בית הלוי חלק א קכו

עשה ולהראב"ד הטעם דאין עונשין מבמה מצינו ולדידיה לא קשה קושית ר"ת שהקשה להר"י

[ב] והנה הר"ש במס' טבול יום פ"ב הקשה על הא דאיתא בפסחים דף מ"ד דקאמר ב יוחנן כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת ומוקים לה שם כר"ע דמוקים האי, משרת להיתר מצטרף לאיסור ושוב פריך מדרבנן נשמע לר"ע לאו אמרי רבנן משרת ליתן טכע"ק ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לר"ע נמי נימא משרת להיתר מצטרף לאיסור ומכאן אתה דן לכל התורה ומאי פריך והא אין עומה"ד וא"כ גם אם נלמד בק"ו דבכל האיסורין המל"א לא יהיה לוקה עליו ושפיר אמר ר' יוחנן דבכל האיסורין אין המל"א לענין מלקות דהא בלא"ה ע"כ לא קאי ר' יוחנן רק לענין מלקות דאיסורא הא איכא בלא"ה דחצי שיעור אסור מן התורה ותי' דהך ק"ו הוי גילוי מילתא ולוקין עליו והנה השער המלך הל' חמץ ומצה כתב דאכתי להסוברים דאינו לוקה על טכע"ק דאין עומה"ד ולא ס"ל דהוי גילוי מילתא הא לדידהו תשאר קושי' הר"ש מאי פריך לר' יוחנן דהא גם אם נלמד המל"א מק"ו לא ילקה עליו ותי' השעה"מ דכיון דחצי שיעור אסור מה"ת וא"כ הא גם בלא ק"ו ידעינן איסורא ושוב ילפינן עונש בהמל"א מק"ו וכמו שכתב המ"מ בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות דכל היכא דידעינן איסור עשה בלא ק"ו שפיר ילפינן עונש מק"ו אמנם בודאי דלא דמי כלל הך דהכא לדברי המ"מ דעד כאן לא כתב המ"מ רק היכא דכתיב איסור עשה בדבר ולא בהך דחצי שיעור וע"כ תירוץ זה הוא דחוק קצת והנה השעה"מ רצה בתחילה לתרץ דמשמע ליה להגמ' דהא דאמר ר' יוחנן דבכל האיסורין אין היתר מצטרף לאיסור הוי גם לענין איסורא דגם איסורא דאורייתא ליכא ושוב דחה זה וכמש"כ הר"ש דע"כ לא קאיירי רק לענין מלקות דהא חצי שיעור אסור מה"ת והנה זה הא יש לדחות ונאמר דהר"י דאורליינוש והראב"ד יסברו דחצי שיעור לא אסור מה"ת רק כשהוא בעינו אבל ע"י תערובת מותר מה"ת וכמו שכתב הפמ"ג בשער התערובות בשם המ"כ דדעת הרמב"ם הוי כן ומש"ה פריך הגמ' לר' יוחנן דנילף לר"ע בשארי איסורין מק"ו מנזיר דהמל"א לכל הפחות דהוי איסורא דאורייתא ולפי זה יהיה מוכרח דהא דס"ל להרמב"ם דח"ש ע"י תערובות שרי מה"ת הוי אפילו באין בהיתר רוב נגד האיסור [וכן מבואר בלשון הפמ"ג] דהרי הא דאמר ר"י דבכל האיסורין אין המל"א חוץ מאיסורי נזיר איירי באין בהיתר רובא נגד האיסור דבאיכא בהיתר רובא נגד האיסור הא לא אמרינן כלל היתר מצטרף לאיסור לשיטת רש"י במס' נזיר דף ל"ח ואפ"ה הוי משמע להגמ' דבכל האיסורין גם איסורא דחצי שיעור ליכא

[ג] אמנם תי' השני אינו מספיק כלל דהרי הגמ' מתרץ דמש"ה לא יליף ר"ע המל"א בכל התורה מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דנהי דנזיר איצטריך דלא הוי מצי למילף מחטאת דחולין מקדשים לא ילפינן אבל לא לכתוב הך דחטאת ונלמד מנזיר והוי ב' כתובים ואין מלמדין ולדבריו הרי אי הוי ילפינן בק"ו מנזיר לא היה לוקה בחטאת על המל"א דאין עומה"ד ומש"ה כתיב יקדש לומר דלוקה בחטאת על המל"א וא"כ היאך הוי ב' כתובים הבאים כא' דאין לומר דהר"י דאורליינוש יסבור דגם על הך דיקדש ליכא מלקות דהוי רק עשה וס"ל דלא כהמ"מ הנ"ל רק סבר דגם היכא דאיכא עשה אין עומה"ד וא"כ גם עתה אינו לוקה בחטאת ואיסורא הא הוי מצי ללמוד מק"ו דנזיר ומש"ה הוי ב' כתובים וידעינן מזה דבכל התורה גם איסורא דאורייתא ליכא זה אינו דהא ע"כ ס"ל להגמ' דעל הך קרא דיקדש איכא מלקות דאל"כ למה אמרה הגמ' דנזיר צריך לכתוב משום דחולין מקדשים לא ילפינן תיפוק לי' דבנזיר הא כתיב לאו גמור וכל משרת ענבים לא יאכל ומוכרח דגם על הך דיקדש איכא חיוב מלקות והדר קשה אי נאמר דעל לימוד מנזיר ליכא מלקות הא צריך יקדש למלקות בחטאת והיאך הוי שני כתובים ומוכרח ע"כ לומר כתי' הראשון של שעה"מ דהיתר מצטרף לאיסור ילפינן שפיר עונש מק"ו כיון דאיסורא איכא בלא"ה דח"ש אסור וס"ל להר"י דגם ע"י תערובת ח"ש אסור מדאורייתא

