בית הלוי חלק א קמג

למפרע ועיי' בש"ך יו"ד סי' רל"ח סעי' כ"א דדקדק מדברי רש"י דבהפרת בעל דמיגז גייז ואינו עוקרו מעיקרו כשהיפר לה הראשונה לא חלה השני' וכ"כ בשם תשובת מהר"ם מינץ ואין ספר זה מצוי אצלי ולדעתי יש חילוקי דברים בזה דלכאורה הי' נראה דגם בהפרת בעל כשהפר לה הראשון עדיין אסורה מחמת השני דהרי ביבמות דף ל"ב גבי ב' אחין נשואין ב' אחיות ומת א' מהן ובא אחיו על אשתו דס"ל לר' יוסי דחייב ב' משום אשת אח ומשום אחות אשה ור' שמעון אומר דאינו חייב אלא אחת ופריך בגמר' דהא ס"ל לר' יוסי אין איסור חל על איסור ומסיק אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאלו עשה ב' וא"ח אלא אחת למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן מעלה אני עליו כו' הרי דס"ל לר' יוסי דאע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ היינו רק לענין חיוב מלקות אבל עכ"פ איכא על הדבר שני איסורין דלענין איסור ועונש בידי שמים חלה השני' וקוברין אותו בין רשעים גמורים וא"כ הרי גם קודם שהפר לה הראשונה חלה השני' לענין איסורא ורק לענין מלקות לא חל ומש"ה גם שהפר לה הראשונה הרי ודאי דאסורה עדיין משום השני' ואע"ג דר"ש חולק שם ביבמות על ר' יוסי וס"ל דא"ח אלא א' ואין קוברין אותו אצל רשעים גמורים וא"כ הא נראה דס"ל לר"ש דכל היכא דאין איסור חל על איסור גם לענין איסור גרידא לא חל מ"מ הא קיי"ל ר"ש ור' יוסי הלכה כר"י גם עוד יותר נראה די"ל דבעיקר הסברא דיש על הדבר שני איסורים אפשר דגם ר' שמעון מודה לר' יוסי ולא פליגי רק בהא דלקוברו דר' יוסי סבר כיון דהוי ב' איסורים קוברין אותו בין רשעים גמורים ור"ש סבר כיון דלא חל לענין חיוב אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים וז"ל התוס' שם בד"ה בין רשעים ור"ש ס"ל דאע"פ שיש בעבירה זו ב' איסורים מ"מ כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים עכ"ד הרי משמע להדי' כמש"כ ודבריהם מבוארים יותר בתוס' הרא"ש על יבמות דז"ל ור"ש ס"ל אע"ג דיש בעבירה זו ב' איסורים כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו בין רשעים שעברו ב' עבירות בזה אחר זה פי' דס"ל לר"ש דמ"מ הא לא דמי לב' עבירות מחולקות שחייב על שניהם אבל מ"מ מודה דלענין איסור חל שפיר וא"כ גם בהפרה אע"ג דהיפר לה הא מ"מ אסורה לאכול משום הב' ובזה נתברר לנו טעמו של הרמב"ם שכתב בפרק חמישי מהלכות שבועות הלכה י"א דנשבע שלא יאכל נבילות וטרפות אין בו חיוב שבועה כלל לא שבועת ביטוי ולא שבועת שוא ולכאורה קשה לי דהרי שם הלכה י"ו כתב דנשבע לעשות סוכה או לולב לוקה משום שבועת שוא ומ"ש בין הא להא דשלא אוכל נבלות וטרפות ולדברינו ניחא דבשלא אוכל נבלות אע"ג דלא חלה לענין חיוב מ"מ הא חלה השבועה לענין איסור ועונש בידי שמים ומש"ה ליכא שבועת שוא ומש"כ רש"י בשבועות דמש"ה קאמר רבא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ומשמע דבלא"ה לא הוי חל השני' נראה דלא לענין איסור קאמר רק כוונתו כמש"כ הגאון ר' עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א בגליון המשניות שם דכוונת רש"י דאמאי חל השני' לענין קרבן והרי אינו בלאו והן ומש"ה פרש"י דחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי שפיר ישנו בלאו והן והרי ז"ל הרא"ש בפירושו לנדרים דף י"ז במשנה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל א"ח אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיים המצוה דליתא בלאו והן עכ"ד אבל לענין איסור ומלקות הא לא בעי כלל ישנו בלאו והן ורק דלמלקות אינו חל משום דאין איסור חל על איסור אבל לענין איסור חל שפיר כן הי' נראה לכאורה

