בית הלוי חלק א קמא

לעזאזל עד שיהיה ראוי לשם ולמה נקט הרמב"ם טעם אחר והנה אע"ג דבכמה דוכתין נמצא כן שהרמב"ם נקט דרשה אחרת מהמבואר בגמ' ומסתמא מצא באיזה מקום דרשה זו מ"מ הכא קשה דהרי איכא נ"מ טובא לדינא בין הני שני טעמים וכמו שכתב המל"מ שם דלהטעם דאין הגורל קובע לא מיפסיל אלא אם היה טרפה קודם הגרלה אבל בנטרף אחר הגרלה כשר ועיין בתמורה דף ו' דמבואר להדיא דמה דממעטינן משום הא דאין הגורל קובע לא איכפת לן באחר הגרלה] ולטעמו של הרמב"ם הא הוי פסול מצד עצמו וגם בנטרף אח"כ פסול עד שעת מתן דמים של חבירו וא"כ הא ודאי קשה דמהך סוגיא דחולין הא מוכח דלא דרשינן הך קרא דיעמד חי למעוטי טרפה ואם נטרף אחר הגרלה כשר ועיין במל"מ שם מה שתירץ קושי' הלח"מ בדוחק גדול

[ב] ולכאורה היה נרא' להביא ראיה לעיקר דינו של הרמב"ם דבשעיר פסול טרפה מצד עצמו דבחולין דף ק"מ איתא דהא דכתיב גבי ציפרי מצורע טהורות בא למעט טרפה ופריך טרפה מחיות נפקא הניחא למ"ד טרפה חי' אלא למ"ד טרפה אינה חיה מאי איכא למימר ועוד בין למ"ד חי' ובין למ"ד אינו חיה מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא דתדר"י נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה בפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר ופרש"י מכשיר בחוץ ציפורי מצורע מכפר בחוץ שעיר המשתלח וכמו דשעיר פסול טרפה דהא אין הגורל קובע כו' ה"ה דבציפורים פסול טרפה ומשני רבינא דטהורות בא למעט עוף שהרג את הנפש ושמעתי מקשים בשם חכם אחד מאי מתרץ רבינא והרי נוגח פסול לקרבן ואפי' נגח ע"פ ע"א פסול כדאיתא בבכורות דף מ"א וממילא הוא פסול לשעיר דאין הגורל קובע והדר קשה דלמה לן קרא למעטו בציפורים נילף מהך היקשא דמכשיר למכפר ולכאורה ההכרח לומר דרבינא ס"ל דלהלכה לא קיי"ל כתדר"י ולא אמרינן הך היקשא דמכשיר למכפר כלל והא דלא מוקים לי' דבא למעט טרפה הוא משום דס"ל לרבינא דטרפה אינה חיה וא"כ טרפה נפקא לן מחיות אמנם ודאי דהוא דוחק גדול לומר כן אבל להרמב"ם ניחא די"ל דמה דפסול בשעיר רק משום דאין הגורל קובע ולא מצד עצמו אין ללמוד פסול זה גבי ציפורים מהך היקש דמכשיר למכפר כיון דגם במכפר אינו פסול רק משום דא"א להגריל עליו ואם נתחדש בו אחר ההגרלה כשר וא"כ בציפורים דליכא הך סברא דהגרלה אי אפשר ללומדו משעיר ומש"ה לענין נוגח דלא מצינו בו שיהיה פסול בשעיר מצד עצמו ורק משום דאין הגורל קובע שפיר צריך קרא למעטו בציפורים והא דלא צריך קרא למעט טרפה בציפורים הוא משום דבשעיר פסול מצד עצמו מקרא דיעמד חי וגם אחר הגרלה פסול ומש"ה ילפינן שפיר מיני' גם לציפורים

[ג] אמנם זה תלוי בשני תירוצים של התוספות דהרי מקושית הגמ' מוכרח להיפוך דפריך מתחילה ועוד בין למ"ד חיה ובין למ"ד א"ח מדתר"י נפקא הרי דפריך גם למ"ד טרפה חיה דנילף פסול טרפה מההיקש ולמ"ד ט"ח הא אי אפשר ללמוד פסול טרפה גבי שעיר מקרא דיעמד חי ולדידי' לא ידעינן דטרפה פסול בשעיר רק משום סברא דאין הגורל קובע ואפ"ה פריך דנילף לי' מדתר"י הרי דגם בכה"ג שפיר ילפינן ליה מההיקש רק גם זה ניחא דהתוס' בחולין שם הקשו על הא דקאמר הגמ' טרפה מחיות נפקא הניחא למ"ד טרפה חיה אלא למ"ד טרפה א"ח כו' הרי מבואר דלמ"ד ט"ח ליכא למעט מחיות טרפה ובע"ג דף ה' איתא דמחוסר אבר פסול לבן נח לקרבן מדכתיב ומכל החי ופריך ההוא מבעיא לי' למעוטי טרפה ומשני טרפה מלהחיות זרע נפקא ופריך הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למ"ד יולדת מאי איכא למימר והרי הך מ"ד דס"ל דיולדת כ"ש דס"ל טרפה חיה ואפ"ה פריך הגמ' לדידי' דלמא בא הך מכל החי למעט טרפה ותירצו התוס' דהיכא דהפסוק הוי מיותר נוכל למעט טרפה גם למ"ד ט"ח דמ"מ אינו חי זמן מרובה ורק היכא דאינו מיותר דאיצטריך לדרשה אחרינא תלוי בהך פלוגתא דלמ"ד טא"ח נוכל למעט מיני' טרפה ממשמעותא דקרא ולמ"ד ט"ח לא ממעטינן עוד תירצו דשמא יש לחלק בין חי לחיות וא"כ דברינו הנ"ל תלוי בהני ב' תירוצים דהרי הך קרא דיעמד חי אינו מיותר למעט טרפה דהא איצטריך להא דדרשינן ביומא דף מ' יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו וע"ש ברש"י ד"ה יעמד וגם בתו"כ דרש להך קרא וז"ל יעמד חי מה ת"ל לפי שנאמר ושלח אותו לעזאזל המדברה שילוחו למיתה יכול שילוחו לחיים ת"ל יעמד חי לפני ה' כיצד יעמידנו לפני ה' וימיתנו בצוק הרי דלא הוי מיותר וא"כ לתי' ראשון של התוס' ליכא למעט מיניה טרפה רק למ"ד דס"ל טא"ח אבל למ"ד ט"ח ליכא למעטו כלל ולדידי' הא דפסול טרפה בשעיר הוי רק משום הך סברא דאין הגורל קובע ואפ"ה הא חזינן דפריך הגמ' דגם למ"ד ט"ח נילף ציפורים מדתדר"י ומוכח דגם בכה"ג ילפינן מההיקש והדרא הקושי' לדוכתא דגם נוגח נילף מיניה אבל לתי' הב' של התוס' דיש לחלק בין חי לחיות וכל היכא דכתיב חי ממעטינן טרפה לכ"ע וא"כ גבי שעיר הא כתיב יעמד חי ולכ"ע ממעטינן מיני' טרפה ושפיר נוכל לומר כמש"כ ונאמר דהרמב"ם יסבור כהך תי' הב' של התוס' הנ"ל

