלל לשלמים דשלמים אע"ג דאינו מחויב כלל לידור בשלמים מ"מ השתא שכבר נדר או נדב הוי הקרבתו חוב עליו וא"א לו להפטר ממנו בלי הקרבה ומש"ה חשוב תדיר לגבי פסח אבל ציצית לעולם ליכא זמן שיהי' מוכרח לעשותה דאפי' כשכבר לבש בגד בת ד' כנפות בידו לפושטו ממנו וכן למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית מ"מ בידו למוכרן ולהפקירן ומש"ה כיון דגם עתה אינו מחויב בה מש"ה גריעי מעומר ושתי הלחם אבל אי לאו הך סברא דבידו לפטור גם עתה מחיובא רק גם בציצית לא היה אפשר לו לסלק חיובא ממנו עתה שכבר קנה בגד בת ד' כנפות ודאי דציצית הוי כשלמים והוי עדיפא מפסח וא"כ הרי ניחא סוגיא דשבת דזהו גופה דפריך מ"ט פי' דנילף מסוכה דציצית עדיף מסוכה כמו דשלמים עדיפא מפסח וזהו דמתרץ אביי הואיל ובידו להפקירן דכיון דגם עתה יש לו צד להפטר ממנה א"א ללומדו מכל הני. וא"כ הא שפיר נוכל לפרש דהא דפריך מ"ט אתי' גם למ"ד לילה לאו זמן ציצית ונילף לה במה הצד

והנראה דמש"ה דחקו התוס' בזה ולא רצו לפרש דקושי' הגמרא הוי דתיתי במה"צ דאזלי כאן בשיטת התי' השני שכתבו בד"ה אי מעומר דגם בכל הני דחשיב שם היינו יכולין ללמוד חדא מתרתי במה הצד ורק מילתא דאתיא במה"צ טרח וכתב לה קרא ומש"ה דחקו שפיר דמאי פריך מ"ט דא"א לומר דנילף ציצית במה"צ דהרי מדכתבה התורה קרא בכל אינך להדיא אע"ג דיכולין ללמדם במה"צ א"כ מוכח דאין ללמוד כאן במה"צ וכמו דאיתא בזבחים דף ק"ז דמקבל בחוץ פטור ולא ילפינן במה"צ משחיטה וזריקה מדכתביה רחמנא לזריקה והוי מצי לאתויי במה"צ משחיטה והעלאה יעו"ש וכמו כן הכא מדכתבינהו לכולהו מוכח דלא נילף הכא במה"צ ומש"ה דחקו התוס' דהקושי' הוי למ"ד לילה זמן ציצית ולדידי' מצי אתי' מחדא מסוכה ושפיר ילפינן לי' דהא בכל אינך דמביא שם לא מצינן ללמוד חדא מחדא וא"כ מהא דכתב בהו קראי ליכא להוכיח דלא נלמוד חדא מחדא. אבל לשיטת רש"י בהא דסדין בציצית הא ניחא הסוגיא בפשיטות וכמו שנתבאר לעיל

ומתוך דברינו אלה יתבאר במה שכ' הגאון רבינו עקיבא אייגר זללה"ה זיע"א בספרו סי' ט' דמי שאין ידו משגת לקנות מזוזה ולולב או סוכה דע"כ מזוזה קודם וראייתו מהא דבזבחים קאמר ב' תירוצים על מילה ופסח בתחילה משני שכן תדירה במצות פי' שנכרתו עלי' י"ג בריתות ולעולם הוי מילה רק מצוי ולא תדיר ולהאב"א הוי מילה לגבי פסח תדיר משום דמצויה הרבה יותר מפסח וא"כ להאב"א הרי הוי מזוזה ג"כ תדיר לגבי סוכה ולולב דדמי' לפסח דהוי רק פעם א' בשנה ומחויב להקדימה ואפילו לתי' הא' דמילה הוי רק מצוי וכמו כן מזוזה הוי רק מצוי וסוכה חשיבא לגבה תדיר מ"מ הרי מזוזה הוי מקודש ותדיר ומקודש הא קיי"ל דאיזה מהן שירצה יקדים וכיון דלתי' הא' הרשות בידו להקדים איזה שירצה ולתי' השני מוכרח להקדים מזוזה ודאי דצריך לעשות כן ולפי הנ"ל אין ראיה ממילה למזוזה כלל דאע"ג דלתי' הב' מקרי מילה תדיר לגבי פסח מ"מ מזוזה לא חשיבא תדיר כלל לגבי פסח וכמו דחזינן ביבמות דמציצית ילפינן שפיר דעשה דוחה ל"ת בכל