בית הלוי חלק א יח

לזה ובדברינו יובן היטב דבכל הקרבנות לא הוי המצוה רק שיהי' הקרבן נאכל ולא על האדם ומש"ה הוי אכילתו פרט אחד ממצות שבאותו קרבן וכמו הקטרת אימורין דאינו נחשב למצוה אחרת בפני עצמו אבל בפסח הוי החיוב על האדם ולא שייך כלל לעשיית הקרבן ומש"ה הוי ב' מצות ומש"ה בכל הקרבנות לא בעינן כזית והראי' מהא דהגיעני כפול הוי ראי' נכונה וכן ביומא דף ל"ט אמרינן דבימי שמעון הצדיק הי' ברכה בלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע יש אוכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה וכל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין ידיהן והגרגרנים נוטלין ואוכלין הרי דלא היו מגיעו רק כפול וגם בימי שמעון הצדיק קאמר דכשמגיעו כזית יש אוכלו ומותיר ונמצא הא אכל פחות מכזית ועיי' בתוס' ישנים ביומא שם שכתב וז"ל אומר רבי דדוקא מגיעו כפול היו מושכין ידיהם אבל בכזית לא היו מושכין ידיהם כי דימו לקיים מצות אכילה ושוב הקשו דבהגיעו כפול היאך הי' מקיימין מצות אכילה וי"ל דלא בעי כזית לגמרי אלא דכזית עדיף וחשיבא עכ"ד הרי להדי' דע"פ דין לא בעינן כזית כלל וכמו שכתבנו ובזה ניחא אצלי הא דבזבחים דף צ"ז איתא יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל ופריך דניתי עשה דאכילת קדשים של הכשרה ותדחה ל"ת של אכילת הפסולה ומדייק מזה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ומאי פריך דהרי תיכף כשאכל כזית מן הכשרה והפסולה ביחד הא עובר על האיסור של הלא תעשה דבקדשים הא קיי"ל דהיתר מצטרף לאיסור כמבואר בחולין דף צ"ח והעשה לא יקיים רק עד שיאכל כזית מן הכשרה לבדה וא"כ הא לא הוי בעידנא דמעקר לאו מקיים לעשה אבל השתא דנתבאר דלא בעינן באכילת קדשים כזית ניחא: רק זה יש לישב בלא זה די"ל דהכי פריך דמתחילה יאכל מההיתר לחודא כפי השיעור של האיסור שיש בכזית מן התערובת ואח"כ כשיאכל כזית מן התערובת יהי' נשלם גם הכזית מן הכשרה והוי שפיר בעידנא אבל הרי עכ"פ בתוס' ישנים דיומא הא מבואר להדי' דלא בעינן כזית וא"כ קשה טובא מאי פריך לר"ל הא קאכל הכהן מליקה דר"ל הא ס"ל חצי שיעור מותר מן התורה ולכאורה נוכל לתרץ דעיין ביבמות דף מ' דאמרינן מצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחילה הי' בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון רצה אוכלה רצה אינו אוכלה ת"ל מצות תאכל מצוה ופריך רצה אינו אוכלה והכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל וכתבו שם התוס' בד"ה רצה בתירוץ השני דכהן המקריבה דוקא צריך לאכול קצת ממנה ולא סגי במה שיאכלוה כהנים אחרים יעו"ש הרי דעל כהן המקריב איכא מצוה דהוא מחויב לאכול ממנה וא"כ הא שוב לגבי האי כהן המקריבה הוי כמצות אכילת פסח ומצה כיון דהוי אקרקפתא דגברא ואיהו מחויב לאכול ממנה ושוב בעינן כזית דלא שייך סברתינו הנ"ל והא דכתבו התוס' ישנים דלא בעינן כזית בע"כ לא קאי רק על שארי הכהנים לבד המקריבה דעליהם ליכא חיוב אכילה ובנזיר פריך לר"ל דעכ"פ הכהן המקריבה הא יאכל נבלה ואדרבה מדוקדק היטב הלשון של הגמר' דבנזיר דקאמר אלא לר"ל דקאמר לחנכו הא קאכיל כהן מליקה ולא אמר כהנים דקאי רק על הכהן המקריבו ואע"ג דלא מצינו הך סברא דהמקריב מוכרח לאכול ממנה, רק גבי מנחה ולא בשארי הקרבנות דקרא דמצות תאכל הא לא כתיב רק במנחה מ"מ הא לא, קשה כלל דהרי כל הקרבנות למדין זה מזה בהיקשא דזאת התורה בכל הדברים וכדאיתא במס' זבחים דף צ"ח ובמנחות דף פ"ב וע"ש וא"כ הא ניחא סוגי' דנזיר אמנם זה אינו מספיק חדא דהא לא כתיב מצות תאכל והוי קאי המצוה על המקריב רק כתיב מצות תאכל וא"כ קאי על המנחה שתהי' נאכלת ומש"ה אע"ג דהמקריב צריך לאכול ממנה מ"מ אין לנו לחייבו לאכול ממנה דוקא כזית כיון דהכתוב קאי על המנחה שתהי' נאכלת ועוד דלפום רהיטא לא מצאתי דין זה כלל ברמב"ם שיהי' מצוה על המקריב קרבן שיאכל