בית הלוי חלק א כו

הבגדים אם נאמר דגם כשהוא לבוש הציץ במדינה יהי' מרצה א"כ גם במדינה יהי' מותר לו ללבוש בגדיו ומה חילוק יש בכה"ג בין מקדש למדינה וא"כ הדר קשה דמצי אתי' גם כר"ע ובע"כ ההכרח לומר דס"ל להירושלמי דלהך מ"ד דאינו מרצה רק עודו על מצחו הוי הריצוי כעין עבודה ואינו מרצה רק כשהוא במקדש ואם ילבש במדינה לא ירצה וא"כ שוב ליכא ראי' כלל דבעינן כל הבגדים לריצוי דהא בע"כ מסייע לר' בון כיון דבמדינה אינו מרצה ורק דברי התוס' דיומא שכתבו דמרצה גם במדינה וכתבו דמש"ה מותר לו ללובשו גם במדינה צע"ג לי מהך ירושלמי אמנם גם בלא ראי' נוכל לומר דהרמב"ם ס"ל דבעינן כל הבגדים לריצוי וכמו שכתבנו לעיל מילתא בסברא וגם סמכנו הדבר מסוגי' דערכין דקאמר הכל חייבין בתפילין ומש"ה מותר לכה"ג ללבוש בגדיו במקדש גם בשעה שאינו עובד שמא יתרחש טומאה להכהנים וירצה וכמו שכתבו התוס' ביומא דלהך מ"ד מותר ללבוש הציץ כי היכא דלרצי והרמב"ם ס"ל דמה"ט מותר בכל הבגדים ומש"ה נקט הרמב"ם האיסור רק באבנט ובהדיוט דכה"ג לעולם מותר דהא גם בלילה מקטירין איברים ופדרים ומהפכין בצינורא ואין הכי נמי דאם יתרחש איזה זמן שאין הכהנים עובדים וכגון בלילה וכבר הקטירו כל האברים ונתאכלו כבר יהי' אסור גם לכה"ג ללבוש הבגדים אבל הוא רחוק המציאות ומש"ה נקט בהדיוט דבכל גווני אסור שלא לעבודה והא דאמר בירושלמי דחגיגה דלמ"ד אינו מרצה רק עודו על מצחו אתי' כר' יוסי בר' בון דאמר דכל יום כה"ג לובש בגדיו ובא ומקריב התמיד דנהי דזה ניחא הא דמוכרח לבא למקדש דבחוץ אינו מרצה מ"מ אמאי צריך להקריב הקרבנות כיון שכתבנו דבשביל ריצוי ציץ לחודא מותר לו ללבוש כל בגדיו גם זה ניחא דכיון דהי' מוכרח להיות במקדש וללבוש הבגדים מש"ה ממילא הי' עובד דלמה לו להיות יושב בטל שמה והרי בע"כ צריך לומר כן לשיטת הראב"ד דס"ל דגם כהן הדיוט מותר ללבוש הבגדים שלא לעבודה א"כ הא דאמר בירושלמי שהי' עובד ע"כ צ"ל דכיון דהי' במקדש ממילא הי' עובד וכמו כן נאמר להרמב"ם ואין להקשות על זה מהא דירושלמי דמס' כלאים שהבאנו לעיל בסי' א' אות ג' דאמר אין עראי לכלאים במקדש ופריך מהא דתני' כהן שיצא לדבר עם חבירו ולא מתרץ לה דהך דיצא לדבר איירי בכה"ג דשרי דכיון דתני יצא א"כ לא איירי במקדש ושם אינו מרצה וגם לכה"ג היה אסור וגם הא דהבאנו לעיל בסי' א' אות ב' ראי' מהא דתנן ביומא דף ס"ח בא לו כה"ג לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באיצטלית לבן משלו והקשינו דהרי יש לו עוד ברירה ללבוש הבגדי זהב והוכחנו מזה דאיכא איסור כלאים בבגדי כהונה גם לדברינו אלה ניחא חדא דהרי הי' קורא בהה"ב ולא הי' בעזרה ושם