בית הלוי חלק א קסה

אמר המחבר הנה כי לא נתנני הזמן להדפיס כעת חידושי השייכים לשו"ע אה"ע ולא הדפסתי רק השייך לשו"ע או"ח עכ"ז יען היה עם לבי זה כמה להדפיס תשובות ממרן אא"ז הגאון הגדול בדורו מוהר"ר ר' חיים מוואלזין זצללה"ה זיע"א וכעת נאבדו ממנו כמה קונטרסים אמרתי להדפיס זה המעט שנמצא תחת ידי ואבקש מכל מי שנמצא תחת ידו איזה תשובה ממרן אא"ז זצלל"ה שישלחם לידי וצדקתו תעמוד לעד אמן

תשובה א

בענין שאילתא דשאילנא באיש אחד שנפל בדרך הליכתו לארץ ומחמת זה הוכה בביעיו עד שאח"כ התחיל להתנפח ונתייסר ביסורין כמה שנים עד שזה זמן קרוב חתכו לו הרופאים ביצה א' של ימין והוציאוה כשהיא נרקבת גם הבשר שסביבותיה היה נרקב ונשאל ש"ב המאוה"ג מו"ה ישראל כהן ראפפורט ני' אב"ד דק"ק בוחאוו אם מחוייבים להפרישו מאשתו הישראלית והגיעני דבריו שפתח בכחא דהתירא ושאל גם לחוות דעתי בזה וזאת היתה תשובתי אליו וה' אלקים אמת ינחני בדרך אמת חונן הדעת בא"י למדני חקיך

[א] פתח דברי יאיר בדין שכ' הרמב"ם דע"י חולי מקרי בידי שמים שראשית דברי מעכ"ת בנוים ע"ז והיות דרכינו לראות כל דין עפ"י מקורו מהש"ס ומפרשי הרמב"ם את מקורו לא הראו אמינא ביה מילתא דבאמת מסוגיא דש"ס דילן אין ראיה מכרעת דלולי דברי רבותינו הראשונים ז"ל בעניותינו לא היינו למדין להכשיר אלא הנולד כן ממעי אמו דהכי משמע מדיוקא דרבא מפצוע הפצוע וגם הקישא דממזר משמע הכי דהא מום דממזר משעת יצירה הוא אבל כבר כ' רש"י דע"י רעם וברד מקרי נמי בי"ש כמו ממעי אמו: וכל חכמי ישראל שוין בזה ולא ברירא לן מהיכא פשיטא להו הכי ולהני רבוותא דס"ל שר"י בשר"יב"ב אתחלת יצירה קאי יש מקום אתי לומר דמדנקט שמואל סתמא פ"ד בי"ש כשר ולא אמר הלכה כר"י בשר"יב"ב יש לומר דאתי לאוסופי דע"י רעמים וברד מקרי נמי בי"ש כמו ממעי אמו אבל להנך רבוותא דס"ל דר"י בשר"יב"ב אבידי אדם קאי לא מצאתי מקום ראיה לזה וליכא למימר משום דפצוע משמע מכת חרב וכיוצא בו דלא מצי למיהוי נולד כן דא"כ היכי הוי מצי למכתב הפצוע ואולי משמע להו לישנא דמתניתא דנקטה אף כאן בי"א משמע להו דכל שאינו בי"א אינו בכלל פצוע ולפ"ז ודאי אין לחלק בין רעמים וברד או ע"י חולי וא"כ משמע כדעת הרמב"ם דבאמת אינו מחלק ביניהם רק כל שאינו בי"א כשר אבל איננה ראיה מכרעת דא"כ אם נפצעה ע"י בהמה וכיוצא בזה נמי נימא דכשר הואיל ולאו בידי אדם הוא וכדקיי"ל גבי חרותא כת"ק דרשב"א חולין ד' נ"ה ב'*

**(וממוצא דבר ישכיל המעיין שמש"ש הפר"ח דלמאן דסבר גבי פ"ד שע"י חולי לא מקרי בי"ש ה"ה גבי חרותא אסור אין דמיונו עולה יפה דשארי הבריות יוכיחו

)** ומ"ש היש"ש מדאיצטריך דרשא דרבא ולא סגי לרבא בהקישא דתני במתניתא מזה מסייע להרמב"ם דתרווייהו איצטריכא חד למעוטי ממעי אמו וכן ע"י רעם וברד וחד למעוטי ע"י חולי עכ"ד וכל המעיין השופט בצדק יראה שדבריו דחוקים ותו דגם לפי שטתו אכתי איכא למימר דח"א למעוטי ממעי אמו וח"א למעוטי רעמים וברד וגם תמיהתו על רבא דדריש מפצוע הפצוע וכי פליג על ברייתא דדריש בהקישא בעיני לא נפלאת היא אפי' לפי תמיהתו על רבא דבירושלמי איכא מאן דיליף מהקישא דממזר לחומרא לפסול אף בי"ש משום דממזר יצירתו בי"ש הוא (והובא הירושלמי גם ברא"ש בסוגין) וא"כ ברווחא איכא למימר דמש"ה איצטריך דרשא דרבא לאקושי לקולא ואהני הקישא למשרי ע"י רעמים וברד אף דלאו ממעי אמו הוא ולפ"ז קצת ראיה להכשיר ע"י רעמים וברד אבל אין זה ראיה גמורה דעיקר תמיהתו על רבא ליתא דבכמה דוכתי מייתי הש"ס דרשא דאמורא והדר נקט ותנא מייתי לה מהכא והיינו משום דזימנין לא ידע האמרא מהברייתא והיינו דאמרי' בכולא תלמודין תניא נמי הכי וכן תניא כוותיה והוא כלל גדול בש"ס וכ"ה ברש"י כתובות ד' ה' ב' ד"ה מהו לבעול בתחלה והא דאמר ר"ל לר"י קידושין ד' ט' ב' כעורה זו ששנה רבי כו' נראה דר"ל ידע דר"י ידע הך ברייתא

