בית הלוי חלק א כה

אח"כ בפמ"ג סי' כ"ז מ"מ אכתבנו כאן הואיל והוספתי בראיות ברורות מדברי הראשונים דלפי הבנת המג"א דלהרשב"א ליכא איסור בשל יד רק מה שנשארו התפילין מגולין וקשה על זה דהא במנחות דף ל"ז איתא רב אשי הוי יתיב קמיה דאמימר הוי ציירי בידי' ומתחזיין תפילין א"ל לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות איתמר פי' דהברייתא הביא להך דרשה על המקום דמזה ידעינן דמקום הנחתו הוי על הקיבורת ולא על פס היד דבעינן מקום לך לאות דהיינו מקום שרגילין לכסותו ולעולם מותרין להיות מגולין וכן פסקינן בשו"ע סוף סי' כ"ז וא"כ הא תיקשה על הרשב"א שכתב דשל יד לא יכול להניח על הבגד משום לך לאות כיון דגם לכתחילה מותרין להיות מגולין ובע"כ צ"ל דכוונת הרשב"א דעל הבגד לא מקרי מקום לך לאות וכמו דידעינן מהך דרשה דהוי על הקיבורת מקום שרגילין בני אדם לכסותו ס"ל להרשב"א דכמו כן יש למעט מיני' על הבגד דרק על הבשר מקרי מקום לך לאות שרגיל לכסותו וא"כ הא ודאי דלהרשב"א ג"כ לא מהני במה דיכסנו בבגד אחר דכיסוי זה אינו לא מעלה ולא מוריד ממ"נ דאם גם על הבגד מקרי מקום לך לאות הא לא איכפת לנו במה שנשארו מגולין דהא מותרין להיות מגולי' ואם לא הוי מקום לך לאות מה מהני מה שמכסה אותו ועוד דהא זה לשון התוס' בערכין דף ג' בד"ה שלא ותפילין על בשרו בעינן דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות הרי להדי' דמזה ידעינן דבעינן שיהיו על בשרו דוקא וגם ז"ל הר"ן בפרק לולב הגזול על משנה דאין אוגדין את הלולב דלא פסלינן משום חציצה אלא היכא דאיכא קרא ובתפילין דכתיב בהו לך לאות הרי להדיא דגם הר"ן מודה דבשל יד אסור חציצה ולא פליגי הפוסקים רק בשל ראש ועכ"פ הך דערכין נוכל לאוקמא בכה"ג

[ד] ודרך אגב ראיתי לעורר בכאן ספק א' שיש לי בדברי הר"ן במגילה במה שכתב דלהכי בנתן תפילין של יד על בית אונקלי אסור משום דכתיב לך לאות דלמה הוצרך לטעם זה תיפוק לי' מדכתיב לאות על ידך ואם יניחם על הבגד הוי מעל דמעל וכמו דפסלינן ביבמות דף ק"ב בלבש ב' מנעלים וחלצה העליון דכתיב מעל רגלו ולא מעל דמעל ועי' באה"ע סי' קס"ט סעיף כ"ו דמהאי טעמא צריך להיות המנעל של חליצה על רגל יחף ולא על בתי שוקיים *) ועיי' עוד במרדכי ה' ציצית שכתב בשם מהר"ם שאין לעשות טלאי תחת הכנף משום דכתיב על כנפי בגדיהם ולא מעל דמעל וגם המרדכי שם אינו חולק עליו רק דכיון דתפרו לבגד הוי בגד אחד יעו"ש וא"כ גבי תפילין הא ודאי צריך להיות אסור מהאי טעמא להניחן על הבגד וצ"ע

