בית הלוי חלק א קנב

כו' אבל ע"ג עצמה יש לה לאו אחר לא ידבק בידך מאומה מן החרם ולוקה נמי משום לא תביא תועבה כו' אבל משמשין נראין הדברים שאינם בכלל לא תביא שאלו כן ילקה שלש משום לא תחמוד ומשום לא ידבק ומשום לא תביא אלא ע"ג בלבד הוא דנקראת חרם דכתיב כי חרם הוא עכ"ד וא"כ י"ל דהרא"ש והר"ן ס"ל כן ומש"ה במשמשין ליכא איסורא כלל בהכנסה בלא הנאה ומש"ה ס"ל דסכין של משמשי ע"ג מותר לשחוט בו לכתחילה אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דלא תביא קאי גם על משמשין וכמו שכתב להדיא דע"ג ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא וכיון דחזינן דרבנן אסמכו על הך קרא ואסרו גם בהכנסה גרידא בלא שום הנאה מש"ה ס"ל דגם במשמשין איכא איסורא דרבנן גם בלא הנאה ומש"ה כתב אם שחט בה דיעבד

[ט] ואין להקשות על זה שכתבנו דלהרמב"ם דסבר דלא תביא קאי גם על משמשין מש"ה גם במשמשין איכא איסורא דרבנן בהכנסה בלא שום הנאה א"כ היאך קאמר רבא במס' סוכה דף ל"א לולב של ע"ג לא יטול ואם נטל יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו וכן אמרינן ביבמות דף ק"ג דבסנדל של ע"ג לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה משום דלאו ליהנות ניתנו ומאי הוי דליכא הנאה הא מ"מ עבר על איסורא דרבנן דבמה דאוחזו ומשתמש בו קעבד איסורא גם בלא הנאה וא"כ הא הוי מצוה הבאה בעבירה ואמאי יוצא בו זה לא קשה כלל דהא י"ל דס"ל להרמב"ם דרק גבי עבירה דאורייתא אמרינן הך סברא דמצוה הבאה בעבירה אבל באיסורא דרבנן ליכא כלל הך סברא דמצוה הבאה בעבירה ועיין בפסחים דף ל"ה דאמרינן יוצאין בדמאי ופריך דמאי הא לא חזי ליה ופרש"י ואמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבד אתה יוצא בו ידי מצה יצא מי שיש לו איסור אחר אי נמי ה"ל מהב"ע הרי להדיא כתב רש"י דגם בדרבנן אמרינן הך דמהב"ע מ"מ הא י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כן וס"ל דבדרבנן לא אמרינן הך דמהב"ע ואדרבה אני אומר דמכח הך סוגיא יצא ליה להרמב"ם ולהסמ"ג דעתם במה דס"ל דהך לאו מדאורייתא עיקרו קאי רק על הנאה והא דאסור גם להשכיר לבית דירה הוי רק אסמכתא בעלמא דלא הוי ניחא להו לומר דהוי דרשה גמורה ומה"ת אסור גם בלא הנאה א"כ אמאי יוצא בלולב של אשירה וגם סנדל של ע"ג אמאי חליצתה כשרה הא הוי מהב"ע דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דלא תביא קאי גם על משמשין וגם ס"ל דידו לא גריעי מביתו ומש"ה מוכרח מדיוצאין בו דמדאורייתא אינו עובר על לא תביא רק בנהנה וכיון דמצות לאו ליהנות ניתנו ליכא איסורא דאורייתא ולהתוס' דע"ג והרא"ש והר"ן שם דס"ל דגם הכנסה גרידא אסור מדאורייתא הרי הם ס"ל דבמשמשין ליכא הך לאו כלל ומש"ה אם נטל יצא וליכא מצוה הבאה בעבירה כלל ואין להקשות על זה מהא דכתב הרמב"ם בפרק ה' מה' איסורי מזבח אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואצ"ל מן הערלה וכה"כ מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה והנה בשלמא בערלה וכה"כ דהוי איסורי הנאה שפיר כתב דהוי מהב"ע דההבאה הוי הנאה וכמש"כ המל"מ שם אבל מש"כ דגם בטבל הוי מהב"ע ע"כ צריך לומר דטעמו הוא משום דטבל אסור בהנאה של כילוי וכמש"כ התוס' במס' שבת דף כ"ו ד"ה אין מדליקין בטבל ואם כן כשמנסך הוי מהב"ע הרי כתב המל"מ בפרק י"א מה' תרומות הי"ח דדעת הרמב"ם דהנאה של כילוי מותר מה"ת לזר בתרומה ומוכח דס"ל דגם באיסור דרבנן שייך סברא דמהב"ע זה אינו חדא די"ל דבטבל מודה הרמב"ם דהוי דאורייתא ועיין במל"מ בפרק ב' מה' תרומות ועוד דבלא"ה דברי הרמב"ם נפלאו מאד דבחדש לפני העומר הא מותר בהנאה של כילוי וכמבואר בפסחים דף כ"ג והיאך כ' דמחדש ג"כ אין מביאין נסכים משום מהב"ע וא"כ הא דסיים דהוי מהב"ע קאי רק על ערלה וכה"כ לחוד ולא על חדש וא"כ לא קאי ג"כ על טבל ועיקר הטעם דאין מביאין מטבל הוא משום דאסור באכילה ולא הוי ממשקה ישראל וכמבואר טעם זה בכמה דוכתי בש"ס ובדרך חידוד הלכה אמרנו דהני ב' טעמים צריכין דטעם דממשקה ישראל לחודא אינו מספיק אם לא טעם דמהב"ע דאע"ג דטבל אסור באכילה מ"מ הרי הך דנסכים הוי מצות עשה להביא נסכים וא"כ אע"ג דבעינן ממשקה ישראל מ"מ אין הכוונה שיהיה מותר באכילת רשות רק גם אם יהיה מותר באכילת מצות עשה וכגון מצות אכילת מצה וכדומה ג"כ שוב הוי ממשקה ישראל כיון דמותר באכילה באופן דהוי מצוה דומיא דנסכים ורק משום דאכילת מצוה אסור בטבל דהוי מהב"ע משו"ה אין מביאין ממנה נסכים דלא הוי ממשקה ישראל אמנם להעמיד זה בכוונתו של הרמב"ם קשה לומר כן כיון דבכל הלכה זו לא הזכיר כלל הך דממשקה ישראל וצע"ק ועכ"פ נהדר לדידן דשפיר י"ל דס"ל דבדרבנן לא הוי מהב"ע

