בית הלוי חלק א קכב

המקיים בלא שום מעשה ניכוש דס"ל לשאב"מ לוקין עליו ומוכרח ע"כ דס"ל להגמרא דר"ע ג"כ אינו מחייב בלי מעשה זה אינו קושיא דהא י"ל דהברייתא איירי במנכש בכלאים של אחרים או של עו"ג דכיון דהשדה אינו שלו גם לר"ע לא לקי רק ע"י מעשה שמוסיף להם שמירה וקיום וכמש"כ בראשית דברינו והא דלא מתרץ הגמרא דת"ק ור"ע פליגי במקיים בלא מעשה ובכלאים שלו הוא משום דלא ניחא ליה לומר דהאי תנא ס"ל כוותיה דר"ע בחדא ופליג עליה בחדא ומסוגיא זו דמו"ק מוכח ג"כ דש"ס דידן חולק על הירושלמי דלהירושלמי דגם רבנן ס"ל דמקיים הוי איסורא דאורייתא וחולקין על ר"ע רק בהך סברא אי לוקה בלא מעשה או לא א"כ הא הוי מצי למימר דת"ק הוי רבנן ומוכח דהש"ס דידן ס"ל דלרבנן מקיים לא אסירא כלל מדאורייתא וע"כ הוי הת"ק ג"כ ר"ע

[יא] אמנם הא קשה לי על הערוך ורש"י דס"ל דמדנקט ר"ע סתמא מקיים בע"כ איירי גם בלי שום מעשה וא"כ קשה הא דבתמורה דף ג' קאמר רב כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה חייב לא עשה בו מעשה פטור ופריך והרי מימר דאין בו מעשה ותנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ומשני הא מני ר' יהודה היא דאמר לשאב"מ לוקין עליו ופריך והרי המשנה ההיא לא אתיא כר' יהודה דקתני הכל ממירין ומפרשינן הכל לאתויי יורש דממיר ולאפוקי מר"י דאמר יורש אינו ממיר ומשני האי תנא ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכן הוא בב"מ דף צ"א: ולהערוך ורש"י דר"ע ס"ל ע"כ דלשאב"מ לוקין עליו למה דחקה הגמרא לאוקמי כר"י ולומר דהתנא ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא עדיפא ה"ל לאוקמא המשנה כר"ע דס"ל דלוקין והרי בהך דינא דיורש אי ממיר או לא הא לא מצינו כלל היאך ס"ל לר"ע ונוכל לומר דס"ל דיורש ממיר ולא נצטרך לדחוק כלל ועוד לפום רהיטא הא נראה דר"ע ס"ל יורש ממיר דהא בתמורה דף ב' איתא מ"ט דר"מ דקאמר יורש ממיר דכתיב ואם המר ימיר לרבות יורש ור' יהודה האי ואם המר ימיר מבעי ליה לרבות אשה ור"מ אשה מנ"ל נפקא ליה מואם ור"י ואם לא דרש ופרש"י דר"מ דרש וא"ו דואם וכ"כ התוס' בריש ערכין דר"י לא דרש וא"ו והנראה די"ל דר"מ ור"י אזלי לשיטתם דביומא דף מ"ה אמר ר"י דבכל יום היו שתים מערכות ור' יוסי אמר שלש ור"מ אמר דהוו ארבעה ואמרינן שם מ"ט דר"מ נפקא ליה מואש ורבנן וא"ו לא דרשי הרי דר"מ ור"י פליגי שם בהך פלוגתא אי דרשינן ואוי"ן ואזלי בתמורה לשיטתם וא"כ ר"ע הא דריש בכל דוכתא ואוי"ן וידעינן לדידיה אשה מואם ואייתור ליה המר ימיר לרבות יורש וכר"מ ועוד דאפי' אם לא נקבל ראיה זו ונאמר דר"י רק הכא לא דרש הוא"ו דואם ואינו תלוי בפלוגתא דר"ע ורבנן בעלמא מ"מ כיון דלא מצינו דר"ע סובר להיפוך דיורש אינו ממיר הא שפיר י"ל דס"ל יורש ממיר וא"כ ה"ל לאוקמא הסתם משנה כר"ע והא אדרבה בכמה דוכתי פריך לימא תנן סתמא דלא כר"ע וכתבו התוס' משום דקיי"ל כולהו סתימתאה אליבא דר"ע פריך כן ואמאי לא נוקים גם הך משנה כר"ע ולא נצטרך לדחוק כלל ומוכרח דס"ל להגמ' דמהא דקמחייב ר"ע במקיים אין הכרח כלל דס"ל דלוקה בלשא"מ דמצינן לפרש דאיירי במקיים ע"י סייג וגדר

