בית הלוי חלק א קכא

ובשלמא להערוך לא קשה כלל די"ל דהערוך יפרש כהתוס' בסנהדרין שהקשו על גירסת רש"י חדא מהא דבתמורה משמע דמודה ר"י דנשבע ומקלל לא חשיבי מעשה ועוד דבשלמא על הא דתניא יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה משני רבא שפיר הואיל וישנן בראיה אבל מה יתרץ רבא על הא דתניא בתו"כ יצאו מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ונביא השקר שאין בהם מעשה ומש"ה פטירי מקרבן הרי דדיבור לא הוי מעשה ומש"ה כתבו התוס' דר"י ג"כ ס"ל דדיבור לא הוי מעשה כלל וגורסים הכי אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול פי' דהדר בו ממה דאמר שאני מגדף הואיל וישנו בלב הא בלא"ה הוי מעשה רק שאני מגדף הואיל וישנו בקול פי' בדיבור ודיבור לא הוי מעשה ומתורץ בזה מגדף ועדים זוממין וכל הני דממעט להו בתו"כ ופריך מחסמה בקול דחייב לר"י הרי דלר"י הוי דיבור מעשה היכא דע"י דיבור קעביד מעשה שהבהמה מגבהת ראשה וכמו כן אמאי לא הוי מעשה בע"ז שע"י דיבורם הורגין ב"ד להנידון וע"ז משני שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה ומש"ה לא הוי דיבור מעשה אפי' היכא דקעביד מעשה ע"י דיבורו אבל היכא דלא קעביד מעשה ע"י דיבורו לא חשיב כלל דיבור מעשה ולשיטתם הא נשבע ומקלל לא חשיבי מעשה ושפיר י"ל דר"ע יליף מנייהו לחייב גם במקיים אבל הרי רש"י ס"ל כהערוך וכמו שבררנו ולשיטת רש"י בעצמו קשה ולר"ל הא קשה לכ"ע גם להערוך

