בית הלוי חלק א קלג

שיש בו כרת נדחה ולדידי' הא ניחא אבל להתוס' דיבמות הא מוכרח ע"כ לומר דהך ק"ו של ר' ישמעאל נוכל לעשותו גם משחיטת הקרבן מהא דשרי בשבת ויהי' ניחא גם לר"ע ור' יוסי ודלא כמו שכתבנו ואין לומר דהרי בשבת דף ק"ז יליף ר"ש דמקלקל בהבערה חייב מדאסרה רחמנא שריפת בת כהן וע"ש בפרש"י שכתב דר"ש יליף לה מדאסרה תורה הבערה מכלל דחייב בו מקלקל דכל הבערה מקלקל היא דאפי' מבעיר עצים לקדרתו הוי מקלקל לגבי העצים לר"ש דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולפרש"י הא גם אי לא הוי כתיב בכל מושבותיכם רק לא תבערו גרידא הוי יליף מינה ר"ש דמקלקל בהבערה חייב דמהא דחזינן דהבערה הוי אסור מדאורייתא מדייק דמקלקל חייב ולדידי' צ"ל הא דאמרה בגמר' דטעמא דר"ש מדאסרה רחמנא שריפת בת כהן הוי לאו דוקא דלא מהא דבת כהן יליף לי' רק מכל הבערה יליף לי' אלא דהגמר' נקט האמת דהך פסוק קאי על בת כהן והתוס' שם ס"ל דמכל הבערה ליכא ללמוד דס"ל דזה אינו תלוי כלל בהך דמלאכה שאינה צריכה לגופה יעו"ש ומבעיר עצים לקדרתו הוי שפיר מתקן ורק מדחזינן דאפי' שריפת בת כהן אסורה הוא דיליף ר"ש לחייב במקלקל וא"כ להתוס' נאמר דר"ע ור' יוסי ס"ל כר"ש דמהך דבת כהן ילפינן מקלקל דחייב ומש"ה הא צריך קרא דבכל מושבותיכם כי היכי דנדע מינה הך סברא דמקלקל חייב דבלא"ה הוי שרינן שריפת בת כהן משום דהוי מקלקל ולשיטת רש"י הא ניחא בלא"ה וכמש"כ דנלמוד מיני' דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת זה אינו דהרי כתבו התוס' בשבת שם וביבמות דף ו' דר' נתן דס"ל הבערה לחלק יצאת וגם ר' יוסי דס"ל דללאו יצאת ע"כ לא ס"ל הך דר"ש דאל"כ מנ"ל למדרש הך דלחלק או ללאו דלמא יצאת רק מש"ה לחייב במקלקל וא"כ הא ר' יוסי ע"כ לא ס"ל כר"ש רק כר' יהודה דגם בבת כהן הוי מתקן דמה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סממנים וגם ר"ע ע"כ לא ס"ל כן דהא בפסחים דף ה' קאמר רבא ש"מ מדר"ע הבערה לחלק יצאת וא"כ ס"ל דמקלקל פטור וא"כ קשה לדידהו למה לי הך בכל מושבותיכם וצ"ע שוב מצאתי במכילתא פרשה ויקהל עוד דרשות על הך דבכל מושבותיכם וא"כ נאמר דגם ר"ע ור' יוסי ס"ל כהמכילתא

[יג] ובדברינו אלה מיושב לי ג"כ הא דבמנחות דף ס"ה מביא הגמר' כמה הוכחות דהך ממחרת השבת דכתיב גבי עומר לא הוי ממחרת שבת בראשית רק ממחרת יו"ט הראשון של פסח וקאמר שם ר' ישמעאל אמרה תורה הבא עומר בפסח והבא שתי הלחם בעצרת מה להלן רגל ותחילת הרגל אף כאן רגל ותחילת רגל וזה כמה הוקשה לי דלמה צריך ר' ישמעאל לזה והרי איהו דרש להפסוק דבחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה ודוחה