והאמת הברור דהרמב"ם הוציא דינו מהירושלמי דבירושלמי גרסי' אית תנא תני בי"ש כשר ואית ת"ת בי"ש פסול הוי בעינן למימר מאן דתני בי"ש כשר ר"י בשר"יב"ב היא מאן דתני בי"ש פסול רבנן היא אר"א ב"פ קומי דר"ז כולה דרבנן הרי שעלתה חטטין מי מחכך בה או מסיית ה"ה בי"א כמו שהוא בי"ש ופי' הירושלמי פשוט דלשנויא דר"א פלוגתא דר"י ורבנן הוא בי"א ופלוגתייהו דהנהו תנאי הוא בכה"ג שעלתה שחין וע"י החיכוך נימוקה או נחסרה ביעה דמאן דתני פסול סבר כיון דע"י חיכוך נימוקה או נחסרה לא מקרי בי"ש ומאן דתני כשר סבר כיון דהשחין גרם החיכוך מקרי בי"ש א"נ דלשנוייא דר"א מר א"ח ומא"ח ולא פליגא דמאן דתנא כשר מיירי בסתם בי"ש שלא ע"י חיכוך ומאן דתני פסול מיירי בע"י חיכוך אבל הראשון נראה עיקר דלישנא דר"א דמסיים וה"ה בי"א כמו שהוא בי"ש משמע דפלוגתייהו דהני תנאי תליא בהא דמחמת שהוא בי"א כמו שהוא בי"ש מש"ה מ"ס דכבי"א דיינינן לה ומ"ס דכבי"ש דיינינן לה ועכ"פ היאך שיהיה הפי' בירושלמי הרי דע"י שחין גרידא מיקרי בי"ש לד"ה והן הן דברי הרמב"ם שכ' או שנולד בהן שחין והמסה אותן

[ב] ולא זכיתי לעמוד ע"ד הרא"ש ז"ל שכ' דבירוש' משמע דליקוי שע"י חולי חשוב נמי בי"א וכעין זה נמי עמד כבר מהריב"ל על מש"כ הרא"ש וכמה רבוותא קמאי בשם הירושלמי דר"י בריב"ב לא מכשר אלא בי"ש שהוא נגד מסקנא דירושלמי ועם היות שדבריו נכונים בישוב דברי הרא"ש לפרש דכוונתו הוא שהעיקר הוא בירושלמי כדהוון בעיין למימר דר"י בריב"ב לא איירי אלא בי"ש ולא כשינוייא דר"א כי היכי דלא תיקשי מההוא דאסתתם גובתא כו' (ומה שיש לעיין בשיטת הרא"ש אין כאן מקומו) אבל עדיין אין ישובו מעלה ארוכה לענין ע"י חולי דאף אם נתפוס שיטת הרא"ש ז"ל לדחות שינוייא דר"א היינו במאי דס"ל לר"א דבי"א פליגי בהא הוא דאידחי אבל במאי שלמדנו מדברי ר"א שע"י שחין מקרי בי"ש ודאי בהא לא אדחי דלא אשכחן מאן דפליג עליה בהא לא בבבלי ולא בירושלמי וכן הרמב"ן בחידושיו שהחליט בשם הירושלמי דפליגי בי"ש מ"מ הביא שם לשון הרמב"ם שע"י שחין והמסה אותן מקרי בי"ש ולא חלק עליו והיינו משום דלאו הא בהא תליא וכדכתיבנא. ולקיים דברי הרא"ש יגעתי ולא מצאתי ובודאי אינני כדאי להרים ראש נגד אדונינו הרא"ש ז"ל אשר לאורו אנו הולכין אבל כבר כתבו התוס' דמשמע בירושלמי מתוך המסקנא דאיירי בי"א הרי שקיבלו שינוייא דר"א לדינא וקם דינא כהרמב"ם הואיל ואין הש"ס שלנו חולק על הירושלמי וגם מ"ש הרא"ש ז"ל בשם רש"י להחמיר אינו מוכרח כמ"ש היש"ש דאיכא למימר דרש"י חדא מינייהו נקט וקצת יש להוסיף דרש"י לרבותא נקט רעמים וברד דאיתעביד מעשה אבן וסד"א דמה לי נפל אבן מן הגג ופצעתו או אבן הרעם וברד קמ"ל הואיל ובי"ש הוא כשר. וכל שכן אם נפצע על ידי שחין דלא איתעביד מעשה כלל רק ממילא נימוקה

אמנם מ"ש היש"ש ראיה מדברי רש"י דלעיל ד' כ' ע"ב שכ' סריס אדם שסרסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו וכן מבואר בדברי רש"י בסוגיין דף ע"ה שכ' סריס חמה בי"ש הוא מחמת חולי דדעת רש"י נמי דע"י חולי מקרי בי"ש: אינני רואה שום ראיה משם דכוונת רש"י דלעיל מבואר דאף דסתם סריס חמה הוא הנולד כן ממעי אמו מ"מ גם מי שתש כוחו מחמת חליו ואבד ממנו כח ההולדה זה מקרי ג"כ סריס חמה וכדאמרי' לקמן ע"ט ע"ב אין לך אשה שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה א' קודם למיתתו וכ"כ רש"י שם בסוגיין דף