בית הלוי חלק א קלה

משנה דמגילה דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר ומדייקינן מיני' דביום לא וההיא סתמא עדיפא דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא והנה לפי מה שנתבאר אצלינו בסי' ל"ג דכמה אמוראי ס"ל דהלכה כראב"ע דפסח אינו נאכל רק עד חצות ובמגילה הא קתני דבר שמצותו כל הלילה כשר כל הלילה ומפרשינן דקאי על אכילת פסח ובהא לא ס"ל להני אמוראי כן וא"כ אין הלכה כההיא סתמא ולא הוי הלכה פסיקתא אמנם הרמב"ם בעצמו הא פסק דאכילת פסח כל הלילה מדאורייתא והנראה לישב לדעת הרמב"ם דמהך משנה דמגילה ג"כ ליכא ראיה כלל להא דנקצר שלא כמצותו דיהיה פסול דהנה במנחות דף ע"ב פריך הגמרא על הא דתנן נקצר ביום כשר מהא דתנן במגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא אמר רבה הא רבי הא ר"א בר"ש ומביא פלוגתא דרבי ור"א בר"ש בהא דנקצר שלא כמצותו כשר וכ' שם רש"י ולהקטר חלבים מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה הרי דלא מפרש הך הקטר חלבים כפשוטו לענין העלאה ולהקטירו רק לענין החזרה אם פקע מן המזבח וכן כתבו התוס' במגילה דף כ' בד"ה ולהקטר וז"ל והיינו דוקא שנתעכלו האיברים קודם חצות ששלטה בהן האור אבל אם לא משלה בהן אין נמשכין אחר חצות הרי דגם התוס' מפרשין כן כרש"י וטעמם דאי אפשר לפרש לענין העלאה למזבח דהא אי אפשר להקטירם לכתחילה אחר התמיד והמשנה הא איירי בהקטרה של שארי קרבנות מדקתני הקטר חלבים ואיברים וחלבים קאי על שלמים וכמוש"כ רש"י בריש ברכות במשנה וע"כ איירי בהקטירם ביום ולענין חזרה אם פקעו והנה בהני איברים שפקעו הא איכא חילוקא אם נפקעו מהמערכה ונשארו ע"ג מזבח או סובב או כבש או פקעו לגמרי ע"ג קרקע דהנה אם פקעו ע"ג המזבח למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח הא יכול להניח מלהקטירם אפי' עד אחר עה"ש דהרי לא יפסלו בלינה כלל וכן אם נפלו ע"ג סובב וכבש דגם כן אין מועיל בו לינה וכמש"כ התוס' ביומא דף מ"ה ד"ה סודרן ולהך מ"ד ע"כ צריך לפרש הך משנה דקתני כל הלילה כשר לקצירת עומר ולהקטר חלבים דלא איירי רק בנפקע ע"ג קרקע דאז מוכרח להקטירם בלילה דוקא כדי שלא יהיה נפסל בלינה כשיגיע עה"ש ואם לא הקטירם נפסלין אבל על הני שנשארו ע"ג המזבח ע"כ לא קאי אבל למ"ד בזבחים דף פ"ו דלינה מועלת בראשו של מזבח א"כ גם כשנשארו ע"ג המזבח מוכרח להחזירם למערכה שלא יפסלו בלינה דאע"ג דאם עלו לא ירדו אבל מ"מ הרי הם נפסלין ומוכרח להחזירן ולדידיה ע"כ קאי המשנה גם היכא דנשאר על המזבח והרי אז אם עבר ולא הקטירם עד אחר עה"ש הרי צריך להקטירם גם ביום דהרי כל הפסולים אם עלו לא ירדו ואם כן להך מאן דאמר ע"כ לא קאי הך משנה רק על לכתחילה אבל בדיעבד אם לא הקטירם בלילה צריך להקטירם ביום ושוב נוכל לומר דגם הא דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר הוי רק לכתחילה ובדיעבד אם לא קצרו בלילה קוצרו גם ביום דומיא דהקטרה דקתני אם כן צריך לומר דהא דפריך במנחות מהך משנה דמגילה ומדקדק מיניה דלילה דומיא דיום דהמשנה איירי אפי' בדיעבד לא הוי רק אליבא דרבה דס"ל בזבחים דאין לינה מועלת ולדידיה שפיר מדייק אבל לרבא דס"ל לינה מועלת ע"כ אי אפשר לדקדק כן דהא קתני בה גם הקטר חלבים ולדידיה הא קאי ע"כ גם על פקעו על המזבח ובע"כ לא קאי רק על לכתחילה ולא לפוסלו בדיעבד ומש"ה משני רבה הא רבי הא ר"א בר"ש כיון דכל הקושי' הוי לדידי' מש"ה איהו מתרץ ליה אבל הרמב"ם הא פוסק כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח ולדידיה ליכא סתמא כלל כר"א בר"ש והוא תירוץ נכון ראוי לסמוך עליו אמנם התוס' במנחות כתבו עוד טעם שלא לברך ביום משום דכתיב תמימות וטעם זה אפשר לומר גם להרמב"ם

