בית הלוי חלק א קמח

דתניא זה הדבר חכם מתיר כו' וכ' שם הר"ן דלשון התרה משמעו למפרע ולשון הפרה משמעו מכאן ולהבא וכ"כ שם הרא"ש והביא ראיה מדכתיב את בריתי היפר הרי דכתבו דפירושו של לשון הפרה משמעו רק מכאן ולהבא ומאי מספקא ליה דכיון דכתיב והפר לה מסתמא הוי מיגז גייז ובודאי דוחק גדול לומר דהגמרא נסתפקה בפירושו של לשון הפרה בלה"ק היאך הוא ועוד דא"כ הך ברייתא דמביא בנזיר דס"ל דאינה מביאה עולת העוף ומוכרח דס"ל מיעקר עקר ע"כ חולק על ההיא ברייתא דנדרים דבעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום לפי פי' הר"ן והרא"ש שם] ומלבד דהוי דוחק עוד זאת דהרי שם דרשינן לה מקרא דזה הדבר גם קשה לי טובא דבנזיר דף כ"ב ע"ב פריך על הא דתנן הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר שלה ושלו קיים ורמינהו הריני נזיר ואת ואמרה אמן שניהם אסורים ואם לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה ומאי הקשה הא י"ל דגם המשנה ס"ל דתלה נדרו בנדרה ורק דאינו תולה רק באם תחול עליה הנדר ואע"ג דאח"כ יתבטל לא איכפת ליה כלל דאינו תולה בקיום נדרה רק בחלות נדרה עליה וס"ל לתנא דהמשנה דמיגז גייז ומש"ה מיפר שלה ושלו קיים ותנא דברייתא דקתני שניהם אסורין דמשמע דא"י להפר ס"ל מיעקר עקר ואם יפר לה יעקר נדרו ג"כ ומש"ה א"י להפר כיון דבלא"ה פליגי בזה שני ברייתות ונאמר דגם המשנה והברייתא פליגי בזה וע"כ ס"ל להני יש מפרשים דגם אם נאמר בעל מיעקר עקר לא הוי עקירת הנדר מעקרא כמו שלא נדרה כלל וכמו בהתרת חכם דמשמעותא של לשון הפרה הוי שיש כאן נדר ונתבטל רק מיבעיא ליה אי מיגז גייז מכאן ולהבא ועד זמנו של הפרה הוי הנדר קיים או מיעקר עקר למפרע ותיכף כשנדרה וחל הנדר נתבטל דומה להא דאיתא בנדרים דף ע"ה דקאמר ר"א האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי עד שאבא מכאן ועד מקום פלוני יהיו מופרים דמהני ומיבעיא לן שם לר"א מיחל חלין ובטלין או לא חלין כלל ועד כאן לא מיבעיא ליה שם רק משום דההפרה הוי קודם הנדר אבל בכל הפרה פשיטא ליה דחלין רק מספקא ליה אי קיים עד שעת הפרה או נעקר למפרע והוי חלין ובטלין ודמי לשם וקאמר דנ"מ לאשה שנדרה בנזיר ואמרה חברתה ואני דאי מיגז גייז חל נדרה ואי מיעקר עקר לא חל הב' דאע"ג דנדר הראשונה חל רגע א' מכל מקום הא כשהיפר לה נתבטל למפרע תיכף ואם כן נמצא דאמירה של השני' ואני הוי לאחר שפקע הנדר מהראשונה ולא חל נדר הב' ולזה בא מ"ז ודחה הפשיטות דה"ז דומה ממש להא דרמב"ח דמיבעיא ליה אי בעיקרו מתפיס וא"כ גם אי מיעקר עקר מ"מ חל נדר של השני' ואסורה ומיושב קושית התוס' על הי"מ וגם ניחא הא דפריך שם ע"ב דהא מהברייתא דתני בה דשניהם אסורין דאינו יכול להפר נדרה וגם אם נאמר דהך ברייתא ס"ל מיעקר עקר מ"מ הא מוכרח מדא"י להפר דהא דתלה נדרו בנדרה היינו אם יהיה נדרה קיים ולא תלה בחלות הנדר דחל לכ"ע ופריך שפיר על המשנה וא"כ מיושב ג"כ קושייתינו דלא מצי למפשט מהא דתהא נטולה מן היהודים דגם אם מיעקר עקר הוי שפיר כולל

