בית הלוי חלק א קנט

משכחת לה ביכורים אלא חד בר חד ותירצו בשם ר"י דאין ללמוד מדין יום או יומים דשאני התם דכתיב כספו או תחתיו ועוד תירצו בשם ר"י דדוקא ר' יוחנן ס"ל דמחזירין זה לזה ביובל אבל שאר אמוראי סברי אע"ג דלקוחות הן מ"מ אין מחזירין דלענין זה אינם לקוחות והוי קנין הגוף וא"כ לתי' השני של התוס' הא אין הכרח כלל וגם מ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי מ"מ מצי ס"ל אין ברירה אבל לתי' הראשון של התוס' הא מוכרח ע"כ כמו שכתבנו והנה במעילה דף כ"ב דתנן ומודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ואמר שם בגמר' כי אתא רבין אמר כיסין אשוורים רמי ליה דתנן האומר אחד משוורי הקדש היה לו שנים הגדול שבהן הקדש ופי' התוס' דפריך דבמשנה נמי נימא דהמטבע המובחר יהיה הקדש כו' ר"פ אומר כיסין אלוגין רמי ליה דתנן הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מע"ש ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ ר"י ור' יוסי ור"ש אוסרין ופרש"י דפריך מר"י ור"ש דס"ל א"ב ואכל חדא אמרינן דלמא איהי תרומה כמו כן נאמר על הפרוטה דלמא הוי דהקדש והתוס' הקשו על זה דנימא דהמשנה הוי כר"מ דיש ברירה וע"כ כ' דפריך מר"מ דאמר שאני עתיד להפריש כי לא אמר נמי נתפיס ליה התרומה בהאחרונה כמו גבי כיסין דהאחרון הוי הקדש וא"כ לשיטת רש"י ס"ל לרב פפא ע"כ דר"ש סבר אין ברירה ולא ס"ל דהטעם הוי משום שמא יבקע הנוד ולהתוס' אין הכרח לזה כלל והנראה לישב שיטת רש"י דפריך מר"י ור"ש דר"פ ס"ל גם הך רומיא דקאמר רבין מכיסין אשורים דאמאי בשורים הוי הגדול הקדש ואמאי לא נימא כאן דמטבע הגדולה הקדש ורק סבירא ליה דזה לא פריך משום דהא במנחות דף ק"ח מפרשינן הטעם גבי שוורים דמש"ה הוי הגדול הקדש משום דמקדיש בעין יפה מקדיש וא"כ הא י"ל דלר"ש דס"ל בערכין דף י"ד דמקדיש בעין רעה מקדיש לא הוי הגדול שבהן הקדש (ועיי' ב"ב דף ע"א ואין סתירה לכאן דשם אמרינן דלר"ע מודה ר"ש דבעין יפה מקדיש כמו במכירה להדיוט אבל לא להעדיף מהדיוט וי"ל דהמשנה אתי' כר"ש ומש"ה הקשה ליה מהא דלוגין דר"ש הא ס"ל אין ברירה וממה נפשך קפריך ומיושב קושית התוספות ולפרש"י דר"פ סבירא ליה דלר' שמעון אין ברירה הא מוכרח דר' שמעון אזל בתר פדי' ואם כן הדרא קושי' הגמר' על ר"ה לדוכתה דהא לא מצי אתי' הך ברייתא כר"ש כלל ומוכרח דלא כר"ה וגם למ"ד מקדיש בעין יפה מקדיש פודן אגב קרקע ומש"ה פריך הגמר' לר"פ לשיטתו דלפרקינהו אגב ארעא ומיושב סוגי' הגמר' וגם פסקו של הרמב"ם מיושב היטב דלפי מה דמסיק רבא בגיטין דטעמם משום שמא יבקע הנוד שפיר הוי הלכה כר"ה אבל לתי' הב' של התוס' דגם מ"ד דס"ל אין ברירה מצי ס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי והא דפריך לא משכחת דמביא ביכורים הוי רק לר' יוחנן דס"ל דמחזירין ביובל הדר קשה דאע"ג דלר"פ ס"ל לר"ש אין ברירה מ"מ מצי ס"ל דלא אזלינן בתר פדי' והא דס"ל דגם בהקדיש מקודם הוי כשדה אחוזה נאמר כמו דרצה הגמר' לומר בגיטין דס"ל ק"פ לאו כקהג"ד ומש"ה למת אביו ואח"כ הקדישה לא צריך קרא כלל ומצי גם ר"פ לומר כר"ה ומאי הקשה הגמר' לר"פ לפרקינהו אגב ארעא