[ט] וע"כ נראה דממקום אחר יליף ר"ע דלוקה על לאו שאין בו מעשה דבמס' תמורה דף ד' איתא לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ופריך הגמרא ור' יעקב האי והנותר מאי עביד ליה וכתבו התוס' דאע"ג דצריך הפסוק לאשמועינן דין נותר דהוי בשריפה מ"מ פריך למה כתביה הכא אצל הלאו ומשני דאיצטריך להא דאין שורפין קדשים ביו"ט וכדדרש ליה חזקיה והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו פי' ומש"ה כתביה הכא אצל הפסוק דלא תותירו ממנו עד בוקר דנדרוש הך עד בוקר בתרא לבוקר שני והנה אין להקשות דלר' יהודה דאיצטריך הך קרא דוהנותר ממנו לנתוקי להלאו, א"כ מנ"ל הך דרשה דאין שורפין קדשים ביום טוב זו אינה קושיא דאע"ג דצריך לנתוקי מ"מ הך עד בוקר בתרא מיותר דאי הוי כתיב והנותר ממנו באש תשרופו ג"כ הוי הלאו ניתק לעשה ונדע מזה דאין שורפין קדשים ביו"ט רק הגמרא מתרץ דלר' יעקב ג"כ ניחא הא דכתביה התורה הכא כי היכי דנדרוש הך עד בוקר להך דרשה דבוקר שני ולר' יהודה אע"ג דג"כ איצטריך להך דרשה דליתן לו בוקר שני מ"מ שפיר הוי ממילא ניתק לעשה ואין לוקין עליו ובזה ניחא הא דבמס' מכות דף ד' דחקה הגמרא אליבא דר' יהודה דמנ"ל דלוקה על לשאב"מ ואמאי לא סגי לר' יהודה בהך קרא גופה דכיון דצריך הכא לכתוב הך והנותר אצל הלאו לנתוקי מכלל דבלא"ה הוי לוקה אע"ג דאין בו מעשה ולפי"ז ניחא דהא גם בלא"ה מוכרח הפסוק לכתוב כאן כי היכי דנדרוש הא דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני ורק ממילא הוי ניתק לעשה ומש"ה ליכא למידק מניה דלוקין על לשאב"מ דלמא לא איצטריך רק משום הך דרשה דבוקר שני וא"כ ניחא גם לר"ע דהא בשבת דף כ"ד יליף אביי דאין שורפין קדשים ביו"ט מקרא דעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט וכתבו התוס' דמנ"ל למעט מיניה גם יו"ט דלמא אינו ממעט רק שבת לחודא ותירצו דדרשא דאביי הוי לר' עקיבא דדרש בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ומוכח דחלבי חול ביו"ט לא וא"כ לר"ע הא ידעינן דאין שורפין קדשים ביו"ט מאידך קרא ולדידיה לא דרשינן כלל הך עד בוקר בתרא ליתן לו בוקר שני לשריפתו וא"כ הא לא צריך הך והנותר ממנו למכתבי' הכא אצל הלאו לשום דרשה אחרינא רק כי היכי לנתוקי הלאו דלא תותירו ממנו עד בוקר דלא לילקי עלי' ושפיר י"ל דדייק ר"ע מזה הפסוק גופה דמדאיצטריך למכתב הכא לנתוקי מכלל דבלא"ה לוקה על לשאב"מ ויליף מיניה שפיר דגם מקיים לוקה דגם נותר הוי בלי שום מעשה כלל ובזה מיושב לנו היטב הא דהקשינו בסי' שלמעלה דלר"ע הך עד בוקר שני למאי אתיא ולפי"ז שפיר צריך למכתביה דאי לא הוי כתיב רק לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו באש תשרופו א"כ הא לא הוי מצינן לדקדק מיניה כלל דמדכתבו כאן אצל הלאו לנתוקי מכלל דבעלמא לוקין על לשאב"מ דהא מוכרח לכותבו כאן אצל הלאו דהא עליו הוא נסמך ונמשך דבפסוק דוהנותר לא נזכר באיזה זמן יהיה נעשה נותר ונשרף וקאי על הך עד בוקר דלפניו שבלאו ומוכרח לכותבו אצל הלאו ולא היה אפשר לדקדק מיניה דלוקה על לשאב"מ אבל השתא דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו דהוי פסוק שלם ומבואר בו בעצמו הכוונה והזמן שפיר דייקינן דהא היה יכול לכותבו לקמן באותו פרשה לא אצל הלאו וע"כ לא בא כאן רק לנתוקי להלאו ומדאיצטריך לנתוקי דייקינן שפיר דבלא"ה לוקה על לשאב"מ וא"כ מיושב מה דמוכרח לכתוב הך עד בוקר בתרא ולפי תירוצנו זה לא קשה כלל הא דדחקה הגמרא במכות לומר דר' יהודה יליף ממוציא ש"ר וע"ז ולא ס"ל כר"ע ואמאי לא קאמר דנפק ליה מהך דנפק ליה לר"ע בעצמו ונאמר דגם ר' יהודה ס"ל הך דרשה דעולת שבת בשבתו כר"ע דזה אינו דהא לשונו של ר' יהודה דקאמר והנותר ממנו בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו משמע להדיא דס"ל דאי לאו הך קרא היה לוקה המותיר ומוכרח לומר דממקום אחר ידעינן לדידיה דלוקה על לשאב"מ דלר"ע הא לא ידעינן הך כללא דלוקה על לשאב"מ רק מהך קרא דוהנותר ואי לאו הך פסוק לא היה לוקה על לשאב"מ ומש"ה אמרה הגמרא דיליף ממוש"ר וע"ז ועוד דהרי אפי' אם נאמר דר"י ג"כ דרש הך עולת שבת בשבתו כר"ע וידע מיניה דאין שורפין קדשים ביו"ט מ"מ הא איצטריך הך עד בוקר ליתן לו בוקר שני לשריפתו לומר שאינו נשרף בליל מוצאי יו"ט וכמש"כ למעלה בסימן ל"ג באות ז' ורק דלר"ע לא צריך קרא לזה כמש"כ שם דאיהו דרש וא"ו וגם נותר שלא בזמנו לדידיה אינו נשרף בלילה וא"כ הא ר' יהודה לא דריש וא"ו כדאיתא ביומא דף מ"ה א"כ אליבא דר' יוחנן דס"ל ביבמות דף ע"ב דלמאן דלא דריש וא"ו נותר שלא בזמנו נשרף בלילה וא"כ הא איצטריך הך עד בוקר בתרא ליתן לו בוקר שני לומר שאינו נשרף בליל מוצאי יו"ט וא"כ הא איצטריך הך פסוק למכתב אצל הלאו ושוב ליכא לדקדק מניה דלוקה על לשאב"מ ומש"ה אמרה הגמרא דיליף ממוש"ר וע"ז כי היכי דלהוי ניחא גם לר' יוחנן דיבמות ואפשר דר"ל דמתרץ לה במכות להא דר' יהודה ס"ל ג"כ כר' יוחנן דיבמות וגם אם נפקפק בזה מ"מ הא נוכל לומר בפשיטות כמש"כ בתחילה דמלשונו של ר' יהודה בעצמו משמע ליה להגמרא דממקום אחר יליף ר' יהודה דלוקה בלשאב"מ

[י] והנה אין להקשות להערוך ורש"י מהא דבמס' מו"ק דף ב' פליגי רבה ורב יוסף במנכש בשבת דרבה אמר דמתרין בו משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע איתביה ר"י לרבה המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא א"ל משום מקיים והא מדקתני סיפא רע"א אף המקיים מכלל דת"ק לאו משום מקיים היא כולה ר"ע היא ומה טעם קאמר מ"ט המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שרע"א אף המקיים ואי נאמר דר"ע מחייב גם בלי שום מעשה א"כ למה תלה הברייתא החיוב במה שניכש וחיפה הא בלא"ה לוקה משום דאינו עוקרן דאין לומר דהך ברייתא ס"ל כר"ע בחדא בהך דמקיים הוי איסורא דאורייתא ובהא דלשאב"מ לא ס"ל כוותיה דר"ע וס"ל דצריך מעשה דא"כ למה דחק רבה לומר כולה ר"ע היא ומה טעם קאמר עדיפא ה"ל לומר דבהא פליגי דת"ק קאמר דמנכש לוקה משום מקיים אבל בלא מעשה לא ובא ר"ע ואמר אף