שבת ומזה גופה הא מוכרח דשפיר יכול להיות הבאת עומר ביום השבת דאי נאמר דממחרת השבת הוי שבת בראשית א"כ הא לעולם הוי הבאת עומר ביום ראשון לשבוע (שוב מצאתי קושי' זו כתובה על ספר] ואין לומר דאע"ג דההבאת עומר הוי ביום ראשון מ"מ משכחת לה שפיר דיהי' צריך לדחות שבת בקצירתו וכגון שלא מצאו שדה שהביאה שליש שיכולים להביא ממנה עומר רק רחוק מירושלים עד שמוכרחין לקוצרה בשבת ויגיע עד א' בשבת לירושלים דא"כ הא הוי נקצר שלא כמצותו ואם נקצר שלא כמצותו כשר הא אינו דוחה שבת וא"כ כמו דחזינן דר"א בר"ש מדקדק מהא דדוחה שבת דנקצר שלא כמצותו פסול כמו כן הא ממילא מוכח מינה דממחרת השבת לא הוי שבת בראשית ולמה הוצרך ר' ישמעאל ללומדו במה מצינו משתי הלחם דודאי דוחק גדול לומר דר' ישמעאל לא ס"ל כלל הך כללא דאמר ר"ע דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת דהרי במס' פסחים דף ע' קאמרינן דר"א החולק על ר"ע וס"ל דגם מכשירין דוחה שבת הוי יחידאה אבל לפי הנ"ל ניחא דרק לר"ע תלוי זה בזה אבל ר' ישמעאל דלא ס"ל כלל הך סברא דדחתה שחיטה את השבת ואזל לשיטתו דיליף רציחה בק"ו מעבודה ולפי מה שנתבאר הוי הק"ו רק מהקטרה ולא ס"ל כלל הך סברא וא"כ אינו תלוי זה בזה כלל ושפיר ס"ל נקצר שלא כמצותו כשר ומש"ה הוכרח ללמדו משתי הלחם דעצרת אמנם ראי' זו יש לדחות בקל דהרי ר"ע דרש להך קרא דבחריש ובקציר תשבות על תוס' שביעית דאע"ג דהפסוק כתיב גבי שבת מ"מ מוקי לי' באם אינו ענין על תוס' שביעית ורק לר' ישמעאל דס"ל דתוס' שביעית ידעינן מהלכה דס"ל עשר נטיעות הלכה למשה מסיני אייתור לי' הך קרא לומר דקצירת עומר דוחה שבת וכמבואר כל זה במו"ק דף ג' וכיון דדרש לי' מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה איסור דאורייתא והאי פסוק הא כתיבא גבי שבת מש"ה מוקים לי' דבא לומר שדוחה שבת דהא לפי הך דרשה אין לנו להוציא הכתוב ממשמעותי' דכתיב גבי שבת אבל אי לא הוה לי' הך למודא דשתי הלחם הוי מפרשינן הך ממחרת השבת על שבת בראשית ואי אפשר להיות קצירת עומר בשבת והוה דרשינן הך בחריש ובקציר על שביעית והיינו דורשין יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שביעית כמו דר"ע מוקים לי' על תוס' שביעית כן היו מוכרחין לאוקמא הך פסוק דקמ"ל דמותר לקוצרו בשביעית ורק השתא דידעינן משתי הלחם דממחרת השבת קאי על יו"ט ראשון של פסח ויכול להתרחש הבאת עומר בשבת שוב אין לנו להוציא הכתוב מפשטי' דכתיב גבי שבת וע"כ בא להתיר קצירת העומר בשבת ועדיפא מזה נראה דגם השתא ס"ל להירושלמי דר' ישמעאל דרש לי' על שביעית דבירושלמי דשקלים פ"ד ה"ב איתא תמן תנינן ר' ישמעאל