בית הלוי חלק א כ

[יוד

] אמנם מכלל דברינו יצא לנו קושיא על הרמב"ם דאע"ג דס"ל להך מ"ד דבאבנט של הדיוט לא היה בו כלאים מ"מ הרי בבגדים של כהן גדול הא בודאי היה בו כלאים וא"כ להרמב"ם תיקשה דלמ"ד דס"ל לחנכו יהיה אסור לכה"ג להקריב קרבנותיו דאין לומר דבאמת לדידיה לא היה מקריבם רק כהן הדיוט דהא לעיל הוכחנו דעיקר קושי' הגמרא לר"ל דפריך הא קאכיל כהן מליקה ולא משני דהיו אוכלין פחות פחות מכזית הוא משום דס"ל להגמרא דמדנקטה המשנה סתמא מכלל דאינו חילוק בשום דבר מכל דין נזיר גדול ואם נאמר דלכה"ג אסור להקריב קרבנותיו הרי הוי בזה משונה מנזיר גדול וה"ל להמשנה לפרש זה ובסי' שאחר זה מבואר תי' נכון בע"ה

[יא] והנה השאגת ארי' בסי' כ"ט הקשה על הרמב"ם מהא דבנזיר דף כ"ט יליף ר' יוסי בר"י דמביאין חטאת העוף על הספק מזכר מה זכר מביא על הודאי ועל הספק פי' אשם תלוי אף נקבה יולדת מביאה על הספק חטאת העוף אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה מביאה קרבן ונאכלת לא אי אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה שכן שני איסורין פי' איסור חולין בעזרה ואיסור נבלה ולהרמב"ם הא איכא עוד איסור כלאים בשעת עבודה דאם אינו מחוייב בקרבן הוי כלאים שלא במקום מצוה וה"ל לומר דבזכר איכא ב' איסורים ובנקבה איכא שלשה איסורים ותי' הש"א דלא קחשיב רק האיסורים דהוי בהאכילה דקאמר דזכר איכא באכילתו רק איסור אחד דחוב"ע ואין ללמוד מיניה בנקבה דיהיה נאכל דהרי באכילתה יהיה ב' איסורים אבל בהאיסורים דהוי בהבאה דידהו והם שוים בזכר ובנקבה בזה לא איירי כלל ולכאורה תירוצו הוא פשוט אמנם לכאורה אי אפשר לומר כן דבהך סוגיא הוי קשה לי טובא דהיאך קאמר דבעוף הוי ב' איסורים של נבלה וחוב"ע והרי בכריתות דף כ"ו איתא גבי חטאת העוף שנודע שלא ילדה בדין הוא דמותרת בהנאה ומדרבנן תקבר ופרש"י דמה"ת אין כאן חוב"ע דלא אסרה תורה אלא בשחיטה ולא במליקה שוב מצאתי קושיא זו כתובה על ספר. וכן בקידושין דף נ"ח קאמר דלר"ש חוב"ע הוי דאורייתא ופריך מהא דתנן ר"ש אומר המקדש בחוב"ע אינו מקודשת ומשני הכא במאי עסקינן כגון ששחטה ונמצאת טרפה ור"ש לטעמי' דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה הרי דכיון דלא הוי שמה שחיטה ליכא משום חוב"ע והרי עד כאן לא פליגא רבנן עלי' דר"ש אלא בנמצאת טרפה דס"ל לרבנן דגם שחיטה שאינה ראויה הוי שמהשחיטה אבל במנבל חוב"ע הא לכ"ע לא הוי שחיטה כלל וא"כ לכ"ע ליכא בו משום חוב"ע והיאך קאמר בנזיר דבנקבה איכא ב' איסורים משום נבלה וחוב"ע והרי הם תרתי דסתרי כיון דהוי נבלה הא לכ"ע ליכא משום חוב"ע. ולכאורה היה אפשר לדחות מהך דקידושין לפי מש"כ התוס' בכמה דוכתין דאיסור חוב"ע הוי רק בעושה בהם כעין עבודה אבל בהכנסה גרידא שמכניסה בעזרה ליכא איסורא דחוב"ע ומש"ה בקידושין דאיירי בשחט בהמה חוב"ע דבקרבן בהמה הוי העבודה שלה שחיטה ומש"ה בנמצאת טרפה דלא הני שחיטה לר"ש או במנבל חוב"ע גם לרבנן נמצא דלא עשה בהחולין מעשה עבודה כלל ומש"ה ליכא משום חוב"ע אבל במולק עוף חוב"ע דבקרבן עוף הוי מעשה עבודה שלה מליקה ומש"ה כשמלק עוף עשה בה מעשה עבודה ומש"ה איכא איסורא דחוב"ע אבל בהך דכריתות הא מבואר דגם בעוף ליכא כלל במליקה משום חוב"ע כיון דלא הוי שחיטה וכן מצאתי בירושלמי דנזיר פרק ד' על המשנה דהאיש מדיר את בנו בנזיר דשאל מליקת העוף שלו מהו שתאכל עד דאת מקשה למליקת העוף אקשיתיה לשחיטה תמן ספק אחד וכאן שני ספיקות אמר ר' מני ואפי' הכא ספק אחד כהדא דתני הנוחר והמעקר אין בו משום חוב"ע הרי מבואר להדיא דבמליקת העוף ליכא משום חוב"ע וא"כ היאך קאמר דהוי שני איסורים וע"ש עוד בנזיר דהוי ס"ד