מקום וממילה ועומר א"א ללמוד משום דהוי תדיר הרי דמילה ועומר חשיבא תדיר לגבי ציצית והטעם כמש"כ דמילה השתא שנולד הבן בע"כ מחויב למולו אבל ציצית גם השתא ליכא חיובא כלל משום דבידו להפקירן ומטעם זה לא מצי ר"א ללמוד דמכשירי ציצית ומזוזה ידחה שבת מסוכה משום דהם קילי מסוכה וא"כ הא ודאי דסוכה לגבי מזוזה חשיבא תדיר ורק במילה ס"ל להאב"א דהוי כתדיר לגבי פסח דעתה שנולד הבן מוכרח בע"כ למולו וא"כ לכל התירוצים הוי מזוזה וסוכה תדיר ומקודש ורשות בידו להקדים איזה מהן שירצה אמנם מטעם אחר יש לדון דאע"ג דמזוזה הוי רק מצוי מ"מ כיון דהוי מקודש אפשר דמוכרח להקדימו דאע"ג דקיי"ל דתדיר ומקודש מקדים איזה שירצה דהוי אבעי' דלא איפשטא זהו בתדיר ואינו תדיר גמור וכגון מוסף ר"ח דהוי תדיר ופר העלם דבר דהוי מקודש אבל הכא דגם מזוזה יש לו עוד מעלה לגבי סוכה דהוי מצוי יותר מסוכה דנהי דמעלה דתדיר חשוב יותר ממצוי מ"מ כיון דהוי גם מקודש אפשר דצריך להקדים דהמעלה דמקודש של מזוזה הוי נגד המעלה של התדיר וכהדדי הן ושוב יש להקדים מזוזה משום דמצוי ועיין בשאגת אריה סי' כ"ז שכ' דמצוי לא הוי מעלה כלל להקדימה יעו"ש והיותר נראה דאע"ג דקיי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואפילו לדחות לגמרי האינו תדיר וכמש"כ המג"א בסימן תרפ"ב ובאמת שכן הוא מבואר להדיא במנחות דף מ"ט דאיבעי' להו ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם אי תדיר או מקודש ומוכח דתדיר קודם ואפילו לדחות מ"מ הא י"ל דזהו דוקא כגון הני דהתדיר והאינו תדיר שוין הם במשך הזמן דיקריבם ודיו אבל כגון מזוזה ולולב דכשיעשה מזוזה יהי' המצוה זו קיימת לו גם לאחר יו"ט ולולב אינו רק בחג לדעתי אפילו אם לולב הוי תדיר לגבי מזוזה מ"מ מזוזה קודמת כיון דמצותה יהי' נמשך אח"כ ואין לולב דוחה אותה וראי' ברורה לזה מהא דבירושלמי סוף מגילה והביאו הגאון רע"א ז"ל שם תפילין ומזוזה הי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ור"ה אמר תפילין קודמת מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בשויו"ט מ"ט דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות מתניתא מסייע לי' לשמואל תפילין שבלו עושה אותם מזוזה ומזוזה שבלה אין עושה אותה תפילין שמעלין בקודש ולא מורידין הרי דשמואל ס"ל דגם מזוזה קודמת לתפילין ואע"ג דמזוזה הוי מצוי ותפילין הא הוי תדיר דהם חובה בכל יום והגאון ז"ל שם כ' דשמואל ס"ל דאין חילוק בין מצוי לתדיר וחולק על סוגי' דזבחים ולדברינו א"צ לזה דבזה אין מעלה לתדיר כלל ושמואל ס"ל כיון דבשבת ויו"ט נוהג מזוזה יש לו לעשות מזוזה יותר כדי שיקיימה בשבת ויו"ט ג"כ ור"ה ס"ל דתפילין קודמים כדי שאם יוצא לים יקיימה ג"כ דבכה"ג אין לתדיר לדחות ואחרי שבשניהם נמצא זמן שזה נוהג מה שאין זה נוהג מכריע הירושלמי כשמואל דמזוזה קודמת דקדושה יותר מתפילין ולדברינו גם ציצית קודמים לסוכה אע"ג דלא שייך סברא דמקודש כיון דנוהג גם אחר יו"ט וזה נ"ל ברור: