בית הלוי חלק א קמב

כלל דיהיה פסול גם בעגלה ולכאורה נראה עוד ראיה דכשר בעגלה דבבכורות דף נ"ז תנן הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה ואמר שם דממעט הני משום דיליף תחת השבט דכתיבא במעשר מתחת אמו דכתיבא גבי קדשים מה להלן הני לא אף מעשר הני לא ומפרשינן שם הא דלא ממעטינן ג"כ רובע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר משום דהני רחמנא רבינהו דתנא דבי ר"י כי משחתם בהם מום בם כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ג כל שהמום פוסל בו דבר ערוה וע"ג פוסל בו ומעשר דאין המום פוסל בו דכתיב לא יבקר בין טוב לרע דבר ערוה וע"ג אינו פוסל בו והרי במעשר גם נוגח נכנס לדיר דהרי תנן הכל נכנסין לדיר חוץ מכלאים הרי דגם נוגח נכנס לדיר וע"כ צ"ל הטעם דיליף נוגח מנעבד ונרבע דכולהו פסולי דידהו משום דנעבדה בהן עבירה וחד דינא להו. וא"כ הרי בסוטה דף מ"ה תנן דעגלה ערופה כשרה בעלת מום ויליף לה מקרא ומדכשר בה מום גם נעבדה בה עבירה כשר וכמו במעשר ומש"ה אי אפשר ללמוד בציפורים דיפסול בהו נוגח מהיקשא דשעיר כיון דבעגלה כשר ומש"ה צריך קרא דטהורות למעוטי עוף שהרג את הנפש והוא תירוץ נכון

[ו] ובדברינו אלה צ"ע לי דברי התוס' דחולין שם דרב פפא קאמר שם דהך טהורות בא למעט ציפורים שהחליפן בע"ג וכתבו התוס' בד"ה לציפורין דצ"ל דלכפרה כשרות דאל"כ מדתנא דר"י נפקא ומש"ה נקט שהחליפן בע"ג אבל ציפורין הנעבדין פשיטא דפסולין דהא אין ראוין לכפרה ודבריהם צ"ע לי דהא נעבד ודאי דכשר בעגלה מדכשר בע"מ וכל מקום דבע"מ כשר ע"ג כשר בו וא"כ אע"ג דפסול בקרבן וגם בשעיר מ"מ א"א ללמוד מיניה לציפורים דמאי חזית לאקשינהו לשעיר נקשינהו לעגלה וכמו דחזינן דאין למדין משעיר לפסול נוגח וא"כ הוי מצי לומר למעוטי ציפורין הנעבדין

והנראה דס"ל להתוס' דהא דאמר בבכורות דכל היכא דאין המום פוסל דבר ערוה וע"ג אינן פוסלי' בו היינו רק היכא דאין שום מום פוסל בו כלל אבל גבי עגלה נהי דמום לא פסל בה מ"מ הרי מחוסר אבר פוסל בה וכמו דמבואר להדיא בירושלמי פרק ט' דסוטה ה"ה וז"ל מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה ופריך אפי' בקרבנות בני נח אינם לא כן אר"י פשט ר"א לחברייא ומכל החי מכל בשר שלימין באיבריהן ודחי תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהן למזבח ר"ח בשם ר' ירמיה מכיון דאת אמר כפרה כתיב בה כקדשים כמו שיש מהן למזבח הרי דמסיק ר' ירמיה דמחוסר אבר פסול בה וס"ל להתוס' כיון דמחוסר אבר פסול בה שוב פסול בו גם נרבע ונעבד דלא ממעטינן מקרא דכי משחתם רק הני דגם מחוסר אבר כשר בו וכמו מעשר אבל מה דמחו"א פסול גם הני פסול בו וראיה לזה דהא עוף ג"כ אין מום פוסל בו כדאיתא בזבחים דף פ"ה ואפ"ה פסול בו רובע ונעבד כדאיתא בחולין דף כ"א ויליף לה שם מקרא וידעינן מיניה דהך קרא דדבר ערוה וע"ג תלוי בהך דמחו"א פסול בו ושפיר כתבו התוס' דציפורין הנעבדין נוכל ללמוד מהיקשא דתדר"י

