בית הלוי חלק א יז

דגם מחוסרי בגדים חייבים גם על ביאה רקנית דהרי ילפינן מחוסרי בגדים מזר דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם וכדאיתא בזבחים דף י"ב ועוד דהרי כתב הכסף משנה בפרק א' מה' ביאת מקדש דמדברי הרמב"ם משמע דשתוי יין מוזהר גם על כניסה לחודה מן המזבח ולפנים ובאמת דכן הוא מבואר להדי' בספר מנין המצות להרמב"ם דמוזהר אביאה גרידתא וע"ש בל"ת והרי בזבחים דף י"ח ילפינן שתויי יין ומחוסרי בגדים זה מזה בג"ש דחוקה ומכל זה מוכרח דגם בלא עבד מוזהר אמחוסרי בגדים להרמב"ם וא"כ הא ודאי דלדידי' כהנים הנכנסין לתקן צריכין ללבוש הבגדים להרמב"ם ולא שייך כלל לא איסור הנאה ולא איסור כלאים הן אמת דאליבא דר"ל דס"ל ביומא דף כ"ג דהרמת הדשן כשר בשני כלים ולא הי' לובש רק את המכנסיים וכתונת אבל מצנפת ואבנט לא הי' לובש להרמת הדשן הרי נראה ודאי דלביאה רקנית אין צריך כל הארבעה בגדים לבין האולם ולמזבח דלא עדיף מנכנס להרמת הדשן וצ"ע] ועכ"פ להרמב"ם א"א לומר כתי' הר"ש וגם דהא כבר נתבאר לעיל מה שקשה על הרא"ש דבה' ציצית כתב כדעת הראב"ד דלבישת האבנט הי' מותר לגמרי ובמס' כלים כתב דמש"ה לא חשיב מחוסרי בגדים משום איסור כלאים וגם דתי' השני של הר"ש במש"כ דלא ניתנו ליהנות בהן קשה וכמש"כ באות א' ומה שכתבנו לפרשו הוא דחוק כמבואר למעיין ועל כן נראה לומר בכוונתו של הר"ש דהכי פירושו דלפעמים נכנסין לתקן איזה דבר המעכב עבודה וכגון מזבח שנפגם דאמרינן בזבחים דף נ"ט דכל הזבחים שנזבחו אז פסולין וא"כ אז הוי בעזרה כמו במדינה דאמרינן בפרק בא לו דבמדינה לא ניתנו ליהנות בהן ואתי' שפיר שני תירוצים של הר"ש כפשטי' דכיון דאז אינו ראוי לעבודה ודאי דלכ"ע איכא איסורא דכלאים וגם לא ניתנו ליהנות בהן וא"כ ניחא לכל השיטות וזה ברור

[ו] גם נראה לישב על הרמב"ם הא דלא חשיב ר' יוסי מחוסרי בגדים דהר"ש כתב שם על קושי' זו דאין לומר דתני ושייר דמאי שייר עוד דנימא דשייר גם הא ועוד דהרי תני מניינא והנה קושי' השני' מהא דתני מניינא לא קשה כל כך דהא דעת התוס' בקידושין דף י"ו ד"ה והא ארבעה דגם היכא דתני מניינא נוכל לומר דתני ושייר רק קושי' הראשונה קשה דמאי שייר דהאי שייר אמנם הרמב"ם כתב בפ' רביעי מה' בית הבחירה הלכה כ' בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בע"מ ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין כו' הרי דגם קרועי בגדים אסורי' ובמשנה הא לא תני גם קרועי בגדים ושפיר י"ל דשייר הני תרתי מחוסרי בגדים וקרועי בגדים והא דלא ס"ל להר"ש סברא זו דקרועי בגדים הוי שיור י"ל דטעמו כיון דתני בזבחים