בית הלוי חלק א כח

דמוקמינן לרבי דסבר כר"ל היאך כתב רש"י דכשר לכל עבודה וגם בלא"ה צע"ק דמאי בעי רש"י בזה והנראה דהא טעמו של ר"ל הוא משום וכי יש לך עבודה שכשירה בשני כלים והקשו התוס' לעיל דנדקדק להיפוך וכי יש לך דבר שאינו עבודה וצריך בגדי כהונה ותירצו דזה לא קשה אם החמירה התורה להצריך ב' בגדים כיון דגם בלא עבודה ליכא איסורא בלבישתן דהא ניתנו ליהנות בהן והרי הא דניתנו ליהנות בהן הוי הטעם משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ומש"ה אמרינן בקידושין דף נ"ז דכתנות כהונה שבלו מועלין בהם כיון דשוב אינם ראוין לעבודה ואם כן אם נאמר דשחקין פסולין לעבודה הרי הם אסורין בהנאה והדר קושי' התוס' לדוכתא וכי יש לך דבר שאינו עבודה ובעי שני בגדים ולא שייך תי' התוס' דהוי גזה"כ להחמיר דהא כיון דבהרמה כשר שחקין ואי לאו דהצריכן הכתוב היה אסור ללובשן משום מעילה וא"כ הא מוכרח לומר אליבא דר"ל דכשרין לכל עבודה ושוב ליכא איסורא בלבישתן ושפיר החמירה התורה להצריך בגדים בהרמה וא"כ אדרבה להס"ד דמוקמינן לרבי כר"ל דלא הוי עבודה מוכרח רש"י לפרש כן ומדברי התוס' הללו מוכח דהא דקיי"ל בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן היינו דגם ללובשם לכתחילה שלא לעבודה ליכא איסורא דאורייתא ודלא כמש"כ התוס' ביומא דף כ"ט דלכתחילה אסור ללובשן שלא לעבודה וצ"ע להתוס' דדף ס"ט דלדידהו תיקשה קושי' התוס' דכאן

ובאותו ענין במס' זבחים דף י"ח בתוס' ד"ה משוחקין כו' ואמאי צריך ריבוי הא דלא הקשו התוס' לעיל על עיקר הברייתא נראה לומר דהא י"ל דמהך קרא דילבש הוא דידעינן דמשוחקין כשרין הא בלא"ה הוי ס"ד דפסולין וכמו דפסלינן מקורעין דלא הוי לכבוד ולתפארת אבל השתא דפריך והתני' משוחקין כשרים והרי ביומא שם איכא תנאי אחריני דדרשי הך ילבש לדרשה אחרינא וא"כ מאי פריך נימא דתנאי היא ולדידהו משוחקין פסול כיון דליכא קרא לאכשרינהו ומוכרח דס"ל להגמרא דלכ"ע משוחקין כשרין ואפי' להני תנאי דמוקמי' לקרא לדרשה אחרינא וע"כ הקשו דלמה לרבי קרא דהא אין לומר דבהך סברא גופה פליגי דהני תנאי ס"ל דמשוחקין כשר מסברא ורבי ס"ל דבלא הפסוק הוי ס"ד דפסול דא"כ מאי הקשה נימא דהני תנאי ס"ל הסברא כרבי דבלא ריבוי' פסול וכיון דהם דרשי לדרשה אחרינא פסול משוחקין

סימן ד

יחקור בביאור דיבור תוס' אחד ויתבאר ג"כ במי שאין ידו משגת לקנות מזוזה וסוכה איזה מהן קודם

