בית הלוי חלק א קלו

משנה ס"ל כר"ע דאמר בביצה דף כ"א דאפי' נפש בהמה במשמע ומש"ה יכול לשוחטה ממ"נ דאף אם לא תפרכס ג"כ הוי השחיטה בהיתר עבור כלבים והאבעיא דר' ירמיה הוי רק לדידן דקיי"ל כריה"ג דס"ל לכם ולא לכלבים אמנם זה אינו דא"כ אמאי מצריך המשנה שיהיה שהות ביום לאכול כזית צלי והרי גם באיכא רק שהות להאכיל ממנה כזית לכלבים סגי וכן מצאתי שכתב הצל"ח שם ובע"כ ס"ל להמשנה דאסור לשחוט עבור כלבים ותפשוט דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ולכאורה ההכרח לומר כמש"כ הש"א והצל"ח שם דהך מסוכנת לא איירי במסוכנת שאינה יכולה לעמוד רק בעומדת עדיין דאין צריך בדיקה אם תפרכס

[ג] ולכאורה היה נראה לישב דלעולם הוי הפי' מסוכנת ממש וכסתמא דמסוכנת דבכל דוכתי והא דלא פשט ליה מכאן דלא מחזקינן ריעותא משום די"ל דס"ל להך משנה דגם עבור כלבים שרי והא דבעי שיהיה יכול לאכול כזית צלי הוא דבביצה דף כ"א איתא ממשמע שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לכלבים דברי ריה"ג ר"ע אומר אומר אני נפש בהמה במשמע ומה ת"ל לכם לכם ולא לעו"ג הרי חזינן דאיכא בזה ב' סברות דתרווייהו ס"ל דבמשמעותא דקרא דאשר יאכל לכל נפש הוי גם בהמה בכלל רק דריה"ג ס"ל דלכם בא למעט כלבים ור"ע ס"ל דהך לכם בא למעט עו"ג דכלבים הוי בכלל נפש דהתירה התורה ובאמת דאע"ג דלכאורה. ר"ע וריה"ג ס"ל כן מ"מ הא נוכל לומר עוד סברא שלישית בזה דלעולם בהמה לא הוי בכלל הפסוק דאשר יאכל לכל נפש דכמו דאמרינן בברכות ריש פרק כיצד מברכין דכרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי וכן בחולין דף קל"ט אמרינן דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי וכמו כן נאמר דנפש בהמה אקרי נפש סתמא לא איקרי ועיי' בנזיר דף מ"ח בתוס' ד"ה ר"ע שכתבו התוס' הך סברא לענין טומאת נזיר דכתיב על כל נפש מת לא יבא דלא איצטריך למעט נפש בהמה דנפש בהמה איקרי נפש סתמא לא איקרי וא"כ לא הוי בהמה בכלל היתרא של הפסוק ומ"מ כיון דנדרוש להך לכם כר' עקיבא דבא למעט עו"ג א"כ ממילא מותר עבור כלבים אע"ג דלא הוי בכלל נפש רק מותר משום מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כיון דליכא קרא לאסור עבור כלבים וכמו דמותר כל היכא דלא הוי לצורך משום סברא דמתוך אע"ג דליכא בו קרא מפורש והכי נמי הכא כיון דמוקמינן הך לכם לעו"ג ממילא מותר לבהמה משום מתוך ולא מבעי' לדעת רש"י בביצה דף י"ב דגם שלא לצורך כלל מותר משום מתוך אלא אפי' לדעת התוס' בביצה שם דלא אמרינן מתוך רק היכא דאיכא צורך הגוף קצת מ"מ הרי כתבו שם התוס' דגם צורך מצוה מקרי צורך קצת ועיי' בתוס' כתובות דף ז' בד"ה מתוך שכתבו להדיא דגם צורך מצוה דרבנן מקרי צורך קצת ואמרינן בו מתוך ומש"ה מותר גם עבור כלבים דהרי מזונותן עליו והוי מצוה להאכילן וכמו דאמר בביצה שם דמש"ה מרבה ר"ע כלבים וממעט עו"ג משום דכלבים מזונותן עליך ועיי' בברכות דף מ' דאמרינן שם *)דגביל לתורי גביל לתורי א"צ לברך דלא הוי הפסק דהוי מצורך הסעודה דאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמתו ומש"ה מותר דבשלמא לריה"ג דדריש לכם ולא לכלבים לא שייך להתירו משום מתוך כיון דהתורה אסרתו במפורש אבל אם נדרוש לכם ולא לעו"ג וליכא קרא לאסור כלבים הדרינן לכללא דמותר משום מתוך אע"ג דנימא דאינם בכלל נפש דקרא

