בית הלוי חלק א טז

ב' דברים סותרים זה את זה דבנזיר דף כ"ז תנן האיש מדיר את בנו בנזיר וקאמר שם ר' יוחנן הלכה היא בנזיר ור"י בר"ח קאמר משום ר"ל כדי לחנכו במצות ופריך הגמ' דלמ"ד לחנכו הא קעביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש דרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן ופריך עוד הא הוי חולין בעזרה ומשני קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא וכבר מפורסם הקושיא דלהרמב"ם דסבירא ליה דאם לבשו האבנט לוקים הרי דהוי לדידיה איסורא דאורייתא ואם כן תיקשה למאן דאמר לחנכו היאך ילבשו הכהנים בגדיהם דהוי כלאים שלא לעבודה ועיין שם בקונטרס אחרון לשאגת ארי' שהובא קושיא זו בשם הגאון מוהר"ר יעקב מאיר ז"ל והוא ז"ל מתרץ לה דנאמר דמ"ד דס"ל לחנכו ס"ל דבאבנט של כהן הדיוט לא היה בו כלאים והגם דלפום רהיטא נראה דהוי קצת דוחק מ"מ להרמב"ם בודאי מוכרח לומר כן דלמאן דס"ל דהאבנט של כה"ד כלאים ס"ל ע"כ הלכה היא בנזיר והנה בנזיר שם איתא לימא כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים מאי לאו בהא קמפלגי דרבי סבר הלכה מש"ה ס"ל עד שיביא ב' שערות ור' יוסי בר"י ס"ל לחנכו ומש"ה ס"ל עד שיגיע לעונת נדרים ודחי לא דכ"ע סבירא ליה הלכה היא והא דאמר ר"י בר"י עד שיגיע לעונת נדרים משום דס"ל מופלא הסמוך לאיש הוי דאורייתא ורבי סבר מופלא סמוך לאיש דרבנן ואי בעית אימא דכ"ע ס"ל לחנכו ומופלא הסמוך לאיש דרבנן ורבי ס"ל אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש דרבנן ור"י בר"י סבר לא דחי הרי חזינן דלמ"ד דאין האב מדיר את בנו בנזיר רק עד שיגיע לעונת נדרים מוכרח לדידיה חדא מהני שני הסברות או דס"ל דהוי רק לחנכו ורק אם נאמר דס"ל מופלא הסמוך לאיש דאורייתא מצי ס"ל דהוי הלכה. והרי בנזיר שם איתא ברייתא מעשה בר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו אביו לפני ר"ג לבודקו לידע אם הביא ב' שערות אם לא ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו הרי דס"ל לר' יוסי דאינו מדירו רק עד שיגיע לעונת נדרים וא"כ לפי תירוץ הראשון של הר"ש דמש"ה לא חשיב ר' יוסי מחוסרי בגדים משום איסור כלאים הא מוכרח ע"כ דס"ל לר' יוסי הלכה היא דהא אי אפשר לסבור לחנכו דהיאך ילבש הכהן כלאים ואפ"ה הא קאמר ר' יוסי לידע אם הגיע לעונת נדרים וא"כ הא מוכרח ע"כ דס"ל לר' יוסי מופלא הסמוך לאיש הוי דאורייתא וא"כ תקשה לן טובא בהא דבמס' נדה דף מ"ו ס"ל לרב כהנא מופלא סמוך לאיש הוי דרבנן ור' יוחנן ור"ל ס"ל דהוי דאורייתא וקאמר אביי ת"ש קטן שלא הביא ב' שערות ר' יהודה אומר אין תרומתו תרומה ר' יוסי אומר עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה כו' אלא אי אמרת דרבנן אתי גברא דרבנן ומתקן לטיבלא דאורייתא ודחי קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן ושקיל וטרי הגמ' שם טובא היאך קסבר ר' יוסי בתרומה בזה"ז ובודאי דלתי' הראשון של הר"ש קשה דהיאך הוי ניחא לי' להגמ' בנדה לומר דר' יוסי ס"ל מופלא סמוך לאיש הוי דרבנן דהרי איהו ס"ל דבאבנט היה כלאים מדלא חשיב גם מחוסרי בגדים וא"כ ס"ל ע"כ הלכה היא בנזיר ואפ"ה ס"ל עד שיגיע לעונת נדרים ומוכרח דסבירא ליה דמופלא הוי דאורייתא אמנם ע"ש בנזיר בעובדא דר"ח שהביאו אביו שכתבו התוספות דבתוספתא איתא ר' יוסי בר' יהודה אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים ואפשר דכן היה גורס הר"ש אבל לפי גירסתינו בגמ' ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים קשה

