בית הלוי חלק א כג

מדברי הרמב"ם ולפי הנ"ל ניחא דאיירי בלובשו משום עבודה ואין להקשות על זה מדברי הירושלמי שהבאנו לעיל סי' א' דתני בו אין עראי לכלאים במקדש ופריך מהא דתניא כהן שיצא לדבר עם חבירו אם הפליגו טעון טבילה ומשני כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן והביאו מזה ראיה להרמב"ם יעו"ש ולפי מש"כ דאם לובשם לעבודה גם הרמב"ם מודה דשרי א"כ מאי הקשה בירושלמי נימא דהא דתני אין עראי לכלאים הא בע"כ איירי בלובשו לכתחילה שלא לעבודה דבלא"ה הא כתבנו דשרי והך דיצא לדבר עם חבירו הא איירי בהי' לבוש מקודם ומש"ה מותר גם זה ניחא דס"ל להירושלמי דכיון דללבוש לכתחילה אסור הרי דלא התירה התורה לגמרי איסור כלאים בבגדים אלו ורק בלבשם לעבודה שרי דזה שרי מהא דלא ניתנה תורה למאה"ש וס"ל להירושלמי דהך סברא לא שייך רק בעזרה דכיון דשם מוכרח ללבוש הבגדים לעבודה ואינו יכול לפושטן תיכף כשגמר העבודה אבל בחוץ דלא הוי מקום עבודה כלל הא לא שייך סברא זו כיון דלעולם אינו צריך ללבוש שם הבגדים ומדתני' כהן שיצא לדבר עם חבירו בע"כ איירי ביצא מעזרה להר הבית ומקשה שפיר מדשרי ביצא מוכח דלגמרי התירה התורה וגם ללובשם לכתחילה וכמו דניתנו ליהנות בהן בהה"ב ושרי אפי' ללובשם לכתחילה כמו כן הוי הך דכלאים דבהר הבית לא שייך סברא לחלק בין לבישה מקודם להי' עליו מקודם משום עבודה. ואדרבה מהירושלמי הלז נסתייע דעת הרמב"ם דהא חזינן דיש חילוק בין איסור הנאה מבגדי כהונה ובין איסור כלאים דידהו

סימן ג

ישוב קושי' הראב"ד על הרמב"ם סוף ה' כלאים ושייך להסימנים המבוארים לעיל

הרמב"ם בסוף ה' כלאים כתב כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקים מפני האבנט והראב"ד בהשגות הקשה על זה דכתב משום אבנט והרי גם בחושן ואפוד הי' כלאים ובאמת דבפ' ח' מה' כלי המקדש כתב הרמב"ם וז"ל בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן כו' חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו הרי להדי' דקדק וכתב דאסור להדיוט ללובשו ומוכח מדבריו דבכהן גדול גם הוא מודה דמותר ללבוש בגדיו ואפי' שלא לעבודה וא"כ ניחא הא דנקט אבנט