דף י"ח דבגדים המקורעין פסולין א"כ הא קרועי בגדים הוי מחוסר בגדים והכל חדא מילתא הוי ולא הוי שיורא דנימא דשייר תרתי מילי אבל לשיטתו של הרמב"ם הא הוי שני דברים דבפרק ח' מה' כלי המקדש הלכה ד' כתב דבגדי כהונה שהיו מקורעים ועבד עבודתו פסולה ובפרק א' מה' ביאת מקדש הלכה י"ד כתב אם עבד והוא קרועי בגדים חייב מיתה בידי שמים אע"פ שעבודתו כשרה ולא חילל עכ"ד הרי דכתב דקרועי בגדים אינו מחלל עבודה ולא הוי כמחוסר בגדים ולכאורה הוא סותר את עצמו דבה' כהמ"ק הא כתב דמחלל עבודה וביאור דבריו נראה פשוט דבה' כהמ"ק איירי בהיו קרועין לגמרי ועל זה אמרינן בזבחים דהיו מקורעין פסולין והוי כמחוסר בגדים דמחלל עבודה ובה' ביאת מקדש איירי שכל הבגד שלם רק שיש בו קרע אחד במקום אחד כדרך שקורע על מת כדאיתא שם בהלכה ט"ו ובזה חייב מיתה בידי שמים ואינו מחלל עבודה דלא הוי כמחוסר בגדים לגמרי וא"כ שפיר הוי שני דברים לגמרי דמחוסר בגדים הא מחלל עבודה וקרועי בגדים אינו מחלל ושפיר י"ל תני ושייר

[ז] אמנם לדידי קשה לי עדיין על הרמב"ם דהנה כבר הבאנו לעיל אות ג' מה דקשה על הרמב"ם מהא דנזיר דף כ"ט דס"ל לר"ל דהא דהאב מדיר את בנו בנזיר הוי רק לחנכו במצות דא"כ היאך ילבש הכהן כלאים וצ"ל דס"ל לר"ל דבאבנט של כהן הדיוט לא הי' בו כלאים ואחר העיון אין זה מספיק עדיין ונאריך קצת בזה דהנה בגמר' בנזיר שם איתא לימא בהא קמפלגי דרבי סבר הלכה ור"י בר"י סבר לחנכו ודחי דכ"ע מצי ס"ל הלכה ופליגי במופלא הסמוך לאיש אי הוי דאורייתא או דרבנן ואבע"א דכ"ע ס"ל לחנכו ומופלא סמוך לאיש דרבנן ורבי ס"ל אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא סמוך לאיש דרבנן ור"י בר"י ס"ל דלא דחי הרי דהך אבע"א קאמר דכ"ע מצי ס"ל לחנכו וגם רבי ס"ל לחנכו והנה זה אין להקשות על הרמב"ם דהיאך מצי רבי ס"ל לחנכו דהא רבי ס"ל במס' יומא דף כ"ג דבאבנט של הדיוט הי' בו כלאים וא"כ הא בע"כ לא מצי ס"ל לחנכו זה אינה קושי' כלל דהא בפשיטות י"ל דה"פ ואבע"א דכ"ע כדי לחנכו פי' דמהך פלוגתא אין הכרע ושפיר מצי ס"ל לרבי לחנכו אבל לפי האמת מודה דרבי בודאי ס"ל הלכה ואין זה דוחק כלל דמלבד דהרי מצינו כן בש"ס בהרבה מקומות ועוד דהא בלא"ה הקשו התוס' בחולין דף כ"ח על הך ואבע"א דהיאך קאמר דרבי ס"ל לחנכו א"כ ס"ל ע"כ אין שחיטה לעוף מן התורה וכדאמרינן בנזיר שם דאל"כ היאך יאכלו הכהנים מליקה ורבי הא ס"ל בחולין שם דיש שחיטה לעוף מה"ת ותירצו התוס' כמש"כ דבנזיר לא הוי רק דיחוי בעלמא דמההיא פלוגתא אין ראי' הרי דבלא דברי הרמב"ם מוכרחין לפרש כן ואע"ג דהתוס' בחולין שם תירצו עוד תי' אחר