בית הלוי חלק א קנד

בביתו ואפשר דומה למצה שהוציאו מרה"י לר"ה דיוצאין בו ולא הוי בכלל מהב"ע כמו דאיתא בירושלמי הובא בה' פסח בחק יעקב סי' תנ"ד יעו"ש ואע"ג דלא דמי כלל דשם כבר כלתה העבירה והלכה לה ובעת קיום המצוה ליכא לעבירה אבל בנוטלו בביתו הרי כל רגע איכא האיסור מ"מ הא אפשר לומר דגם בכה"ג לא הוי מהב"ע כיון דקיומה של המצוה אינו תלוי בהעבירה שעושה והי' יכול לקיים מצוה בלי העבירה שלא יטלנו בביתו בכה"ג ליכא מהב"ע אמנם הא כבר כתבנו באות ז' דעיקר הסברא דחוק טובא לומר דהוי גזה"כ בבית ולא בידו דנהי דמה שהקשינו שם על זה מהא דאמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת ומשמע דבבריאה לא משכחת כלל לאיסורא ואפי' בבית לא קשה על הר"י דהרי י"ל דהר"י ס"ל כהרמב"ם שפוסק דבחתך בו בשר או שחט מסוכנת אסורה כל הבהמה וזה לא שייך לומר בבריאה דהא אע"ג דעבר על לא תביא לא נאסרת הבהמה בשביל זה אבל עיקר הסברא דחוקה וכמש"כ

[יג] וע"כ נראה דאע"ג דחזינן דהר"י לא ס"ל כהרמב"ן וס"ל דגם משמשין הם בכלל חרם וא"כ על הא דכתב הרמב"ן דאינם בכלל לא ידבק בודאי חולק עליו אבל מ"מ בזה מודה לי' דלאו דלא תביא לא קאי כלל על משמשין ולא מטעמו של הרמב"ן שכתב משום דמסיים בו שקץ תשקצנו כי חרם הוא אימעוט משמשין דאדרבה בסיפא דקרא סמכינן גם משמשין לטומא' וכמש"כ רק מטעם אחר דס"ל להר"י דתועבה לא נקרא רק ע"ג עצמה ולא המשמשין וסמך לזה בנדרים, דף נ"א גבי תועבה דעריות דקאמר מאי תועבה תועה אתה בה דשם של תועבה לא קאי רק על עצם התועבה ולא על משמשי התועבה וא"כ ניחא הא דאמר רבא אם נטל יצא והנראה עוד ראי' לזה דבמכות דף כ"א על הא דתני' המבשל גיד הנשה ביו"ט ואכלו לוקה חמש מוקים לה רבא במבשל בעצי אשרה ואזהרתי' מלא ידבק בידך מאומה מן החרם א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי וללקי נמי משום לא תביא תועבה אל ביתך אלא כגון שבישלו בעצי הקדש ובודאי לכאורה קשה דבתחילה מאי ס"ד דרבא דמוקים לה בעצי אשרה ומביא לאזהרה דידי' מקרא דלא ידבק דכתיב גבי ממון עיר הנדחת ומדוע שביק לקרא דלא תביא תועבה דכתיב בע"ג עצמה אבל לפמש"כ בדעת הר"י ניחא דרבא לא רצה לאוקמא באשרה שעובדין אותה והוי ע"ג דא"כ איכא ב' מלקות משום לא ידבק ומשום לא תביא והוי שש מלקות והברייתא לא תני אלא חמש מלקות ומש"ה מוקים לה רבא באשרה שמטמינים תחתי' ע"ג והוי משמשין וליכא משום לא תביא ולוקה רק משום לא ידבק ומשום לא תחמוד ליכא דקאי על ציפוי הר [ועיי' במס' ע"ג דף מ"ה בתוס' ד"ה תנא קמא ורב אחא הקשה דא"כ דהברייתא איירי באיסור ע"ג א"כ הא גופה קשה על הברייתא אמאי תני לוקה חמש לתני לוקה שש ובאשרה שעובדין אותה בעצמה וללקי נמי משום לא תביא אלא ע"כ לא איירי כלל הברייתא באיסורי ע"ג ומש"ה קאמר עייל עצי הקדש אבל להרמב"ם דגם במשמשין איכא הני לאוין קשה מאי ס"ד דרבא ויותר קשה להרמב"ן דס"ל דבמשמשין ליכא גם לא ידבק וא"כ רבא דקאמר ואזהרתי' משום לא ידבק ע"כ קאי על אשרה הנעבדת בעצמה א"כ קשה מאי ס"ד דרבא דליכא בו משום לא תביא אבל לפמש"כ להר"י ניחא

[יד] והנראה בדעת הרמב"ם דודאי גם איהו מפרש דרבא דקאמר ואזהרתי' מולא ידבק מוכרח דס"ל דלא תביא לא קאי על משמשין ומוקים לה רבא באשרה שמטמינין תחתי' ע"ג והא לא הוה קשה לי' לרבא דא"כ דאיירי באיסור ע"ג א"כ ה"ל להברייתא למתני לוקה שש ובאשרה הנעבדת זה לא איכפת לי' לרבא די"ל דאיירי רק במשמשין ורב אחא דהקשה לי' וללקי נמי משום לא תביא ס"ל להרמב"ם דחולק על עיקר סברת רבא וס"ל דגם במשמשין איכא הך דלא תביא וס"ל להרמב"ם דבהך סברא גופה חולק רבא ורב אחא ואין זה דוחק דהא בלא"ה מצינו לכאורה מאן דס"ל דבמשמשין ג"כ איכא הך דלא תביא דיעויין בשבת דף פ"ב דקאמר ר"ע מנין לעבודת כוכבים שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה ובירושלמי דשבת וכן הוא בירושלמי דמס' ע"ג פ"ג ה"ו איתא כתיב תועבה בע"ג וכתיב תועבה בנדה וכתיב תועבה בשרצים אבל אינו יודע לאיזה דבר הוקשה ר"ע אומר לתועבה שבנדה הוקשה כו' הרי דס"ל להירושלמי דעיקר ילפותא דר"ע הוי מג"ש דתועבה תועבה והא דקא יליף לה ר"ע במשנה מקרא דתזרם כמו דוה לא דעיקר לימודו של ר"ע הוי מזה רק דמכאן יליף דלתועבה שבנדה הוקש ומסיק שם בירושלמי אית מתניתא אמרה ע"ג כנדה ומשמשי' כנדה ואית מתניתא אמרה ע"ג כנדה ומשמשי' כשרץ הרי דאיכא מתניתא דס"ל דגם במשמשין ס"ל לר"ע דהוי כנדה ולשיטתו של הירושלמי דעיקר לימודו של ר"ע הוי מג"ש דתועבה תועבה ויצא לנו להרמב"ם דהך ברייתא ס"ל דלא תביא תועבה קאי גם על משמשין ומהא דבש"ס דידן אמרינן דבמשמשין מודה ר"ע דהוי רק כשרץ אין סתירה לזה דהא ש"ס דידן לא קאמר דמג"ש דתועבה תועבה יליף לה רק ס"ל דעיקר הלימוד הוי מקרא דתזרם כמו דוה ועכ"פ מדברי הירושלמי הא מוכח להדי' דהך ברייתא דס"ל גם במשמשין כנדה דס"ל דלא תביא קאי גם על משמשין ומש"ה מפרש לה הרמב"ם דאע"ג דמוכח מדברי רבא דלא תביא לא קאי על משמשין מכל מקום רב אחא שהקשה דללקי נמי משום לא תביא ס"ל דקאי גם על משמשין ופוסק הרמב"ם כוותי' דרב אחא מדחזינן דסתמא דגמר' במכות חששה לקושייתו של רב אחא והדר בו מאוקימתא דרבא ומוקים לה שבישלו בעצי הקדש ומש"ה כתב הרמב"ם דהנהנה ממשמשין לוקה גם משום לא תביא ולפי"ז ניחא שפיר הא דאמר ר"נ סכין של ע"ג מותר לשחוט בה ואין אנחנו צריכין לדוחקו של הכ"מ שכתב דהרמב"ם מפרש להך מותר דיעבד אם שחט דלפי"ז שפיר י"ל דהך מותר הוי לכתחילה וככל מותר שבש"ס רק ר"נ ס"ל כרבא דבמשמשין ליכא לאו דלא תביא והרמב"ם לשיטתו שפוסק דגם במשמשין לוקה משום לא תביא מש"ה כתב רק אם שחט בה בדיעבד ודו"ק

ואגב אכתוב מה שראיתי מקשים על הא דאמרינן מותר לשחוט בה מקלקל הוא ומסיק פעמים שאסור במסוכנת א"כ הא גם בבריאה כששחט חצי הסי' הוי מסוכנת ונמצא בגמר השחיטה הוי מתקן וצ"ל אסור אמנם זה ניחא דהרי כשמשלים לחתוך הרוב אותו משהו של הרוב בעצמו לא הוי שחיטה רק בהצטרפות החצי הראשון וביחד הוא דהוי שחיטה וביחד הא הוי מקלקל וזה פשוט וברור

סימן מח

יבאר דין איסורי הנאה אי מקרי שלו עדיין או דיצאו מרשותו לגמרי וכבר דברו בו כמה מחברים ואמרתי לבאר הדברים על נכון ופרטי חילוקיהם

הרמב"ם כתב בפרק ח' מהל' לולב דאתרוג האסור באכילה פסול כל שבעה דלא הוי לכם וכתב המג"א בסי' תרמ"ט ס"ק כ' דלהרמב"ם הא תשאר קושי' התוס' בסוכה דף ל"ה שהקשו שם דלמה לן סברא בלולב של אשירה דכתותי מכתת שיעורא תיפוק לי' שאין בו דין ממון ולא הוי לכם ותירצו התוס' דאיצטריך האי טעמא דכתותי מכתת שיעורא לפוסלו גם ביום שני ולהרמב"ם קשה דהא מחמת פסול דלכם פסול גם ביום ב' ותי' המג"א דהרמב"ם מתרץ דרק אתרוג דראוי לאכילה דרשינן לכם שלכם יהא לאכלו אבל גבי לולב דאינו ראוי לאכילה לא שייך למדרש כן וכיון שהוא שלו אע"פ שאסור בהנאה שלכם קרינן בו ומש"ה צריך לטעמא דכתותי מכתת שיעורא וכבר הקשו עליו דהרי דבר האסור בהנאה הוי הפקר וכדאמרינן שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ואלו הן חמץ בפסח ובור בר"ה גם בכריתות דף כ"ד איתא שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה דמיד דנאסר נעשה הפקר וכן בב"ק דף ע"א אמרינן שוחט לע"ג כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמריה קטבח וכן קאמר שם על שור הנסקל וכן בנדרים דף פ"ה גבי קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו בע"כ