בית הלוי חלק א קלא

הא לא נתקיים מצות עבודה דהא אדרבה מחלל ופוסל את העבודה הא לא שייך כלל לומר דגם אצלו יהי' שבת נדחה ולא יהי' חייב משום שבת דכיון דליכא מצוה במה ידחה לאיסור שבת ומוכרח מדברי בר קפרא דשבת הותרה בציבור ואע"ג דלפי המסקנא דשם הוי פלוגתא דר"ח וב"ק בסברא אחרת אם איסור חל על איסור בכולל ולא פליגי כלל בהך סברא דכשהותרה שבת במקדש אם הותרה לכל אדם או רק לכהנים מ"מ הא חזינן דר"ח וב"ק בעצמם כל אחד אמר סברא זו לסמוך דעתו וע"ש בחידושי רשב"א ובחידושי ריטב"א שכתבו כן דכל אחד אמר סברא זו לסמוך דעתו אע"ג דאין זה עיקר טעמו וא"כ הא מוכח מדברי ב"ק דשבת הוי הותרה ולא דחויה והרי שם בדף ל"ג מוקמינן הא דתני' זר ששימש בשבת חייב שתים דקאי על הקטרה דשחיטה הא כשרה בזר וא"כ גם הך פלוגתא דר"ח וב"ק ע"כ איירי בהקטרה ומוכח דגם בהקטרה אמרינן דהותרה בציבור זו אינה קושי' חדא דהרי איכא שם עוד אוקימתא בשחיטת פרו של כה"ג ביוה"כ ואליבא דמ"ד פסולה בזר וי"ל דר"ח וב"ק איירי בכה"ג וגם י"ל דאיירי בהקטרת קטורת בשבת דזה אי אפשר להניחו למחר דהוי חובה באותו יום והוי כשחיטה ולכהנים הותרה שבת ומה שיש עוד לדבר על תירוץ זה אין כאן מקומו ולעולם דהקטרת אברים הוי רק דיחוי גרידא ולא הותרה

[ז] גם נראה עוד לתרץ קושיא זו ויתורץ ג"כ קושיות התוס' ביבמות שהקשו על הא דאמר דממילה ופסח ותמיד אי אפשר ללמוד שכן ישנן לפני הדיבור והקשו התוס' דאכתי נילף משארי קרבנות ציבור שדוחין שבת ולפי דברינו הנ"ל ניחא דהא שכתבנו דהלימוד הוי מהקטרה דבו לא שייך סברא דהותרה ולא סברא דמצותן בכך הא זה לא שייך רק בהקטרתו של תמיד דרק איהו הוא דכשר כל הלילה אבל איברים של שארי קרבנות הרי מוכרח להקריבן קודם זריקת דם התמיד של בין הערבים משום עשה דעליה השלם כל הקרבנות כולם וכמו דאיתא בפסחים דף נ"ט רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עלי' השלם ומשני כשניתותרו ומוכרח דגם הקטרה של כל הקרבנות צריך לכתחילה להיות קודם זריקת דם תמיד של ערב דהך פסוק איירי בהקטרה ואם יכול להניחם עד אחר התמיד מאי פריך דהקטרת התמיד הא כשר כל הלילה א"ו לכתחילה צריך להקטיר קודם הזריקה ועיי' בתוס' יומא דף כ"ט ד"ה אלא ועיי' מש"ש בסימן ל"ד וא"כ הא מוכרח להקטירן ביום ובכל הקרבנות גם בהקטרה הוי הותרה בציבור וגם מצוותן בכך ומש"ה א"א ללמוד משארי קרבנות ולא קאמרה הגמר' רק מתמיד דהקטרתו יכול להיות במוצאי שבת אפילו לכתחילה וגם מפסח רוצה שפיר ללמוד דגם הקטרתו כשר כל הלילה דהא עיקר הבאת קרבן פסח הוי אחר התמיד וא"כ יכול להקטירן בלילה ואפ"ה מותר בשבת וא"כ מיושב ג"כ הך שהקשינו בסמוך ביבמות דף ל"ג דקאמר ב"ק שבת לכל הותרה ואיירי בהקטרה של שארי קרבנות ציבור לבד מתמיד ואין להקשות לפי מה שפירשנו דהלימוד דמתמיד ופסח הוי רק מהקטרה דא"כ מאי דחי הגמר' מפסח שכן כרת והלא אם לא יקטירם היום ויניחם עד הלילה הא ליכא חיוב כרת כלל ובע"כ קאי על שחיטת הפסח ושפיר איכא כרת אם לא יעשה הפסח זה אינו דה"פ דמפסח ליכא ללמוד דמצוותו חמורה שכן יש בו כרת ואי אפשר ללמוד שארי מצות מיני' והרי דכוותי' צ"ל הא דקאמר שם ממילה ופסח שכן כרת והרי הא דמילה דוחה שבת אינו רק בזמנה ביום השמיני דשלא בזמנו אינה דוחה שבת וכרת הא ליכא רק כשיגדל ולא ימול את עצמו אבל במילה בזמנה אם לא ימול היום ליכא כרת כלל ובע"כ צ"ל כמש"כ דכיון דיש במצוה זו חיוב כרת חמירא משארי מ"ע