ממנה דוקא הוא ולא יהי' יכול ליתנה במתנה לכהן אחר וצ"ע למה והנראה בטעמו ז"ל דס"ל דלהלכה קיי"ל דליכא מצוה כלל על המקריב שיאכל ממנה מהא דאמרינן בכמה דוכתא דכהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואי נאמר דהמקריב מחויב לאכול ממנה א"כ ממילא יהיה אסור לו להקריב אונן דהא לא יהיה יכול לאכול ממנה ויעבור על מצוה זו אלא ודאי דאין עליו חיוב כלל לאכול דהרי הא דכהן גדול מקריב אונן קאי גם על קדשים הנאכלין וכמו דמוכח להדיא בב"ק דף ק"י וע"ש וגם במס' מנחות דף פ"ב ובזבחים דף צ"ח משמע ג"כ כן דמביא שם ההיקש דכל הקרבנות זה לזה מקרא דזאת התורה לעולה כו' וקאמר שם מנחה מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וכתבו שם התוס' בד"ה מה מנחה דדבר אחר לא הוי ליה מה ללמוד ממנחה ואמאי לא חשיב נמי מה מנחה מחויב המקריב לאכול ממנה דהא במנחה כתיב מצות תאכל ומוכח דהני סוגיות לא ס"ל הך סברא ומש"ה לא הביאו הרמב"ם ונהדר לדידן דמאי פריך הגמרא על ר"ל נימא דהיו שוהין באכילתה יותר מכדי אכילת פרס או היו מחלקין אותה להרבה כהנים וליכא איסור נבלה מדאורייתא. והנראה לתרץ קושיא זו דהגמ' פריך לריש לקיש כיון דהמשנה נקטה סתמא האיש מדיר את בנו בנזיר בודאי משמע דהוי דינו ככל דין של נזיר גדול דאם נאמר דיש חילוק באיזה פרט אחד מדין נזיר גדול ה"ל להמשנה לפרש זה דכאן צריך לאכול הקרבן פחות פחות מכזית ומש"ה פריך שפיר והא קאכיל הכהן מליקה ומוכרח לתרץ דס"ל לר"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה ואין להקשות על זה דא"כ מאי מתרץ דאין שחיטה לעוף מה"ת והרי התוס' בנזיר הקשו דאכתי מיד כשחותך שדרה ומפרקת קודם שיגיע לסימנים הא נעשית טרפה ותירצו דיחזיר סימנים אחורי העורף וא"כ הא אכתי הוי משונה בזה מכל דין נזיר גדול דכאן מוכרח להחזיר סימנים דוקא ובכל מליקה א"צ להחזיר זה אינו קושיא דהא י"ל דס"ל לר"ל כמ"ד בחולין דף י"ט מחזיר דוקא וע"ש בחולין בתוס' ד"ה מסתברא דהך מ"ד לא איתותיב כלל וע"ש וכן ס"ל לר"ל וא"כ בכל המליקות היה צריך להחזיר הסימנים דוקא או נאמר כמ"ש המהר"ם לובלין בחולין דף כ"ח דלהך מ"ד דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה הוי כולה חדא נחירה וגם כשחותך מקודם השדרה ומפרקת ליכא איסורא של טרפה כלל וע"ש וא"כ אינו חלוק מדין נזיר גדול כלל וא"כ הא מיושב שפיר קושית המהרש"א בחולין דשפיר כתבו התוספות בתירוצם השני דלרבי לא היה נאכל הקרבן והא דפריך הגמ' על ר"ל הוי רק מדסתמה המשנה מוכרח דהיה נאכל ככל נזיר גדול אבל על רבי דלא איירי רק בפרט אחד בהך דינא דעד מתי מדירו בנזיר שפיר נוכל לומר דס"ל דלא היה נאכל והמשנה הוי דלא כרבי וא"כ הא שפיר קאמר הגמרא ואבע"א דכ"ע כדי לחנכו דגם רבי מצי ס"ל כן

[ח] וכן אין להקשות על תי' הב' של התוס' דהיאך מצינן לומר דרבי ס"ל לחנכו דנהי דנאמר דלא היה נאכל מ"מ הרי כיון דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת א"כ כשמלקו הא הוי נבלה והיאך מותר למולקן בעזרה והרי במס' עירובין דף ק' אמרינן דהמכניס שרץ למקדש לוקה וא"כ הא הוי מכניס נבלה למקדש גם זה לא קשה כלל דדוקא בשרץ קאמר שם דלוקה על הכנסה גרידא כיון דשרץ מטמא במגע א"כ הא הכניס טומאה בעזרה אבל נבלת עוף טהור דאין לו שום טומאה במגע כלל מה"ת ורק בבית הבליעה מטמא הא שפיר י"ל דכל זמן שאינו בבית הבליעה אין עליו שם טומאה כלל ואינו חייב על הכנסה שלה וראיה ברורה לזה דהרי בנזיר דף כ"ט תני' מה זכר מביא קרבן על הספק פי' אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק חטאת העוף אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה מביאה ונאכלת לא אי אמרת בזכר שכן איסור אחד פי' איסור של חולין בעזרה תאמר בנקבה שכן שני איסורים ם פי' של חולין בעזרה ומליקה וא"כ הרי גם על ההבאה יוכל להקשות כן מה לזכר שכן איסור אחד דחוב"ע תאמר בנקבה דאיכא