לא הי' מרצה כלל ועוד דהרי ביוה"כ לא הוכשרה עבודה רק בכה"ג ובשעה שהכה"ג הי' קורא בתורה לא היו הכהנים עובדין כלל ולא הי' צריך אז לריצוי ציץ וגם דהא אנן קיימינן למ"ד דס"ל דאינו מרצה רק עודו על מצחו ולדידי' הא אמרינן ביומא דף ו' דביוה"כ לא הי' צריך לריצוי ציץ כלל דאיהו ע"כ ס"ל דטומאה הותרה בציבור יעו"ש ומש"ה גם הכה"ג הי' אסור ללבוש הבגדים שלא לעבודה בשבת ויו"הכ דליכא רק קרבן ציבור

[ו] ובדברינו אלה יתבאר לנו היטב דברי התוספתא שהביאו התוס' במנחות דף מ' בד"ה תכלת והכי איתא שם דבגדי כהונה ובגדי כה"ג אין בהם משום כלאים בגדי כה"ג שיצא בהם במדינה חייב ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת פטור והנה מה שקשה על הרמב"ם דס"ל דהדיוט אסור ללבוש האבנט אפי' במקדש שלא לעבודה כבר כתבנו בסי' ב' אות י"ד דהתוספתא איירי בלבשם לעבודה ולשהות בהם אחר העבודה גם הרמב"ם מודה דמותר יעו"ש אמנם דברי התוספתא מעצמן אינם מובנים דלמה ברישא נקטה לתרווייהו דאין בהם משום כלאים ובסיפא נקט רק לכה"ג ושבקה להדיוט והניחא לשיטת רש"י ביומא דף ס"ט דכלאים קשין מותרים אפי' בלבישה וכתבנו לעיל בשם המאור דלשיטה, זו צ"ל דרק האבנט היה קשה אבל חושן ואפוד לא הי' קשין וא"כ ניחא דברישא דתני סתמא אין בהם משום כלאים נקט גם ההדיוט אבל בסיפא דמסיים בה דבמדינה חייב בע"כ לדעת הראב"ד בספר תמים דעים סוף פ"א דביצה שהשיג בזה על המאור וכתב דגם החושן ואפוד הי' קשין וכן לשיטת התוס' בסוף פ"א דביצה וביומא שם דגם כלאים קשין אסורין בלבישה מה"ת וכן הוא דעת הרמב"ם וכמש"כ למעלה קשה למה תני בסיפא רק כה"ג לחודא אבל לדברינו ניחא דברישא תני בגדי כהונה ובגדי כה"ג אין בהם משום כלאים פי' בלבשם מתחילה לעבודה ואח"כ נקט בסיפא בגדי כה"ג היוצא בהם למדינה חייב ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת פי' בין לובשם לשרת ובין לובשם שלא לשרת מותר דהוא מותר גם ללובשו לכתחילה משום ריצוי ציץ ומש"ה נקט רק כה"ג דהדיוט אפי' במקדש אסור ללבוש לכתחילה והא דכה"ג אסור בחוץ משום דבחוץ אין הציץ מרצה וכמו שכתבנו למעלה

[ז] ולפי שהבאנו קצת סמוכין מדברי התוספתא דיש חילוק בין כה"ג לכהן הדיוט משום ריצוי ציץ אמרתי לכתוב עוד טעם אחר במה שיש לומר החילוק ביניהם ואע"ג דאין טעם זה עולה לדעת הרמב"ם שאנחנו עוסקין כעת בדעתו מ"מ לא מנעתי מלכותבו כאן ועכ"פ דברי התוספתא יתיישב בם דהנה ביומא דף ס"ט איתא האי נמטא גמדא דנרש שרי' פי' דקשין ואין בהם משום כלאים וכתב שם רש"י וז"ל שרי' אין בו משום כלאים דהעלאה דומי' דלבישה דאית בו הנאת חימום הוא דמיתסר והקשו עליו התוס' מהא