[ח] ולכאורה קשה לי עדיין מהא דבסנהדרין דף ל"ה דנפקא לן שם מקרא דרציחה אינו דוחה שבת וקאמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת אין רציחה דוחה עבודה מקל וחומר ומה שבת שנדחית מפני עבודה אין רציחה דוחה אותה עבודה שהיא דוחה את השבת אינו דין שלא תהא רציחה דוחה אותה אלא הא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות בקרבנות יחיד דלא דחי שבת ולפי מה דמבואר ביומא דשבת הותרה בציבור א"כ הא נסתר לכאורה הך ק"ו דהרי מהא דשרי עבודה בשבת אין ראיה כלל דעבודה חמורה משבת כיון דאין עבודה דוחה את השבת רק הותר שבת אצלה וכמו דהותר' יו"ט אצל אוכל נפש האם נאמר דאוכל נפש חמור מיו"ט וגם לר"א דס"ל בפסחי' ד' ס"ח ע"ב דשמחת יו"ט רשות מ"מ הא מותרת ביו"ט ועיי' בברכות דף כ' דאמרינן דכבוד הבריות אינו דוחה איסור תורה בקום ועשה וכתב רש"י דאין ללמוד דלהוי דוחה מהא דכהן ונזיר מטמאין למת מצוה דשם לא הוי משום דכבוד הבריות דוחה אותה רק דלגבי כבוד הבריות לא נאמר לאו זה דטומאה של כהן ונזיר ולעולם ל"ת דאורייתא חמור מכבוד הבריות ואינו נדחה מפני' והרי כמו כן הכא א"א ללמוד דרציחה לא תדחה עבודה מדחזינן דאינו דוחה שבת הקלה כ"ש דאינו דוחה עבודה החמורה כיון דבעבודה הוי היתר אין ראי' כלל דעבודה חמורה משבת וצריך לומר דהקל וחומר של אביי הוי רק מהקטרה דמותר בשבת והוי רק דיחוי וכמו שכתבנו ולפי מה שכתבנו דבכל קרבנות ציבור הוי גם הקטרה היתר וא"כ הא ליכא ק"ו דאביי רק מהקטרה דתמיד אבל על שארי קרבנות ליכא הך ק"ו וא"כ למה דחה אביי לומר דהך מעם מזבחי מוקמי על קרבן יחיד דלא דחי שבת והרי גם על כל שארי קרבנות ציבור מצי קאי אע"ג דדוחה שבת כיון דהוי בגדר היתר דאין לומר דנילף שארי קרבנות מתמיד דלא להוי רציחה דוחה אותם דשאני תמיד שכן תדיר ומוכרח דלא כמש"כ זו אינה קושי' דהא מה שכתבנו דבהקטרה של שארי קרבנות מוכרח להיות קודם התמיד אינו אלא אליבא דמ"ד במס' זבחים דף פ"ז דלינה מועלת בראשו של מזבח וא"כ צריך להקטירן דוקא ביום אבל לרבה דאמר שם דאין לינה מועלת בראשו של מזבח הרי כל הקרבנות א"צ להקריבן בשבת דיכול להעלותן על המזבח ולהקטירן למחר אחר התמיד של שחר ובהעלאה הא ליכא שום חילול שבת ואפ"ה הא מותר להקטירן בשבת ולדידי' הא נוכל ללמוד מהקטרת כל הקרבנות ומש"ה קאמר אביי דהך מעל מזבחי נוקים רק על קרבן יחיד ונאמר דאביי ס"ל כרבה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח והסוגי' דיבמות דף ה' דלא יליף משארי קרבנות ציבור דעשה דוחה ל"ת נאמר דס"ל כרבא דאמר בזבחים דלינה מועלת בראשו של מזבח ומש"ה בכל הקרבנות אי אפשר להניחם עד למחר דהא יפסלו בלינה ומש"ה גם הקטרה דידהו הוי מצוותו בכך והותרה בציבור ועיין בפסחים דף נ"ט דאמרינן שם מעלה ומלינה בראשו של מזבח וכתב שם רש"י וז"ל דלינה אינה פוסלת בראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים דלד"ה אם עלו לא ירדו הרי דס"ל לרש"י דגם למ"ד לינה מועלת מ"מ מקרי שפיר דיש לו תקנה ע"י זה דמעלה ומלינה כיון דגם הך מ"ד מודה דאם עלו לא ירדו וא"כ הא לכאורה נסתר תי' זה דהא לכ"ע יוכל להמתין להקטרה של כל הקרבנות עד למחר אמנם יעויין במל"מ בפרק א' מהל' תמידין שהביא לדברי התוס' ביומא דף כ"ט ובמנחות דף מ"ט וכן מוכח בתוס' ר"ה דף ל' דחולקים בזה על פרש"י וס"ל דלמ"ד לינה מועלת אין זה תקנה דאע"ג דגם לדידי' אם עלו לא ירדו מ"מ הא לדידי' נפסלים האיברים בלינה והא דלא ירדו הוא משום דהמזבח מקדש הפסולים ולדברי התוס' הא י"ל כתירוצנו הנ"ל ועוד דודאי דגם רש"י מודה בזה דנהי דס"ל לרש"י דגם למ"ד לינה מועלת מ"מ מותר להעלותן ולהלינן כיון דלא ירדו מ"מ הא מודה דאי אפשר לומר דמש"ה לא יהיה הקטרת כל הקרבנות בכלל מצוותן בכך משום דאפשר להקריבן בפסולן דהרי מצוותו של ההקטרה הוי בהכשרן ולא בפסולן וגם לרש"י נקרא מצוותן בכך למ"ד לינה מועלת ומש"ה לא למד ביבמות משארי קרבנות ציבור

[ט] ובדברינו אלה נתיישב לנו פסקו של הרמב"ם דפסק בפרק שלישי מהל' פסולי המוקדשין דלינה מועלת בראשו של מזבח וכתב שם הכ"מ דבזבחים דף פ"ז הוי