[יוד] אמנם הגם דדברינו בדעת הרא"ש והר"ן נראים נכונים לומר כן דס"ל כהרמב"ן דהא דלא תביא לא קאי על משמשין מ"מ על דברי התוס' דמס' ע"ג דף כ"א ד"ה אף דמבואר מדבריהם ג"כ דבהכנסה גרידא אסור מדאורייתא אי אפשר לומר כן ולדידהו לכאורה מוכרח לומר כמו שרצינו בתחילה לומר דס"ל דרק בהכנסה לבית אסור וכמו שנבאר: דהנה עיקר סברתו של הרמב"ן דלא תביא לא קאי על משמשין טעמו הוא כמו שהעתקנו לשונו למעלה דע"ג בלבד נקראת חרם ובפסוק זה כתיב ולא תביא תועבה אל ביתך שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ומש"ה לא קאי על משמשין וזהו ג"כ טעמו של הרמב"ן דס"ל דגם דלא ידבק בידך מאומה מן החרם לא קאי על משמשין וכמו שהעתקנו לשונו למעלה וא"כ נראה להוכיח דהתוס' דע"ג ע"כ לא ס"ל כן דהנה במסכת ע"ג דף ע"ד תנן ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ג ועורות לבובין ועיין בזבחים דף ע"ב בתוס' ד"ה אלא שכתבו דהך יין נסך איירי בחביות סתומות ומש"ה חשיבי ולא בטלי ושוב הביאו דברי הירושלמי דקאמר על הך משנה יין נסך ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ומדמפרש הירושלמי הטעם דמש"ה הוי בכל שהוא משום דכתיב בהו מאומה הא הוי גם בחביות פתוחות ושמא לא הביא הירושלמי פסוק זה אלא למימרא דמיני' ילפינן דאסורין בהנאה עכ"ד התוס' הרי דיש לנו בזה שני שיטות או דנפרש דאיירי גם בפתוחות והירושלמי הביא הפסוק הזה לראיה דבאיסור של ע"ג כתיב בתורה מאומה ומש"ה הם אוסרין בכל שהוא או דאיירי בחביות סתומות ולא בטל משום חשיבותא וגם בכל האיסורין בכה"ג לא בטל והירושלמי הביא הפסוק דמיני' ידעינן דהני תלת אסורין בהנאה וממילא לא בטלו כיון דהוי חביות סתומות חשיבא ולהרמב"ן דס"ל דלא ידבק לא קאי על משמשין דלא נקרא חרם רק גוף ע"ג א"כ הרי קשה עליו מהך ירושלמי דהביא על תקרובת ע"ג דהיינו יין נסך ועורות לבובין הך קרא והניחא אם נאמר כפי' השני דהירושלמי הביא הפסוק לראיה דכתיב בע"ג מאומה ומש"ה הוי בכל שהוא א"כ ניחא גם להרמב"ן דהביא שפיר הפסוק לראי' דגבי ע"ג כתיב מאומה ומש"ה הוי בכ"ש וילפינן משמשין ותקרובת מע"ג עצמה וסברא זו כתבה הרמב"ן עצמו שם במנין המצות אחר שכתב דחרם לא הוי רק ע"ג לחודא והקשה בעצמו מהא דתנן בשבת דף צ' ר' יהודה אומר אף המוציא משמשי ע"ג כל שהוא שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ותי' הרמב"ן דהביא ראיה מפסוק זה רק דבע"ג כתיב מאומה וילפינן משמשין מע"ג וכמו כן נפרש הך דירושלמי אבל לפי' הראשון של התוספות דאיירי בחביות סתומות ולא הביא הירושלמי הפסוק רק דמש"ה נאסרין בהנאה הא מוכרח להדיא דלא כהרמב"ן וגם במשמשין איכא הך דלא ידבק וזה ברור וא"כ יצא לנו דלהרמב"ן ע"כ איירי גם בחביות פתוחות והנה יעויין ביבמות דף פ"א בתוס' ד"ה ר' יוחנן שכתבו להקשות על הא דתנן במס' ע"ג דיין נסך לא בטל והא איירי בחביות סתומות וכבר תני לה במס' ערלה ותירצו בשם הר"י דאיצטריך לאשמעינן דמחמרינן ביין נסך ואע"ג דלא כתיב איסורא בדאורייתא אלא בדברי קבלה ולכאורה קשה לי על שיטתו של