בית הלוי חלק א קסב

הא לתגלחת זה וזה שוין מדלא תני זה מגלח וזה אינו מגלח ואם נאמר דלרבנן בנטמא בו ביום אינו מגלח מאי פריך דהרי שוב לא הוי מצי למתני הך חילוקא ומוכרח דטהור שנטמא מגלח לרבנן אפי' בו ביום א"כ הרי לא משכחת לה הא' שכתבנו דרבנן מודים דבו ביום אינו סותר אלא בנזירות מרובה אבל בנזירות של ל' הא ע"כ סותר משום הגילוח דגם תגלחת גרידא סותר ל' והמשנה הא איירי בנזירות מועטת ומש"ה דחק הרמב"ם לפרש דעולין בנכנס למקום שאין הנזיר מגלח עלי' וגם מדאמר עולא לא אמר ר"א כו' ואם נפרש המשנה כמש"כ א"כ הא נזכר להדיא במשנה דרבנן ס"ל דבו ביום אינו סותר א"כ למה נקט עולא דבריו רק אליבא דר"א ולא לרבנן ומוכרח דבהמשנה לא נזכר כלל הך דבו ביום אינו סותר

סימן נב

בטור יו"ד סי' של"א כ' דתרומת מעשר של דמאי א"צ ליתנו לכהן בחנם רק מוכרו לו והקשה על זה בשעה"מ מהא דבחולין דף קל"א אמרינן תשעה נכסי כהן כו' תרומה כו' ודמאי כו' לאו להוציאו בדיינים ולהטור היאך הוי ס"ד דלהוציאו בדיינים קאמר כיון דחשיב שם גם דמאי. עוד הקשה מהא דרפ"ב דערלה איתא דדמאי עולה בק"א וצריך להרים והרי הא דצריך להרים הוי רק משום גזל השבט. והנראה לישב כל זה דהנה לדידי קשה ג"כ על הטור מהא דב"ק דף קט"ו תני הרי שהיה לו עשר חביות של טבל טמא וראה א' מהן שנשברה או נתגלתה אומר ה"ה תרומת מעשר על תשעה חברותי' ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן ומוקמינן לה שם כר' נחמי' ופריך והא"ר נחמיה אף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום אלא בדמאי ומשני הכא נמי בדמאי והרי תני דבשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן ומוכרח להדיא דלא כהטור שוב מצאתי קושי' זו בגליון המשניות להגאון רע"א ז"ל זיע"א בפ"א דדמאי וע"כ נראה לישב דבגמ' שם פריך מ"ש שמן ומ"ש יין דביין איכא נמי הפסד כהן דאע"ג דהוא טמא ראוי לזילוף ומשני בחדש חדש נמי ראוי לישנו אתי לידי תקלה ותקלה עצמה תנאי היא דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת ב"ש אומרים תשפך ובה"א תעשה זילוף והקשו התוס' הרי הא דקיי"ל גידולי תרומה תרומה הוי רק משום חשש תקלה ולא פליגי ב"ה עלי' ותירצו בתי' השני דשאני שם דמשום חששה דתקלה תיקנו דיהי' תרומה דלא מפסידינן לי' לגמרי אבל הכא אם נאמר תשפך תפסד לגמרי וס"ל לב"ה דמשום חשש תקלה לא מפסידינן לי' לגמרי. והנה בסוטה ד' מ"ח כתב רש"י להדיא דמחויב ליתנו לכהן בחנם וכ' הטעם הא דלא אמרינן בו המוציא מחבירו עליו הראיה כמו במעשר דמאי משום דתרומת מעשר יש בו חשש מיתה וחיישינן דלמא כי משהי לי' גביה אכיל לי' וא"כ הא דגם הטור ס"ל כסברא זו דמש"ה הוי צריך ליתנו לכהן רק ס"ל דזה תלוי בפלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ה דס"ל דלא חיישינן לתקלה להפסיד לו לגמרי א"כ הא אין לומר דמשום תקלה יתנו לכהן בחנם. דהא מפסידים הבעלים לגמרי וא"כ ניחא מה שהקשינו בב"ק דהרי הך בריית' דאסרה ליין לישנו וחששה לתקלה גם להפסידו לגמרי מש"ה ס"ל דמשום תקלה צריך ליתנו לכהן בחנם וע"כ קאמרה דבשמן לא יעשה כן משום הפסד כהן אבל הטור ס"ל להלכה כב"ה ומיושב ג"כ הסוגי' דחולין דהוי ס"ד להוציאו בדיינים דהוי ס"ד דהך ברייתא אתי' ג"כ כר' ישמעאל בר' יוסי דאוסר שם בב"ק בחדש ובשדה לישנו וכב"ש וכן הך דערלה דצריך להרים אתי' כוותי' ובזה יש לישב דעת הרמב"ם דפסק בפ' י"ב מהלכות מעשרות דחביות של יין תרומה שניטמא דתשפך כב"ש וכתב הכ"מ הא דפסק כב"ש משום דהא חזינן דחששו לתקלה מהא דגידולי תרומ' תרומה וזה דחוק קצת דהא כבר תירצו זה ןהתוס' וגם דקשה לומר דב"ה יחלקו על הא דגידולי תרומה תרומה דהא הוי מי"ח דבר והודו להם אבל לדברינו ניחא דהרי מהך משנה דערלה דתנן דצריך להרים גם בדמאי וכן מסוגי' דחולין דהוי ס"ד להוציאו בדיינים מוכרח דס"ל דצריך ליתנו בחנם ומוכח דגם להפסידו לגמרי חיישינן לתקלה וכב"ש והרמב"ם אזל לשיטתו דפסק בפרק ט' מהל' מעשר דדמאי נותנין לכהן בחנם וע"ש במל"מ: