בית הלוי חלק א קלד

מקום האניחא דהתורה התירה לקצור כדרכו ולא הצריכה שינוי כלל וכמו דחזינן בכל מלאכת שבת דמותר גבי עבודה ולא אמרינן דיעשה אותם כלאחר יד ויהיה פטור משום שבת. ואם נרצה לומר דרך הפלפול קצת נאמר דכוונת הירושלמי הוי לקושייתינו דגם איהו מפרש כש"ס דידן דהא דקאמר רי"ש יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שבת וא"כ הא קשה הא דצריך לימוד משתי הלחם דממחרת השבת אינו שבת בראשית ורק הוי לשיטתו דס"ל דאין עומר בא מסוריא א"כ הוי מצינן לפרש דהפסוק בא להתיר שביעית ומש"ה צריך לימוד דשתי הלחם רק זה דרך חידוד דהרי בירושלמי שם לא הובא הך ברייתא דמנחות דיליף ר' ישמעאל משתי הלחם]

[יד] וראיתי בספר משכנות יעקב סי' קכ"ח שהביא ראיה להרמב"ם מהא דבמנחות דף פ"ד איתא רמי ליה רמי בר חמא לר"ח תנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהו לאכלה ולא לשריפה א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תבטל א"ל מי קאמינא אנא תבטל ליתי מאשתקד פי' שיניח קמה משל אשתקד ויקצור השתא ומשני בעינא כרמל וליכא וליתי מכרמל דאשתקד פרש"י שנקצר אשתקד בהיותו כרמל ומשני אמר קרא כרמל תקריב בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא אתמר ר' יוחנן אמר כרמל תקריב ר"א אמר ראשית קצירך ולא סוף קצירך והרי הני אמוראי ס"ל נקצר שלא כמצותו כשר מדאיצטריך קרא למעט כרמל משל אשתקד ובודאי לא יחלקו על הא דתנן דדוחה שבת ומוכח כהרמב"ם עכ"ד והנה לכאורה הוי ראיה גדולה דהרי ר' יוחנן בודאי ס"ל דדוחה שבת דהא במס' סוכה דף ל"ד קאמר ר' יוחנן דעשר נטיעות הוי הלכה למשה מסיני וא"כ הא אייתור לדידיה הפסוק דבחריש ובקציר תשבות להא דדוחה שבת דתוס' שביעית ידעינן מהלכה ואפ"ה הא ס"ל דנקצר שלא כמצותו כשר וכהרמב"ם והיותר קשה דהתוס' במנחות דף ס"ו והרא"ש סוף מס' פסחים הוכיחו מהא דקאר"י דעשר נטיעות הוי הלכה דמוכח מזה דדוחה שבת ומוכרח דנקצר שלא כמצותו פסול והרי ר' יוחנן ס"ל כאן להדיא דכשר מדקאמר כרמל תקריב ודרשא זו הא לא איצטריך רק שלא להביא מכרמל שנקצר אשתקד בהיותו כרמל וההכרח לומר בדעת התוס' דס"ל דהרי הא דנקצר שלא כמצותו פסול לא ידעינן לה מקרא רק ר"א בר"ש דרש ליה מהא דדוחה שבת דאי הוי כשר לא היה דוחה שבת דהוי אפשר לעשותו מבערב שבת וכתבו התוס' במנחות דף ע"ב ד"ה אמאי דחי שבת נקצריה מערב שבת ואע"ג דלכתחילה מצותו בלילה כיון דבדיעבד כשר לא הוי דומיא דתמיד דכתיב ביה במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן דהוי אי אפשר לעשותו מקודם וא"כ זהו לפי האמת יליף ר"א בר"ש מיניה דשלא כמצותו פסול אבל אי לא הוי קרא דכרמל תקריב דצריך להיות כרמל בעת ההקרבה הא הוי מוכח מהא דלאכלה ולא לשריפה דבשביעית מוכרח להביא מכרמל של אשתקד והיה מוכח מיניה דשלא כמצותו כשר ובאמת הוה דייקינן מיניה דגם בכה"ג דוחה שבת דלא צריך דומיא דתמיד ורק לפי האמת דגם בשביעית היה נקצר בעת הקרבה השתא שפיר הדרינן לסברא דכל היכא דאפשר אינו דוחה שבת ומדדוחה מכלל דשלא כמצותו פסול כן נראה לדחוק להתוס'

[טו] והנה אם נאמר כמש"כ למעלה בשם הירושלמי דגם הך דרשה דר' ישמעאל מ"מ נוכל לדורשו דקאי על שביעית ולהתיר קצירה בשביעית אע"ג דהפסוק כתיב גבי שבת נוכל לישב דברי התוס' בטוב דהנה התוס' במנחות שם בד"ה שומרי ספיחים הקשו דהיאך בא עומר בשביעית מן המשומר הא בעינן ממשקה ישראל והביאו דברי התו"כ דתני את ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר וי"ל דמדאורייתא בצירה דוקא אסור אבל באכילה שרי דקרא דתו"כ בבצירה מיירי ולא באכילה עוד תי' דהשומרים לא היו מונעים בני אדם רק היו מודיעים להם דזה צריך לעומר והיו פורשין מעצמם א"נ קצירך ונזירך אמר רחמנא דידך אין ולא של הקדש ומהאי טעמא שרי קצירה א"נ קצירה שרי משום דכתיב לדורותיכם דהא אפי' שבת דחי לר"א בר"ש פי' דבריהם שכ' דלתי' השלישי דדרשינן קצירך דידך ולא להקדש ניחא ג"כ הא דשרי קצירה דלתי' הא' תיקשה דהיאך שרי הקצירה נהי דבאכילה שרי מ"מ היאך מותר לקוצרו ואפי' לתי' הב' דלא היה משומר כלל מ"מ אם נאמר דגם מן המופקר אסור קצירה רק דרך שינוי והא לא מצינו דבשביעית היה קצירת העומר דרך שינוי אבל לתי' הג' ניחא הא דקצירה שרי ושוב תירצו דהקצירה שרי משום דכתיב לדורותיכם פי' וידעינן מיניה דפרשה זו נאמר גם בשמיטה ובפסוק הא כתיב ראשית קצירכם וידעינן מיניה דבעומר מותר גם קצירה כדרך הקוצרים ואפי' בשביעית וא"כ נאמר דאפי' להש"ס דידן דפרשינן הא דר' ישמעאל דיצא קציר העומר שהוא מצוה דקאי על שבת מ"מ מודה להירושלמי דהוי מצינן לאוקמא הפסוק דלא בא להתיר רק שביעית אלא דס"ל לר"י דלשביעית לא צריך קרא דידעינן ליה מהא דלדורותיכם וכמש"כ התוס' ומש"ה ע"כ לא קאי הפסוק רק להתיר קצירתו בשבת והנה כל זה הא לא ידעינן רק ע"י הדרשה דכרמל תקריב דידעינן מיניה דגם בשביעית מוכרח להביאו מאותן שגדלו בשנה זו אבל אי לאו הדרשה דכרמל תקריב הא הוי ס"ד דיכול להביאו מכרמל שנקצר אשתקד ושפיר נתקיים הפסוק דלדורותיכם ושוב הוי מוקמינן הפסוק דבחריש ובקציר דבא להתיר קצירתו דדוחה שביעית וכגון היכא דליכא משל אשתקד דיכול להביאו משל שנה זו וגילה הפסוק דמותר לקוצרו או דבאמת נדקדק מיניה מדדוחה שביעית מכלל דמשל אשתקד פסול ורק השתא דכתיב כרמל תקריב דידעינן מיניה דגם בשביעית מביאו משל שנה זו ידעינן מיניה דגם קצירתו שרי וכמש"כ התוס' ואייתור ליה הפסוק דבחריש ובקציר וע"כ בא להתיר דדוחה שבת ונפקא לן מהא דדוחה שבת דע"כ נקצר שלא כמצותו פסול אבל אי הוי מוקמינן ליה דבא להתיר שביעית הרי היינו מכשירין נקצר שלא כמצותו דהא ליכא קרא לפוסלו רק משום הא דמוקמינן ליה אשבת ומש"ה גם לר"י צריך הך כרמל תקריב למעט משל אשתקד דאל"ה הוי כשר נקצר שלא כמצותו אבל לפי האמת דהפסוק קאי על של שבת שפיר ס"ל להתוס' דע"כ שלא כמצותו פסול

[טז] ובדברי הרמב"ם הללו נתישב ג"כ דעת רש"י בברכות דף ב' דקאמר ר"ג לבניו דכל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עה"ש וכל הנאכלין ליום א' מצותן עד שיעלה עה"ש ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה וכ' רש"י דבהקטר חלבים לא עשו בו סייג כלל עד חצות ולא נקטי הכא רק לענין הא דמצותו כל הלילה והביא רש"י ראיה לזה מהא דתנן במגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים והקשה עליו הש"א בסי' ד' דא"כ אמאי לא נקט ר"ג גם קצירת העומר דאין לומר דר"ג ס"ל נקצר ביום ג"כ כשר ולא שייך למתני הכא דהא ר"ג ס"ל במ"ק דף ד' דתוס' שביעית הוי הלכה למשה מסיני וא"כ ע"כ דרש להך בחריש ובקציר כר' ישמעאל דדוחה שבת וא"כ נקצר שלא כמצותו פסול וה"ל למתני גם קצירת העומר ומוכרח דלא חשיב רק הני דעשו בו סייג עד חצות ובקצירת עומר לא עשו סייג ומש"ה לא תני ליה ומוכרח דבהקטרה עשו בו סייג ולדברי הרמב"ם הא ניחא דאע"ג דר"ג ס"ל דקצירתו דוחה שבת מ"מ מצי לסבור דנקצר ביום כשר ומש"ה לא תני ליה ואפשר דגם רש"י ס"ל כהרמב"ם ומש"ה סבר דבהקטרה לא עשו בו חכמים סייג כלל

[יז] ונהדר לדידן דשפיר פסק הרמב"ם דנקצר שלא כמצותו כשר אע"ג דדוחה שבת דכיון דנתברר דלכמה תנאי ואמוראי לא תלי זה בזה כלל ומש"ה פסק כסתם משנה דמנחות דנקצר ביום כשר ולדבריו אין לנו ראייה לדינו ש התוס' שכתבו דאם לא ספר בלילה שלא יספור ביום שהבאנו בראשית דברינו אמנם התוס' כתבו דיש לנו לפסוק כסתם