[ג] ובדברינו אלה נתיישבו לי דיבור תוספות אחד אשר לפום רהיטא הוי קשה לי טובא דבחולין דף כ"ח פריך הגמ' למ"ד דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה מהא דתנן מלק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה ואי אין שחיטה לעוף מה"ת וסגי לי' בנחירה נהי דכי תבר לי' שדרה ומפרקת הוי' טרפה תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה וכתבו התוס' בד"ה תהני דהך פירכא ליתא לר' יוסי דס"ל בזבחים דף ס"ט דרק שחיטת עוף מטהרת טרפתה מידי נבלה אבל מליקה אינו מטהר טרפתה מידי נבלה ובדפוס הגיהו על הגליון בדברי התוס' הללו שלא כדת והרבה הי' לדבר על המדפיסים כעת הגהות על גליון הש"ס ולא נדעו מי המחברם אלא לר"מ פריך דקאמר התם דמליקה נמי מטהרת ולכאורה הוי קשה לי טובא על התוס' דהא י"ל דעד כאן לא מחלק ר' יוסי בין שחיטת עוף למליקה רק משום דס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה אבל אי נאמר דאין שחיטה לעוף מה"ת אפשר דאין סברא כלל לחלק בעוף בין שחיטה למליקה ומש"ה אע"ג דעיקר הדבר דבעוף מטהר שחיטתו את טריפתו מנבלה ילפינן לה בזבחים שם מבהמה ובבהמה הא אינו מטהר רק שחיטה מ"מ גבי עוף אין סברא כלל לחלק ביניהם למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ור' יוסי דמחלק הוא משום דס"ל יש שחיטה לעוף וא"כ הא פריך הגמ' שפיר מהך סתם משנה למ"ד דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת וה"ה דהוי מצי להקשות לי' מדברי ר' יוסי גופה רק עדיפא פריך לי' מהך סתם משנה אבל לדברינו כתבו התוס' שפיר דהרי מדחזינן בנדה דס"ל להגמ' דר' יוסי מצי ס"ל מופלא סמוך לאיש דרבנן וא"כ יהי' מוכרח דס"ל לחנכו מדקאמר עד שיגיע לעונת נדרים והרי בנזיר שם פריך למ"ד לחנכו הא קאכל הכהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מה"ת הרי דס"ל להגמ' דגם ר' יוסי מצי ס"ל אין שחיטה לעוף ואפ"ה הא ס"ל לר' יוסי דרק שחיטת עוף מטהר טרפתה ולא מליקתה וכתבו התוס' שפיר ונהדר לדידן דלגירסא דידן הא קשה על תי' ראשון של הר"ש

[ד] ולכאורה היה נראה בדעת הר"ש דהוא דיעה שלישית דחולק על הראב"ד במה דס"ל דמותר לכתחילה ללבוש האבנט גם שלא לעבודה ואיהו ס"ל דאסור וחולק גם כן על הרמב"ם במה שכתב דבלבשו שלא לעבודה לוקין הרי דס"ל דהוי דאורייתא ואיהו ס"ל דאיסורא מה"ת ליכא בלובש שלא לעבודה והוי רק איסורא מדרבנן והסברא לזה נאמר דהך תי' של הר"ש אזל בשיטתו של רש"י ביומא דף ס"ט דס"ל דכלאים קשין אין בהן כלאים אפי' בלבישה גמורה והרי בגדי כהונה קשים הם ואם כן מותרים מדאורייתא אפילו בלבישה ומה דקשה על שיטת רש"י מהא דריש ערכין דקאמר כהנים איצטריכא לי' דאשתרי כלאים גבייהו כבר תי' המאור סוף פ"א דביצה הביאותי לקמן בסי' ג' ורק מדרבנן ס"ל להר"ש דאסור בלבישה אפילו בקשין וסברא זו מצאנו בשיטה מקובצת סוף פ"א דביצה שכתב להדיא כן בשם מורו הרב דקשין מותרים מה"ת אפילו בלבישה ומדרבנן אסורין בלבישה דעכ"פ איכא הנאה קצת שמתקשט בהן ומש"ה בנכנסין לתקן כיון דע"פ דין תורה אינו צריך ללבוש הבגדים לא הצריכו חכמים ללבוש הבגדים ולעבור על איסור דרבנן ומש"ה אע"ג דלפי"ז יהי' מוכרח דס"ל לר' יוסי דבאבנט של הדיוט הי' בו כלאים מ"מ מצי ס"ל לחנכו דכיון דבלבישתו לא הוי רק איסורא דרבנן אתי חינוך ודחי לי' וכמו דדחי לאיסורא דרבנן דהקפת כל הראש ושפיר נסתפקה הגמ' בנדה היאך ס"ל לר' יוסי במופלא אי הוי דאורייתא או דרבנן אבל להרמב"ם דס"ל דלוקים על האבנט הא ס"ל דהוי איסורא דאורייתא הא א"א לומר כתירוץ כראשון של הר"ש וגם תי' השני של הר"ש הא ג"כ א"א לומר לדידי' וכמו שכתבנו באות ב' דהרמב"ם הא ס"ל דהא דניתנו ליהנות בהן היינו דגם לכתחילה מותר ללובשו וא"כ גם להרמב"ם קשה אמאי לא חשיב ר' יוסי מחוסרי בגדים

[ה] ועוד דהא בלא כל הנ"ל נראה דלהרמב"ם אי אפשר כלל לומר כתירוצו של הר"ש דמש"ה לא חשיב ר' יוסי מחוסרי בגדים משום דלפעמים נכנסין לתקן ואז לא הי' אפשר ללבוש הבגדים דזה ניחא אם נאמר דאיסור מחוסרי בגדים הוי רק בעבודה ולא על ביאה רקנית אבל הרמב"ם הא פסק בפרק ששי מה' ביאת המקדש כל כהן שיש בו מום לא יכנס מן המזבח ולפנים ואם עבר ונכנס לוקה אע"פ שלא עבד וכתב המשנה למלך בפרק ט' מה' ביאת המקדש דלדידי' כ"ש דזר חייב גם בביאה רקנית בין האולם ולמזבח יעו"ש ולפי"ז ודאי נראה