בית הלוי חלק א כז

קרא לומר דהיתר מצטרף לאיסור דעד כאן לא קאמר ר"ש כל שהוא למכות רק כשהוא בעין אבל לא ע"י תערובת וכבר מפורסם הקושיא בפי העולם משבועות דף כ"א דמדייק הגמרא דר"ע לא ס"ל כר"ש מהא דקאמר ר"ע נזיר ששרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ואי ס"ד ס"ל כר"ש למה לי צירוף ולרבינו יקר הא בתערובת מודה ר"ש דבעינן כזית ולפי הנ"ל ניחא דס"ל לרבינו יקר כהריטב"א דכ"ע מודים דסתם אכילה הוי בכזית והא דס"ל לר"ש דחייב בכ"ש הוי משום דנוטלו ואוכלו אחשביה ומש"ה ס"ל לרבינו יקר דזהו דוקא כשאכלו במחשבה שמכוין לאכילת האיסור אבל אם נתערב האיסור מעצמו בהיתר והוא אינו רוצה כלל באכילת האיסור וכוונתו הוי רק משום ההיתר הא לא שייך סברא דאחשבי' ומש"ה מודה דבעי כזית וזהו רק כשנתערב בעצמו אבל ר"ע הא אמר נזיר ששרה פיתו ביין דמכוין לאכול היין הדר אחשבי' ולר"ש לא בעינן כזית ועי' בלשון רבינו יקר שהביאו התוס' בע"ז וז"ל ואצטריך שפיר משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון בחצי זית יין שנבלע בחצי זית פת וקאכלו הרי דנקט שנבלע פי' ממילא וזה ברור בע"ה