דאמרינן בערכין כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו והרי בגדי כהונה קשים הם ומש"ה כתבו דרק בהצעה דהוי רק דרבנן לא גזרו בקשין אבל בלבישה והעלאה דהוי דאורייתא גם קשין אסור מה"ת ובביצה דף ט"ז כתב רש"י וז"ל בגדים קשין שאינם מחממין מותר לישב עליהם וכ"כ שם נמטא גמדא דנרש שרי' לישיבה דאינו מחמם הרי דקדק רש"י וכתב דרק לישיבה מותר וזהו כשיטת התוס' ונמצאו דברי רש"י סותרים זה את זה והנראה לישב דלא יהיה סתירה בדבריו בסברא חדשה והגם דלא מצאתי לה שום סמך בדברי הראשונים ז"ל עם כל זה לא מנעתי מלכותבו ופיטפוטי דאורייתא טבין והמעיין יבחר אם לקבל או לא והוא דסבירא ליה לרש"י דכלאים הא כתיב לא תלבש ואסרה התורה כל מה דהוי לבישה וכיון דסתם לבישה לא הוי רק בהנאת חימום וכמו דאיתא ביבמות דף ד' כתב רחמנא לא תלבש דומיא דלבישה דאית בו הנאה ומש"ה כלאים קשין לא מקרי לבישה ולא הוי בכלל האיסור. ומ"מ מודה רש"י דמה"ת אסור ללבוש גם קשין דמיד שלובש ומתקשט בו שוב אחשבי' איהו ונקרא אצלו לבישה שפיר דהא גם בשלובש בגד לא משום חימום רק להתקשט בו הא מקרי ג"כ לבישה וכדאיתא בשבת דף ע"ז לבישה לא בושה והא דאמרי' ביבמות דהיכא דליכא הנאה מותר הא שם קאי על מוכרי כסות דהם אינם לובשים אותו משום לבישה רק להראותו להקונים איהו ולא אחשביה אבל בלובשו למלבוש אע"ג דליכא חימום אחשביה ואסור והרי זה דומה להא דאמר בחולין דף ק"כ הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב וקאמר הגמרא בשלמא הקפה את הדם כיון דאקפי' אחשובי אחשבי' וכתב שם בחידושי הרשב"א דאי לאו הך סברא דאחשביה הוי ס"ד דפטור דלא חייבה תורה בדם אלא כדרכו דרך ברייתו דהיינו מחוי הרי דאפ"ה כיון דאחשבי' חייב וכן מצינו בפסחים דף כ"א דקאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו וכתב שם הרא"ש דיש רוצים לומר דלאו דוקא קאמר דבהנאה מותר רק ה"ה באכילה מותר דעפרא בעלמא הוא ולא מסתבר דאע"ג דבטל דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו אכל ליה אסור וכ"כ הרב הברצילוני ועי' באו"ח סי' תמ"ב בט"ז ס"ק ח' שכתב דסברתו של הרא"ש הוי משום דאיהו אחשביה וכ"כ הב"ח באו"ח סי' תרי"ב דאם שתה הרבה חומץ ביוה"כ מש"ה חייב דאע"ג דלא הוי אוכל מ"מ הא אחשבי' וכן מצאתי סברא זו בריטב"א בחידושיו למס' מכות דף י"ז על הא דאמר ר"ש דכל שהוא למכות וכתב דאע"ג דסתם אכילה הוי בכזית מ"מ כיון דאכלו ואחשביה ס"ל לר"ש דלוקה עליו בכל שהוא

[ח] ובדברי הריטב"א הללו עמדתי על דברי התוס' במס' ע"ז דף ס"ז בד"ה ואידך שכתבו בשם רבינו יקר דאע"ג דס"ל לר"ש כ"ש למכות מ"מ איצטריך שפיר לדידיה