בית הלוי חלק א כד

שלוחי מצוה פטורין אלמא בכל גווני פטורין וא"כ הא גם עליו קשה קושית השאגת ארי' הן אמת דיש לדחות עיקר הקושי' דלא ידעתי מנ"ל להש"א דלהר"ן יהיה מותר לסלק התפילין מעל ראשו דעד כאן לא אמרינן רק דהעוסק במצוה פטור מלעשות מצוה אחרת אבל אם כבר הם עליו וא"צ להעשי' כלל אפשר דגם הוא מודה דהעוסק במצוה אינו נפטר ממצוה שעליו מכבר ואסור לו לסלק התפילין וא"כ גם להר"ן ניחא הך סוגיא דערכין כמו להתוס' דאיירי בשכבר הם עליו קודם העבודה אמנם עיקר הדבר מה שכתב הש"א דלהתוס' ניחא דבערכין איירי כשכבר היה לבוש בתפילין דאז אינו מתבטל מהעבודה לא ברירא לי כל כך דהרי תפילין אסורין בהסה"ד וצריך למשמש בהן כל שעה וגם העבודה צריכה מחשבה לשמה ובע"כ יתבטל מהעבודה בעת שימשמש ויכוין בהתפילין ואע"ג דדעת התוס' ביומא דף ח' ד"ה ומה דהא דתפילין אסורין בהסה"ד לא הוי רק מדרבנן מ"מ הרי כתב הרמב"ם בפרק ד' מה' תפילין הלכה י"ג מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מתפילין שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהם הרי דמהאי טעמא ס"ל דפטורין וע"ש ברמב"ם דמהמשך דבריו משמע ג"כ דעיקר הטעם הא דכהנים בעבודתן פטורין מן התפילין הוי רק משום הסה"ד דאחר שכתב הך דינא דמצטער פטור משום הסה"ד סיים באותו הלכה כהנים בעבודתן כו' וא"כ הא גם בהיו עליו מקודם צריך להיות פטורין אבל לפי מה שכתבנו דלמ"ד דאינו מרצה רק עודו על מצחו בעינן כל הבגדים לריצוי ציץ דבלא"ה אין כהונתן עליהם הא ניחא שפיר דהא י"ל דהך ברייתא דערכין אתי' כהך מ"ד וא"כ כהן גדול גם בשעה שאינו עובד והיה לובש הציץ כי היכי דירצה על טומאה שיתרחש לכהנים העובדים היה צריך ללבוש כל הבגדים ולא היה אפשר לו להניח התפילין של יד דיהיה חציצה וא"כ הא לא ירצה אז אבל בשל ראש הא חייב שפיר לכ"ע דלא מיבעי לשיטת התוס' בב"ק הא ודאי דחייב דהרי לא יתבטל כלל בזה שיהיה מניח תפילין כיון דאינו עובד אז אלא אפי' לדעת הר"ן ניחא ג"כ דהא התוס' הביאו ראיה לדעתם דאינו פטור רק כשיתבטל מהמצוה הראשונה דאל"כ אדם שלובש תפילין יהיה פטור מכל מצות שבתורה וכן הביאו ראיה מהא דס"ל לרבה דשומר אבדה הוי שומר חנם דפרוטה דרב יוסף לא שכיחא ואם יהיה פטור מלמיתב ריפתא לעני כל זמן שהאבדה בידו הא ודאי שכיח טובא ומכל זה הוכיחו דאם אפשר לו לקיים שניהם שפיר חייב והר"ן תירץ קושיות אלו לשיטתו דרק העוסק במצוה פטור אבל מי שיש לו תפילין בראשו או אבידה בביתו הא אינו עוסק בו רק מקיים מצוה הוא וכה"ג לא פטור וא"כ כה"ג בשעה שאינו עובד רק לובש הבגדים משום ריצוי ציץ הא לא הוי עוסק במצוה והוי רק מקיים מצוה ודומה ממש למניח תפילין דאינו פטור משארי מצות וא"כ ניחא הך דערכין דהא דקאמר הכל חייבין בתפילין דאע"ג דליתניהו בשל יד מ"מ חייבין בשל ראש איירי בכה"ג ולא בשעת עבודה ומ"מ פטור בשל יד וחייב בשל ראש ואין זה דוחק כלל לפרש הא דאמר הגמרא כהנים איצטריכא לי' הוי הרבותא רק על כה"ג דהרי דכוותיה איתא שם בערכין הכל חייבים בציצית כהנים ולוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל ואשתרי כלאים גבייהו לא לחייבו בציצית קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי וכבר הבאנו לעיל בסמוך דברי המאור דמפרש דקאי רק על של כה"ג דבשל כהן הדיוט היה קשים וליכא איסור כלאים וכמו כן נוכל לפרש דהך דקאמר הכל חייבים בתפילין כהנים הוי ג"כ הרבותא רק על כה"ג וכמש"כ ואיירי שלא בשעת עבודה דומי' דלוים וישראלים דנקט דע"כ הוי בשעה שאינם עומדין על הדוכן והמעמד דאז הא ודאי דלכ"ע פטורים וכמו דאיתא בזבחים דף י"ט וכמו כן הך כהנים הוי כה"ג שאינו עובד רק לובש הבגדים משום ריצוי ציץ