[יב] ועוד נראה להקשות על זה דבמס' מכות דף ב' קאמר עולא רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה מנין שנאמר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והי' אם בן הכות ופריך שם ותיפוק לי' מלא תענה ומשני משום דהוי לאו שאין בו מעשה ועי' בתוס' כתובות דף מ"ה בד"ה ר"י שהקשו דלר' יהודה דס"ל לשאב"מ לוקין עליו למה לי הך והצדיקו ותירצו דאיצטריך משום דלא תענה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ועוד דהרי הא דס"ל לר"י דלוקה בלשאב"מ הוי רק משום דיליף מע"ז וא"כ הא צריך קרא גבי עדים זוממין והנה הני ב' תירוצים של התוס' תלוי' בהני ב' תירוצים של התוס' דתמורה שהבאנו למעלה דלפי מש"כ התוס' בתמורה דגם מנשבע ומקלל הוי מצי ר"י ללמוד דלוקה על לשאב"מ ולאו דוקא אמרינן דיליף מעדים זוממין מוכרח לומר כאן כתירוץ הראשון של התוס' דמלא תענה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומש"ה צריך והצדיקו ותי' הב' של התוס' דכתובות ע"כ ס"ל כתירוץ הב' של התוס' דתמורה דמנשבע ומקלל אין ללמוד דלא דמי לכל לשאב"מ ועיי' בב"ק דף ע"ד בתוס' ד"ה הוי שכתבו וי"ל דדחיק טפי לשנויי כר"מ משום דאיירי כו' א"נ אתי' ההיא שינוי' כר"י כו' וגם הני ב' תירוצים תלוים בהני תירוצים יעו"ש] והרי במס' מכות דף י"ג קאמר ר' ישמעאל דגם חייבי מיתות ישנן בכלל מלקות ארבעים ור"ע ס"ל דחייבי מיתות אינם בכלל מלקות וחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ומפרש שם טעמא דר"ע דכתיבי כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר רבא אמר אתרו בו לקטלא כ"ע לא פליגי דאינו לוקה כי פליגי באתרו בו למלקות ר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ור"ע סבר אין לוקין עליו רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא כו' וע"ש בתוס' מבואר דלתי' קמא של הגמרא ולרבינא ס"ל לר"ע לאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו וא"כ אם נאמר דר"ע ס"ל לשאב"מ לוקין עליו הא תשאר הקושי' דלמה איצטריך והצדיקו תיפוק לי' מלא תענה ושני התירוצים של התוס' הא לא שייך אליבא דר"ע דר"ע ע"כ יליף ממקום אחר הא דלשאב"מ לוקה עליו דמעדים זוממים הא אי אפשר ללמוד אליבי' דהוי קנס ומוכרח ע"כ לומר דלתי' קמא של הגמר' ולרבינא ס"ל לר"ע ע"כ לשאב"מ אין לוקין עליו ומש"ה צריך והצדיקו לחייב בע"ז. ובהך סוגי' אמרנו דברים חדשים רק יען שראיתי שדברו בו הגאונים שלפנינו לא כתבתים אמנם זה יש לישב דנתרץ לר"ע כמו שתירצו התוס' בסנהדרין דף ט' בד"ה דאתרו אליבא דר"מ למה איצטריך והצדיקו והגם כי דברי התוס' בתירוצם שם אינו מובן וכמו שהאריכו בו המפרשים וכמו שנתרץ שם לר"מ כן נתרץ להערוך ורש"י אליבא דר"ע אבל קושי' הראשונה למה דחקה הגמ' בתמורה לאוקמא המשנה כר"י קשה

[יג] והנה בדעת רש"י היה נראה לישב דאע"ג דגם איהו מפרש כהערוך דמדנקט ר"ע סתם מקיים משמע דאיירי גם בלי שום מעשה מ"מ שפיר י"ל לר"ע לשאב"מ אין לוקין עליו והא דמחייב במקיים היינו משום דס"ל לר"ע דמיד כשזרע הא עבר על לאו דלא תזרע כרמך כלאים במעשה וכל זמן שמחזיקו בשדה ואינו מבטל עדיין עובר על ל"ת זו דכיון דלר"ע הוי בכלל לאו זה גם מקיים בכלל ומש"ה חשיבא שפיר כמעשה כיון דההתחלה הוי ע"י מעשה וכמו דאיתא במס' מכות דף כ"א גבי הי' לבוש כלאים ואמרו לו אל תלבש אל תלבש חייב על כל א' וא' וקאמר רב ביבי אפי' מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו הוי לבישה חדשה וחייב עלי' בפני עצמה ורב אשי אמר אפי' לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב על כל א' וא' וכתבו התוס' בשבועות דף י"ז הא דלרב אשי לא הוי לאו שאב"מ כיון דההתחלה הוי ע"י מעשה נמשך המעשה גם אח"כ עד שיפשוט וכמו כן י"ל בהא דמחייב במקיים לר"ע כיון דההתחלה הוי ע"י מעשה שזרע מש"ה מחייב אח"כ כל זמן שאינו עוקרם ובזה מבואר לנו דברי רש"י במס' ע"ג שהבאנו בראשית דברינו שכ' שאם זרען אחר ובא זה ועשה סייג דאיירי שפיר גם בכלאים שלו רק כיון שזרען אחר והוא לא עשה מעשה אינו חייב רק בעושה להן סייג אבל במו"ק פי' דברי ר"ע כפשטן דמשמע דמקיים הוי גם בלא מעשה ואיירי שהוא בעצמו זרען מתחילה וא"כ ניחא הא דבתמורה דחקה הגמ' לתרץ אליבא דרב דהמשנה אתי' כר' יהודה וס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא דמדר"ע אין ראיה כלל דמחייב בלשאב"מ דאע"ג דלרב ביבי דס"ל דגם בלובש כלאים לא מחייב רק במכניס ומוציא בית יד וס"ל דבלא"ה לא חשיבא מעשה ולדידי' הא מוכרח דר"ע ס"ל לשאב"מ לוקין עליו מ"מ דחקה הגמר' שפיר משום דאנן הא קיי"ל כרב אשי דכה"ג חשיבא מעשה ועוד דהא בתמורה שם קיימינן אליבא