אמר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתי' דאמר אין העומר בא מסורי' ובודאי קשה טובא דהא גם בסורי' נוהג שבת ואפי' אי הוי ס"ל דעומר בא מסורי' ג"כ שפיר קאמר דהפסוק בא להתיר קצירתו בשבת וראיתי להמפרש במס' שביעית פ"א דכתב לגרוס להיפוך דר"י דאמר אין העומר בא מסורי' הוי כדעתי' דאמר יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שבת וה"ה דדוחה שביעית ומש"ה מצי סבר דאינו בא מסורי' דבלא"ה לא הוי מצי סבר דאינו בא מסוריא דהא הוי קשה דבשביעית מוכרח להביאו מסורי' דמארץ ישראל הא אסור משום שביעית ורק משום דס"ל דקצירתו הוי מצוה ודוחה שבת וה"ה דדוחה שביעית ויכול לומר דאינו בא מסורי' ופירושו קשה טובא חדא דצריך לשבש הגירסא דלפי דאיתא בירושלמי דשקלים משמע להדי' להיפוך דהא דאמר דקצירת העומר דוחה שבת תלוי בהא דאינו בא מסורי' ועוד דעיקר הדבר מש"כ דאי לא הוי ס"ל הך דרשה דיצא קציר העומר שהוא מצוה הי' מוכרח לומר דמביאין מסורי' לא ידעתי היאך תלוי זה בזה כלל דהרי מאן דס"ל דאינו בא מחו"ל נפק לי' מקרא דכי תבאו גו' והבאתם ראשית קצירכם דמשמע ולא מחו"ל וכמו שכתב הר"ש בפ"ב דמסכת פרה מ"א ורק מאן דס"ל חדש בחו"ל דאורייתא יכול לסבור דמביאין מחו"ל וכמבואר כל זה במנחות דף פ"ד וא"כ אפי' מאן דס"ל בחריש ובקציר כר"ע על תוס' שביעית מ"מ מצי סבר דאין מביאין מחו"ל מקרא דכי תבאו וגם מה שכ' דאי לא הוי הקצירה מצוה שדוחה שבת הי' מוכרח להביאו מסורי' אינו מובן כלל דהרי יכול להביאו מא"י ולא יקצרנו רק יתלשנו ע"י שינוי שלא כדרך הקוצרים דמותר בשביעית וכמבואר במס' שביעית פ"ח משנה ו' וכ' שם הר"ש דשלא כדרך הקוצרים שרי בשביעית ואפי' מן המשומר ואפי' לפי מה שכתבו התוס' ביבמות דף קכ"ב דמן המשומר אסור אפי' ע"י שינוי מ"מ הא מן המופקר הא ודאי כ"ע מודים דמותר ע"י שינוי וכמבואר במשנה דשביעית וכ"כ התוס' בר"ה דף ט' בד"ה וקציר וא"כ הא אפשר להביא עומר מן המופקר ולתולשו ע"י שינוי דשרי לכ"ע וע"כ נראה דהירושלמי מפרש הא דאר"י יצא קציר העומר שהיא מצוה היינו דדוחה שביעית וקמ"ל הפסוק דמותר לקוצרו אפי' מן המשומר או קמ"ל דא"צ לקוצרו ע"י שינוי וזהו דקאמר דהוי כדעתי' דאין בא מסורי' דאי הוי בא מסורי' אמאי דוחה שביעית הא יכול לקיים שניהם ולהביאו מסורי' דליכא איסור שביעית כלל והא לא קשה דא"כ אפי' אינו בא מסורי' אמאי מותר לקצור כדרכו הא יכול לקיים שניהם דיקצור ע"י שינוי זה אינו דהא ודאי אם נאמר כהסוברים דמן המשומר אסור לקצור אפי' ע"י שינוי הא ניחא דהיכא דלא מצא מן המופקר קמ"ל קרא דשרי לקצור אפי' מן המשומר ואפי' להר"ש דע"י שינוי מותר בכל גווני מכל