[ט] ונהדר לדידן דשפיר י"ל דכלאים קשין דפטור דידהו הוי משום דלא מקרי לבישה ומ"מ מיד כשלובשו הא אחשבי' והוי לדידיה שפיר לבישה וחייב עליו ונ"מ איכא בין רכין דהוי מצד עצמה לבישה ובין קשין דלא הוי לבישה רק משום דאחשביה היכא דלבשו שלא בכוונה רק עלו הכלאים עליו מעצמן דברכין הוי איסורא דכלאים ובקשין ליכא איסורא כלל דהא לא אחשבי' ובזה מיושב דברי רש"י שכתב נמטא גמדא דנרש שרי לישב עליו דללבוש אסור משום דאחשבי' אבל לישב עליו מותר דהצעה הא הוי רק מדרבנן משום גזרה שמא תיכרוך לו נימא על בשרו שלא בכוונה והוא לא יהיה יודע בה ובקשין הא גם אם יכרוך לו נימא הא ליכא איסורא כיון דהוי בלא כוונה והא שכתב רש"י ביומא הטעם משום דהעלאה דומיא דלבישה הוא דאסורה לא בא לומר דיהיה מותר ללובשו רק כוונתו לדברינו דנותן טעם אמאי לא חיישינן גם בקשין שמא תיכרוך וע"ז כתב דהיכא דלא אחשבי' לא הוי איסורא רק אי אית ביה הנאת חימום ומש"ה גם אם תיכרוך לו ליכא איסורא אבל רכין אסורין גם בהצעה דהם אסורין מצד עצמן וחיישינן שמא תיכרוך לו על בשרו ואין להקשות על זה דהא גם בעשר מצעות וכלאים תחתיהן אסור לישב עליהן ובכה"ג הא נראה דאין האיסור משום שמא תיכרוך לו נימא על בשרו דהא אי אפשר שתיכרוך כיון דהמצעות מפסיקין בין הכלאים להבשר ובע"כ הוי הטעם משום דאם נתיר לו הצעה גזרינן שיבא להתיר לבישה ועיין בר"ן סוף פ"א דביצה שכתב להדי' דבהצעה מלבד החשש דשמא תיכרוך איכא גם גזירה משום שמא יבא להתיר גם לבישה וכן בנדה דף פ"א כתבו התוס' בד"ה ולא דגזרו הצעה אטו לבישה וא"כ לדברינו דבלבישה מודה רש"י דגם בקשין איכא איסורא דאורייתא א"כ מה הועיל רש"י בסברתו שכתב דהעלאה דומיא דלבישה דאית בו הנאה אסור דנהי דליכא חששה דשמא תיכרוך מ"מ ליתסר משום גזרה דלבישה זה אינו קושיא כלל דהא גם בלא דברינו תיקשה כמו כן לשיטת התוס' דס"ל דבקשין איכא איסור דאורייתא בלבישה דאמאי לא גזרו בהצעה אטו לבישה וצ"ל דבקשין דאין רגילות כל כך בלבישה לא גזרו וכמו כן ס"ל לרש"י רק דהוי קשה ליה לרש"י דנהי דמשום גזירה ליכא משום דאין דרכו ללובשו מ"מ ליתסר משום הך חששה דשמא עתה בעת ששוכב עלי' יכרוך לו על בשרו ועל זה כתב רש"י דהעלאה דומי' דלבישה בעינן ועוד דעיקר הסברא שכתב הר"ן דגזרו הצעה אטו לבישה אינו מוסכם וי"ל דגם הא דאסרו עשר מצעות הוי הכל רק משום שמא תיכרוך וכן כתבו התוס' בפסחים דף מ' בד"ה ולא יעשנו דגם הא דעשר מצעות הוי רק משום שמא תיכרוך וז"ל הרמב"ם בפרק יו"ד מה' כלאים הלכה י"ב ומדברי סופרים אפי' עשר מצעות זה על זה והתחתון כלאים אסור לישב עליהם שמא תיכרוך כו' ועיין עוד בר"ן שם בביצה במה שמדקדק בלשון רש"י שכתב גבי עשר מצעות אסור לישן עליהם מדרבנן יעו"ש ובדברינו אלו נעמוד על החילוק שיש בין כה"ג לכהן הדיוט דלעיל בסי' ב' אות כ"ו הבאנו דברי רש"י בקידושין דף ס"ו דס"ל דמשום הך סברא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ידעינן דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ומותר אפי' ללובשן לכתחילה שלא לעבודה כלל יעו"ש וגם הבאנו שם באותו סימן דברי הרא"ש בה' ציצית שכתב דגם באיסור כלאים של בגדי כהונה הא שייך הך סברא דלא ניתנה תורה למאה"ש וא"כ נדקדק מזה דגם איסור כלאים הותרה לגמרי ולשיטת רש"י יש לנו להתיר משום הך סברא אפי' ללובשו לכתחילה שלא לעבודה אבל לדברינו אינו דבשלמא לענין איסור נהנה מן הקדש דאסור גם בשוגג ובלא כוונה כלל שפיר ס"ל לרש"י דדייקינן שפיר כיון דבע"כ מוכרח לשהות זמן מה אחר העבודה ונהנה מהם א"כ בע"כ התירה התורה לגמרי הנאתן וממילא מותר גם ללובשן לכתחילה אבל לענין כלאים דבגדי כהונה קשים הם ולא שייך בהו איסור כלאים רק היכא דאחשביה וא"כ במה דמוכרח לשהות מעט אחר העבודה הא באותו שהיה ליכא לאיסור כלאים כלל דהא לא שייך לומר דאחשביה כיון דאותה השהיה מוכרחת היא וא"כ הא לא נוכל לדקדק מניה דלגמרי הותרו כלאים בבגדים אלו ושפיר י"ל דאסורים ומ"מ היכא דלובשו לצורך עבודה אע"ג דהעבודה לא הוי רק מדרבנן וכמו בהך דנזיר דהאב מדיר את בנו גם למ"ד לחנכו מותר לעבוד דכיון דלבישתו הוי משום עבודה הא לא אחשביה כלל וממילא ליכא משום כלאים כלל דהיו קשין והא דאמרינן כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואשתרי כלאים גבייהו אע"ג דהיכא דלא אחשביה ליכא לכלאים כלל מ"מ ניחא דהא כתבנו לעיל בשם המאור דהאי קאי על כה"ג דהחושן ואיפוד לא היו קשין וגם היכא דלא אחשביה הוי כלאים וא"כ בכה"ג הא נשארה הסברא הנ"ל דנדקדק מהא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דע"כ לגמרי התירה לו התורה כלאים בבגדים אלו ומש"ה באמת מותר לכה"ג גם בלבישה לכתחילה שלא לעבודה והא דמסיים בערכין קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי אע"ג דהך סוגיא ע"כ איירי בכה"ג ואצלו מותר לגמרי מ"מ ניחא דנפרש כמו שכתבנו לעיל סי' א' דזמן שאינו ראוי לעבודה כלל הא בודאי אסור גם להראב"ד או נפרש כמש"כ התוס' בחולין דף ק"ו דהיינו בגדים שאינם ראוין לעבודה ומיושב לנו דברי התוספתא דברישא תני בגדי כהונה ובגדי כה"ג אין בהם משום כלאים היכא דלא שייך אחשביה וכגון שלובשו לצורך עבודה אע"ג דהעבודה בעצמה אינו מדאורייתא או משום צורך אחר כל שאינו מכוין ללבישה והדר תני בסיפא דבגדי כה"ג מותרים במקדש אפי' ללובשם שלא לצורך כלל דבו מותר לגמרי והגם דביאור דברי התוספתא דחוק קצת מ"מ עיקר דברינו בישוב דברי רש"י ובכל הדברים שכתבנו עד כאן נראה נכון בסברא. אמנם דברי הרמב"ם במה שכתב לחלק בין כה"ג לכהן הדיוט אי אפשר לפרש כן דהא איהו ס"ל לגמרי כשיטת התוס' דקשין אסורין בלבישה מן התורה מעצמם גם בלא סברא דאחשבי' דהרי כתב דכהנים שלבשו בגדיהם לוקים מפני האבנט ולא הותרה בו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית והרי האבנט ודאי היה קשה ובשעת עבודה הא לא אחשביה ואפ"ה כתב הטעם דמותרים משום דהוי מ"ע כציצית פי' דעשה דוחה ל"ת ולדידיה צ"ל כמש"כ באופן הראשון

ואמרתי לכתוב כאן ביאור דיבור רש"י א' השייך להסימנים דלעיל במס' יומא דף כ"ג פליגא ר"י ור"ל דר"י סבר דהרמת הדשן הוי עבוד' דאע"ג דבפסוק כתוב גבי הרמה רק ב' בגדים מ"מ צריך כל הד' בגדים ור"ל ס"ל דלא הוי עבודה וקאמר נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה דברי ר"י כו' אמר רבי כו' אלא מה ת"ל ילבש לרבות את השחקין ופרש"י שכשרין לכל עבודה ובלבד שלא יהיו מקורעין והכי קאמרינן בזבחים ולכאורה צ"ע דאע"ג דבזבחים איתא להדי' כן דמשוחקין כשר לכל עבודה אבל הרי לר"ל דקיימינן הכא אליביה דהרמה לא הוי עבודה לכאורה משמע דלרבי פסול שחקין לשארי עבודות דהרי מדאיצטריך קרא להכשירן חזינן דבלא"ה היינו פוסלין אותם ומהך פסוק דילבש הא לא נוכל ללמוד על שארי עבודות דהא שאני הרמה דלא הוי עבודה וא"כ הכא בס"ד