סימן מו

יחקור באיסור נבלה על חלב אי הוי כולל או מוסיף

[א] התוס' ביבמות דף ל"ג כתבו דאפילו מאן דאית לי' כולל מ"מ בקל על חמור לא חל לכ"ע אבל מוסיף חל גם בקל על חמור והקשו התוס' מהא דאמרי' בכמה דוכתי התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ותירצו דיש חומר בנבלה מה שאין כן בחלב דחלב הותרה מכללה אצל חי' ונבילה לא הותרה ועוד דנבלה מטמאה וחזינן דס"ל להתוס' דנבלה על חלב הוי כולל ולא מוסיף דבמוסיף הא כתבו דחל גם בקל על חמור אמנם בזבחים דף ע' בתוס' ד"ה יבא כתבו וז"ל תימא למ"ד דאית ליה מוסיף למה לי קראי דנבלה חל על חלב הרי דס"ל דהוי מוסיף וכן בחולין דף ק"א אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב ב' וחכ"א אינו חייב אלא א' ומודים בשל עולה ושל שור הנסקל דחייב ב' ומפרשינן שם הטעם דחכמים ס"ל דכולל אינו חל רק בחמור על קל ולא בשוין וכתבו התוס' בד"ה מאן וא"ת איסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף בו איסור לגבוה כשנתנבלה ותירצו דס"ל דגיד אסור לגבוה ולדבריהם נבלה על חלב שפיר הוי מוסיף וכבר התעורר על סתירת דבריהם בשעה"מ הלכות איסורי ביאה יעו"ש ולכאורה קשה לי על התוס' דחולין דהיאך שייך לקרותו איסור מוסיף והרי הא דאסורה כשנתנבלה לגבוה ליכא איסורא על גבוה רק האיסור על האדם שאסור לו להקריבה על המזבח וא"כ הרי ידוע מחלוקת רש"י ותוס' באיסור הנאה דדעת רש"י בחולין דף ק"א וביבמות דף ל"ד דאיסור הנאה הוי מוסיף והתוס' בחולין שם כתבו דלא הוי מוסיף רק חמור הרי דאע"ג דמתחילה לא היה חתיכה זו אסורה רק באכילה ומותר לו להדליק בה ולהשתמש בה ואח"כ נאסרה עליו להדליק בה מ"מ לא הוי מוסיף כיון דעל זה האדם בעצמו היה אסורה מקודם באכילה וס"ל דמוסיף לא הוי רק כשנתוספו באיסור השני עוד אנשים וא"כ גם בהך דנבלה על הגיד אמאי הוי מוסיף במה שנאסרה על האדם להקריבה דמה לי בין נתחדש בה איסור הקרבה לנתחדש בה איסור הדלקה וא"כ קשה דהתוס' בחולין דס"ל דנבלה על גיד הוי מוסיף ובאותו עמוד עצמו כתבו דאיסור הנאה לא הוי מוסיף רק חמור ומהא דאיתא בכריתות דף י"ד ה"ל נותר מיגו דאיתוסף בה איסור לגבוה איתוסף נמי להדיוט אין ראיה דמקרי מוסיף דהרי בכריתות שם נמי אמרינן אקדשי' מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה כו' וכתבו התוס' בחולין שם דהאי איתוסף דקאמר אין הכוונה דהוי מוסיף רק ה"ק דאיתוסף בה חומרא וכמו כן נוכל לומר על הך דאיתוסף איסור לגבוה דקאמר

והנראה דהתוס' ס"ל לחלק דלא דמי להנאה דהאיסור הוי על האדם ליהנות ממנו אבל הכא הרי מלבד דאסור לו להקריבה אסורה ג"כ להיות מונחת שם על המזבח וגם אם עלתה מעצמה מוכרח להורידה ומשום הכי הוי כמו שניתוספו בה אנשים וס"ל דמש"ה מקרי איסור מוסיף

[ב] ולכאורה היה נראה להשות המחלוקת בזה ולומר דכ"ע ס"ל דמחמת דזה דנאסרה לגבוה הוי מוסיף והא דכ' ביבמות דנבלה על חלב הוי רק כולל הוא דהא בחולין דף ל"ז יליף דמסוכנת שרי' מדאיצטריך קרא למכתב נבלה וע"ש דפריך על זה דלמא כתיב לנבלה דלא אתי' מכח מסוכנת וה"ד שעשאה גיסטרא ומשני התם נמי אי אפשר דלא הוי מסוכנת פורתא מקמי דלפסוק רובא ומהך סוגיא קשה לי על הפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוי נבלה מחיים א"כ הא משכחת לה בניקב הושט וקודם שנעשה הנקב הוי בריאה גמורה] ואב"ע א"כ לכתוב קרא חלב נבלה וטרפה חלב חלב למה לי הרי דלתי' קמא ס"ל דלעולם לא משכחת לה נבלה אם לא תהיה מסוכנת מקודם ותי' הב' ס"ל דמשכחת לה כשעשאה גיסטרא ולתי' הראשון הרי אין לומר דהא דנבלה חל על חלב הוי משום דהוי מוסיף דנאסרה לגבוה דהרי גם קודם שנעשית נבלה נאסרה לגבוה דהא גם חולה פסול לקרבן כמבואר בבכורות דף מ"א ועי' ברמב"ם פ"א מה' איסורי מזבח בכ"מ שם דגם בחולה עובר על כל הלאוין שעובר על בעל מום ובמה שנעשית נבלה לא ניתוסף בה שום איסור לגבוה וא"כ הוי רק כולל דכולל גם הבשר ומש"ה הקשו התוס' שפיר דכיון דכ"ע ס"ל דכולל לא חל בקל על חמור אמאי חל נבלה על חלב לפי תי' הראשון של הגמרא דחולין והתוס' דחולין הקשו להיפוך דלתי' הב' של הגמרא דחולין דמשכחת לה נבלה דלא הוי מסוכנת מקודם וא"כ בשעשאה גיסטרא נאסרת לגבוה בעת שנעשית נבלה וא"כ תיקשה להך לישנא דהא הוי מוסיף ואמאי ס"ל לחכמים דנבלה לא חל על גיד דהרי מדפליגי חכמים על ר"מ בנבלה ומודים בעולה ושור הנסקל מוכרח דבנבלה לא משכחת לה כלל דלחכמים יהיה חייב ב' ואפי' כשעשאה גיסטרא וע"ז הקשו דלהך לישנא הא הוי מוסיף ותירצו דס"ל דגיד אסור לגבוה

[ג] אמנם עדיין דברי התוס' דחולין צ"ע לי דמאי הקשו דהוי מוסיף והרי בסתם נבלה הוי מסוכנת מקודם וגם