בית הלוי חלק א כב

ליהנות לפי שלא ניתנה תור' למלאכי השרת הרי דמהך סברא מדייק דניתנו ליהנות בהן והרי סברא זו שייך גם לענין איסור כלאים דהא גם האבנט לא ניתן למלאכי השרת וא"כ נדקדק מזה ג"כ דגם איסור כלאים ליכא בבגדי כהונה ואם סברא זו אינו מספיק ללמוד מיני' היתר כלאים היאך למדין מיני' דניתנו ליהנות בהן ועיי' ברא"ש ה' ציצית שכתב דבגדי כהונה אין בהם משום כלאים דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וכוונתו לראי' זו אבל על הרמב"ם קשה וע"כ נראה מוכרח דס"ל להרמב"ם דהא דמסקינן ביומא דניתנו ליהנות בהם לא הוי כלל הטעם משום הך סברא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וראיה ברורה לזה דבכל הסוגיא דיומא שחקרה הגמרא בהך דינא לא הביא' הגמרא הך טעם כלל ורק בקידושין הובא זה דרך אגב ואמרי' להאי טעמא ומוכח דביומא גם בלא טעם זה מסיק דניתנו ליהנות וכמו שמוכיח מהברייתא והא דאמרינן בקידושין האי טעמא הוא משום דשם לא איירי כלל בדין זה רק אמרינן שם דמש"ה אין מעילה בשוגג בבגדי כהונה ולא נחית כלל להא דמסקינן ביומא דניתנו ליהנות בהן דאפילו אם נאמר דלא ניתנו ליהנות בהן מ"מ הא לא ניתנה תורה למלאכי השרת ובע"כ מוכרח לשהות בהם איזה זמן קודם העבודה ואיזה זמן אחר העבודה ובאותה שהיה מועטת הא ודאי דניתנו ליהנות בהן לכ"ע ושוב לא מקרי מש"ה קדשי ה' ואין בהם מעילה ומש"ה אין יוצאין לחולין אם נהנה מהם בשוגג אבל הא דמסיק ביומא דניתנו ליהנות בהן לא הוי משום האי טעמא ועיין ביומא דף ס"ט דכתבו התוס' דהא דניתנו ליהנות בהן הוי רק אם לבשם לעבודה אבל ללובשם לכתחילה שלא לעבודה אסור וראייתם דהא הטעם הוי משום דלא ניתנה תורה למאה"ש שיוכלו להזהר להסירן מיד אחר העבודה ומשמע הא ללבוש לכתחילה אסור דבזה הא אפשר לו להזהר והרמב"ם הא פוסק דניתנו ליהנות בהן ומותר ללובשם לכתחילה שלא לעבודה דהא כתב בפרק שמיני מהלכות כהמ"ק וז"ל בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן לפיכך כהן לובשם ביום עבודתו כו' הרי דחולק להדיא על התוס' והנראה טעמו בזה דהוכיח מהא דחזינן דביומא שם רצה בתחילה הגמ' לפשוט דניתנו ליהנות בהן מהא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן ודחי לא תימא תחת ראשיהן אלא נגד ראשיהן והכי נמי מסתברא דאל"כ תיפוק לי' משום כלאים ודחי רב אשי לעולם תחת ראשיהן ממש בגדי כהונה קשין הם וליכא איסור כלאים הרי דרוצה הגמרא לומר דמשום דניתנו ליהנות בהן מש"ה מותר לו להניחו תחת ראשו והרי הוי כהתחלת לבישה ומש"ה פוסק הרמב"ם דגם בכה"ג מותר [ואע"ג דהרמב"ם בעצמו פוסק שם בהלכה ו' דהיו מניחין נגד ראשיהן ותחת ראשיהן פוסק דגם להמסקנא אסור ע' לקמן בסי' ה' שכתבנו ישוב לזה מנין הוכיח כן הרמב"ם] אבל עכ"פ חזינן דגם היכ' דלא שייך סברא לא ניתנה תורה למאה"ש ג"כ ניתנו ליהנות בהן וכן מהא דרצה הגמר' להוכיח ביומא שם מעובדא דשמעון הצדיק מוכח כן ועכ"פ הא להדי' פוסק הרמב"ם דגם בלבישה לכתחילה שרי ומש"ה ס"ל דהא דמסיק דניתנו ליהנות בהן לא הוי כלל משום הך סברא דלא ניתנה תורה למאה"ש דהרי הך סברא לא שייך רק בלובשם בתחילה לעבודה ולפי זה אע"ג דס"ל להרמב"ם דהא דתניא ביומא בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן קאי על שארי הבגדים חוץ מן אותן שהם של כלאים מ"מ הרי הך סברא דקידושין דלא ניתנה תורה למאה"ש הא שייך גם באבנט וכמו שהקשינו ורק דהך סברא לא שייך רק כשלבשם לכתחילה לעבודה אבל ללבוש לכתחילה לא מהני האי טעמא וכמו שכתבו התוס' ביומא וא"כ נאמר דכן ס"ל להרמב"ם דבלובשם משום עבודה מותר גם באבנט ורק ללובשו לכתחילה הוא דס"ל דאסור דכמו דס"ל להתוס' דהך דינא דניתנו ליהנות בהן לא הוי רק בלובש משום עבודה אבל בתחילה אסור משום דסבירא ליה להתוס' דעיקר טעם דניתנו ליהנות הוי משום דלא ניתנה תורה למאה"ש ובלבשן לעבודה מיהא מותר וכמו כן ס"ל להרמב"ם בהך דכלאים והרי זה לשון הרמב"ם בסוף ה' כלאים כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקים מפני האבנט הרי דלא כתב איסורא רק בלבשו לכתחילה שלא לעבודה ומוכח דבלבשו לעבודה ליכא איסורא אע"ג דהם עליו אחר העבודה דאין לומר דמש"ה נקט שלבשו דוקא דבלא"ה הא הוי לאו שאין בו מעשה וליכא מלקות אע"ג דאסורים גם בכהאי גוונא דזה אינו דהא מבואר במס' מכות דף כ"א בלובש בגד כלאים דגם בשהה כדי לפשוט וללבוש חייב כיון דהתחלה הוי ע"י מעשה מש"ה גם מה ששוהה בהם אח"כ ואינו פושטן חשיבא מעשה ולוקה ואפי' אם נאמר כמו שרצה המל"מ לומר בפ"ה מה' ביאת מקדש דרק היכא דהתחלת המעשה הי' באיסור אז הוא דגם השהי' נחשבת כמעשה אבל אם התחלתו היה בהיתר לא נחשב השהי' כמעשה ועיי' מש"כ לקמן ואם כן נאמר דבלבשם לעבודה הוי לשאב"מ מ"מ הרי בפרק ח' מה' כלי המקדש כתב הרמב"ם וז"ל בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן כו' חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו והרי שם לא איירי כלל לענין מלקות רק לענין איסורא גרידא ואפ"ה לא כתב רק דאסור ללובשו ולא כתב כלל דמיד אחר העבודה מוכרח לפושטו וזהו כמש"כ דבלבשם לעבודה מותרים משום טעמא דלא ניתנה תורה למאה"ש והא דכתב בה' כלאים ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית לא קאי רק על התחלת הלבישה דבלובשו שלא משום עבודה אסורים וכל זה נראה נכון בדעתו של הרמב"ם

[יד] והנה בהך סברא דלא ניתנה תורה למאה"ש מצינו בו מחלוקת גדולה בין הראשונים דבמס' קידושין דף ס"ו בעובדא דינאי המלך דקאמר הקם להם בציץ שבין עיניך וכתב רש"י דאע"ג דהי' שלא בשעת עבודה מותר כדאמרינן לעיל דף נ"ד וכוונתו להא דאיתא שם הך סברא דלא ניתנה תורה למאה"ש הרי דס"ל לרש"י דמהך סברא ידעינן דגם ללובשו לכתחילה שלא לעבודה שרי דס"ל לרש"י דהך סברא הוי הוכחה דכיון דמוכרח בעל כרחו ליהנות מהם מעט אחר העבודה בע"כ התירה התורה לגמרי ההנאה מהבגדים אלו לכהנים ומש"ה מותרים גם ללובשם לכתחילה והתוס' בקידושין שם הקשו על רש"י דמדאמרה טעם דלא ניתנה תורה למאה"ש משמע דמיד דאיכא שהות לפושטן אסור לו ליהנות בהן ומוכרח לפושטן יעו"ש ועיי' ביומא דף ס"ט בתוס' ד"ה בגדי שכתבו וז"ל וכן משמע בקידושין דאפי' בעזרה אסור ללובשו לכתחילה שלא לעבודה דקאמר כו' הא לכתחילה ללובשו אסור דבזה אפשר להזהר עכ"ד הרי חזינן דהני ב' דיבורי התוס' חולקין דהתוס' דקידושין ס"ל דמשום הך סברא אין ראיה להתיר ואפי' בלבשן לעבודה מ"מ תיכף שיש לו שהות לפושטן מוכרח לפושטן והתוס' דיומא ס"ל דכיון דבע"כ מוכרח לשהות זמן מעט בהבגדים אחר העבודה ידעינן מיני' דלגמרי התירה התורה השהיה בבגדים אלו וגם באיכא שהות לפושטן שרי ורק ללבוש לכתחילה אסור דזה לא נוכל להוכיח מהך סברא ורש"י ס"ל דמהך סברא ידעינן דלגמרי שרי וא"כ נאמר דהרמב"ם ס"ל כהתוס' דיומא ומש"ה בלבשן לעבודה גם הוא מודה דשרי לשהות בהן ואפי' באותן שהם של כלאים ולא נחלקו הרמב"ם והראב"ד רק בלובשו לכתחילה שלא לעבודה וא"כ מיושב בזה כמעט כל הקושיות שהקשו על הרמב"ם מהא דאיברים באיברים וכן מה שהקשינו עליו מהא דהאב מדיר את בנו בנזיר דס"ל לר"ל דהוי רק מדרבנן כדי לחנכו במצות וגם מה שהקשה עליו השאגת ארי' מהא דהיו מפיסין בבגדי קודש הרי דלבשם קודם שעושה עבודה ג"כ ניחא בזה דהרי כמו דס"ל להתוס' דיומא דכיון דלא ניתנה תורה למאה"ש ומוכרח לשהות מעט אחר העבודה ידעינן מזה דהתורה התירה לשהות בהן ואפי' באיכא שהות לפושטן והרי כמו כן נוכל לדקדק על ההתחלה דהרי גם בהתחלת הלבישה לא ניתנה תורה למאה"ש שלא ילבשם רק באותו רגע שמתחיל לעבוד ובע"כ מוכרח לשהות זמן מועט קודם העבודה ונדייק מזה ג"כ דכל שהלבישה הוי משום עבודה התירה התורה גם ללובשם מקודם ובין קודם עבודה ובין אח"כ התירה התירה השהי' בהם ורק בלובשו לגמרי שלא לעבודה הוא דס"ל להרמב"ם דאיכא איסור כלאים וכל זה נראה לי ברור בדעת הרמב"ם ועיי' במנחות דף מ' בתוס' ד"ה תכלת שהביאו דברי התוספתא דתניא בה בגדי כהונה ובגדי כהן גדול אין בהם משום כלאים ולכאורה הוי להדיא להיפוך