**(הגה"ה *) ובהאי עניינא צע"ג לי דברי הב"ש באה"ע סי' קס"ט סעיף ו' שכתב המחבר ולא על בתי שוקיים שלא יהיה מעל דמעל וכתב הב"ש ואם חלצה גם הבתי שוקיים כשר כ"כ הרא"ש וכן מוכח בש"ס ודבריו צ"ע דעד כאן לא כתב הרא"ש בפרק מצות חליצה סי ב' רק בשני מנעלים ומש"ה בחלצה שניהם כשר דאע"ג דהעליון הוי מעל דמעל מ"מ הוי חליצה משום התחתון דהוא ג"כ של עור וזה ודאי מוכרח בגמרא ביבמות דף ק"ב גבי מנעל דקאמר ומ"ד לכתחילה לא מ"ש אלימא משום דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל א"ה דיעבד נמי לא ופרש"י אלמא מדכשר ש"מ גילוי כרעא בעינן ואפי' במנעלים זה ע"ג זה כי שלפתה לתרווייהו ש"ד כמבואר לקמן ב' מנעלים כו' אבל שלפינהו לתרווייהו ש"ד אבל על בתי שוקיים מאי מהני מה דחלצה גם הבתי שוקיים כיון דהמנעל הוי מעל דמעל והבתי שוקיים אינם של עור ולא הוי מנעל כלל שוב ראיתי בחידושי ריטב"א ביבמות שם ד"ה או דלמא וז"ל וש"מ אי חלצה שניהם בבת אחת או בזה אחר זה כשרה כיון דשניהם של עור הרי להדי'