[ד] אמנם אם נאמר כן הרי תקשה קושי' הלח"מ שהבאנו בראשית דברינו דלמה הוצרכה הגמר' בדף י"א לומר הך סברא דאין הגורל קובע לעזאזל ולא אמרה הך קרא דיעמד חי דבשלמא בלא דברינו נוכל לישב קושית הלח"מ בפשיטות דהרי שם הוי מימרא דרב אחא בר"י ור"א בר"י הא אמר בחולין דף נ"ז הלכה טרפה יולדת ומשבחת וא"כ כ"ש דס"ל טרפה חיה וכמש"כ התוס' כן בכמה דוכתין ומש"ה איהו לשיטתו לית לי' קרא למעט טרפה ומש"ה הוכרח לומר דמ"מ פסול טרפה משום דאין הגורל קובע ולדידי' באמת אם נטרף אחר הגרלה כשר אבל לדידן דקיי"ל טרפה א"ח שפיר כתב הרמב"ם דמיעמד חי יש לנו למעט טרפה דמ"ש הכא מכל דוכתא דכתיב בתורה לשון חי וממעטינן מיני' טרפה ומש"ה כתבו הרמב"ם ופסול גם בנטרף אחר הגרלה שוב מצאתי תי' זה על קושי' הלח"מ כתוב בספר וא"כ הא מוכרח דלמ"ד טרפה חיה ע"כ אי אפשר למעט טרפה מהך דיעמד חי ואפ"ה אמרינן בחולין דגם למ"ד ט"ח נוכל למעט ציפורים מהיקש דמכשיר למכפר וע"כ דגם הא דאימעוט מהא דאין הגורל קובע נוכל ללמוד ע"י ההיקש וא"כ הדר קושי' הנ"ל לדוכתא דלמה צריך קרא לרבינא למעוטי נוגח ומוכרח ע"כ לדחוק כמש"כ דרבינא לא ס"ל הך היקש דתדר"י וליכא ראיה מזה להרמב"ם כלל

[ה] גם נראה לישב עיקר הקושיא דשפיר קאמר רבינא דאיצטריך למעט עוף שהרג את הנפש וא"א ללומדו מההיקש והוא דהא ודאי דמלבד שעיר המשתלח מצינו עוד מכפר בחוץ והוא עגלה ערופה והרי בקידושין דף נ"ז אמרינן דציפורי מצורע יליף מהך היקשא דמכשיר למכפר ומבואר שם בגמ' להדיא דמעגלה ערופה יליף לה וכן הוא בכריתות דף כ"ה והא דפרש"י בחולין דהלימוד לפסול ציפורי טרפה הוי משעיר המשתלח ה"ה דהוי מצי רש"י לומר עגלה ערופה דתרווייהו הא הוי מכפרין בחוץ רק חדא מנייהו נקט רש"י וא"כ אם נבא ללמוד ציפורים מהיקשא דמכשיר למכפר הא ודאי דאי אפשר ללמוד רק לענין דבר הנוהג בשני המכפרים אבל דבר דהוי רק במכפר אחד ובמכפר השני כשר כה"ג ודאי דאין ללמוד מיני' למכשיר דמאי חזית דאקיש להך מכפר דלמא נקיש להשני דהכא לא שייך לומר דכל היכא דאיכא לאקשינהו לקולא ולחומרא אקשינהו לחומרא דזה שייך אם הוא היקש שכתוב בתורה דהוי הכלל דיש להקיש לחומרא אבל הכא הוי בנין אב דאין לנו לחלק בין מכשיר למכפר וזה שייך רק אם כל המכפרין שוין בזה אבל אם אינו באחד א"כ הא לא חלקנו כלל מכשיר ממכפר וזהו פשוט וא"כ בשלמא לענין טרפה דפסול בשניהם בשעיר פסול משום דאין הגורל קובע וגם בעגלה ערופה הא פסול טרפה כמו דאיתא בחולין דף י"א משום דכפרה כתיבא בה כקדשים שפיר פריך מדתר"י נפקא אבל לענין פסול נוגח הא לא מצינו