אכן א"כ קשה הא דאמר בגמר' הא תו למה לי ופרש"י למה נקט פעם ג' שבועה שלא אוכלנה דאינו חייב אלא א' הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא וכדרבא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' ופרש"י הא שבועה איכא ולא יצאה לבטלה ולדברינו תקשה כיון שכתבנו דגם אם נאמר דלא כרבא הוי רק דלא יתחייב קרבן על השני' אבל איסורא בודאי איכא משום שני' גם קודם שנשאל על הראשונה א"כ מנ"ל לדקדק מהך משנה כרבא דלמא הא גופה קמ"ל המשנה הא שבועה איכא ולא יצאו לבטלה ויש שלשה איסורים על הככר ואם נשאל על הא' אסורה משום ב' והשלישית ומנ"ל לדייק הך חידושא דחידש רבא דכשנשאל על הראשונה חלה השני' גם לענין מה שלא הי' אפשר לו לחול בעת שהי' הראשונה עלי' וכגון לענין קרבן רק על זה י"ל דזה הוי מילתא דפשיטא להגמר' וכמש"כ לעיל דגם ר"ש מודה לזה ולא הוי צריך למתני בבא יתירא בשביל זה ובע"כ קמ"ל כדרבא אכן זה ניחא רק לשיטת רש"י דגורס במשנה שם שלשה פעמים שלא אוכל ומדקדק בגמר' מבבא יתירא אבל הרי התוס' שם הקשו עליו בזה מהא דבנדרים דף י"ח דקתני שם רק ב' פעמים שלא אוכל שלא אוכל א"ח אלא א' ואמר רבא אם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ממאי מדלא קתני אינו אלא אחת וקתני א"ח אלא א' רווחא הוא דליכא וכי מיתשל על חברתה חיילא וע"כ פי' התוס' בשבועות ג"כ כמו הך דנדרים יעו"ש והרי לדברינו קשה הסוגי' דנדרים דהרי שם ליכא יתורא לזה רק מדייק מדלא קתני אינו אלא א' והיאך מדקדק דהא י"ל דמש"ה לא קתני אינו אלא א' משום דבאמת איכא ב' איסורים על הככר גם קודם שנשאל כלל ואי אפשר להמשנה למתני לשון דאינו אלא א' דהוי היפוך ההלכה ומש"ה תני דאינו חייב אלא אחת דרק חיוב ליכא אבל איסורא איכא ונ"מ דאם נשאל על הראשונה עדיין אסור משום השני' אבל חיוב קרבן אפשר דליכא על השני' גם כשנשאל על הראשונה ומוכרח דאי לאו דרבא לא היה חל השניה גם לענין איסור וכמהר"ם מינץ גם מצאתי בחידושי הריטב"א הנדפס מחדש על נדרי' סביב הרי"ף שכ' על הך משנה דשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל דא"ח אלא א' דחייב על השני' משום שבועת שוא דאע"ג דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' מ"מ עתה הא לא נשאל עדיין על הראשונה ולוקה משום שבועת שוא ומוכח דס"ל דהשני' גם לענין איסור לא חלה כלל דאי חלה לענין איסור הא ליכא שבועת שוא וכמש"כ הרמב"ם דנשבע שלא אוכל נבלות דא"ח משום שבועת שוא שוב מצאתי בחידושי ריטב"א על שבועות דף כ"ז על הך דרבא שכ' דהתוס' דקדקו מפרש"י דדוקא כשנשאל על הראשונה קודם שאכל הככר חלה השני' אבל אם אכל הככר ונשאל אח"כ על הראשונה תו לא חיילא שני' למפרע על מה שאכל בהיתר השני' דבעת האכילה הא לא הוי עליו חיוב רק משום ראשונה ובשאלתו על הראשונה נפטר מחיוב לגמרי וסיים שם הלכך אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכל מקצתה ונשאל על הראשונה מותר לאכול מה שנשאר ממנה דהא בשני' דאמר שלא אוכלנה לא נאסר אלא בכולה ולא במקצתה והמקצת שאכל ממנה בהיתר שבועה שני' אינו מצטרף עם הנשאר שיאסר עתה משום שבועה הב' יעו"ש ולדברינו קשה היאך כ' דמותר לאכול הנשאר דהרי לענין איסור חלה הב' גם קודם השאלה של הראשונה וכשאכל המקצת הי' באיסור השני' ג"כ ולכל הפחות איכא איסורא לאכול הנשאר גם אחר השאלה אע"ג דחיובא ליכא

אשר מכל זה נראה דהא דאמרי' ביבמות דהוי ב' איסורים הוי רק בשני מיני איסורים נפרדים וכמו אשת אח ואחות אשה אבל הכא דשניהם מאיסור אחד דנשבע ב' פעמים לא חלה השני' כלל גם לענין איסור וה"ז דומה ממש לאשה שראתה דם ופסקה ולא טבלה ושוב חזרה וראתה ופסקה כן כמה פעמים דאין עליה רק איסור א' מנדה ולא הרבה איסורים כיון דאין הגופים ולא השמות מוחלקין ליכא ב' איסורים כלל ומיושבין דברי הריטב"א ומדייק הגמר' שפיר בנדרים הא דרבא דאם נשאל על הא' עלתה הב' מדלא קתני אינו אלא א' ושפיר ניחא דברי הש"ג ומהר"ם מינץ דבהפרת בעל לא חלה השני' כלל כיון דמיגז גייז

אמנם היכא דנשבעה מככר ואח"כ נדרה עליו והיפר לה בעל השבועה נראה דעדין אסורה לאכלו משום הנדר ולא מבעי כה"ג דודאי אסורה דהא ביו"ד בסי' רט"ו סעי' ו' מבואר די"א דנדר חל על דברים האסורים ואם נדרה שלא לאכול נבלות ואכלה לוקה משום בל יחל ולדידיהו הא בודאי אסור אלא אפי' בנדרה תחילה מככר ואח"כ אמרה שבועה שלא אוכלנה דשבועה אינו חל על האיסורים והפר הבעל הנדר מ"מ אסורה משום השבועה דכיון דהוי ב' מיני איסורים הא חל לענין איסור וכמש"כ למעלה