ולכאורה הי' נראה לומר דגם לתי' הב' של התוס' ניחא ונאמר דאע"ג דהגמ' רצה לומר בגיטין דר"י ור"ש ס"ל ק"פ לאו כקהג"ד ודחי לה מ"מ לפי האמת ס"ל להגמר' דר"ש ע"כ ס"ל דק"פ כקה"ג דמי והוא דבחולין דף קל"ח מדייק על הא דתנן הלוקח גז צאנו של עו"ג פטור מראשית הגז הא קנה צאנו לגזוז חייב דשוב קרינן בו צאנך והרי לכאורה דבר זה תלוי בהך סברא דאי נאמר דהוי כקה"ג מש"ה שפיר קרינן בו צאנך אבל אי נאמר דלא הוי כקה"ג א"כ אכתי לא הוי צאנך כלל וא"כ הרי בחולין דף קל"ו מדייק על הא דתני באותו משנה עצמה חומר בזרוע כו' ופריך ולתני חומר בראשית הגז שנוהג בטרפה משא"כ במתנות ומשני הא מני ר"ש דס"ל טרפה פטור מראשית הגז הרי דהך משנה אתי' כר"ש ומוכרח דס"ל לר"ש לפי האמת דק"פ כקהג"ד וכיון דס"ל לר"פ דר"ש ס"ל א"ב א"כ ע"כ מוכרח דלא כדר"ה ופריך הגמר' שפיר אמנם באמת ודאי אי אפשר לומר דזה יהי' תלוי בזה דא"כ הא תיקשה לר"ל דס"ל דלאו כקהג"ד מהך משנה דמדייקינן הא צאנו לגזוז חייב ובסוף פ' השולח אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל ומביא שם ברייתא כוותי' דר"ל והרי אדרבה המשנה דחולין מוכחת כר"י ובאמת דבזה מיושב לנו היטב שיטתו של הרמב"ם דרש"י והר"ן פירשו החילוק דבלוקח גז צאנו פטור דלא הוי צאנך כיון דלא קנה רק הגיזה אבל לקח צאנו לגזוז הוי צאנך אבל הרמב"ם לא חילק בזה כלל וכתב בפרק יו"ד מה' ביכורים הלוקח גז צאנו של עו"ג אחר שגזזן העו"ג פטור מרה"ג ולדידי' אם לקחן במחובר חייב והובאו דבריו בשו"ע יו"ד סימן של"ג וכ' הרמ"א וי"ח ואומרים דפטור אם לא לקח הצאן לגיזתן והנראה דטעמו של הרמב"ם דכיון דק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ הא ליכא שום מעלה במה שקנה הצאן וע"כ מפרש החילוק בין אחר גזיזה לקודם גזיזה דבקנה קודם גיזה חייב אפי' אם לא לקח הצאן כיון דגם בלקח הצאן לא הוי גוף הצאן שלו ולדעת רש"י והר"ן ההכרח לומר דזה לא תלוי כלל בזה ולענין רה"ג לא בעינן כלל שיהי' לו בהצאן קנין הגוף וגם כשיש לו קנין בהצאן לפירות סגי ועכ"פ לתירוץ הראשון של התוס' מיושב השגת הראב"ד

אמנם זה מספיק רק ליישב סוגית הגמרא הא דפריך בפשיטות על ר"פ ולא משני דס"ל כר"ה דע"כ ר"פ לא ס"ל כר"ה אבל דעת הרמב"ם אינו מיושב בזה דלהרמב"ם בעצמו אין תי' זה עולה דהרי איהו פסק בפרק ד' מה' ביכורים דהמוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובפרק י"א מה' שמיטה כתב דהאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וכבר הקשו עליו רבים דלדידיה תשאר קושית רב יוסף דהא לא משכחת לה ביכורים רק חד בר חד וכבר מבואר במחברים לתרץ דבריו אמאי לא חשש להא דרב יוסף וא"כ הא שפיר י"ל גם לר"פ כן דאע"ג דס"ל לר"ש אין ברירה מ"מ מצי ס"ל ק"פ לאו כקה"ג וכמו שפסק הרמב"ם ומצי ס"ל כר"ה ומאי פריך הגמרא ומוכח דסתמא דגמרא ס"ל להלכה דלא כר"ה

והנה הפני יהושע בגיטין סוף פ' השולח כ' לתרץ דעת הרמב"ם דס"ל דהא דפסקינן בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה הוי הטעם משום דמספקא לן ומש"ה בדרבנן הוי ספיקא לקולא ובדאורייתא להחמיר וכיון דהוי ספק ס"ל להרמב"ם דאע"ג דמחזירין זה לזה ביובל מ"מ חוזרין ונוטלין כל אחד חלקו הראשון ולא בטלה החלוקה ומש"ה שפיר מביא ביכורים וקורא ורק לר' יוחנן דס"ל בסוף ביצה גם בדרבנן אין ברירה וסבירא ליה דבודאי אין ברירה ולא מהני גם בדרבנן וגם דר' יוחנן הא אמר בגיטין דף כ"ה דבאמר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש בו דאינו פוסל כלל אפי' לכהונה דס"ל אין ברירה ואפי' לקולא ולדידיה צריך להחזיר לגמרי מ"ה קאמר רב יוסף דאי לאו דקנין פירות כקה"ג לא משכחת ביכורים לדידיה ואין תי' זה עולה דא"כ נפשוט מהא דביכורים דודאי יש ברירה דהא אין סברא לומר דחיובה שחייבה התורה ביכורים הוי רק בחד בר חד גם תי' הראשון שכ' הפ"י שם וכן תי' השאגת אריה בסי' צ' לא נראה לי ולא ראיתי להאריך בזה] והנראה לישב דעת הרמב"ם דס"ל דגם למ"ד אין ברירה הוי הפי' דמספקא לן דלמא נטל זה חלקו של השני ולא דודאי הוי כן והוי רק ספק לחודא וכדעת התוס' בגיטין דף מ"ז וא"כ הא דמחזירין זה לזה ביובל הוי משום ספק דאורייתא דהוי לחומרא וכל זה הוי אי נימא דספק דאורייתא הוי לחומרא מדאורייתא אבל אי נאמר דמדאורייתא הוי לקולא א"כ גם אי א"ב מ"מ א"צ להחזיר מדאורייתא שפיר מצי ס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי והא דקאמר רב יוסף בגיטין דאי לאו דאר"י ק"פ כקה"ג דמי כו' הוא משום דס"ל לר' יוחנן בפ' כל הגט דגם לקולא אמרינן אין ברירה הרי דלא מטעם ספק קאמר דא"ב רק דס"ל דודאי לא הוברר ולדידיה צריך להחזיר לגמרי מן התורה אבל הרמב"ם פוסק דאין ברירה הוי ספק ולדידיה לא קשה כלל קושיתו של רב יוסף