בית הלוי חלק א קכג

דרב ובודאי לכאורה נראה דרב ס"ל כרב אשי דהא בברכות דף י"ט קאמר רב דהמוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק ופריך שם מהא דקבורת מת מצוה דוחה לעושה פסח ומשני שב ואל תעשה שאני ומוכרח דס"ל לרב דמוצא כלאים בבגדו כשאינו פושטו הוי קום ועשה ומוכרח דרב ס"ל כרב אשי דהמעשה שבהתחלה נמשך כל זמן שאינו פושטו. שוב מצאתי בפני יהושע בברכות שם שכ' דרב ס"ל כרב אשי ומש"ה אליבא דרב דחקה הגמר' לאוקמא כר"י דמדר"ע אין ראי' כלל דס"ל דלוקה בלשאב"מ

[יד] והנה לדעת התוס' לא מצינו שום תנא דיסבור לשאב"מ לוקין עליו לבד מר' יהודה ובזה אמרנו לישב היטב סוגי' אחת במס' שבת דף עב ע"ב גבי נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דאביי אמר חייב ורבא אמר פטור ומביא רבא סייעתא לדבריו מהא דתני' חומר בשבת משארי מצות שבשבת עשה שתים בהעלם אחת חייב שתים משא"כ בשארי מצות ומפרש שם דאע"ג דאכל חלב ודם חייב שתים מ"מ הברייתא קאי על ע"ג וכדר' אמי דאמר רבי אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אימא סיפא חומר בשארי מצות שבשאר מצות שגג בלא מתכוין חייב משא"כ בשבת שגג בלא מתכוין בע"ג היכי דמי כו' אלא מאהבה ומיראה הניחא לאביי דאמר חייב אלא לרבא דאמר פטור מאי איכא למימר אלא לאו רישא בע"ג סיפא בשארי מצות ושגג בלא מתכוין ה"ד דקסבר שומן ואכלו משא"כ בשבת פטור דנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר פטור וסייעתא לרבא וקאמר הגמר' ואביי שגג בלא מתכוין ה"ד דקסבר רוק הוא ובלעו משא"כ בשבת דנתכוין להגביה תלוש וחתך מחובר פטור וכבר הקשו שם התוס' בד"ה הניחא דלמה דחקה הגמר' לתרץ לאביי דשגג בלא מתכוין הוי כסבור רוק הוא והרי לאביי ניחא כיון דס"ל בע"ג דמאהבה ומיראה חייב הא מתוקמא שפיר גם הסיפא בע"ג וכמו דאמרה הגמר' מתחילה הניחא לאביי וא"צ לאוקמא כלל סיפא בשארי מצות ותירצו דהא דקאמר בגמר' אלא מאהבה ומיראה הניחא לאביי דאמר חייב הכי פירושו דלאביי שפיר משכחת לה בע"ג שגג בלא מתכוין דחייב אבל הברייתא אי אפשר לפרש כן גם לאביי דמאי תני משא"כ בשבת דמאהבה ומיראה חייב גם בשבת והכרח לפרש גם לאביי הך סיפא בשארי מצות וכסבור רוק הוא ובודאי דוחק הוא לומר כן דהא דקאמר הניחא לאביי לא קאי לפרושי הברייתא דגם לדידי' אי אפשר לפרש כן ועל כן נראה די"ל דס"ל להגמר' דאם עשה מלאכה בשבת מאהבת אדם ומיראת אדם פטור דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכן מצאתי בפני יהושע שם שכתב דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ושפיר קאמר בתחילה הניחא לאביי דאי נאמר כאביי דבעו"ג מאהבה ומיראה חייב