דלרבי הי' מביא חטאת העוף ולא הי' נאכל כמו חטאת העוף הבא על הספק דקיי"ל דאינו נאכל וכ"כ התוס' בנזיר רק תי' זה אמנם עיקר תי' השני הלא צריך עיון לי וכמו שנבאר חדא דא"כ מאי פריך הגמר' בנזיר שם לר"ל הא קאכיל כהן מליקה ודחקה לומר דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה עדיפא ה"ל לתרץ דלא הי' נאכל דהרי תיכף ומיד קאמרה הגמר' על רבי דמצי ס"ל לחנכו והיינו דלא הי' נאכל ולמה דחקה אליבא דר"ל ומה שתי' המהרש"א שם בחולין קושי' זו דבתחילה לא ידע הגמר' בנזיר סברא זו דלא הי' נאכל ורק בסוף הסוגי' דמביא שם דרך אגב הך דינא דחטאת' העוף הבא על ספק אינו נאכל שפיר קאמר בתר הכי ואבע"א דגם רבי מצי ס"ל לחנכו דברים אלו קשה טובא דכי לא ידע הגמרא דיש חטאת העוף שאינו נאכל דהרי היא משנה מפורשת במס' כריתות דף ז' יש מביאות קרבן ואינו נאכל ומובא בגמר' בכמה דוכתי אכן אי משום הא לא אירי' ועדיין יש לומר כתי' השני של התוס' וקושיות מהרש"א נוכל לישב בדרך אחר במה דהוי קשה לי טובא גם בלא דברי התוס' בהא דהקשה הגמר' לר"ל הא קאכיל כהן מליקה ומאי פריך נימא דהיו מחלקין הכהנים ביניהם הקרבן עד שלא הי' מגיע לכל אחד כזית והוי רק חצי שיעור ור"ל לשיטתו דס"ל ביומא דף ע"ד חצי שיעור מותר מן התורה והוי רק איסור דרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי חצי שיעור דרבנן וכמו דמשני השתא דס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה והרי עכ"פ הוי נבלה דרבנן אלא דחינוך דחי לה וכמו כן ידחה איסור דאורייתא אם הוא חצי שיעור דהרי ודאי נראה דבמצות אכילת קדשים לא בעינן שיהי' דוקא כזית וראי' לזה מהא דאיתא בפסחים דף ג' גבי חילוק לחם הפנים שהי' מגיע להם כפול הרי דבמצות אכילת קדשים לא בעינן כזית שוב מצאתי בספר דורש לציון דרוש א' שחקר במצות אכילת קדשים אי בעי כזית והביא להך דהגיעני כפול ודחק א"ע לדחותה ולדידי נראה ברור דלא בעי כזית והחילוק שיש בין מצות אכילת קדשים למצות אכילת פסח דבעי דוקא כזית נראה פשוט דבפסח ומצה הוי החיוב על האדם דהוא מחוייב לאכול פסח ומש"ה אם אכל פחות מכזית לא שמי' אכילה והוי כלא אכל פסח אבל מצות אכילת קדשים הא לא הוי המצוה כלל על אדם מיוחד דהא לא הוי חיובא אקרקפתא דגברא רק המצוה דבשר קדשים יהיו נאכלין ומי שיש לו בשר קודש הרשות בידו ליתנו לאחר לאכלו וג"כ מקויים מצוה זו וא"כ הרי גם באכל כל אחד פחות מכזית מ"מ הא הקדשים נתאכלו ובחילוק זה מיושב לנו דברי הרמב"ם במנין המצות דבקרבן פסח מנה שחיטתו ואכילתו לשתי מצות ובחטאת מנה הכל במצוה אחת והקשה במעייני החכמה דמה בין זה