סימן לט

חקירה אחת קטנה בדלג יום אחד ולא ספר

היכא דדלג יום אחד ולא ספר בו כלל הדין מבואר בשו"ע דמכאן ואילך יספור בלא ברכה דלא הוי תמימות ונסתפקתי דהא קיי"ל מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי ומצוה דשבועי הא הוי רק בכל יום שנשלם בו השבוע שימנה כמה שבועות הם לעומר וא"כ אם דלג ביום שלא נשלם בו השבוע נהי דהפסיד מנין הימים מ"מ מנין השבועות לא הפסיד עדיין ובכל יום כשנשלם בו השבוע אפשר דיכול לברך ומצאתי ברבינו ירוחם בנתיב ד' חלק ה' שהקשה למה אין מברכין שני ברכות כיון דהם שני מצות וכמו בתפילין של יד ושל ראש ותי' דכתיב שבעה שבועות תספר לך מיום הביאכם ומש"ה לא הוי מצוה מה"ת בשבועי רק בפני הבית ובזה"ז הוי שבועי רק זכר למקדש אבל ימים גם בזה"ז הוי מן התורה ומש"ה לא מברכין רק ברכה א' על ימים לחודא ולדידיה דברינו הנ"ל נידחין אמנם להפוסקים דס"ל דכל הספירה הוי בזה"ז רק דרבנן ואפ"ה הא מברכינן א"כ אין לחלק בין יומי לשבועי וגם לדעת האלפסי בסוף פסחים וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ז' מה' תמידין דמבואר בדבריהם להדיא דגם שבועי הוי מדאורייתא גם בזה"ז ולדידהו הא יכול לברך על השבועי לחודא דהא אפי' אם נאמר דלא כרבינו ירוחם ונאמר דהוי רק חדא מצוה וכמו שנראה דכל מוני המצות לא מנו בספירה רק מצוה אחת מ"מ הא מבואר בטור דאם מנה ימים בלא שבועי או שבועי בלא ימים יצא ונדון דידן הא לא גרע מזה ולכאורה יכול לברך דאע"ג דלדעת רבינו ירוחם אינו יכול לברך מ"מ הא רוב הפוסקים חולקים עליו במה שמחלק בין שבועי ליומי בזה"ז

סימן מ

יחקור בדין בהמה נפולה ועמדה דצריכה בדיקה אי מותר לשוחטה ביו"ט או לא

בביצה דף ל"ד איתא תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה אר"א כו' וצריכה בדיקה בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשוחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לא ולא איפשטא שם וכתב הר"ן דמסתברא דנקטינן לחומרא דהוי ספק דאורייתא ולחומרא אבל הרמב"ם בפרק יו"ד מה' יו"ט פסק לקולא וכן הוא דעת הרא"ש בביצה שם. והנה השאגת אריה בסי' ס"ד כתב לתרץ דעת הרמב"ם דאע"ג דלא איפשיטא הכא מ"מ יש לנו לפושטו מהא דבחולין דף נ"א קאמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ורצה רבא לסייעו מהא דתנן ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הכא במאי עסקינן שהכריס ע"ג קרקע ופרש"י דהוי ננערה לעמוד והרי בחולין שם אמרינן עמדה צריכה בדיקה והרי אם נאמר דמחזקינן ריעותא ביו"ט אכתי הוי סייעתא לר"נ דאי יש בבית הרחם משום ריסוק איברים היאך מותר לשוחטו ביו"ט וטפי ה"ל להגמרא לומר הב"ע כגון שהלכה דשוב א"צ בדיקה כלל אלא מוכח דס"ל להסתמא דגמרא דגם היכא דצריך בדיקה מותר לשחטה ביו"ט יעו"ש

[ב] והנראה לישב זה גם להר"ן ונאמר דהר"ן והרמב"ם אזלי לשיטתם במקום אחר דהנה הש"א שם הקשה אמאי לא פשט ליה ר' ירמיה מהא דתנן בביצה דף כ"ה בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה והרי מסוכנת בעי בדיקה אם תפרכס ואם לא תפרכס אסורה כמבואר בחולין דף ל"ז ואפ"ה מותר לשוחטה ביו"ט וכן הקשה הפני יהושע בביצה דף ל"ד יעו"ש מה שנדחק בזה ולפום רהיטא היה נראה לומר דמש"ה לא פשט ליה מהמשנה דיש לומר דהך