בתחילה דשני איסורים דקאמר הוי מדאורייתא דמה"ת אסור משום נבלה וחוב"ע ולכאורה היה נראה לומר דהרי בכלל איסור חוב"ע יש בו שני דברים אחד שאסור לעשות בחולין בעזרה כעין עבודה והשני דאם עבר ועשאן בעזרה נאסרין החולין באכילה ובהנאה וא"כ נאמר דהא דמבואר בכריתות ובקידושין דכל היכא דלא הוי שחיטה ליכא משום חוב"ע והרי שם אמרינן לענין הא אי נאסרו החולין בהנאה במה שנעשו בעזרה וזהו דס"ל להגמרא דלא הוי רק היכא דאיכא שחיטה ובלא שחיטה לא נאסרו דהרי איסורא דידיה נפקא לן בקידושין דף נ"ז מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום ומש"ה ס"ל להגמרא דרק ע"י שחיטה נאסרין החולין ולא ע"י מליקה אבל עיקר העשי' של חולין בעזרה ודאי דגם במליקה אסורה דכל מה דהוי כעין עבודה אסור לעשותה בחולין בפנים דהרי לא גריעי מליקה מתנופה דאמרינן במנחות דף פ' דאסורה משום חוב"ע וכן בב"ב דף פ"א אמרינן גבי הבאת ביכורים דאיכא איסורא דחוב"ע דאע"ג דאם הניף חוב"ע לא נאסרו באכילה מ"מ אסור להניפן וכמו כן אסור למלקן וא"כ צריך לומר דהא דאמר בנזיר דבנקבה איכא ב' איסורין דחוב"ע ונבלה הך חוב"ע דקאמר לא קאי כלל על אכילה רק על ההבאה והדרא קושית השאגת ארי' לדוכתא דלהרמב"ם ה"ל לומר בזכר שני איסורים ובנקבה שלשה משום כלאים וחולין בעזרה ונבלה: אמנם זה אינו מספיק דהרי לפי דברינו תיקשה עדיין דמאי חומר איכא בנקבה מבזכר דהרי בזכר איכא בהבאתן ספק מביא חוב"ע וגם באכילתו איכא ג"כ ספק איסור חוב"ע דהא אם אינו חייב קרבן והוי שוחט חוב"ע ונאסרה באכילה ובחטאת העוף איכא בהבאתה ספק איסור חוב"ע ובאכילתה הא ליכא ספק איסור זה דממ"נ אינה נאסרת רק איכא ספק נבלה וא"כ בשניהם איכא ספק אחד באכילתו וספק א' בהבאתו וא"כ אמאי לא יליף ג"כ מזכר דיהיה נאכל כמו דיליף לענין הבאה מזכר וצ"ל דאי אפשר לנו ללמוד להתיר איסור בנקבה מה שלא מצינו שהותר איסור זה עצמו גבי זכר דבשלמא בהבאה שפיר ילפינן נקבה מזכר דכמו דהותר בזכר איסור הבאה חוב"ע כמו כן הותרה בנקבה אבל באכילה אין לנו ללמוד שיותר איסור נבלה מזכר כיון דבזכר לא מצינו שהותרה אצלו איסור נבלה וא"כ הרי בפשיטות נוכל לומר דזהו כוונת הגמרא והא דקאמר מה לזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה שכן ב' איסורים האי אחד וב' דקאמר אין הפי' שהם שנים במספר רק ה"פ דבזכר הוי הכל איסור אחד דאותו איסור של חוב"ע שהותרה בהבאה הותרה באכילה תאמר בנקבה שהן ב' איסורים נפרדים דאיסור אכילה שבה אינו אותו האיסור שיש בהבאה והאיסור השני הא לא מצינו כלל שהותר בקרבן מספק וא"כ לא נחית הגמרא כלל הכא לחשבון ומספר של האיסורים (שוב אחר זמן כמה מצאתי בשו"ת פנים מאירות חלק ג' סי' קכ"ט שדרך קצת בדרך זה לישב הקושי' הלזו רק לא הביא כל הדברים שכתבנו כאן] ומש"ה לא חשיב כאן איסור כלאים ובמקום אחר כתבנו לפרש הך סוגיא דנזיר כפשטיה דבאכילה עצמו איכא שני איסורים דנבלה וחולין בעזרה ואין כאן מקומו

[יב] וראיתי להמשכנות יעקב שהקשה על הרמב"ם מהא דאיתא ביבמות דף ל"ג בע"מ ששימש בטומאה ר' חייא אמר חייב שתים משום בע"מ ומשום טומאה וב"ק אמר אינו חייב אלא א' קפץ ר"ח ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי שתים קפץ ב"ק ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי אחת יעו"ש וא"כ רבי הא ס"ל ביומא דף י"ב דבאבנט של הדיוט היה בו כלאים וא"כ ללקי שלשה גם משום כלאים דע"כ הא איירי בלבשו הבגדים דאל"כ אפי' תמימים הוי כזרים ומוכרח דליכא איסור כלאים בבגדי כהונה והנה קושיא זו לא על הרמב"ם תיסוב רק אליבא דכ"ע דודאי דגם הראב"ד מודה דאיכא איסור כלאים בבגדי כהונה לבעל מום כיון דבע"מ אינו