שפיר מתוקמא הסיפא ג"כ בע"ג ושוב ליכא סייעתא מכאן לרבא בהא דנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר דפטור והא דפריך הגמר' לאביי ודחק לאוקמא אליביה בכסבור רוק הוא ניחא ג"כ דרק לדחות סייעתא דרבא אמר בתחילה הניחא לאביי דאם נאמר כאביי בהך דמאהבה ומיראה ליכא סייעתא אבל להאמת אביי בעצמו אי אפשר לפרש הברייתא כן דהנה הפני יהושע שם הקשה למה דחקה הגמר' לישב הברייתא אליבא דאביי והא לדידי' ע"כ משבשתא היא מהא דתני ברישא דבשארי מצות עשה שתים בהעלם א' א"ח אלא א' ולא מתוקמא אלא בע"ג וכדר' אמי ובסנהדרין דף ס"ג חולק אביי להדי' על ר' אמי וס"ל דזיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד חייב על כל א' ואחת דס"ל דלא תשתחוה יצאה לחלק יעו"ש וראיתי במנחת אהרן שם שתי' לקושי' הפני יהושע בטוב דגם לאביי ניחא הך ברייתא דהא ודאי י"ל דהשתחוואה לא יצאה לחלק רק יצאה על עצמה שיהיה לוקה דמלא תעבדם לא לקי דהוי לאו שניתן לאמב"ד ואין לוקין עליו ומש"ה כתיב לא תשתחוה יתירא דלאו זה הא לא צריך לאזהרת מיתת ב"ד ושפיר לקי עליו ורק אביי ס"ל כר"ל דס"ל בסנהדרין דף ס"ג דהשתחוואה לא הוי מעשה כלל וא"כ אע"ג דלאו דלא תשתחוה לא בא לאזהרת מיתת ב"ד לא לקי עלי' דאין בו מעשה ומש"ה ס"ל לאביי דע"כ יצאה השתחואה לחלק אבל למ"ד דס"ל לשאב"מ לוקין עליו גם אביי מודה לר' אמי דאינו חייב אכולהו אלא אחת וניחא הברייתא גם לאביי דאיהו מוקים לה כמ"ד דס"ל לשאב"מ לוקין עליו וע"כ לאביי דס"ל דהשתחוואה יכולין אנו למדרש לחלק ולדידי' אתי' הך ברייתא ע"כ כר' יהודה דאיהו הוא דס"ל דלוקה בלשאב"מ ושארי תנאי לא מצינו שיסברו כן וכדמוכח מסוגי' דתמורה דדחק הגמר' לאוקמא המשנה כר"י ולומר סבר לה כוותי' בחדא ופליג עליה בחדא וא"כ הא לדידי' גם בשבת מאהבה ומיראה חייב דר' יהודה הא ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב עלי' ומש"ה לאביי בעצמו אי אפשר לאוקמא הסיפא בעו"ג ומאהבה ומיראה וע"כ קאי בשארי מצות ומוכרח לאוקמא בכסבור רוק אבל אם נאמר דגם ר"ע ס"ל לשאב"מ לוקין עליו הא מצינן לאוקמא הברייתא כר"ע ונימא דר"ע ס"ל משאצ"לג פטור עליו ולא הוי צריך הגמר' לדחוק לאביי דלדידי' הא גם הסיפא מצי איירי בע"ג וכקושי' התוס' וקושי' זו קשה אפי' לפמש"כ בכוונת רש"י דהא לרב ביבי דס"ל דשהה כדי לפשוט לא חשיבא מעשה הא לפרש"י ס"ל לר"ע לשאב"מ לוקה עליו ונימא דאביי ס"ל כרב ביבי רק יש לדחות דלא ניחא הגמר' לאוקמא לאביי דלא כהלכה דקיי"ל כרב אשי דבכה"ג חשיבא שפיר מעשה