כמש"כ

)** [ה] ונהדר לדידן דלהך מ"ד דעודו על מצחו מרצה נראה דבעינן כל הבגדים לריצוי ציץ. ואין להביא ראיה להיפוך מהא דבקידושין דף ס"ו בעובדא דינאי המלך דקאמר הקם להם בציץ שבין עינך והקשו התוס' שם היאך הותר לו ללובשו שלא לעבודה דמיד שיש שהות לפושטו משמע דלא ניתנו ליהנות בהן ומפרש רבינו תם דציץ משום דכתיב בו והיה על מצחו תמיד משמע דמותר גם שלא בשעת עבודה אבל שארי בגדים לא הרי דס"ל לר"ת דבציץ מותר ובשארי בגדים אסור זה אינו דהתוס' כתבו זאת אליבא דמ"ד דגם באינו על מצחו מרצה ולדידי' הא ודאי לא בעינן לבישת הבגדים משום ריצוי ומ"מ כתב ר"ת דאפ"ה הציץ מותר לו ללובשו גם שלא לעבודה משום דכתיב בו על מצחו תמיד אבל למ"ד דאינו מרצה רק עודו על מצחו שפיר י"ל דגם התוס' מודים דאינו מרצה רק בהי' לבוש הבגדים ושוב אין חילוק בין ציץ לשארי בגדים אמנם מדברי התוס' דיומא דף ס"ט נוכל להוכיח להיפוך דגם שם הקשו על הך דהקם להם בציץ שבין עיניך והרי הוי שלא לעבודה וגם הוסיפו שם להקשות דהא הוי במדינה ובמדינה מבואר ביומא שם דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות וכתבו ומיהו למ"ד דאין הציץ מרצה רק עודיהו על מצחו ניחא דלדידי' יכול להניחו כל שעה כי היכא דלהוי מרצה הרי דס"ל דלהך מ"ד יכול להניח הציץ אפי' במדינה כי היכי דלהוי מרצה דס"ל דגם כשהוא במדינה כשלובש הציץ שפיר מרצה וא"כ הא מוכח דס"ל להתוס' דגם להך מ"ד לא בעינן כל הבגדים לריצוי דהרי זה ודאי דשארי הבגדים אסור אפי' לכה"ג ללובשם במדינה דהא ביומא שם דמסיק דבמדינה לא ניתנו ליהנות ופריך ובמדינה לא ומביא שם עובדא דשמעון הצדיק שהלך עם זקני ישראל לקראת אלכסנדר מוקדון בבגדי כהונה ומשני עת לעשות לה' ומאי הקשה הא שמעון הצדיק הי' כה"ג ומוכרח דגם לכה"ג אסור במדינה ללבוש כל הבגדים ואפ"ה הא כתבו התוס' דמותר ללבוש הציץ אפי' במדינה כי היכי דלהוי מרצה ומוכרח דס"ל דלא בעינן כל הבגדים אמנם גם זה יש לדחות ולעולם י"ל דגם התוס' מודים דבעי כל הבגדים ולפי מש"כ התוס' דלהך מ"ד מותר ללבוש אפי' במדינה כי היכי דלהוי מרצה ה"ה דכל הבגדים מותר לו ללבוש גם במדינה והא דפריך ביומא משמעון הצדיק י"ל דפריך אליבא דמ"ד דס"ל דגם באינו על מצחו מרצה ולדידי' כהן הדיוט וכה"ג שוים בשארי הבגדים ושניהם אסורים במדינה דהא לא צריך ללבוש משום ריצוי ופריך מעובדא דשמעון הצדיק דודאי דגם הך מ"ד לא יחלוק על שמעון הצדיק וכל זקני ישראל היו שם ומעשה רב והנה בירושלמי פ"ב דחגיגה איתא הובא בתוס' דחגיגה דף י"ז בד"ה אין א"ר יוסי בר' בון בשם ריב"ל בכל יום כה"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם היו שם נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך בתוך ביתו כו' ר' עקיבא בשם ריב"ל אמר לא הי' עושה כן אלא בשבתות ויו"ט אית תנויי תני הציץ מרצה על מצחו אית תנוי תני בזויות כו' מ"ד הציץ מרצה על מצחו מסייע לר' יוסי בר' בון דאמר בכל יום מתלבש כה"ג בכליו ומ"ד אפי' בזוית מסייע לר' עקיבא ולכאורה קשה דהיאך קאמר דמ"ד שאינו מרצה רק עודו על מצחו מסייע לי' לר' יוסי בר' בון והרי גם לר"ע ניחא כיון דכתבו התוס' דהציץ לכ"ע הי' מותר ללובשו אפי' במדינה וא"כ גם הך מ"ד מצי ס"ל כר"ע דלא הי' בא לבהמ"ק רק בשבתות וי"ט ובכל יום הי' לובש הציץ בביתו וגם שפיר מרצה ולכאורה יש להוכיח מזה דבעינן כל הבגדים לריצוי ציץ וגם נאמר כמש"כ בסמוך דלבישת כל הבגדים הי' אסור אפי' לכה"ג במדינה כדמוכח מהא דפריך מעובדא דשמעון הצדיק דבחוץ לא ניתנו ליהנות בהן ומש"ה הי' מוכרח לבא למקדש בכל יום משום לבישת הבגדים וכר' יוסי בר' בון אמנם באמת אין מזה ראי' כלל לעיקר דברינו דנהי דזה מוכח מהירושלמי הנ"ל דלא ס"ל כהתוס' הנ"ל דלהתוס' דיומא שכתבו דיכול ללבוש הציץ בחוץ ומרצה שם הא ודאי קשה מהירושלמי הנ"ל דא"כ מצי אתיי' האי תנא גם כר"ע והי' לובשו בביתו אבל ראי' לדברינו דבעינן כל הבגדים לריצוי ג"כ ליכא דמה שמקשינן דגם לר"ע ניחא דילבשו בביתו ותירצנו דכיון דבעי כל הבגדים מש"ה א"א ללובשו בחוץ אינו מספיק כלל דהרי זה גופה טעמא בעי דאמאי יהי' אסור לכה"ג ללבוש בגדיו במדינה דבשלמא גבי כהן הדיוט דאין עליו מצות לבישת הבגדים רק משום עבודה ועבודה הא לא הוי רק במקדש ושפיר מחלק הגמר' ביומא דאע"ג דניתנו ליהנות בהן מ"מ זה לא הוי רק במקדש דהוי מקום עבודה אבל לא במדינה אבל בכה"ג לפמש"כ דלריצוי בעינן כל