**(הגה"ה *) בברכות דף מ' אמר רב טול ברוך טול ברוך א"צ לברך הבא מלח הבא ליפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפילו הביאו מלח הביאו ליפתן א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך. ולכאורה אינו מדוקדק למה נקטה הגמ' כל מילתא שני פעמים והנראה דקמ"ל רבותא גדולה דמבואר בב"י או"ח סי' ר"ו בשם שיבולי הלקט דאם בירך ולא עלתה בידו ונתעכב מעט דצריך לחזור ולברך וסיים הב"י ומסתברא דשיעור עיכוב זה כדי שאילת תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ומורי ועיין במג"א סי' ר"ו שכתב דהוי שלום עליך רבי ואכמ"ק לדבר בזה. והרי להמג"א דהוי ג' תיבות הא ודאי קשה דא"כ למה אמר גביל לתורי גביל לתורי הוי הפסק דאינו מצורך הסעודה והרי הוי ארבעה תיבות א"כ אפילו שתק כשיעור זה הא ג"כ צריך לברך ומוכח דאי לאו דהפסיק בדיבור לא הוי שתיקה הפסק וכדברי האבודרהם שהביא המג"א. וכן מוכח מהא דאמר טול ברוך טול ברוך א"צ לברך דהוי צורך סעודה ולא חשיבא הדיבור הפסק דמ"מ הא לא עדיף מאילו לא דיבר כלל ושתק וקמ"ל דמ"מ א"צ לברך דשתיקה לא הוי הפסק והוא ברור והשיבולי לקט יסבור דשאילת תלמיד לרב הוי רבי ומורי דהם ד' תיבות [ועיין בנזיר דף כ בתום שם דתיכף אחר כדי דיבור בלי הפסק תיבה אחת הוי תכ"ד] וא"כ ניחא כיון דלא דיבר רק ד' תיבות ומיד התחיל לאכול מש"ה א"צ לברך וא"כ הא ג"כ ניחא לשון הגמרא דבדוקא נקט שני פעמים טול ברוך טול ברוך אבל אם אמר יותר צריך לברך וא"כ יצא לנו דבהפסיק בשתיקה רק כשיעור ארבעה תיבות ממ"נ א"צ לברך ובדקדוק כתבה ב"י בדעת הש"ל דתכ"ד הוי רבי

ומורי

)** [ד] והנה בהך סברא דמתוך הנראה לומר סברא מחודשת דכיון דעיקר ההיתר הוי רק משום מתוך דמלאכה זו מותרת לצורך אוכל נפש מותרת נמי שלא לצורך א"כ הא יש לומר דלא אמרינן סברא זו רק בזמן שמותר לעשות מלאכה זו לצורך אוכל נפש ומש"ה מותר ג"כ לעשותה שלא לצורך כלל אבל סמוך לשקיעת החמה דשוב אין שהות לאכול אחר השחיטה כזית צלי לרבנן או כזית חי לר"ע דעד שיוגמר השחיטה יהיה לילה וא"כ הרי אז מלאכת השחיטה אסורה כיון דעתה לא משכחת לה במלאכת חובל אוכל נפש שוב לא אמרינן כלל סברא דמתוך להתיר שלא לצורך שוב מצאתי במגיני שלמה על ביצה דף י"ב שכתב בדעת רש"י דס"ל דאמרינן מתוך אפי' שלא לצורך כלל והקשו עליו התוס' מהא דהאופה מיו"ט לחול דלוקה למאן דלא ס"ל הואיל ומקלעי ליה אורחים ותי' דלא אמרינן מתוך רק בזמן שראוי לעשות לאכילה וכגון קודם הסעודה אבל לאחר הסעודה לא יעו"ש וזהו קרוב לדברינו וגם התוס' דע"כ לא ס"ל סברתו של המג"ש הנ"ל מ"מ היכא דאין שהות כלל ביום לעשות מלאכה זו י"ל דגם הם מודים דלא אמרינן מתוך וא"כ הא י"ל דהך משנה ס"ל ג"כ כן דבהמה לא הוי בכלל נפש דקרא רק ס"ל דמ"מ מותר לכלבים משום מתוך ומש"ה מותר לשוחטה דהא גם אם לא תפרכס הוי השחיטה בהיתר עבור כלבים ומ"מ שפיר מצריך המשנה שיהיה שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי דאז מותרת מלאכה זו לאוכל נפש ומש"ה מותרת גם עבור כלבים משום מתוך ולעולם י"ל דמחזקינן ריעותא ולדידן דקיי"ל כריה"ג דדרש לכם ולא לכלבים ולא שייך מתוך כיון דהתורה אסרתו שפיר נסתפק ר' ירמיה בדבר הצריך בדיקה אם מותר לשוחטו ביו"ט

[ה] ובדברינו אלה נוכל לישב בטוב דברי השיטה מקובצת אשר היו מוקשים לי מאד דהב"י ביו"ד סי' ס"ז הביא מחלוקת הפוסקים אם בשר חי בעי מליחה או לא והשיטה מקובצת בביצה דף כ"ה הוכיח דלא בעי מליחה מהא דתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יש שהות ביום לאכול כזית צלי רע"א אפי' כזית חי מבית טביחתה והרי כתבו הגאונים דשיעור מליחה הוי כשיעור צלי' וא"כ אם נאמר דגם חי בעי מליחה מאי איכא בין ר"ע לרבנן וראיתי מי שכתב לתרץ קושי' זו ולישב דעת הרמב"ם דס"ל דגם חי בעי מליחה דיפרש הא דקאמר ר"ע כזית חי היינו שיאכל מבני מעיים דאין בהם דם ולא בעי מליחה ותי' זה אינו מספיק כלל דהרי ר"ע אמר כזית חי מבית טביחתה ומסקינן בביצה שם מבית טביחתה ממש ולא ממקום שטובחת אכילתה וא"כ הא בעי מליחה להרמב"ם. אמנם בלא"ה לא קשה כלל על הרמב"ם ודברי השיטה מקובצת צריכין עיון דהרי הא דכתבו הגאונים דשיעור שהיית הבשר במלח הוי כשיעור צלי' היינו באם נתנו אז על האש עד שיעור שיהיה נצלה אבל לענין לשוחטו ביו"ט הרי אינו תלוי כלל בשיעורא רק דלת"ק בעינן שיהיה יכול ממש לאכול ממנה כזית צלי