[ג] ואין להקשות על זה דהרי הא דחציצה אסור גבי בגדי כהונה ילפינן לה מדכתיב ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין בשרו וא"כ נראה דדוקא בין בשר להבגד אסור חציצה אבל בין בגד לבגד כגון אם יש שום דבר על הכתונת וחוצץ בין כתונת לאבנט לא פסלה חציצה כלל ואין זה דוחק דהרי בזבחים דף י"ט בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן וליכא או דלמא דרך לבישה בכך אם נאמר דגם בנכנסה לו רוח אסור והרי ליכא שום דבר חוצץ כלל וע"כ דמפרש הפסוק דעל בשרו שיהיה הבגד מונח על הבשר דוקא ולא יהי' מובדל וממילא הוא דאסרינן חציצה דנמצא הבגד מובדל מהבשר אבל חציצה לא כתוב כאן כלל א"כ הא ע"כ לא קאי הך פסוק רק על הכתונת ומכנסיים שהם מונחים על הבשר אבל בגדים העליונים הא בלא"ה אינם מונחים על הבשר כלל וא"כ הא שפיר כתבנו בדגם אם נאמר דבנכנסה לו רוח מותר והך ילבש על בשרו בא למעט שלא יהיה דבר חוצץ מ"מ לא קאי רק לאסור חציצה בין בגד לבשר ומנ"ל גם לאסור בין בגד לבגד וז"ל הרמב"ם בפרק יו"ד מהל' כלי המקדש ה"ו אפילו נימא אחת או עפר או כינה אם היתה בין בגד לבשר הוי חציצה הרי דלא כתב סתמא דהוי חציצה רק התנה תנאי אם הי' בין בגד לבשר וכן שינה ושילש שם הרמב"ם באותו פרק בכל מקום שהזכיר חציצה הזכיר ג"כ שיהי' בין בשר לבגד ומדבריו ודאי משמע דדוקא נקט לה אבל בין בגד לבגד לא פסלה חציצה וא"כ הא אי אפשר לפרש כמש"כ דהך דערכין קאי על כה"ג דהרי ידוע מחלוקת הראשונים אי חציצה אסורה בתפילין או לא ועי' בר"ן דמגילה פרק הקורא עומד שהביא דברי הרשב"א שכתב דמותר להניח תפילין של ראש על הכובע ואינו אסור משום חציצה ורק תפילין של יד אסור להניח על הבגד משום דכתיב והיו לך לאות ולא לאחרים לאות וכתב המג"א בסי' כ"ז ס"ק ו' דכיון דס"ל דחציצה מותרת בתפילין ורק משום לך לאות אסור בשל יד א"כ מי שיש לו מכה מותר להניח התפילין על הסמרטוט שבידו כיון דמכסה אותו בבגד אחר ואינו מגולה והא דלא לבשו הכהנים השל יד על הכתונת ויכסו אותו בבגד אחר משום דאינם יכולים להניח עוד בגד משום יתור בגדים ולפי מה שכתבנו דאיירי בכה"ג הדר תיקשה דהי' יכול להניח השל יד על הכתונת וילבש עליהם המעיל וא"כ הא יהיה התפילין מכוסה ולא יהיה לאחרים לאות וגם משום חציצה למעיל ליכא דהא כתבנו דבין בגד לבגד ליכא איסור חציצה ואמאי קאמר דליתניהו בשל יד אלא ע"כ קאי הסוגיא על כהן הדיוט דלא היה לו רק הכתונת ומש"ה לא היה יכול ללבוש השל יד על הכתונת דיהיה מגולה זה אינו קושיא מכמה טעמים חדא דהוי רומי' דגברא אגברא דהרי נוכל לומר דהרשב"א והר"ן דס"ל דחציצה אינו אסור בתפלין הם סוברים דבבגדי כהונה גם בין בגד לבגד אסור חציצה ומש"ה לא היה יכול כה"ג להניח השל יד על הכתונת דיהיה חציצה להמעיל והרמב"ם דמשמע מדבריו דס"ל דבין בגד לבגד ליכא חציצה אפשר סובר דבתפילין אסור חציצה וכדעת הרא"ש בה' ציצית שחולק על הרשב"א וס"ל דגם של ראש אסור להניח על הכובע (ועוד דהרי דעת הרמב"ם בפרק ט' מה' כלי המקדש דלהמעיל לא הי' לו בתי ידים רק נחלק לשתי כנפות מסוף הגרון עד למטה וכתב הכ"מ דכן כתב הרמב"ן ג"כ והראב"ד השיג עליו וכתב מנין לו זה ועכ"פ להרמב"ם ניחא דאם היה מניחן על הכתונת לא היו מכוסין כלל ע"י המעיל שוב מצאתי זה בפרי מגדים על או"ח סי' כ"ז, ועוד דהרי כתב הר"ן שם במגילה דלא תיקשה על הרשב"א מהא דאמרינן בערכין שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין ולהרשב"א אמאי לא היה מניחן על המצנפת ותי' דאסור להניח דבר אחר של מצוה על המצנפת וכמו כן נאמר דעל הכתונת ג"כ אסור להניח דבר אחר דמה בין כתונת למצנפת ועי' בשו"ת רשב"א ח"ג סי' רפ"א שכתב בעצמו לישב קושית הר"ן דמש"ה לא היה אפשר להניחו על המצנפת משום דמצנפת הוי מצוה ומצוה מפסקת והוי חציצה לתפילין דומיא להא דאמר בזבחים דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה ולפי זה הא ודאי לא היה יכול להניחן על הכתונת ואין אנו צריכין לסברתו של המג"א דהאיסור הוי משום ולא לאחרים לאות וגם דעיקר דינו של המג"א במה דכתב דלהרשב"א ולהר"ן יכול להניחן על הבגד ולכסותו בבגד אחר צע"ג ואינו נראה כן והגם דעיקר הקושי' שעל מג"א מצאתי