בית הלוי חלק א קפ

דהוא נאמן בעצמו זהו משום דהבעל המניה לכל מה שיגיד אבל עכ"פ הגדתו בעינן מה"ת ונאמן כב' עדים ונמצא הוי עד בדבר דאורייתא ואם נאמר כרש"י דלנתינה בעי ג' מה"ת הרי בדאורייתא אין עד נעשה דיין לכ"ע והניחא לדעת קצת פוסקים דמצריכים שיהיה בידו כתב הרשאה א"כ א"צ עדותו של השליח רק לאמירת בפ"נ והוי עד בדבר דרבנן שפיר מצינן לומר דנעשה דיין לנתינת הגט אע"ג דבעי ג' מה"ת אבל לרוב הראשונים דהוא נאמן בעצמו קשה ובודאי דלא ניתן להאמר דהגמרא דנקטה סתמא איירי רק בבא בהרשאה כיון דלדידהו לא בעינן הרשאה והיאך נוקים סתמא דגמרא וגם הברייתא דמייתי שם דתני בה ונותנו בפני ב' דאיירי רק בבא בהרשאה ועוד דגם בבא בהרשאה נגזור משום זימנין דיבא בלא הרשאה ואתיא למסמך עלה דבשלמא על אשה תי' שפיר אשה מידע ידעי דפסולה לדון אבל נגזור דיבא בלא הרשאה

וגם דמה פריך שם בגמרא על ר"ח והא קיי"ל דבדרבנן עד נעשה דיין ופרש"י דפריך מברייתא דכתובות דף כ"ב גבי ג' שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירין חת"י עדים וא' אינו מכיר מעידין לפניו וחותם והרי שם בכתובות א"צ לא לעידותן ולא להב"ד שלהם מה"ת דמה"ת א"צ קיום כלל ודלמא ס"ל לר"ח דרק בכה"ג עד נעשה דיין אבל הכא דגם דעידותו של השליח דהיינו אמירת בפ"נ הוי רק מדרבנן מ"מ הרי ב"ד צריך מה"ת משום עיקר נתינת הגט ובכה"ג מצי ס"ל לר"ח דאין עד נעשה דיין ומאי פריך בפשיטות על ר"ח וגם דהא שם בתחילה בס"ד דלא הוי סבירא ליה סברא דשליח מצטרף לדיין קאמר לימא בהא קמפלגי דמאן דאמר בפני ב' קסבר לפי שאין בקיאין לשמה ומאן דאמר בפני ג' קסבר לפי שאין עדים מצוים לקיימו והיאך הוי ניחא ליה בזה דנהי דס"ל דלא בעו קיום מ"מ בעי מצד עצם הנתינה ג' א"ו מוכרח דלא בעי ג' וכבר כתבנו דלא ניתן להאמר לאוקים הסוגיא רק בארוסה ונתן לה הכתובה ועוד דנגזר משום נשואה

ועוד קשה דלרש"י דבעיא ג' מה"ת א"כ יסבור ע"כ דגם בלילה פסול וכהא"ז והדברים ק"ו דלענין ג' הא לכמה אמוראי בריש סנהדרין מה"ת חד נמי כשר משא"כ לענין לילה והאו"ז דפוסל בלילה מודה דלא בעי ג' אבל לרש"י דמצריך ג' כ"ש דפסול בלילה ומלבד דתיסוב עליו כל הקושיות שהקשו האחרונים על הא"ז עוד זאת דהא בגט פשוט סי' קכ"ג הקשה על הא"ז מהא דאיתא בגיטין דף ע"ו הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא קאמר ולכי מיית בלילה הוי גט לאחר מיתה ופרש"י שם באומר לאשתו בלילה זה כשתצא חמה כו' הרי דאיירי באמר לה בלילה ואפ"ה מסיים שם בגמרא דבאמר לה ע"מ שתצא חמה מנרתקה דהוי גט דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו הרי דיוכל לגרש בלילה ובאמת הא"ז אינו מפרש כפרש"י דאיירי בעומד בלילה רק בעומד באמצע היום ואומר לכשתצא כוונתו על למחר התחלת הזריחה ומש"ה מהני כשאומר ע"מ אבל רש"י דפי' דאיירי בעומד בלילה מוכרח דס"ל דגט כשר בלילה רק זה יש לדחות דס"ל לרש"י דגט הוי כסוף דין דבעי שלשה וכשר בלילה ויש לדבר בזה ואכמ"ק