מסכת שבת דף קל"א ומודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו שחייב מ"ט אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן א"ל אביי אדרבה מדאין קבוע להם זמן כל יומא זמנו אלא אמר אביי הואיל ובידו להפקירן והקשו התוס' בד"ה ושוין דמאי פריך מ"ט הא גם בלא שום טעם אין לו לדחות שבת דהרי בכל הדברים דס"ל לר"א דמכשירין דידהו דחו שבת יליף לה מקרא ובציצית ומזוזה הא ליכא קרא ותירצו דניליף מסוכה דמכשירין דידי' דחי שבת דמאי פרכת מה לסוכה שכן נוהג בלילות כבימים מזוזה נמי נוהג בלילה וציצית נמי איכא מ"ד דכסות לילה חייב בציצית והנה לכאורה צ"ע למה דחקו התוס' לומר דהקושי' הוי גם על ציצית והוי רק למ"ד כסות לילה חייב ואמאי לא ניחא להו לומר בפשיטות דעיקר הקושי' קאי רק על מזוזה והנראה כוונתם מדמתרץ אביי הואיל ובידו להפקירן ועל מזוזה הרי' הי' יכול לומר בידו לצאת ממנה דהא אם אינו דר בו פטור ממזוזה ועיי' במנחות דף מ"ד בתוס' ד"ה טלית שהקשו למה אמר כאן הואיל ובידו להפקירן ה"ל לומר בידו שלא ללובשן ותירצו דנקט טעם שיהי' ניחא גם למ"ד כלי קופסא חייב בציצית וא"כ הא מוכח דהקושי' הוי גם מציצית ומש"ה דחקו התוס' כאן ולכאורה נראה לתרץ קושי' התוס' דשפיר פריך מ"ט דבמנחות דף מ' איתא ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ופרש"י דב"ש פטרי מתכלת דלא דרשי סמוכין להתיר כלאים בציצית והא דנקטו פוטרין ולא נקט אוסרין דס"ל כלי קופסא חייב בציצית ובהו הא ליכא איסורא אי מטיל בו תכלת והתוס' שם חלקו עליו יעו"ש וא"כ לפירש"י הא ניחא שפיר שני קושי' התוס' דמש"ה משני אביי הואיל ובידו להפקירן ולא קאמר ובידו שלא ללובשן דהרי הכא אליבא דר"א קיימינן דהוי מתלמידי ב"ש ועיי' בביצה דף ל"ד בתוס' ד"ה ואומר שהביא דברי הירושלמי דמקשה מב"ש על ר"א וב"ש הא ס"ל דכלי קופסא חייב בציצית ואע"ג דבעיקר דברי ב"ש בהא דס"ל דתכלת בציצית אסור לפי פרש"י דמה"ת אסרי לי' ע"כ לא ס"ל לר"א כב"ש וחולק עליהם וכמבואר במס' נזיר דף מ"א דאמרינן ור"א מנ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ומשני נפיק לי' מגדילים הרי דס"ל דמה"ת מותר כלאים בציצית מ"מ בהך דינא דכלי קופסא לא מצינו שחולק עליהם ומסתמא ס"ל כוותיי' וכדמוכח מהירושלמי דביצה הנ"ל ומש"ה אמר אביי טפי הואיל ובידו להפקירן ולפי זה הא מיושב לנו ג"כ קושי' התוס' דפריך הכא מ"ט פי' דנילף מסוכה דמכשירין דידי' דוחה שבת דליכא למימר מה לסוכה שכן נוהג בלילות דהא מבואר בשו"ע סי' י"ח מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בכסות המיוחד ליום אי חייב בציצית כשלובשו בלילה או לא וראיתי בספר משכנות יעקב סי' כ"ב שכתב דלמ"ד כלי קופסא חייב אע"ג דאינו לובשו ה"ה דכסות יום חייב בלילה יעו"ש שהסביר זה בסברא נכונה והעלה דדעת רש"י הוי כן ואינו בידי כעת לעיין בו' וא"כ הא שפיר פריך מ"ט דכיון דס"ל לב"ש כלי קופסא חייב א"כ כסות יום חייב גם בלילה ושפיר נוכל ללומדה מסוכה דמכשירין ידחו שבת דהרי הא דכסות לילה פטור מציצית לא חשיבא פירכא כלל נגד סוכה כיון דעיקר החיוב הוי בשל יום ושל לילה דומה לבעל שלשה כנפות וכיון דשל יום לעולם חייב שפיר נוכל ללומדה מסוכה ואם כן לפרש"י אין צריך ק לדוחקו של התוס'

ולכאורה היה נראה לומר דגם אי לא נאמר כפרש"י מ"מ פריך שפיר מ"ט דנילף מסוכה וכי נאמר מה לסוכה שכן נוהג בלילה נאמר לולב ושופר ומילה יוכיח דאינם בלילה ומכשירין דידהו דוחה שבת לר"א ונילף ציצית במה הצד ולכאורה קשה טובא על התוס' דלמה דחקו בזה והרי שם בתוס' ד"ה אי מעומר הקשו בעצמן דלמה מצריך הגמ' לר"א קראי בכל חדא וחדא דדוחה שבת וקאמר בגמ' דצריכא דחדא מחדא לא אתי' ואכתי נילף במה הצד ותירצו דהי' לו להגמ' איזה פירכא על המה הצד עוד תירצו דמילתא דאתי' במה"צ טרח וכתב לה קרא עכ"ל והרי גם לפי תי' קמא של התוס' הא ניחא די"ל דידע הגמ' דאותה פירכא לא שייך על ציצית ונוכל ללמדה מסוכה ולולב ושופר ומילה ומש"ה פריך שפיר מ"ט ואין לומר דמשום הכי לא הוי ניחא להו להתוס' לומר כן דביבמות דף ה' ילפינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ופריך אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן וכ"ת נילף ממילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות מפסח שכן כרת ומתמיד שכן תדיר כו' ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור והקשו התוס' בדבור המתחיל ומכולהו דנילף ממילה ושארי קרבנות ציבור דדוחין שבת דגם עומר ושתי הלחם דוחין שבת ולא היה קודם הדיבור ותירצו בשם ר"י דכולהו חשיבא תדיר כיון דהוי בכל שנה ולכאורה הוי קשה לי דהרי חזינן דמציצית ילפינן שפיר דבכה"ת עשה דוחה ולא פריך בגמ' רק ל"ת שיש בו כרת מי שמעת לי' ומעומר ושתי הלחם לא מצינן ללמוד משום דהוי חיוב בכל שנה וחשיבא תדיר א"כ הא מוכרח דעומר וב' הלחם חשיבא תדיר לגבי ציצית והטעם אע"ג דציצית הוי בכל יום מ"מ כיון דאם אינו לובש בגד בת ד' כנפות אינו מחויב בציצית וגם הא אינו מחויב ללבוש בגד בת ד' כנפות מש"ה לא חשיבא כעומר דבכל שנה מחויב פעם אחת להקריבו וא"כ תיקשה הא דפריך בשבת על ציצית מ"ט והוכרח לתרץ הואיל ובידו להפקירן והרי גם אם לא יהיה לו עתה שום תקנה איך להפקיע מיני' חיובא מ"מ הא אי אפשר ללמוד כלל ציצית ומזוזה מסוכה דהא סוכה חשיבא תדיר לגבי ציצית דבכל שנה מחויב בה שבעת ימים וסוכה הא עדיפא מעומר ומדחזינן ביבמות דעומר חשוב תדיר לגבי ציצית כ"ש דסוכה הוי תדיר לגביה וא"כ מאי פריך מ"ט תיפוק לי' דמהיכא תית' נלמוד דידחו שבת ובע"כ ההכרח לומר דהך סברא שכתבו התוס' ביבמות