[ז] אמנם הרמב"ם הא לא הביא כלל הך דירושלמי וע' בפרק יו"ד מה' רוצח בכסף משנה שתמה עליו על שהשמיט הך דינא דירושלמי דמחו"א פסול בעגלה והנראה טעמו דיצא ליה מהך סוגיא דגם הוא ס"ל כמו שכתבנו להתוס' דבמקום דפסול מחו"א גם דבר ערוה וע"ג פוסלין בו אע"ג דמום גרידא לא פסול בו והראיה לזה מהא דפסול בעוף נרבע ונעבד וא"כ אם נאמר דמחו"א פסול בעגלה ה"ה דפסול בה נרבע ונעבד וא"כ הא פסול בה גם נוגח וקשה מהא דאמר רבינא למעוטי עוף שהרג את הנפש דתיפוק ליה מהיקשא דמכשיר למכפר וע"כ מוכרח דרבינא חולק על ר' ירמיה דבירושלמי וס"ל כדהוי ס"ל להירושלמי מעיקרא דגם מחוסר אבר כשר בעגלה גם עוד ראיה לזה דהא בחולין דף ק"מ אמרינן שם דהא דכתיב גבי צפורין חיות היינו שחיין ראשי אברין שלה דמחו"א פסול בהו והקשו התוס' דלמה לן קרא לזה תיפוק ליה מהיקשא דמכשיר למכפר ונשארו בקושי' ויצא ליה להרמב"ם מזה דבעגלה כשר גם מחו"א ומש"ה צריך קרא לפוסלו בציפורים וגם מש"ה צריך קרא למעט נוגח בציפורים שוב ראיתי בר"ש פי"ד דנגעים שהביא להך סוגיא דחולין וז"ל אבל בפרק שילוח הקן דרש חיות שחיין ראשי איברין שלה וטריפות ממעט מדתדר"י כו' אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר ציפורים כעגלה ערופה וטרפה פסול בע"ע כדאמר בחולין כפרה כתיב בה כקדשים ומההיא דרשה לא שייך למעוטי מחו"א דא"כ כל מומין נמי וקיי"ל דאין מום פוסל בעוף ודבריו צע"ג לי דהא איהו מפרש להדיא דהלימוד דמכשיר ממכפר הוי מע"ע וא"כ היאך כתב דמההיקש הוי לן לפסול כל מום והרי משנה שלמה שנינו בסוטה דאין המומין פוסלין בעגלה וא"כ ודאי דקשה דלמה לן קרא דחיות שחיין ראשי איברין שלה ומ ומוכרח דש"ס דידן לא ס"ל סברת ר' ירמי' דמהא דכתיב בה כפרה יפסול בו מחו"א ומש"ה לא הביאו הרמב"ם ונהדר לדידן דמהך סוגיא אין ראיה לדעת הרמב"ם דפוסל טרפה בשעיר גם אחר הגרלה אכן גם בלא ראיה ודאי נראה כן דהרי בכל דוכתא דכתיב חי ממעטינן טרפה ולמה לא נימא גם גבי שעיר כן ומהא דבדף י"א לא אמרינן הך דרשה הא נתבאר לעיל דלא קשה כלל דר"א בר"י לשיטתו דס"ל ט"ח

[ח] גם נראה עוד ראיה בעיקר הדין דבשעיר פסול טרפה מצד עצמו גם בלא הך סברא דאין הגורל קובע דהרי במסכת כריתות שקיל וטרי הגמרא גבי ע"ע אי נאסרת מחיים ומביא ברייתא דס"ל דלא נאסרת מחיים ומשני תנאי היא דתנא דר"י נאמר מכשיר ומכפר כו' עשה בו מכשיר כמכפר ופרש"י אלמא דנאסרת מחיים דכי היכי דגמיר מכשיר ממכפר יליף נמי מכפר ממכפר ע"ע משעיר המשתלח ושעיר ודאי נאסר מחיים כמו שארי קדשים הרי דלתדר"י כי היכי דיליף מכשיר ממכפר כמו כן יליף מכפר ממכפר ע"ע משעיר וכמו כן נלמד שעיר מע"ע לענין פסול טרפה דבע"ע פוסל בה משום דכתיב בה כפרה כקדשים ועוד דהרי בציפורי מצורע למ"ד דטרפה א"ח ידעינן בהו פסול טרפה מקרא דחיות וא"כ כיון דקיי"ל דטא"ח וידעינן פסול בציפורים שוב נלמוד מכפר ממכשיר דגם בו פסול טרפה ועיין בתוס' דכריתות דף כ"ה דכתבו להדיא דילפינן ג"כ מכפר ממכשיר וא"כ הא ידעינן מזה דבשעיר פסול טרפה מצד עצמו גם בלא סברא דאין הגורל קובע וגם בנטרף אחר ההגרלה פסול והא דלא קאמר ר"א בר"י בדף י"א הך סברא דנלמד מכפר ממכפר או ממכשיר הוא משום דהא הוי פלוגתא דתנאי דהא מאן דסבירא ליה שם בכריתות דע"ע אינה נאסרת מחיים לא סבירא ליה הך היקשא ומשום הכי אמר רבי אחא בר"י טעם לכ"ע דקודם הגרלה לכ"ע פסול משום דאינו קובע

סימן מד

יחקור דהא דקיי"ל דאין איסור חל על איסור אי הוי רק לענין חיוב אבל לענין איסור חל או לא

הנה בחולה ביוה"כ דקיי"ל דמאכילין אותו הקל הקל תחילה ויש לעיין ביש לפניו חתיכה של איסור אחד ובחתיכה השני יש שני איסורים רק דאין איסור חל על איסור אם יש להקדים החתיכה של איסור אחד ודין זה תלוי בהא דקיי"ל דאין איסור חל על איסור אם הוי רק לענין חיובא גרידא אבל לענין איסורא חל גם איסור השני או לא חל כלל ולפי שעיקר דין זה לא מצאתי להאחרונים שיבארו אותו אמרתי להאריך בו קצת

בשבועות דף כ"ז תנן שבועה שלא אוכל כיכר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת ופריך בגמר' הא תו למה לי הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאי משכח רווחא חיילא כו' כדרבא דאמר רבא שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ופרש"י לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר כלל וחלה השניה