והנראה פשוט דגם רש"י מודה דגט לא בעי ג' וכדמוכח מכל הנ"ל והא ן דבעי ג' משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון היינו דבגט דהוי דומה למיאון בודאי בעי ג' מה"ת דהרי מיאון הוי בע"כ של הבעל ובכה"ג בגט היכא דהוי בע"כ של הבעל בודאי צריך ג' מה"ת וכדאיתא בגיטין דף פ"ח דאביי אשכחיה לר"י דהוי קא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא אשר תשים לפניהם כו' ולא לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו דקמאי עבדינן הרי דגט דהוי בע"כ של הבעל בעי ג' ומש"ה במיאון דהוי ג"כ שלא מרצון הבעל תיקנו רבנן כעין דאורייתא אבל בגט הניתן ברצון של הבעל מודה רש"י דלא בעי ג' וכדמוכח מהני סוגיות הנ"ל שהבאנו ועכשיו אני אומר להיפוך ממש"כ הנוב"י שלא מצא מי שיחלוק על רש"י ובאמת לא מצינו כלל מי שיאמר דבגט הניתן ברצון של הבעל דבעי ג' ובודאי בדיעבד אם סידרו הרב ביחידי כשר בלי פקפוק

ובזה נעמוד בסוד קדושים דשפיר כתוב בתקנה דבזרק גט לא הוי גט כלל דהרי זה מבואר בגיטין דבעל המוציא בע"כ שהוא מאותן שכופין אותם להוציא דבעי ב"ד מה"ת ורק דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן ויש לעיין ולהסתפק אם מגרש את אשתו בע"כ דידה אי בעינן ב"ד מה"ת דדומה להך דגיטין אי לא דנחלק ביניהם דרק שם בבע"כ של הבעל דצריך לכפותו לעשות מעשה וליתן לה הגט הוא דבעינן שיהיה שלשה אבל בע"כ של האשה דאין אנחנו צריכים למעשה דידה כלל ובמה דזורק לה הגט מתגרשה לא בעינן ב"ד כלל ועתה נוכל לפשוט ספק זה דהא מדהצריכה המשנה במיאון ג' ופרש"י משום דתיקון רבנן כעין דאורייתא והרי במיאון הוי בע"כ של הבעל כמו בגט בע"כ של האשה דהא א"צ לשום מעשה דידי' כלל רק היא ממאנת בו ואם נאמר דבע"כ דידה לא בעי בית דין. במיאון א"צ ב"ד דלא שייך לומר כעין דאורייתא כיון דגם בדאורייתא אם לא בעינן שיעשה מעשה לא בעי ב"ד ומוכרח דס"ל לרש"י דגם בע"כ של האשה בעי ב"ד דאע"ג דהתורה אמרה שמתגרשה בע"כ מ"מ ס"ל דכל דבר הנעשה בשל חבירו שלא ברצונו בעי ב"ד לזה וי"ל דגם ר"ג מה"ג ס"ל כן וכיון דבע"כ של האשה בעי ב"ד הרי גם בלא תקנות של ר"ג מה"ג תיקשה קושי' אביי שהקשה לר"י והא אנן הדיוטות אנן וצ"ל דשליחותייהו דקמאי קעבדינן אבל כיון שתיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ וגזר על זה ואסור לגרש בע"כ אם כן אפילו גירשה בפני ב"ד בע"כ מ"מ הא לא שייך לומר דשליחותייהו דקמאי קעבדי כיון דאסור לעשות כן ובפרט אם נאמר דגזירתו הוי איסורא דאורייתא וממילא הגט בטל מדאורייתא: