בית הלוי חלק א קלב

פלוגתא דרבה ורבא ופוסק כרבא דבתרא הוא ובאמת דהאלפס פסק בב"ק פרק כיצד הרגל גבי הא דאם נהנית משלמת מה שנהנית דרבה אמר דמי עמיר ורבא אמר דמי שעורים וכתב האלפסי איכא מאן דפסק כרבה משום דהוי רבו של רבא ואיכא מאן דפסק כרבא דהוא בתרא הרי דדבר זה הוי ספק כל היכא דפליגי רבה ורבא הלכה כמאן ועיין ברמב"ם פרק שלישי מהל' נזקי ממון דדעת המ"מ דגם הרמב"ם מספקא לי' בזה ועיין במ"מ פרק רביעי מהל' יו"ט הלכה כ"ה וא"כ גם הך דינא דלינה הוי ספיקא דדינא ובפרט לדעת התוס' הנ"ל דלמ"ד לינה מועלת אין זה תקנה מה דמעלה ומלינה ולדידהו הא מוכרח דרב פפא דאמר בפסחים דף נ"ט מעלה ומלינה בראשו של מזבח דס"ל כמ"ד אין לינה מועלת וכמש"כ המל"מ בפרק א' מהל' תמידין א"כ הא בודאי דיש לפסוק כן דר"פ הא בתרא הוא אבל לדברינו הנ"ל ניחא דעת הרמב"ם דהא סתמא דגמ' דיבמות דקאמר ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור והרי קשה קושי' התוס' דנילף משארי קרבנות ציבור ומוכח דס"ל לינה מועלת והוי שארי קרבנות מצותן בכך ומש"ה פסק הרמב"ם כהך סתמא דגמ'

[י] ונהדר לדידן דהך סוגי' דיבמות קאי על הקטרה ומש"ה לא שייך לא סברא דהותרה בציבור ולא סברא דמצוותן בכך והא דבמנחות דף ה' אמרינן דלא נוכל ללמוד טרפה דיהיה מותר לגבוה אע"ג דאסור להדיוט מהא דחזינן דשבת מותר לגבוה משום דשאני שבת דמצוותן בכך ואמאי לא נילף מהקטרה דמותר בשבת אע"ג דאסור להדיוט כיון דנתבאר דבהקטרה לא שייך מצוותו בכך גם זה ניחא די"ל דהסוגי' דמנחות אזלא כסברת ר"ע דס"ל הך סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת ושחיטה הא הוי מצוותו בכך ומהקטרה אי אפשר ללמוד כלל דקילא דכבר נדחה אצל קרבן זה שבת דהא בלא"ה נראה דההיא סוגי' הוי רק כר"ע דהא בשבת דף קי"ד איתא עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו וא"כ במנחות דדחי שאני שבת דמצוותן בכך הרי תיקשה עדיין אליבא דר' ישמעאל שנאמר יוה"כ יוכיח דשרי לגבוה להקריב גם חלבי שבת שמערב יוה"כ דהני איברים הא לא הוי ביוה"כ מצוותן בכך כיון דאינם מחובות היום כלל ואפ"ה מותר לגבוה אע"ג דאסור להדיוט ונלמוד מיני' לטריפה ומוכרח ע"כ דאתי' אליבא דר"ע דלדידי' לא שרי ביוה"כ רק ביו"ט ויו"ט הא מותר גם להדיוט באוכל נפש וא"כ הא ניחא דלא יליף מהקטרה דר"ע הא ס"ל הך סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת. וכיון דנתבאר לנו דהך סוגי' דיבמות דקאמר אי מתמיד אי מפסח על כרחך לא קאי רק על הקטרה והרי תיקשה דהיאך אפשר ללמוד מהקטרה על מ"ע דיבום דנימא שאני הקטרה דכבר דחתה שחיטה את השבת ומוכח כמו שכתבנו דלאו כ"ע ס"ל הך סברא וסתמא דסוגי' זו לא ס"ל כלל הך סברא וכמו שכתבנו, דגם הני ב' סתמי דפרק ר' ישמעאל לא ס"ל הך סברא וגם מדברי אביי בסנהדרין דקאמר דלא תהא רציחה דוחה עבודה לפי מה שנתבאר דהקל וחומר דידיה הוי מהקטרה מוכח ג"כ דלא ס"ל הך סברא ושוב נוכל ללמוד מהקטרה דכל היכא דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת אפילו אם אפשר מאתמול וכדס"ל לר"ל בירושלמי דנקצר ביום כשר וגם דוחה שבת וכהני ב' סתמי ומש"ה פוסק הרמב"ם כן

[יא] ובדברינו אלה נוכל לישב דעת התוס' בפסחים דף ה' בשם הריב"א דלמאן דסבירא ליה הבערה ללאו יצאת א"כ לא הוי בכלל מלאכה וליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפילו שלא לצורך כלל והקשה השאגת אריה בסי' ע"א מהא דבשבת דף קי"ד קאמר ר' ישמעאל עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ ר"ע אומר לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט וקאמר בגמ' כשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט פי' מדלא מוקים לקרא דבא להתיר ביו"ט מכלל דס"ל נדונ"ד קרבין ביו"ט ומש"ה לא צריך לאוקמא הפסוק על יו"ט ומוקים לה על יוה"כ ולהריב"א תיקשה דלמא לעולם ס"ל נדונ"ד אין קרבין ביו"ט ומשום איסור שחיטה ורק ס"ל הבערה ללאו יצאת וליכא שום איסור בהקטרה ביו"ט אפילו שלא לצורך כלל ומש"ה מוקים להפסוק דבא להתיר ביוה"כ אבל לפי מש"כ ניחא היטב דהא ביבמות דף ו' איתא לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת כו' ת"ל לא תבערו כו' ומפרשינן שם דה"ק דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מ"מ הוי ס"ד דרציחה תהוי דוחה שבת מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי כו' שבת שנדחה מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה וע"ש בתוס' שהקשו דנימא דיו מה עבודה דאינו נדחה מפני רציחה רק בשב ואל תעשה כמו כן לא יהיה שבת נדחה מפני רציחה רק בשב ואל תעשה ותירצו דאין הק"ו לשבת מעבודה רק הק"ו הוי רציחה מעבודה ומה עבודה דוחה שבת בקום ועשה אינו דין שתהא רציחה דוחה שבת בקום ועשה יעו"ש ולפי דברינו הא קיי"ל דמשחיטה דהוי היתר ליכא ללמוד כלל ק"ו על רציחה דמהא דמותר לשחוט בשבת אין ראיה כלל דעבודה חמורה משבת וכמש"כ למעלה באות ח' ועיקר הלימוד של ר' ישמעאל הוי רק מהא דמותר להקטיר איברי תמיד בשבת ומיני' הוא דהוי ס"ד ללמוד על רציחה וברציחה הא הוי גם איסור נטילת נשמה דהוי חיוב סקילה ואם נאמר דר' ישמעאל ס"ל דבהקטרה ליכא רק איסור לאו גרידא א"כ הא אי אפשר ללמוד מהא דשרי הקטרה בשבת דגם רציחה תהיה דוחה שבת באיסור סקילה ולמה לי הך קרא דבכל מושבותיכם דהא ודאי אין לומר דהפסוק בא לאסור גבי רציחה ההבערה בעצמה דאי לאו הפסוק הוי ס"ד דההבערה יהיה מותר גם בשבת כמו דמותר הבערה גבי הקטרה ויבעיר האש בשבת להכין על מוצאי שבת ואז יתיך הפתילה וישרוף להבת כהן דבכה"ג דלא יקיים המצוה בשבת הא ודאי דאי אפשר ללמוד כלל מהקטרה דשם בעת החילול מקיים המצוה ומהיכא תיתי נתיר לו לחלל שבת משום מצוה שיעשה במוצאי שבת ומוכרח ע"כ דס"ל לר' ישמעאל דבהקטרה איכא ג"כ מלאכה גמורה של סקילה ושוב הוי מצי לאוקמא לקרא דעולת שבת בשבתו על חלבי שבת שמותר להקריבן ביו"ט ומדמוקים לי' על יוה"כ מוכח דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט

[יב] אכן אם כן קשה לי טובא דלר' יוסי דסבירא ליה הבערה ללאו יצאת ולדידיה למה צריך הך קרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם לאסור שרפת בת כהן בשבת דהא לדידיה אי אפשר ללמוד כלל מהקטרה ואף על גב שכתבנו בסימן ט"ז דבהקטרה איכא גם כיבוי דבשרא אגומרי הוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר מ"מ הניחא לעולא דס"ל בשבת דף ל"א דר' יוסי ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ולדידי' איכא בהקטרה גם כיבוי אבל לר' יוחנן דאמר שם דר' יוסי ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולדידי' הא לא משכחת לה חיובא דכיבוי רק בצריך לפחמין ושוב ליכא בהקטרה משום כיבוי רק הבערה דהוי לאו גרידא וכן הוא מבואר להדי' ביבמות דף ל"ג ע"ב דלר' יוסי ליכא בהקטרה רק איסור הבערה וכתבנו לעיל בסי' ט"ז דהוי אליבא דר' יוחנן וא"כ למה לן קרא דבכל מושבתיכם לאסור שריפת בת כהן בשבת דהא מהיכא תיתי הוי ס"ד להתירה וכמו כן תיקשה לדברינו דלר"ע דס"ל סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת ושוב ליכא ללמוד מהקטרה על רציחה למה לי' הך קרא דבכל מושבותיכם ובודאי דוחק גדול לומר דר"ע ור"י ס"ל דלפי האמת עשה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת ומהך קרא גופה הוא דילפינן לי' מדאיצטריך הפסוק לאסור שריפת בת כהן מכלל דבעלמא עשה דוחה כה"ג וכמו שרצה הגמר' לומר ביבמות אליבא דר' ישמעאל קודם שידע מהק"ו דעבודה ור"ע ור"י ס"ל כן באמת אמנם זהו דחוק לומר כן דהא כתבו התוס' ביבמות דף ו' בד"ה שכן הכשר דלהמסקנא בשום מקום אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"ש דרש"י חולק על זה וס"ל דלהמסקנא י"ל דגם ל"ת