בית הלוי חלק א קעט

דפתח פתוח דלא אמרי' ספק באונס ואת"ל ברצון שמא מרוב קטנותה לא ידעה האיסור דהא בקבל בה כו' ולפענ"ד פשוט דגם בהא שייך תי' התוס' דהא כיון דשוגגת אשה להתירה ילפי' מוהיא לא נתפשה הא נתפשה כו' א"כ לענין זה ודאי שוגגת ואנוסה חד שמא הוא ומה בכך דחלוקין לענין קרבן כיון דלענין זה שוין הן ואין ס' אחד מתיר יותר מחבירו עי' דיני ס"ס סי' י"א י"ב ומ"ש ראי' מאסתר דנאסרה אע"ג דעבדה מצוה. לענ"ד שאני התם דידעה האיסור שפיר אלא דמחמת הצלת נפשות ניתנה לזנות והותר לה לעבור על איסור ג"ע ולהאסר על מרדכי א"כ היתה מזידה גמורה לענין ג"ע אמנם סברת המהרי"ק לאסור משום דמעלה בו מעל נראה נכון ואע"ג דלכאורה אזיל בשיט' הרמב"ן שהבאתי בקונטרס דאומר מותר שכ' כעין זה לענין גלות מדכתי' מכה נפש בשגגה עד שיהא שוגג בהכאה וכבר שדיתי נרגא שם שאני התם דבשגגה כתי' ואעפ"י שעושה ברצון מ"מ שוגג הוא בדין. אבל הכא הא לא כתי' שוגג אלא דילפינן מוהיא לא נתפשה הא נתפשה שריא והיפוך מאונס הוא רצון וא"כ הא דברצון זינתה סברתו נכון לאסור ומלשון הרמב"ם אע"ג דלכאורה משמע דכל הנקרא שוגג לענין קרבן הוי בכלל שגגה שכ' הרמב"ם מ"מ אין מדבריו ראי' דאפשר דמיירי בשוגגת המוזכר בש"ס ותפס לשון הש"ס כדרכו וכיון להא דאמר בש"ס ד' צ"א כשגגת איש באשה ולישנא דכשגגת ודאי לא משתמע אלא כהך דהוחלפו ותו דהא גם להרשב"א אומרת מותר לאו שוגגת היא לענין זה וא"כ ע"כ גם הרשב"א יפרש שגגה דנקט הרמב"ם כפי' המהרי"ק דדוחק גדול לומר דהרשב"א פליג אהרמב"ם בהא

כללא דמילתא אף שראיות המהרי"ק אינם מכריעו' אבל סברתו נכוחה ואין שום חולק עליו זולת שמדברי הרשב"א בתשובה משמע דלא ס"ל סברתו דומעלה בו מעל וכמ"ש לעיל ואולי גם מזה אין ראי' כיון דלא הזכיר בפירוש להקל ואדרבה מחמיר טפי ממהרי"ק לאסור אף בלא מעלה מעל ולדינא צ"ע

והני מילי בטעות מורים מובהקים דהוי אנוסה גמורה ואין לאוסרה רק משום סברת המהרי"ק בהא אפשר דפליג על הרשב"א אבל בטעות מורה שאינו מובהק ודאי אף להרשב"א אסורה דהא ודאי לאו אנוסה היא דהו"ל למידק ולשאול פי מורים מובהקים ולא לסמוך לעשות מעשה ע"פ הוראות מורה שאינו מובהק

הנה במה דמבואר בתשובה השני' של א"ז הגאון ז"ל דבזרק גט היה התקנה שלא יהיה גט כלל ולכאורה יפלא היאך אלים התקנה לבטלו גם בדיעבד ואמרתי לכתוב כאן מה דנראה לי בזה

דהנה בשו"ת נו"ב מה"ת חלק אה"ע סי' קי"ד נשאל בגט שניתן לפני ב"ד והיו שנים בב"ד קרובין זה לזה והצריכה גט אחר וראייתו מדברי הא"ז שהביא התה"ד הביאו הב"י סי' קל"ח דפסל גט הניתן בלילה הרי דס"ל דהוי כדין וא"כ בעינן שלשה דיינים וגם הביא מדברי רש"י שכתב בריש סנהדרין על הא דתנן המיאונים בשלשה משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון הרי דס"ל לרש"י ג"כ דבגט בעינן שלשה דווקא וסיים שם הנו"ב מאחר שלא מצינו מי שיחלוק מפורש על הא"ז ורש"י צריכה גט אחר יעו"ש בדבריו וכן פסק בסי' ק"ה לפסול בדיעבד גט הניתן ביחידי שלא בפני ב"ד יעו"ש והנה מה שהביא מדברי הא"ז אדרבה בדברי א"ז מבואר להדיא ההיפוך ועיין בשו"ת מים עמוקים ובשו"ת של הרא"ש סי' ל"ו הועתק שם דברי הא"ז בלשונו וז"ל שם אחרי שהעלה שם דגט בלילה פסול וכ"ת ליבעי נתינת גט תלתא ולא אשכחן דהוזכרו תלתא אלא במביא גט ממה"י משום דקיום שטרות בג' יעו"ש מה שתי' על זה לחלק בין ג' ללילה הרי דס"ל להדיא דלא בעי ג' והדבר פשוט אצלו עד שהקשה מזה על דבריו דפוסל בלילה ודחק לתרץ משום דמה"ת חד נמי כשר וחולק מפורש על רש"י

ובאמת דעת רש"י צ"ע טובא ובכל דוכתא לא מצינו גבי גט רק עדים ולא בית דין והנודע ביהודה הקשה בעצמו מהא דאיתא בגיטין דף פ"ו ג' גיטין פסולים ואם ניסת הולד כשר כתב בכת"י ואין עליו עדים כו' רא"א אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ולרש"י הא בלא"ה צריך ג' ומדקאמר בפני עדים משמע דסגי בפני שנים ועוד דרש"י מפרש שם טעמא דת"ק דס"ל דלא כר"א ולא בעי עידי מסירה וכיון דכתב בכת"י וכתב ונתן קרינן בו ואע"ג דליכא עידי מסירה כשר מה"ת ומיהו רבנן פסלינהו הרי דלת"ק במסרו גם שלא בעדים כשר ובפרט מדברי האלפס ורמב"ם שכתבו דגם לר"א אם נתנו לה שלא בפני עדים כשר דכיון דחתומים עליו עדים גם עידי חתימה כרתי או משום דאנן סהדי שמסרו לידה אבל עכ"פ מוכרח מכאן דלא כדעת רש"י סנהדרין דלדידיה בלא"ה בעי ג' מה"ת משום דהוי דין וגם רש"י בעצמו סותר דבריו וכמש"כ ומה שתי' הנוב"י דהא דמצריך רש"י ג' אינו מצד עצמיות הגט רק משום דע"י הגט מתחייב ליתן לה הכתובה וגם נפטר מכל החיובים שעליו כמו שאר כו"ע והיא נפטרת ממעשי ידיה ומש"ה הוי כדין וכל זה לא שייך רק בנשואה אבל בארוסה לא שייך כל זה ואפי' למ"ד ארוסה יש לה כתובה מ"מ אם כבר שילם לה הכתובה קודם נתינת הגט שוב אין כאן דבר שבממון ביניהם ולא בעינן ג' אבל בנשואה אפי' אם נתן לה הכתובה מ"מ נ"מ לענין מזונות ומעשה ידיה ומש"ה בעי שלשה דוקא ובגיטין שם לא איירי המשנה רק בעיקר דין גט מצד עצמותו ומש"ה לא הצריכה המשנה ג' ונ"מ בזה בארוסה וכששילם לה כתובתה מקודם אמנם בודאי דתי' זה לא ניתן להאמר כלל דנפרש להמשנה דנקטה סתמא רק באופן דחוק ורחוק כזה בארוסה ובנתן לה הכתובה בפרט בדברי האלפסי ורמב"ם שכתבו דאם נתנו לה בינו לבינה ג"כ כשר אם חתמו עליו עדים בודאי לא ניתן להאמר כלל דהם איירי רק באופן כזה וברור דס"ל דלעולם לא בעי ג' ועוד נפלאתי עליו דהרי הכי איתא שם רא"א אפי' אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ועיין בב"ב דף קע"ו ובגיטין דף ג' בתוס' ד"ה וגובה דהך וגובה קאי על רישא דע"י גט זה שמסרו בעדים גובה הכתובה ממשועבדים הרי דהמשנה איירי כשצריכה עדיין לגבות הכתובה ואפ"ה תני דבנתנו לה בפני שני עדים כשר ואני אומר להיפוך למ"ד ארוסה אין לה כתובה ע"כ איירי הך משנה בנשואה וגם לדעת הרמב"ם בפרק עשירי מה' אישות הל' י"א דארוסה אינה גובה כתובה רק מב"ח ולא ממשועבדים הרי מוכח דהמשנה איירי בנשואה והרי רש"י בעצמו פירש בגיטין דף ג' דהך וגובה מנכסים משועבדים קאי על הגט יעו"ש וא"כ הא מוכח דאיירי בלא נתן לה הכתובה ונסתרו דברי הנוב"י ולפי מה דמשמע בתוס' זבחים דף ט"ז בד"ה מה ליושב דעידי מסירה ע"פ דין צריך שיעמדו ובלא"ה לא הוי עדים אין מהמשנה ראיה די"ל דאיירי דאיכא שלשה יושבים כדין ב"ד ולא הוי עדים אמנם עיקר דברי התוס' הוא חידוש גדול שלא נמצא בפוסקים כלל

גם קשה על רש"י וכמו שהוכיח הא"ז דלא בעי ג' וכוונתו מהא דאיתא בגיטין דף ה' גבי מביא גט ממה"י בפני כמה הוא נותנו לה דר"י אמר בפני ב' ור"ח אמר בפני ג' הרי דלר"י אינו צריך ג' ואפי' לר"ח דמצריך ג' הא לא מצריך רק במביא ממה"י ומשום דצריך לומר בפ"נ דהוי קיום שטרות אבל בנותן גט לאשתו לכ"ע לא בעינן ג' ואין לומר דמש"ה סגי לר"י בפני ב' משום דהשליח מצטרף להשנים והוי ג' וכמו דלענין קיום דבעי בודאי ג' ס"ל לר"י דהשליח מצטרף עמהם כמו כן נצטרף השליח לענין ג' דבעי לנתינת הגט זה אינו דהא מדמפרשינן שם טעמו של ר"י משום דס"ל דשליח נעשה דיין דבדרבנן עד נעשה דיין ור"ח חייש דזימנין מייתי לה אשה ור"י ס"ל אשה מידע ידעי דפסולה ולא סמכי עלה והרי לדעת כמה מהראשונים שליח המביא גט א"צ שיהיה בידו כתב הרשאה שהוא שלוחו של הבעל רק הוא נאמן בעצמו שהוא שליח של הבעל לגרשה כיון דמסר לו הגט חתום בחתימת עדים הוי כשליש דנאמן וא"כ הרי מה"ת מוכרחין אנחנו לעדותו שמעיד שהבעל שלחו דאע"ג