[ד] ולכאורה קשה לי עדיין גם על תי' זה דהא לשיטתו של הר"י כפי מה שכתוב בספר הישר דס"ל דבין לר"ע ובין לרבנן אינו לוקה על טכע"ק לכאורה נראה מוכרח דע"כ לא ס"ל סברתו של המ"מ הנ"ל דהרי בפסחים שם אמרינן דר"ע מוקי הך משרת להיתר מצטרף לאיסור ורבנן מוקמי לי' לטכע"ק ופריך ור"ע טכע"ק מנ"ל ומסיק מגיעולי מדין ורבנן כלי מדין חידוש הוא דבכל התורה נותן טעם לפגם מותר והכא אסור ור"ע לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ורבנן קדרה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא פי' וא"כ גם כשאינה ב"י אסורה וע"כ הוי חידוש ולכאורה קשה למה דחקה הגמ' לעשות בזה פלוגתא בין ר"ע לרבנן ונצטרך לומר דס"ל לרבנן דכלי מדין אסורים גם באינן בני יומן וזהו דלא כהלכה דקיי"ל סתם כלי עו"ג אב"י ושרי והרי בפשיטות י"ל דגם רבנן מודים דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ולא הוי חידוש ושפיר נוכל ללמוד מיני' לכל התורה דטכע"ק דאורייתא ומ"מ ס"ל לרבנן שפיר דמשרת בא לטכע"ק דאי מכלי מדין לחודא לא היה לוקה עליו דהוי רק עשה ומש"ה כתיב משרת דלהוי לוקה ואי דניכתוב משרת ולא נבעי כלי מדין גם זה ניחא דאי הוי כתיב רק משרת לחודא לא היינו יודעין מלקות בשארי איסורין דאין עומה"ד ומש"ה כתיב כלי מדין דידעינן מיני' דבכל האיסורין איכא איסור עשה ושוב מצינן ללמוד בק"ו מנזיר דלוקה ג"כ בכל האיסורין ומוכרח ע"כ דהני ב' סברות חולקים אהדדי דהר"י דאורלייניש ע"כ לא ס"ל סברת המ"מ וס"ל דגם היכא דאיכא איסור עשה אין עומה"ד וא"כ מוכרח ע"כ דכלי מדין הוי חידוש דאל"כ לא נכתוב כלי מדין ונלמוד רק מק"ו דנזיר כיון דגם השתא אינו לוקה על טכע"ק בשארי איסורין ולהמ"מ דס"ל דבכה"ג עומה"ד ע"כ מוכרח לומר דס"ל או דהך ק"ו מנזיר הוי גילוי מילתא ולוקין עליו או דס"ל דעל הך דכלי מדין לוקה וכר"ת דאהדריה לאיסורא קמא ומשום הכי מוכרח לומר דהוי חידוש

[ה] והנראה לישב דהנה הרשב"א כתב בשם הראב"ד דלר"ע אינו לוקה על טכע"ק משום דאין עונשין מבמה מצינו והר"י דאורליינוש כתב הטעם דתעבירו באש הוי עשה ולכאורה נראה דס"ל דממה מצינו למדין גם עונש וכן כתב השעה"מ שם ואחר העיון י"ל דלעולם גם הר"י ס"ל דע"י מה מצינו אין עונשין והא דס"ל דלר"ע דיליף מכלי מדין הוי לוקה בכל האיסורים אי לאו טעמא דהוי עשה הוא משום דס"ל להר"י דזה לא חשיב כלל מה מצינו דמה מצינו לא הוי רק אם הפסוק כתיב באיסור אחד ואנחנו לומדין מיני' איסור אחר אבל הא דהצריכה התורה להגעיל כלי מדין הא הוי משום בליעת איסור שנבלע בהכלים ולא כתבה התורה משום איזה איסור חששא וקאי על כל האיסורים שבתורה דבכולם הי' אז ספק שמא הוא נבלע בהכלי ומש"ה אם היה כתוב ל"ת שפיר היה לוקה על כל האיסורים דהא על כל האיסורים קאי הך פסוק ולא מקרי כלל מה מצינו ודכוותי' כתבו התוס' בפסחים שם דגם איסורי נזיר נוכל ללמוד מכלי מדין דגם לכלים הבלועים מיין הצריכה התורה הגעלה אמנם זה שייך רק

באותן **(

הגה"ה *) בע"ג דף ל"ג איתא גבי קנקנים של יין מהו ליתן לתוכן שכר ר"נ ור"י אסרי ורבא שרי וכ' התוס' בד"ה שרי דה"ה מים ושארי משקין מותר לבד מיין וכבר מפורסם הקושי' דהא בפסחים דף מ"ד כתבו התוס' דלר"ע דיליף טעם כעיקר מכלי מדין דהיאך יליף מניה לנזיר דהא נזיר קיל דאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו ותירצו דהתורה הצריכה הגעלה גם לכלי יין משום נזיר והרי נזיר א"א לו להשתמש רק שארי)**