בית הלוי חלק א קמז

ביבמות לדידהו ודאי מוכרח דיש ב' איסורים על הדבר וכמו שתי' רב אשי ביבמות מידי חטאות קתני אלא איסורא כו' וכמש"כ למעלה אמנם מדברי התוס' סוף נדרים שהקשו אמאי תהא נטולה מן היהודים מוכרח דס"ל דגם לענין איסור לא חל למאן דלא ס"ל כולל וכן מוכח מדברי התוס' דחולין דף צ' וכבר נתבאר לעיל דהם ע"כ חולקים וס"ל דמאן דס"ל כולל חל גם בקל על חמור ומש"ה שפיר קאמר רב אשי דלקוברו קאמר כיון דחל

ובדעת התוס' דחולין שכתבנו דגיד דמוקדשין סבירא לי' דמותר לכאורה היה אפשר לומר לדעתם בדרך אחרת דס"ל דעד כאן לא אמרינן ביבמות דלקוברו חל שפיר רק היכא דהוי כולל אלא דלא חל משום דהוי קל על חמור או למאן דלא ס"ל כולל דמ"מ לענין שיהיה על הדבר שני איסורים חל שפיר אבל היכא דלא הוי כולל כלל וכמו בגיד על מוקדשין ס"ל דגם לענין איסור לא חל כלל וטעמם דהא ביבמות דף ל"ג פליגי ר' חייא ובר קפרא באיסור בת אחת אליבא דר' שמעון אי חייב ב' דב"ק ס"ל דלר"ש גם בבת אחת אינו חייב רק אחת ופריך שם מהא דתניא זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בע"מ ומשום טומאה דברי ר' יוסי ר"ש אומר אין כאן אלא משום זרות ומשום בע"מ בלבד ואילו מליקה שיירי' כו' תיובתא דב"ק הרי דמדקדק מדלא תני גם זר שאכל מליקה דלא משכחת לה בכולל רק בבת אחת מכלל דבבת אחת מודה ר"ש דחייב ב' ומש"ה לא נקט רק הני דמשכחת לה בלא בת אחת וא"כ גם אנחנו נדקדק כן להיפוך דמדלא נקט רק הני דמשכחת בהו כולל ולא נקט אופן דלא הוי בו כולל כלל ולאשמעינן רבותא בדר' יוסי דאפ"ה חייב ב' מכלל דהיכא דלא הוי כולל גם ר' יוסי מודה דאינו חייב רק אחת וא"כ הרי ביבמות שם מסיק רב אשי דהנך חיובי דקאמר ר' יוסי הוי רק לקוברו ומוכח דבלא כולל ליכא ב' איסורים כלל ולפי תי' זה הא לא מצינו מי שיחלוק על התוס' דחולין רק הרמב"ם שהבאנו בראשית דברינו אבל על התוס' דסוף נזיר מוכרח לומר כמו שכתבנו למעלה

ולפי דברינו הנאמרים למעלה דלהרמב"ם איכא בכל גווני שני איסורים יצא לנו מזה במי שאסר על עצמו אכילת נבילה ונתערבה אותה חתיכה בשאר בשר דאע"ג דמצד איסור נבלה בטילה מ"מ אסורים התערובת מצד איסור הנדר דלא בטל דהוי דבר שיש לו מתירין כיון דגם איסור זה חל לענין איסורא להרמב"ם (ויעויין בשו"ת צמח צדק סימן ס"ט שכתב דביצה מתרנגולת טרפה שנולדה ביו"ט ונתערבה באחרות דאין לו ביטול דהשתא ביו"ט הא יש עליו שני איסורים איסור טרפה ואיסור נולד משא"כ אם ימתין עד אחר יו"ט לא יהי' עלי' איסור נולד וחשיבא דבר שיש לו מתירין ואע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ באיסור כולל קיי"ל דחל וכאן חל איסור נולד בכולל מיגו דחל איסור נולד על שארי בצים שנולדו ביו"ט מן הכשירות ודברים אלו מוקשים מאד וכמו שעמד עליהם בשו"ת הגאון ר' עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א בסימן ס"ה דלא הוי כולל כלל דלידתה של ביצה זו לא גרמה האיסור לאחרות ולפי המבואר לעיל תלוי בפלוגתא של התוס' והרמב"ם דלהרמב"ם הא בלא כולל חל שפיר איסור השני] ולא מבעי אם אסר עליו הנבלה בנדר דהא כבר מבואר בראשית דברינו דדעת רש"י דנדר חל על האיסורין אלא אפילו אסר עלי' בשבועה דלכ"ע לא חל על נבלה מ"מ לענין איסור הא הוי דשיל"מ וע' בתשב"ץ סי' קל"ה בראובן שהי' חבר עיר ונוטל פרס מקופת הקהל ונדר הנאה משמעון וגם שמעון הדירו מנכסיו וכ' הוא ז"ל דאסור לו ליהנות מהקופה מחמת ממון שמעון שמעורב בו ולא אמרינן דיבטל ברוב דנדרים הוי יש לו מתירין ומהרי"ט ח"א סי' ה' כתב ע"ז דלא הוי דשיל"מ דהרי אין ביד ראובן לשאול על נדר שמעון אם לא ישאל שמעון בעצמו על נדרו וא"כ לא הוי אצל ראובן דשיל"מ וטעמו של התשב"ץ ראיתי זה כמה דס"ל כסברתו של הצמח צדק דכל היכא דעתה יש עליו ב' איסורים ואח"כ יהיה עליו רק איסור אחד ג"כ חשיב דשיל"מ וא"כ הא עתה יש עליו גם איסור נדרו ועל זה יכול לשאול ולא בטל אכן זה אינו מספיק עדיין דהרי אין נדר חל על נדר לחייבו ב' וכמו שכתב הר"ן בנדרים דף י"ח וא"כ קודם שישאל ראובן על נדר עצמו לא חל עליו נדר שמעון כלל מחמת נדרו הקדום וכשישאל על נדרו הא יחול עליו נדר שמעון וכדאמר רבא בשבועות דף כ"ז דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה וא"כ מה ירויח בשאלתו רק מחליף מאיסור לאיסור ולדברינו תלוי זה בפלוגתא של התוס' והרמב"ם דלהתוס' לא הוי דשיל"מ אבל להרמב"ם הוי שפיר דשיל"מ. אכן מטעם אחר יש לפקפק בזה דהא בנדרים דף נ"ט אמרינן דנדר הוי דשיל"מ ותרומה לא הוי דשיל"מ משום דבתרומה ליכא מצוה בשאלה אבל בנדר הוי מצוה בשאלה וא"כ הא י"ל דזה שייך באוסר עליו דבר המותר וכשישאול עליו תהיה היתר אבל בנדר מנבלה דגם כשישאל על נדרו תהיה אסורה עליו הא לא מצינו דבכה"ג יהיה מצוה לשאול עליו והא אדרבה בנדרים דף ח' אמרינן מנין שנשבעין לקיים המצוה שנאמר נשבעתי כו' וגם כשרים עושין כן ולא מבעי להסוברים דבנדר שלא לצחוק דלא מהני ליה התרה אלא אפילו להפוסקים המובא ביו"ד דמהני ליה התרה מ"מ הא פשיטא דמצוה ליכא וגם בדברי התשב"ץ צ"ע כן דכיון דגם אם ישאל על נדרו יהיה אסור משום נדר שמעון מנ"ל דבכה"ג יהיה עליו מצוה לשאול על נדרו ויש לדבר בזה

סימן מה

יבאר סוגי' אחת במס' נזיר דף כ"א

במה שהקשינו בסי' הקדום על הא דתנן בסוף נדרים נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים וכ' התוס' דמש"ה חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים אע"ג דאיכא איסור א"א משום דחל בכולל דהבעל והקשתי מהא דבנזיר דף כ"א מבעיא לן בבעל אי מיעקר עקר או מיגז גייז ותיפשוט ליה דמיגז גייז דאי מיעקר עקר וכשמיפר לה הוי כלא נדרה עליו כלל א"כ אמאי תהא נטולה מן היהודים הא ליכא שום כולל וע"ש מש"כ לתרץ זה ואמרתי לכתוב עוד דבר א' הנראה לי בזה דהנה בנזיר שם אמרי' למאי נ"מ לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מיעקר עקר ההיא נמי אשתראי וא"א מיגז גייז חברתה אסורה ופשט לה שם מהא דתניא האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ואי אמרת מיגז גייז עולה נמי תייתי ואמר שם כ"ב עוד ת"ש דתניא בהדיא האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והיפר לה היא מותרת וחברתה אסורה ש"מ מיגז גייז ופי' התוס' שם בד"ה ת"ש דפשט ליה דהוי פלוגתא דתנאי בהני ב' ברייתות] מר זוטרא בריה דר"מ אמר היינו דרמי בר' חמא דבעי רמב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיס אינש בעיקרא מתפיס או דלמא בצננא מתפיס וכתבו שם התוס' בד"ה מר בשם יש מפרשים דה"פ דמר זוטרא בא לדחות הפשיטותא השני' דלעולם י"ל לכ"ע מיעקר עקר והא דחברתה אסורה היינו דבעי רמב"ח בהיה לפניו בשר זבחי שלמים אחר זריקה שמותר באכילה והתפיס בו ככר א' ומבעיא ליה דלמא בעיקרא מתפיס וכוונתו כמו שהיה מקודם זריקה דאסורה וכמו כן הכא אע"ג דמיעקר עקר מ"מ שפיר אסורה חברתה דבעיקרא קמתפסה קודם שהיפר לה בעלה. והקשו עליהם התוס' דלא דמיא כלל דברמב"ח הזריקה אינו מתרת אלא מכאן ולהבא ושייך לומר דבעיקרו מתפיס אבל הכא אי מיעקר עקר הא נעקר לגמרי למפרע. עוד הקשו דא"כ תקשה למ"ז מהא דתנן גבי התרת חכם הותר הראשון הותרו כולם והנראה לישב דבריהם דמה דחזינן בכל הסוגי' בדברי התוס' דס"ל דאי מיעקר עקר הוי כמו שלא נדרה כלל וכמו בהתרת חכם היש מפרשים לא ס"ל כן חדא מחמת קושייתינו הנ"ל דא"כ תיפשוט ליה מהא דתנן דתהא נטולה מן היהודים וגם קשה מהא דבנדרים דף ע"ז דתניא חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמרו כלום