[ב] וראיתי ברדב"ז חלק ב' בלשונות הרמב"ם סי' צ"ז שכתב לתרץ הא דנקט הרמב"ם רק אבנט משום דהחושן ואפוד שהיו מכ"ח חוטין היו קשין ובקשין אין בו איסור כלאים אבל של אבנט לא הי' קשה והא דנקט הרמב"ם בה' כלי המקדש רק הדיוט הוי לאו דוקא וגם כה"ג אסור בלבישת האבנט אלא משום דכה"ג הא הי' לו ב' אבנטים א' של כל השנה והי' של כלאים וא' של יוה"כ ובו לא הי' כלאים ומש"ה תופס הרמב"ם הדיוט דאבנט שלו לעולם הי' של כלאים אים עכ"ד ודבריו אלה נפלאים הם מאד חדא דהרי דעת הרמב"ם הוא כשיטת התוס' סוף פ"א דמס' ביצה דהא דאמרינן דקשין אין בהם משום כלאים הוי רק לענין הצעה דהוי רק מדרבנן ולא גזרו בקשין אבל בלבישה והעלאה דהוי דאורייתא גם בקשין אסור מה"ת שכן כתב בפרק יוד מה' כלאים הלכה י"ג אבל בקשים כו' מותר לישב עליהם הרי דס"ל דבלבישה אסור ומשמע דמדאורייתא אסור מדלא כ' דגם בלבישה שאני קשין מרכין שאין לוקין עליהם ועוד דמש"כ דהאבנט לא הי' קשה מבואר בגמרא להיפוך ביומא דף ס"ט דמביא שם הא דתנן לא היו ישנין בבגדי קודש אלא פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן וקאמר לא תימא תחת ראשיהן אלא נגד ראשיהן והכי נמי מסתברא דאל"כ תיפוק לי' משום כלאים הניחא למ"ד אבנט של כה"ג זהו אבנט של כהן הדיוט אלא למ"ד לא זהו אבנטו של הדיוט מאי איכא למימר וקאמר רב אשי לעולם תחת ראשיהן בגדי כהונה קשים הם הרי להדי' דעל האבנט קאמר דהיה קשה ואדרבה מה דתפס לי' הרדב"ז דהחושן ואיפוד היו קשין דבר זה לא נמצא בגמר' כלל ומצינו בדברי קצת מהראשונים להיפך דדעת רש"י ביומא דף ס"ט דכלאים קשין מותרים אפי' בלבישה והקשו עליו התוס' מהא דאיתא בערכין דף ג' כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל ואשתרי להו כלאים והרי בגדי כהונה היו קשין והוכיחו מזה דאפי' בקשין איכא איסורא בלבישה מה"ת והמאור סוף פ"א דביצה תי' שיטת רש"י וכתב דהא דאמרינן ביומא דבגדי כהונה הם קשין קאי רק על בגדי הדיוט דלא הי' בהם כלאים רק באבנט והוא הי' קשה ובערכין קאי על כה"ג דהיו כלאים גם בחושן ואיפוד והם לא היו קשין הרי דכתב ממש מהיפוך להיפוך מדברי הרדב"ז ועוד דהרי התוס' הביאו במנחות דף מ' דברי התוספתא דתני בה בגדי כה"ג שיצא בהם במדינה חייב הרי להדי' דמחייב משום כלאים בשל כה"ג וא"כ ע"כ א' מהני ב' סברות מוכרחין או דשל כה"ג לא היו קשין או כהתוס' דגם קשין אסורין בלבישה מה"ת ואי אפשר כלל לומר כהרדב"ז דאמר הני ב' סברות ביחד דשל כה"ג הי' קשה וקשין מותר גם בלבישה וע"כ לא מצאתי מקום לדבריו ובודאי נראה ברור דגם הרמב"ם מודה דכה"ג מותר אפי' שלא לעבודה ומש"ה נקט רק אבנט אמנם עיקר הדבר טעמא בעי דאמאי ס"ל דהדיוט אסור ללבוש שלא לעבודה וכה"ג מותר ובאיזה סברא חלוק הכה"ג מהדיוט לענין זה והנראה דביומא דף ז' פליגי ר' יהודה ור"ש בריצוי ציץ אם הא דציץ מרצה אי הוי רק בעודו על מצחו של כה"ג או תמיד מרצה ומסתפקנא להך מ"ד דס"ל דאינו מרצה רק עודו על מצחו אי בעינן ג"כ שיהי' לבוש כל הבגדים שלו או סגי כשלובש רק הציץ לחודא ולפי הסברא נראה דבעינן שיהי' לבוש כל הבגדים דהא בכמה דוכתין אמרינן אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם א"כ הא גם אם לבש הציץ לחודא לא הוי כה"ג והוי כזר שלבש הציץ והך מ"ד הא ס"ל דאינו מרצה רק בעודו על מצחו של כה"ג דוקא וא"כ ניחא הא דנקט הרמב"ם רק אבנט להדיוט דאיהו הא פסק דאינו מרצה רק עודו על מצחו וכמבואר בפרק ד' מה' ביאת מקדש ומש"ה יכול ללבוש כל בגדיו אפי' בשעה שאינו עובד משום שמא יתרחש כעת איזה טומאה לאחיו הכהנים וירצה ומש"ה נקט רק הדיוט דוקא והנראה סמוכין לסברתינו שכתבנו דבעינן לריצוי ציץ שילבש כל הבגדים דידוע דעת הר"ן בסוכה פ"ב וכן הוא דעת הג"א דהא דאמרינן דהעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו אפי' באפשר לקיים שתיהם ולא יתבטל מן הראשונה במה שיקיים את השני' ואפ"ה פטור יעו"ש והקשה עליהם השאגת ארי' בסי' ל"ז מהא דאיתא בערכין דף ג' הכל חייבים בתפילין כהנים לויים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריכא לי' כו' והני כהנים הואיל וליתניהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין בשרו אימא במצוה דראש נמי ליתניהו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי הרי דכהנים בעת עבודתן חייבין מיהא בתפילין של ראש דהא איירי ע"כ בשעת עבודה מדקאמר דליתא בשל יד משום חציצה וזה לא שייך אלא בשעת עבודה ואילו בזבחים דף י"ט אמרינן כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין משום דהוי עוסק במצוה ומסיק שם דהא דנקט פטורין ומשמע הא איסורא ליכא קאי על של ראש אבל בשל יד איסורא ג"כ איכא משום חציצה הרי דגם בשל ראש ליכא חיובא והיאך תני בערכין הכל חייבין בתפילין והניחא לפמש"כ התוס' בב"ק דף נ"ו ובכמה דוכתין דהא דעוסק במצוה אינו פטור ממצוה אחרת רק באם יקיים השני' יתבטל קצת מן הראשונה אבל בלא"ה חייב יש לישב דהך דזבחים איירי אם עובד כבר ואם יניח תפילין יצטרך להפסיק קצת מעבודתו בזמן הנחתן ומש"ה פטורין והך דערכין איירי כשכבר הן על ראשו קודם שהתחיל העבודה דליכא ביטול עבודה במה שמונחין עליו וקמ"ל דכה"ג הוא חייב בשל ראש ואסור לו לסלקו אבל לדעת הר"ן והג"א דגם בכה"ג פטורין קשה עכ"ד הש"א. וא"כ הרי גם דעתו של הרמב"ם הוי כהר"ן דבכל גווני פטור דהרי כתב בפרק ששי מה' סוכה הלכה ד' שלוחי מצוה פטורין מסוכה בין ביום בין בלילה וכתב שם המ"מ דיש מי שאומר והוא שיהי' בענין שאם ישב בסוכה יתבטל קצת מאותה מצוה ואינו נראה כן מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו שסתם וכתב