[טו] והנה יעויין בסנהדרין דף נ' ע"ב ת"ר ובת כהן כי תחל יכול אפי' חיללה שבת ת"ל לזנות כו' יכול אפי' פנוי' נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה נערה והיא נשואה מנין כו' ת"ל ובת איש כהן מכל מקום וכ' רש"י מריבויא דוא"ו קדריש וכר"ע ס"ל דדריש לי' לקמן כהאי גוונא דאין לומר דמדנקט סתמא קדרש לי' דהא אתי' ג"ש ומפקא ממשמעותי' וכ' התוס' בד"ה ת"ל דאע"ג דלקמן מוקמינן הך ברייתא כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה מדמצריך הברייתא ג"ש להוציא פנוי' ושמעינן לי' לר"ע ביבמות דף ס"א דחולק על ר"א מ"מ בכמה ביאות ס"ל לר"ע דהוי זונה גם בפנוי' עוד כ' התוס' דהך ברייתא אתי' כר"ש דלקמן הא אמרינן אמר מר יכול אפי' חיללה שבת חיללה שבת בת סקילה היא אמר רבא הא מני ר"ש היא דאמר שריפה חמורה סד"א הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני וריבה בהן מצות יתירות תידון בשריפה קמ"ל ונאמר דר"ש ס"ל כר"ע בריבוי' דבת ובת וכר"א בהך דפנוי הבא על הפנוי' והנה לפרש"י דמוקים להברייתא כר"ע ע"כ צריך לומר דה"פ הא מני ר"ש היא פי' דר"ע ס"ל כר"ש בהא דשריפה חמורה וכן הוא מבואר בכתובות דף למ"ד דאמרינן שם איכא בינייהו בעולה לכה"ג וכ' רש"י הא דלא הוי זונה משום דלא קיי"ל כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וע"ש בשיטה מקובצת שכתב דהר"ר יחיאל מפריש הקשה דהרי שם בכתובות הוי אליבא דר"ע ור"ע הא ס"ל כר"א בסנהדרין דהך ברייתא הא הוי דברי ר"ע יעו"ש מה שתי' והנראה הא דדחקו בזה ולא פי' כפשוטו הא מני ר"ש היא דהך ברייתא הוי דברי ר"ש הוא משום דרק לר"ע מצינו דאית לי' הך דרשה דבת ובת ובכמה דוכתי אמרינן בשביל הך דרשה כמאן כר"ע דדרש ואוי"ן ומשמע דשארי תנאי לא דרשי לי' ועוד דהא ר"ש לא דרש וא"ו בסנהדרין דף י"ד וכמו שהקשו התוס' בסנהדרין דף נ"א בד"ה הא מני דאע"ג דשם בדף נ' ס"ל לר"ש להדי' גבי בת כהן דא' ארוסה וא' נשואה יצאה לשריפה וזהו כר"ע מ"מ י"ל דטעמא דר"ש לא הוי מריבוי' דוא"ו רק מדכתב הפסוק סתמא קאי על כל האופנים וכ"כ רש"י שם להדי' בד"ה אימא דטעמא דר"ש הוי משום דכ' סתמא ולא ס"ל לר"ש הך ג"ש להוציא הכתוב ממשמעותי' ופנויה צ"ל דממעט לר"ש מדכתיב לזנות ולא ס"ל הך דר"א אבל הך ברייתא דס"ל דגם פנויה הוי זונה ורק מג"ש ממעט לי' א"כ הא אי אפשר לידע מדנקט סתמא דגם נשואה בכלל כיון דהג"ש אפקי' ממשמעותא ובע"כ מריבוי' דוא"ו קממעט לי' וא"כ הוי רק כר"ע ועכ"פ הא חזינן להדי' דלדידהו הך ברייתא הוי דברי ר"ע והנה בגמר' שם פריך על הא דקאמר דס"ד אפי' חיללה שבת דמ"ש איהי מיני' דידי' דלענין שבת הא אין סברא להחמיר בכהנת מבכהן ומשני סד"א איהו הוא דאשתרי שבת לגבי עבודה איהי דלא אשתרי שבת לגבה תידון בשריפה קמ"ל ולכאורה קשה דאכתי תיקשה מ"ש מכהן