בית הלוי חלק א קכז

איסורים שהיה מקום לחוש אז בעת מלחמה של מדין אבל הרי בדברי חכמים בברייתא איתא משרת ליתן טעם כעיקר כו' ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' כלאים שאיסורו איסור עולם כו' וה"ה לערלה בשתים כו' והרי הא דהצריכה התורה הגעלה אז ע"כ לא הוי משום ספק בלוע מערלה וכלאים דכלאים בחו"ל הוי רק דרבנן וערלה בחו"ל ג"כ ספיקו מותר וכדאיתא במס' קידושין דף ל"ח דכן היה הלכה מסיני דספיקו מותר בחו"ל ועוד דהא קודם שנכנסו לא"י לא נהגה ערלה גם בא"י וכמו דאיתא במס' ערלה פ"א מ"ב עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור וא"כ לא היו צריכין אז הגעלה עבור הני ב' איסורין רק דמ"מ גם בהו נוכל ללמוד דטכע"ק אסור מכלי מדין ע"י במה מצינו או ע"י ק"ו משארי איסורים דאינם אסורים בהנאה והוי טעם כעיקר הני לא כ"ש אבל עכ"פ בהני ב' איסורים מקרי שפיר הך לימוד מכלי מדין רק מה מצינו או ק"ו וא"כ אפי' אם נאמר דרבנן ילפי טכע"ק מכלי מדין מ"מ הא דאמרי רבנן ומכאן אתה דן לכל האיסורין כלאים כו' וה"ה לערלה ע"כ לא הוי הך לימוד רק לענין איסור גרידא דבהו הא ליכא למילף מק"ו מנזיר מלקות דאין עומה"ד כיון דגם האיסור לא ידעינן בהו רק ע"י ק"ו או במה מצינו מכלי מדין דהא עד כאן לא כ' המ"מ דהיכא דידעינן אסורא בלא"ה ילפינן העונש מק"ו רק היכא דהאיסור ידעינן מעצמינו אבל היכא דגם האיסור לא ידעינן רק מק"ו אע"ג דהוי מדבר אחר מ"מ לא נוכל ללמוד מלקות מק"ו מאיסור אחר דהרי בכל דוכתא דלמדין דבר א' מחבירו ע"י ק"ו דקיי"ל דאין עומה"ד הא הוי אפי' אם זה הלימוד דק"ו נוכל ללומדו גם ממקום אחר ולא אמרינן דממקום האחד נלמוד איסורא ושוב נלמוד ממקום השני גם מלקות והטעם כמש"כ כיון דכל הלימוד הוי ע"י ק"ו אין עונשין עליו וא"כ אפי' אם נאמר דרבנן ס"ל דכלי מדין לא הוי חידוש וילפינן מיניה בכל האיסורין מ"מ בערלה וכלאים הא ליכא ללמוד מכלי מדין ומנזיר דלהוי לוקה וע"כ הא דלמדו לערלה וכלאים מנזיר הוי רק לאיסורא גרידא ומדהוצרכו ללמדו מנזיר משמע ליה להגמרא דע"כ ס"ל דמכלי מדין גם איסורא ליכא ללמוד מיניה וגם כיון דפתחה הברייתא לומר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כו' ערלה כו' הרי דנקטה לדוגמא לערלה דהוי רק לאיסורא גרידא ומוכח דגם הא דאמרי ומכאן אתה דן לכל התורה כולה הוי רק לענין איסורא ואין לוקין עליו וגם בהני איסורים דהיו נוהגים בעת מלחמה של מדין אין לוקין עליו ומוכרח דס"ל דמכלי מדין ליכא למילף כלל דהוי חידוש דאל"כ היה צריך ללקות עליהם וכסברת המ"מ ושפיר י"ל דהר"י ס"ל כסברת המ"מ ושפיר פריך הגמר' לר' יוחנן דלר"ע נילף היתר מצטרף לאיסור מק"ו מנזיר וילקה עליו דהא בכל האיסורין ידעינן בלא"ה דאסורין דהא חצי שיעור ידעינן בכל האיסורין דאסור מסברא דחזי לאיצטרופי בלי שום לימוד מק"ו או בנין אב כלל וילפינן עונש מק"ו

[ו] ואדרבה בזה דנצרף יחד סברתו של הר"י וסברת המ"מ הא מיושב היטב קושית התוס' במס' ע"ג דף ס"ו שהקשו לר"ש דס"ל שם דנותן טעם לפגם מותר דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא דלדידיה הא לא הוי כלי מדין חידוש דלא ס"ל דגם בת יומא פגמה וא"כ הא נוכל ללמוד טכע"ק מכלי מדין וא"כ משרת למה כתוב דלהיתר מצטרף לאיסור הא אי אפשר לומר לר"ש דס"ל כל שהוא למלקות ולפי"ז ניחא דמכלי מדין לא ידעינן מלקות דהוי רק עשה ואתי משרת לחייב מלקות וממשרת לחודא לא היינו יודעין מלקות רק בנזיר ולא בשארי איסורין דאין עומה"ד ומש"ה כתוב כלי מדין דידעינן מיניה עשה בכל האיסורין ושוב ידעינן עונש מק"ו

[ז] ואין להקשות על הנ"ל דהרי הגמרא פריך על ר"ע דמוקים משרת להיתר מצטרף לאיסור טכע"ק מנ"ל ומשני יליף לה מכלי מדין וכתבו התוס' במס' נזיר דף ל"ו דהא דפריך כן בפשיטות לר"ע ולא ניחא ליה לומר דר"ע ס"ל טכע"ק לאו דאורייתא משום דיותר מסתבר להחמיר בטכע"ק מבהיתר מצטרף לאיסור ואי לאו דידע ר"ע טכע"ק מפסוק אחר לא הוי ליה לאוקמא הך דמשרת על המל"א רק על טכע"ק וא"כ להר"י דאורליינוש הקשה דהא עתה דמוקים ר"ע הפסוק להמל"א הא לא איצטריך הפסוק רק משום חיוב מלקות לחודא דלאיסור לא צריך דחצי שעור ג"כ אסור וכמש"כ למעלה וא"כ אע"ג דידע ר"ע טכע"ק מכלי מדין מ"מ הא לא ידעינן מיניה מלקות והדר קשה קושי' הגמרא דאמאי מוקים ליה ר"ע להמל"א טפי ה"ל לאוקמא דבא לחייב מלקות על טכע"ק וכלי מדין איצטריך כי היכי דלהוי לוקה על שארי איסורין ומאי מתרץ הגמרא דר"ע יליף מכלי מדין ומוכרח ע"כ דהר"י לא ס"ל סברתו של המ"מ וגם אי הוי מוקים משרת לטכע"ק לא הוי לוקה על שארי איסורין וא"כ אייתור לר"ע כלי מדין ומוכרח דמשרת בא להמל"א זה אינו קושיא דהא י"ל דהר"י דאורליינוש חולק על עיקר סברת התוס' דנזיר וס"ל דלעולם שפיר נוכל להחמיר בהמל"א יותר מבטכע"ק והרי דעת רש"י הוא כן בפסחים דף מ"ו ובחולין דף צ"ח שכתב דאנן קי"ל טכע"ק לאו דאורייתא ומשרת מוקמינן להמל"א ולדידיה נצטרך לומר דהא דפריך הגמרא בפשיטות ור"ע טכע"ק מנ"ל לא הוי קושיא כלל רק הגמרא באה לתרץ דברי ר"ע גם אליבא דמאן דס"ל דטכע"ק דאורייתא

[ח] ולכאורה קשה לי להר"י דס"ל דאם נילף טכע"ק מנזיר לא ילקה עליו דהא הגמרא קאמר דמש"ה לא יליף ר"ע המל"א מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ופריך דלרבנן דמוקמי לטכע"ק נימא ג"כ דהוי ב' כתובים ומשני דמשרת לטכע"ק ויקדש להמל"א וחולין מקדשים לא ילפינן ומאי הקשה והרי אפי' אם נאמר דיקדש בא לטכע"ק הא ג"כ לא הוי שני כתובים דהא אי הוי ילפינן מנזיר לא היה לוקה על טכע"ק ומש"ה כתיבא יקדש לומר דבקדשים להוי לוקה על טכע"ק דהא עתה דמוקמינן ליה על טכע"ק ג"כ לא בא רק לחייבו מלקות ומאי פריך לרבנן גם זה ניחא די"ל דגם אי לאו קרא דיקדש ידעינן בקדשים דטכע"ק הוי דאורייתא מהא דהצריכה התורה מריקה ושטיפה לכלי שבשל בה חטאת ונהי דלרבנן הוי ע"כ חידוש הא דאסרה התורה כלים דהא הוי לפגם מ"מ עכ"פ בקדשים הא ידעינן מניה דטכע"ק אסור (וכבר ראיתי קושיא זו בספר מהר"ם ברבי דאמאי לא ילפינן טכע"ק בקדשים מהך דמריקה ושטיפה] ורק דעל זה לא היה לוקה לדעת הר"י דהא הוי רק עשה ועכ"פ איסורא הא ידעינן מניה ושוב הוי ילפינן דבקדשים להוי לוקה על טכע"ק בק"ו מנזיר דלא הוי איסורו איסור עולם ומדכתב יקדש הוי ב' כתובים ומש"ה משני דיקדש בא להמל"א

[ט] ולכאורה קשה לי על הר"י דאורלייניש מהא דבמס' זבחים דף ע"ח קאמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא ולשיטת הר"י קשה דהא ר"ל לא אמר רק דפטור ממלקות ולעולם י"ל דמודה דהוי איסורא דאורייתא דס"ל דנותן טעם ברוב לא חמיר מכל טעם כעיקר וכמו לדידן

בטכע"ק **(הגה"ה

משקין והם הא שרי גם בלי הגעלה והניחא להטעם שכ' הרשב"א דכיון דבליעתו בצונן הוי רק משהו וא"כ הא שפיר הצריכה הגעלה לכלים שמבשלים בו יין אבל לפי הטעם של הטור שכתב ביו"ד סי' קל"ז דבשאר משקין הוי פגום קשה. והנראה לישב דהא בחולין דף ט"ז דרשינן ובתים מלאים כל טוב ואפי' כתלי דחזירי הרי דגם אם תפסו איסור ג"כ הותר להם וא"כ נזיר שתפס יין הא מותר לשתותו ועי' ברמב"ן פי' החומש פ' מטות הא דלא נאמר להם דין הגעלה במלחמת סיחון משום דהיה מארץ ז' עממין ובו הותר גם כתלי דחזירי ורק במדין דלא הוי מכלל הז' אומות לא הותר וא"כ הא הוצרך הגעלה לבל ישתמש בו נזיר יין מאותן ששלל במלחמת סיחון:)**